שולחן ערוך חושן משפט רמד א
שולחן ערוך חושן משפט · רמד · א
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
המתנה כגט, שאין אדם יכול למסור דברים לשליח.כיצד, אמר לשלשה: אמרו לפלוני ופלוני שיכתבו ויחתמו בשטר מתנה ויתנוהו לפלוני, אין זה כלום, ואם אמרו לאותם העדים וכתבו ונתנו למקבל, לא קנה. (וכ"ש אם חתמו הם בעצמם) (טור).
וכן אם אמר לשנים: כתבו וחתמו בשטר מתנה ותנוהו לפלוני, אינם יכולים לומר לסופר לכתוב, אלא הם עצמם כותבים. ויש מכשירים באומר: אמרו לפלוני ופלוני שיכתבו ויחתמו בשטר מתנה ויתנוה לפלוני.
מפרשים
המתנה כגט שאין כו': דין גט בזה הדין נתבאר בטור א"ע סי' ק"ך גם בסי' קמ"א וברמב"ם פ"ב דהלכות גירושין והמחבר כאן כתב ל' הרמב"ם דכ"כ בפ"ד דהל' זכייה ומתנה ע"ש ובדרישה כתבתי ישוב דל"ת ממ"ש הרא"ש שהביאו הטור סי' קמ"א למ"ש הטור כאן בס"ס זה ע"ש:
אמר לשלשה: לרבותא נקט ג' דאפי' ג' שהן כב"ד אפ"ה אינו ממסר מילי על ידן ועפ"ר:
אמרו לפלוני ופלוני שיכתבו ויחתמו: בהל' גירושין כתב הרמב"ם אמרו לסופר שיכתב ולעדים שיחתמו משום דבגט הסופר הכותב אסור לו לחתום דגזרו חז"ל שמא לפעמים ידקדק האיש בזה ורוצה שלא יחתום הסופר בגט ושלוחיו שציוה עליהן להשתדל גט לאשתו ישנו דבריו משום כיסופא דסופר ויאמרו לסופר שיחתום עם עוד אחד וזה ודאי כסול אבל במתנה לא החמירו כ"כ ומותר לסופר לחתום בתורת עד ולא השוהו לגט אלא באומר אמרו שהוא מסירת דבריו ומ"ה כ' הרמב"ם והמחבר המתנה כגט שאין אדם יכול למסור דבריו משמע דבזה לבד שוה ועד"ר:
וכ"ש אם חתמו הן כו': פי' דאז שינו מדברי הנותן שאמר להו שיאמרו לעדים שיחתמו ומדכתבו מור"ם האי וכ"ש אם חתמו הן בעצמן אדין ראשון שהוא מדברי הרמב"ם מזה ראיה למה שהגהתי בטור לכתבו בדברי הרמב"ם ולא בדברי הראב"ד כמ"ש בספרי' שלנו ועד"ר מ"ש ליישב דברי המ"מ דפ"ד דזכיי' הנ"ל:
וכן אם אמר לשנים כו': בטור לא כתב אמר לשנים וגם לא כ' שם שא"ל כתבו וחתמו אלא ז"ל וה"ה אם א"ל תנו כו' וקאי אשלשה הנ"ל והוי רבותא טפי דה"א דמשוה אותן ג' ב"ד שיתנו במקומו גט לאשתו הן ע"י עצמן הן ע"י זולתן והמחבר דנקט ברישא שאמר לשלשה ובסיפא אמר לשנים משום דבא"ל כתבו וחתמו סגי ליה בשנים וברישא דא"ל אמרו לאחרים נקט רבותא ואפי' לג' שהן ב"ד לא ממסרי הדברים לעשות שליח להנותן וא"ת למה כתב הרמב"ם והמחבר וכן אם אמר לשנים כתבו כו' מאי וכן הא כ"ש הוא מדין קמא וי"ל דה"א דדוקא ברישא דלא נתן להן כח לכתוב אלא לאמר לאחרים בזה הוא דלא מהני משום דמיקרי מילי משא"כ בצוה להן לכתוב וליתן דה"ל בעלי דבר דה"א דיכולים להעמיד שלוחים במקומן קמ"ל ועפ"ר:
ויש מכשירין כו': בטור מפורש דאף הן ס"ל מתנה כגט וכן איתא בגמרא אלא שס"ל דלא לכל ענין אלא דוקא באמר לעדים שהן יכתבו ויחתמו שאסור לשנות לצוות לאחרים משום דמילי לא מימסרן לשליח אבל כשא"ל אמרו לעדים אחרים בזה אינו שוה והטעם כתבתי בפרישה עיין שם גם שם ישבתי דל"ת ממ"ש הטור והמחבר כאן דדוקא בשטר מתנה מכשירין אמר אמרו הא בגט פסול ובא"ע בטור סימן קמ"א בדפוס אוישבור"ג (דף ל"ב ע"א) כתב דגם בגט לא פסלי' בכה"ג וישבתי דמ"ש בא"ע דגם בגט לא מפסיל היינו דוקא מטעם מילי לא ממסרי לשליח אבל מטעמא אחרינא יש לפסול בגט משום דכתיב וכתב ונתן עיין שם דהבאתי ראיה לזה:
(א) וכ"ש אם חתמו כו' עיין בסמ"ע סק"ד וע' בב"ח וצ"ע:
(ב) ויש מכשירין עבסמ"ע ס"ק ו' עד שם ישבתי דלק"מ ממ"ש הטור והמחבר כאן כו' ובאמת לא קשה כלל דבמתנה דקדק הטור וכ' דכשר לכ"ע משא"כ בגט יש כאן ב' דעות וק"ל:
(א) כגט: דין גט בזה נתבאר באבן העזר סי' ק"כ גם בסי' קמ"א.
(ב) לשלשה: לרבותא נקט ג' דאפילו ג' שהן כב"ד אפ"ה אינו ממסר מילי על ידן סמ"ע.
(ג) בעצמם: פירש הסמ"ע דאז שינו מדברי הנותן שאמר להן שיאמרו לעדים שיחתמו ועיין בב"ח וצ"ע (עמ"ש הט"ז בזה ע"ש).
(ד) לשנים: הא דנקט ברישא אמר לג' ובסיפא אמר לב' משום דבא"ל כתבו וחתמו סגי ליה בשנים ובריש' דאמר להם אמרו לאחרים נקט רבות' דאפילו לג' שהן ב"ד לא ממסרי הדברים כו' וא"ת מאי לשון וכן אם אמר לב' הא כ"ש הוא מדין קמא וי"ל דה"א דדוקא בריש' דלא נתן להן כח לכתוב אלא לאמר לאחרים בזה הוא דלא מהני משום דמקרי מילי משא"כ בצוה להן לכתוב וליתן דה"ל בעלי דבר ה"א דיכולין להעמיד שלוחין במקומן קמ"ל עכ"ל הסמ"ע (ועיין מ"ש הט"ז בזה).
(א) ויש מכשירין באומר אמרו. והיינו דאע"ג דמילי לא מימסרי לשליח היינו היכא דאחד נעשה שליח בדבר אינו יכול למנות שליח אחר במקומו היכא דה"ל מילי אבל באומר אמרו כשר. וע' בטור שכת' כן בשם הרמב"ן שמחלק בין גט למתנה דהיינו גבי גט פסול אפי' אומר אמרו ומשום דבעי לשמה אבל גבי מתנה מהני אומר אמרו ע"ש ומיהו דעת הרמב"ם דמכשיר אומר אמרו במתנה דהיינו דוקא באומר אמרו לפ' דהוי כעושה שליח שלא בפניו אלא דגבי גט אפי' כה"ג פסול ומשום דבעי לשמה ובעינן דוקא שהבעל יצוה לעדים ולא מהני שלא בפניו. וגבי גט נמי בשליח קבלה כה"ג באומר אמרו לפ' מהני כיון דה"ל כעושה שליח שלא בפניו ובשליח קבלה לא בעי לשמה אלא בכתיבה וחתימה אבל באומר אמרו מדעתכם דפסול משום דמילי לא מימסרי לשליח אין חילוק בין גט למתנה דמשום לשמה אין לחלק כיון דאומר אמרו הם במקום הבעל לעשות שליח והם עושין שליח בפניהם אלא משום מילי פסול ובזה אין לחלק בין גט למתנה וכן מבואר בהדי' בר"ן שם פ' התקבל שהביא דעת הרמב"ן ע"ש. ומסתימת הטור שכ' בשם הרמב"ן לחלק בין גט למתנה משמע דבמתנה כשר אומר אמרו סתם אפי' אינו מיחד לשליח לו' אומר (אמרו) לפ' וצ"ע אלא דבאה"ע סי' קמ"א נראה דעת הטור דאפי' בגט נמי כשר אומר אמרו:
(ב) בשטר מתנה. ואם עושה שליח להוליך מתנה לפ' והשליח רוצה לעשות שליח במקומו נראה דאפי' שליח להולכה בגט שליח עושה שליח ומשום דמוסר לו הגט לא הוי מילי הא במתנה כה"ג לא מהני אע"ג דמוסר לו המתנה. לפי מ"ש במרדכי פ' האיש מקדש ז"ל פסק הקדוש מרדוש דהעושה שליח לקדש ומסר לו הטבעת לקדש אפי' איתנס בדרך אינו יכול לעשות שליח אחר משום דמילי נינהו ולא מימסרי לשליח ואע"ג דגבי גט קי"ל שליח עושה שליח ולא הוי מילי משום מסירת הגט והכא נמי הא איכא מסירת הטבעת לא דמי דגבי אשה מתגרשת בע"כ ומיד כשהגיע הגט ליד השליח הרי היא כאלו מתגרשת הלכך לא הוי מילי שהרי השליח יכול לגרש' בע"כ דיד השליח כיד הבעל אבל שליח של קידושין אם לא תאבה האשה אינה מתקדשת הלכך ה"ל מילי עכ"ל ועיין רמ"א באה"ע סי' ל"ה. וא"כ ה"ה הכא במתנה כיון דאם לא רצה המקבל אינו מתנה ה"ל מילי אפי' מסר לו המתנה. ועיין בגיטין דכ"ט איכא בינייהו שליח מתנה ופרש"י ז"ל באומר לשני עדים כתבו ולמ"ד משום בזיון יכול למוסרו לאחר ולמ"ד משום מילי אין יכול למסרו לאחר ע"ש. ואין לדקדק מזה דס"ל דרש"י דמסירת השטר או מתנה מהני מדכתב אומר לשני עדים כתבו ומשמע דוקא כתבו הוא דה"ל מילי אבל מסר שטר מתנה או חפץ לכ"ע יכול למוסרו לאחר. יש לו' דרש"י נקט כתבו משום דאמרו התם שליח מתנה בפלוגת' דרב ושמואל דרב אמר מתנה אינה כגט ושמואל אמר מתנה הרי הוא כגט וגבי גט ודאי מסירת הגט מהני ששליח עושה שליח להולכה כיון דהוא בע"כ ומש"ה פירש"י לענין כתבו. ובפ' כל הגט דף כ"ט ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו אמר שליח לא ידענא לה א"ל זיל יהביה לאבא בר מניומי דאיהו ידע לה וליזל וליתביה ניהליה אתא ולא אשכח לאבא בר מניומי אשכחיה לר' אבוהו ור' חנינ' בר פפא ור' יצחק נפחא ויתיב רב ספרא גבייהו אמרו ליה מסור מלך קמי דידן דכי מייתי אבא בר מניומי ניתביניה ליה ליזל וליתב' ניהלה אמר להו רב ספרא והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא ופרש"י השליח הזה לא ניתן לגירושין אך למוסרו לאבא בר מניומי הלכך לאו במקום בעל קאי למוסרו ליד אחר ע"ש. והקשה בס' פני יהושע נהי דלא מצי שליח ליתן הגט ליד האשה כיון דלא ניתן לגירושין אבל למוסרו לאבא בר מניומי דנעשה שליח למה לא יעשה שליח במקומו למוסרו לאב' בר מניומי וע"ש שהאריך ולפי מ"ש הקדוש מרדוש ניחא דכיון דאבא ב"מ אי בעי לא מקבל ליה ה"ל מילי ולא מימסרי לשליח:
אמנם קשה מהא דאמרי' ספ"ב דגיטין גבי אשה מביאה גיטה שאומרת בפני נכתב ובפ"נ וע"ש דמוקי לה באומר לה הוי שליח להולכה עד דמטת להתם וכי מטית להתם שוי את שליח להולכה וקבלי גיטך מיניה והתם אינו בע"כ ולא שייך למימר תכף מכי מטא ליד האשה בתורת שליחות להולכה ה"ל כאלו נתגרשה כיון דהיא עצמה השליח ואם לא תאבה האשה לא תתגרש ואפשר לו' דאף על גב דשליחות דידה הוי מילי והוא שליחות ראשון אבל בשעה שמוסרה לשליח שני כיון דהשני יכול לגרשה בע"כ תו לא הוי מילי אלא מעשה. אלא דאכתי תיקשי לפי מ"ש בתשובת מוהר"ם פדאוי בסדר הגט דמשביעין את השליח שאם יעשה שליח שלא יבטלנו ע"ש ואם כן כיון דהשליח הראשון יכול לבטל שליח השני א"כ אפי' בתר דמטא ליד שליח שני נמי אכתי הוי ליה מילי דאם לא תאבה האשה אינו יכול לגרש כיון שיכולה לבטלו ולכן נראה לענ"ד דלשטת הקדוש מרדוש צריך לו' האי דאשה מביאה גיטה כו' ובאומר לה הוי את שליח להולכה כו' וכי מטית להתם שוי את שליח כו' משום דאומר אמרו לא הוי מילי ומהני וכדעת כמה פוסקים ראשונים. ולפ"ז גבי מתנה היכא דמסר השטר או גוף המתנה ע"י אומר אמרו ודאי מהני דאם באנו לחוש לדעת הקדוש מרדוש א"כ אומר אמרו מהני כי היכא דלא תיקשי מהך דספ"ב דגיטין ובזה יתיישב מאי דקשיא לן בסי' קפ"ב בכח הרשאת השליח דעושה שליח בגיטין אפילו עד מאה דהא השתא ליתיה לגירושין בע"כ מחמת חרם ר"ג וה"ל מילי לדעת הקדוש מרדוש ע"ש ולפי מ"ש דלשטה זו ע"כ אומר אמרו מהני ובהרשאה דידן כ' רשות לעשות שליח וה"ל אומר אמרו:
(ג) ויתנוהו לפלוני והיינו שליח הולכה ובשליח קבלה אין שליח עושה שליח כמבואר בסי' קמ"א סעיף מ"ג ע"ש ומשום דה"ל מילי. ונסתפקתי בעושה שליח לקבלה למשוך חפץ שקנה דרך מקח וממכר או במתנה ובהגיע החפץ לחצירו של שליח דכיון דחצר דגברא משום שליחות כמבואר בטור וש"ע וסי' רמ"ג ובשליח קבלה אין שליח עושה שליח והנה כתוב הטור באה"ע סי' קמ"א ז"ל האשה עושה שליח לקבלה והיא מגורשת בקבלתו מיד כשיגיע הגט לידו ובהא מספקא לן אם דינו כדין האשה לכל דבר לענין אם זרק הגט לחצירו או לתוך ארבע אמותיו שתהי' מגורשת ומסתברא שדינו כדין האשה לכל דבר עכ"ל. ויראה שזהו ספיקו של הטור דכיון דחצר דגברא משום שליחות ובקבלה אין שליח עושה שליח. ובב"י שם כת' ז"ל לא ידענא מהיכן הוי ס"ד לפלוגי בינייהו ע"ש ולפי מ"ש ניחא וכבר כת' במשנה למלך פ"ו מהל' גירושין על דברי הב"י הנז' שדברי הטור הוא מירושלמי פ' האומר ר' אלעזר שאל חצירו של שליח מהו שתעשה כידו וע"ש שכת' בשם שדה יהושע בפי' הירושלמי מי אמרינן כיון דחצר דאשה מידה אתרבי והכל דבר אחד ה"נ בשליח שהיא כעצמה או דלמא כיון דשליח נמי מיד' אתרבאי לא אמרינן ריבוי דריבוי ולא איפשטא עכ"ל. ולא אתברר האי פירושא דהא שליחות לאו מיד' אתרבי אלא מושלח ושלח' וגם ריבוי דריבוי אין לחלק בכך ולפי מ"ש מדוקדק חצר שליח מהו שתעשה כידו ומשום דבתורת שליחות אי אפשר דה"ל מילי אלא מהו שתעשה כידו כיון דחצר דידה משום ידה ה"ה בשליח דידה הוי חצרו כידו. וא"כ לפ"ז גם אחרי הכרעת הטור שכתב שדינו כדין האשה אינו אלא בחצר שליח דאשה דכיון דחצר דאשה משום יד ה"נ חצר שלוחה אבל בממונא כה"ג חצר שליח אינו קונה למקבל:
אמנם נראה ראיה דחצר דשליח מהני מהא דאמרינן בפ' הספינה דף פ"ה גבי ארבע מדות במוכרין כו' ברשות לוקח כיון שקיבל עליו מוכר קנה לוקח ברשות הלה המופקדים אצלו לא קנה עד שקיבל או עד שישכור את מקומו וכיון דאם קיבל עליו הנפקד זוכה לוקח ע"י חצר דנפקד ומוכח מזה דשליחות דנפקד מימסר לחצר דהא חצר דנפקד דקונה אינו אלא משום שליחות דנפקד זוכה חצירו ושלא ע"י הנפקד אין חצר דאחרים קונה לו וע"ש בתוס' ד"ה הכי גרסינן. ולכן נראה דכיון דזכי' אינו משום שליחות לפי מ"ש בסי' רמ"ג מש"ה שליח עושה שליח ומה"ט נמי חצר דשליח זוכה למקבל ודוקא גבי גט הוא דמספקא לן בחצר דשליח דגט חוב הוא ואפילו נתרצית האשה וכמ"ש הרשב"א ר"פ הזורק ע"ש ומש"ה אי לאו דחצר דשליח דינו כדין האשה שליחות לא מימסר לחצר אבל זכיה אינו משום שליחות. וכן מוכח דשליח עושה שליח בקבלת חפץ דרך מתנה או דרך מקח מהא דמעמד שלשתן איתי' ע"י שליח המקבל וכמבואר בטור וש"ע סי' קכ"ו ע"ש ואע"ג דמעמ"ש גופיה אינו אלא בתורת זכיה ושליחות דמה"ט לא מהני מעמ"ש בנכרי אלא מוכח דגבי זכי' כיון דאינו משום שליחות כמ"ש בסי' רמ"ג שם מש"ה שליח עושה שליח וגם במקח וממכר כל שנתרצה חשיב זכות ודו"ק. ודעת המרדכי פ' התקבל דשליח לקבל' נמי עושה שליח והא דאמרי' מילי לא ממסרי לשליח היינו היכא דגוף השליחות אינו אלא כגון באומר כתבו כיון דעדיין לא נגמר הגט לא הוי גמר מעשה אבל כשעושה שליח על גמר מעשה לא הוי מילי ומימסר לשליח ע"ש והא דקרי לכתיבה וחתימה מילי משום דלא נגמר הגט. ואשכחן הכי ר"פ השולח ע"ש חוזר ומגרש או אינו חוזר ומגרש כו' רב נחמן אמר חוזר ומגרש בו כו' הכי השתא התם דיבור ודיבור הוא ואתי דיבור ומבטל דיבור וע"ש בתוס' דאם בטלו בפירוש מודה רב נחמן דבטל הגט דכל זמן שלא הגיע ליד האשה הוי דיבור ע"ש ואם כן ה"נ בעושה שליח לקבל' דגוף הקבלה מיקרי מעשה ומימסר לשליח אבל כתיבה וחתימה דעדיין לא הגיע ליד האשה מיקרי דיבור הוי מילי. ולפי זה יש מקום לחלק בין אומר כתבו לאומר חתמו דחתימה מיקרי מעשה יותר מכתיבה לפי מ"ש תוס' שם ר"פ השולח דאחר החתימה הוי גמר מעשה ואינו יכול לבטלו ע"ש. וניחא ליישב בזה קושיות תוס' פ' התקבל דף ס"ו ד"ה כתב ידו שכתבו שם ז"ל דה"ה דהוי מצי למימר איפכא אי סבירא לן דהאי כתובו כתב הגט הא כתב ידו כשר כו' ע"ש. ולפמ"ש לחלק בין כתיבה לחתימה איכא למימר דכתב ידן לא הוי מילי משום דהוי מעשה אבל כתיבה לא הוי מעשה. אמנם לפי המסקנא צ"ל דגם החתימה ה"ל מילי לפי מה דאמרו כתבו כ' ידן ור' יוסי דאמר יכתבו ויתנו היינו חתימה ושמואל מפרש טעמא דר' יוסי משום מילי לא מימסרי לשליח אלא דלפי ס"ד דהאי כתבו כ' הגט מצינו לו' דחתימה הוי מעשה ומימסר לשליח וכמ"ש תוס' בפ' השולח שם דאחר החתימה חשוב גמר מעשה אולם נראה ראיה דשליח קבלה ה"ל מילי אע"ג דהשליחות על גמר מעשה מהא דאמרינן בפ' כל הגט דף כ"ט בטעמא דיכתבו ויתנו לאביי משום בזיונא ולרבא משום דה"ל מילי ולא מימסרי לשליח ע"ש והרי נתינה הוי גמר מעשה ואפ"ה לא מצי משוי שליח על הנתינה דהא תני יכתבו ויתנו ואם כן הנתינה נמי לא מימסרא לשליח אף על גב דיכתבו בעצמן ואין לך גמר מעשה מנתינה אלא צריך לו' דכיון דלא מסר להם הגט ה"ל מילי ואינו נקרא מעשה אלא במוסר לו הגט וא"כ ה"ה שליח לקבלה שאין בו מסירת הגט דהוי מילי אע"ג דהוא גמר מעשה וע"ש בחידושי רשב"א ואינו מובן:
אך קשה דכיון דתנו יכתבו ויתנו מוכח דנתינה נמי כיון שלא מסר להם הגט ה"ל שליחות דנתינה נמי מילי ובפ' המקבל (דף ס"ג) משמע דנתינה לא הוי מילי אע"ג דלא מסר הגט ע"ש בעא מיניה רבא מרב נחמן כתבו ותנו לשליח מהו סלוקי סליק להו או דלמא לטרחא דידהו חייש ע"ש והיכי מצי אמר כתבו ותנו לשליח דהא ה"ל מילי כיון דלא מסר הגט ומשמע דאפי' לא מסר להם הגט נמי חשיב מעשה באומר על הנתינה ואי נימא אומר אמרו כשר ניחא אבל לדעת הפוסקים באומר אמרו פסול קשי' ומל' רש"י שם נראה שתיקן דבר זה ע"ש ז"ל כתבו ותנו לשליח שלי שמניתי וכן עשו ע"כ וכיון דכבר נעשה שליח מפי הבעל א"כ אפי' ע"י כותי יכול לשלחו ליתנו לשליח שלו שעשה כבר אלא דלשון הרמב"ם משמע דלא מיירי בשליח שעשה כבר ע"ש פ"ט מגירושין ז"ל אמר לשנים כתבו וחתמו ותנו לפ' שיוליך לאשתי או תנו לשליח שיוליך לה א' מהם כותב ושניהם חותמין ונותנין לשליח כו' ומדכתב סתם או תנו לשליח משמע דלא בעינן שליח שמניתי ואם כן קשיא דה"ל מילי ובעיקר הדבר צריך התבוננות דלפי מה שנראה מבואר מהא דתנן הרי אלו יכתבו ויתנו דנתינה נמי לא מימסר' לשליח ואמאי הוי מילי דמ"ש מוסר הגט בשליחות להולכ' דלא הוו מילי ומשום מסירת הגט דהוי מעשה וה"נ אחר שכבר נכתב ונחתם בידם הגט הרי הוא נמי כמו שליח הולכ' ואף על גב דמעיקר' בשעה שאמרו כתבו ותנו לא היה מסירת הגט השתא מיהת בשעה שעושין שליחות על הנתינ' כבר הגט בעולם תו לא הוי מילי וצ"ע. שוב ראיתי בס' גט פשוט סי' ק"כ שנסתפק בזה באומר לשנים תנו גט או לשלשה כתבו וחתמו ותנו גט וכתבו וחתמו הם כמו שאמר הבעל אך לענין הנתינ' עשו שליח מי נימא לענין הנתינ' יכולין לעשות שליח כשליח גט דעלמ' דיכול לעשות שליח או דלמא בשליח הולכ' דעלמ' כיון דמתחל' הבעל מסר לו גט בידו יכול לעשות שליח אבל הכא דלא מסר להם דבר אלא מילי וא"ל כתבו ותנו אע"ג דכתבו וחתמו הן גם לענין הנתינה אין יכולין לעשות שליח כיון דמעיקר' ה"ל מילי וללישנ' דמתני' יראה למידק דגם לענין נתינה בכה"ג הוי מילי דכיון דבין בדברי ר"מ בין בדברי ר' יוסי איכפל תנא וקאמר הרי אלו יכתבו ויתנו וע"ש שהבי' נמי ראיה מדברי רש"י פ' התקבל הנזכר שכתב תנו לשליח שמניתי ות"ל כוונתי לדברי הגדול. וכ' שם עוד ז"ל והרציתי הפסק הזה לפני מרן הרב המובהק מוהר"ר משה גלאנטי ואנהיר לעיינין כי יש ללמוד דבר זה מתוך דברי התוס' בפ' כל הגט (דף כ"ט) שכתבו שם משום בזיון דבעל פי' בקונ' שעליו לכתוב הגט ואינו רוצה שידעו בו רבים שאינו יודע לכתוב והא דקאמר יכתבו ויתנו אגב יכתבו נקט יתנו א"נ ע"י שיאמרו לאחר ליתן ירגיש בדבר שהבעל לא כתבו ומקפיד גם על הנתינה עכ"ל וא"כ לפי תירוצא קמא יתנו לאו דוקא ויכולים לעשות שליח ואפילו לפי תי' שני דיתנו דוקא לטעמיה דבזיון אבל לפי טעמא דמילי לא חיישינן בנתינה עכ"ל. ולדידי משמע מדברי תוס' דנתינה ודאי ה"ל מילי מדלא הקשו מהא דקאמר יכתבו ויתנו אלא לפי מה שפרש"י בטעמא דבזיון דירגישו שהבעל אינו יכול לכתוב הוא דקשיא להו מנתינ' ומשמע דלרבא דאמר משום מילי לא מימסרי לשליח ניחא הא דתנן יכתבו ויתנו ולכן נראה לפמ"ש בתוס' רי"ד פ' האיש מקדש בעוש' שליח להולכ' לקדש בכסף אין שליח עושה שליח ואפילו מסר לו הכסף דלא דמי לגט שהגט היא דבר המגרש שאם נאבד הגט אין כח לשליח לגרשה אבל כסף קידושין שמסר לו אם נאבד יכול לקדש משלו ונמצ' דעיקר השליחות מילי והלכך לא מימסר לשליח וע"ש וכן כתב בשלטי גבורים ר"פ האיש מקדש לחלק בקידושין בין קידושי כסף דאין שליח עושה שליח ובין קידושי שטר כיון דהוא דבר המקדש שליח עושה שליח ע"ש. ועיין באה"ע סי' ל"ה בב"ש שם ומש"ה היכא דבעל מוסר הגט ביד שליח להולכה דהוא דבר המגרש שליח עושה שליח אבל באומר כתבו ותנו דאם נאבד הגט אפילו אחר חתימה יכולין לכתוב גט אחר דלא נגמר שליחות עד אחר שיגיע לידה וא"כ אפילו אחר כתיבה וחתימה עדיין מילי נינהו וא"כ בשעה שאמר הבעל כתבו ותנו לא מסר להם אלא מילי וכמו בקידושי כסף מש"ה צריך שיכתבו ויתנו אפילו הנתינה לא מימסר לשליח ודו"ק ובזה יראה הא דכתב רש"י פ' התקבל גבי כתבו ותנו לשליח דהיינו לשליח שמניתי והרמב"ם דסתם משמע דלא בעי שליח שמניתי וכמ"ש לעיל. והיינו משום דרש"י לטעמיה דמפרש ספיקא דאיבעי' כתבו ותנו לשליח וכן עשו ואבד בדרך מי אמרי' עשו כל שליחותם ונסתלקו או דלמא האי נמי עד שיבא גט לידה ותתגרש עשאן שליח לכתוב ע"ש. והרמב"ם לטעמיה דמפרש ספיק' דכתבו ותנו לשליח לענין אם נמצא הגט בטל או פסול וכתב הב"י בסי' קכ"ב דלדעת הרמב"ם לא הוי ספיקא אלא בנמצ' הגט פסול אבל אם נאבד אחר שהגיע ליד השליח ודאי לא מצי כתבי גט אחר וכבר עשו שליחותן:
ומש"ה רש"י לשטתו דספיק' הוי אם יכולין לכתוב גט אחר אם נאבד ביד השליח ואם כן היכא מימסר לשליח כלל דהא ה"ל מילי כיון שהגט אינו דבר המגרש כיון שיכולין לכתוב גט אחר וה"ל כמו קידושי כסף וכמ"ש. אבל הרמב"ם לשטתו דאיבעי' אינו אלא בנמצ' הגט פסול אבל אם כתבו וחתמו הגט בכשרות ומסרו לשליח שוב אין יכולין לכתוב גט אחר כיון שכבר עשו שליחותן וא"כ בשעה שמסרו לשליח אותו הגט הוא המגרש וה"ל מעשה לדידהו ובאין כאחת המעש' והשליחות אבל במתני' דאומר כתבו ותנו אפילו אחר שמסרו לשליח הולכה נמי אכתי ה"ל מילי דכל זמן שלא הגיע ליד האשה יכולין לכתוב גט אחר וא"כ גם הנתינה ליד שליח הולכה ה"ל מילי עד שיגיע הגט ליד האשה ומש"ה צריכין הן עצמם שיכתבו ויתנו והוא דבר המתקבל ודוק: