סמ"ע על חושן משפט רמז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
ינתנו לבנים ולבנות הראוי כו': קמ"ל בזה דגם בנות בכלל בניהן בפרט כיון דמתנה הוא דבר הראוי לנקבות לחוד אמרי' דלבנותיו כוון לשלחו ולא מבעי' כששניהן אינן נשואים או שהבנים נשואים והבנות אינן נשואות דיתנו להבנות הראוי לנקבות כיון דצרכי בנות על אביהן המשלח הוא אלא אפי' הבנות נשואות והבנים אינם נשואים אפ"ה אמרי' דדעתו הי' לתנו לבנות כדי לחבבן על בעליהן וכמ"ש בדריש' ע"ש אבל אם שניהם נשואות ודאי כלותיו קודמין דצרכיהן על בניו בעליהן משא"כ צרכי בנותיו דיש להן אנשים שיעשו להן צרכיהן וכמ"ש בסעיף שאחר זה בשלח שיתנו לביתו וכ"ש בשלח שיתנו לבניו ועפ"ר:
היו ראוים לזכרים ולנקבות כו': פירוש שיש בהן דבר א' הראוי לשניהן:
יטלו אותם הזכרים: בפריש' ודרישה הוכחתי דדוקא בזה דאמר יתנו לבני ס"ל הכי משום דל' בני משמע טפי לזכרים מלנקבות משא"כ בסמוך בשלח ואמר שיתנו לביתו דשם יתנוהו לשניהן יחד וכ"כ הטור בהדיא בשם הרמ"ה בס"ח בשלח ואמר שיתננה לבני ביתו ובסעיף ב' בשלח ואמר ליתן לבני ויש דבר הראוי לשניהם כתב בשם הרמב"ם שיתנו לבניו ולא כתב דפליגי אהדדי ע"ש ודוק:
אין לבת במקום בנים כלום: ואע"ג דודאי דעתו היה שגם בנותיו יטלו חלק דאל"כ ל"ל להתנות פשיטא דבניו האחרונים יטלו חלק כראשונים מ"מ כיון דמן הדין אין לבנות במקום בנים כלום אין לעקור נחלה דאורייתא אם לא שיתנו בפירוש לאחרים בלשון מתנה:
סעיף ב[עריכה]
יטלו אותם בנותיו: כאן מיירי בשוין "בשניהן אינן "נשואות כו' וכנ"ל אבל כששניהם נשואות כלותיו קודמין וז"ש המחבר (והוא מל' הרמב"ם) אח"כ או שהיו בנותיו נשואות ור"ל וגם הבנים נשואים דברישא וסיפא בשוין איירי ☜ אבל ה"ה כשבנותיו נשואות והבנים אינם נשואים דיטלו בנותיו הראוי להן כנ"ל:
סעיף ג[עריכה]
הכל לבן לבדו: דדוקא בבריא שאמר יתנו לבני הבנות בכלל כנ"ל כדי לחבבן על בעליהן כשהן נשואות או שיקפצו עליהן לנשאן כשאינן נשואות אבל שכ"מ אין דרכו להעביר נחלה כדי לחבב בנותיו על בעליהן ואפי' אינן נשואות מ"מ כיון דלאחר מיתתו צריכין ליתן להם עישור נכסים אין דרכו להעביר נחלה יותר מזה וכן מבואר בתשובת הרא"ש והביאה הטור ואע"ג דאמר ל' רבים ואין לו אלא בן אחד מצינו בקרא כיוצא בזה ובני דן חושים ובני פלוא אליאב ועד"ר כתבתי ל' התו' שכתבו ז"ל וא"ת א"כ למה הוצרך לומר שיתנו לבנו בלא אמירתו נמי בנו יורשו ולא בנותיו וי"ל דאמרי' דהוצרך לאמרו מפני שידע שכבר נתן נכסיו בצוואת שכ"מ לאחרים ואתא בציווי זה לחזור בו ע"ש מ"ש עוד מזה:
וכן אין בן הבן בכללן: פי' אם היה לו שני בנים ומת האחד והניח בן לא אמרי' מדאמר לבניו ל' רבים דכוונתו היה ג"כ אבן הבן ואע"ג דבני בנים קרוים בנים מ"מ בל' בני אדם אינו כן אלא אמרי' דכוונתו היה אבן הא' הנשאר לבדו חי:
ועוד דבן בתו לא מיקרי בן: שם בהגהות מרדכי כתב דבר ברא וכ"כ בד"מ מיהו אין נ"מ כאן דבין כך ובין כך אין כוונתו שם בהאי ועוד כו' אלא לומר עוד ראייה דא"צ הבן ליתן כלום לבן הבת חדא מדאמרי' בגמרא דכל האומר לי כוונתו לי ולא ליורשי ועוד ראיה מהגמר' דאמרי' דשכ"מ האומר נכסי לבני דאין בן הבן בכלל ה"ם כאן לא היה כוונתו אלא אאחותו ולא אבנה וכן מוכח שם בהגמ"ר ע"ש:
ודאי אבר ברא קאמר: עפ"ר שם כתבתי ופירשתי ל' ב"י ונלמד ממנו דאי בשעה שהיה בריא אמר כן והיה לו בנות ובן הבן אזי הבנות יטלו הראוי לבנותיו ואי בשע' שהי' שכ"מ אמר כן אזי הכל לבן הבן כדין אם היו לו בן ובת הנ"ל:
מיהו אם אמר ליתמי כו': עמ"ש בסעיף שאחר זה שם כת' המחבר תשובת הרא"ש שכ"כ:
סעיף ד[עריכה]
גדולים וקטנים כו': ז"ל הרא"ש הביאו הטור בסי' זה (סעי' ה') בכלל יתמי יש זכרים ונקיבות קטנים וגדולים שלא מצינו חילוק בתלמוד בל' יתומים שיצאו גדולים מכלל יתומים אלא שיש מקומות שתקנו חז"ל תקנה דלא שייכי בגדולים כו' ע"ש:
סעיף ה[עריכה]
פלוני נוטל מחצה: בגמ' יליף לה מדכתיב גבי מנחה והיתה לאהרן ולבניו ותניא מחצה לאהרן ומחצה לבניו:
בשאר דברים: כגון שאמר הלוו לפלוני ולבני פלוני וכן בכל תנאי נ"י שם: