שולחן ערוך חושן משפט רכז כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

בעל הבית המוכר את כלי תשמישו ואינה את הלוקח אין בו דין אונאה שאילו לא הרבה לו בדמים לא היה מוכר כלי תשמישו ואפי' מכרם מחמת דוחק אין בו אונאה ויש מי שאומר דדוקא שהלוקח יודע שזה המוכר בעל הבית אבל אם לא ידע או שקנה ע"י סרסור יש בו אונאה:

מפרשים

 

סמ"ע - מאירת עיניים

או שקנה ע"י סרסור:    פי' אף אם ידע הלוקח שהן של בע"ה כיון שהבע"ה מסרו לסרסור למכור למי שיבא לקנותו ודאי נתייאש שלא ידע הלוקח שהן של בע"ה ועל דעת לחזור לו אונאה מסרם לו ועיין בסמוך בסעיף ל' שכ' המחבר פלוגתא באינ' השליח ללוקח אי מכרו בטל בכל שהוא וכאן סתם בסרסור וכתב דיש בו אונאה וגם הטור כתב בשני המקומות כדברי המחבר ויש לחלק בין סרסור דיש לו שייכות וחלק בו ואין לומר גבי' לתקוני שדרתיך וכמ"ש בסי' קפ"ב וקפ"א [וקפ"ה] דבו כ"ע מודו ועיין בפרישה מ"ש עוד:
 

באר היטב

(לג) סרסור:    פי' אף שידע הלוקח שהן של בע"ה כיון שבע"ה מסרן לסרסור למכור למי שיבא לקנותן ודאי נתייאש שלא ידע הלוקח שהן של בע"ה וע"ד לחזור האונאה מסרן לו והא דבס"ל כתב המחבר פלוגתא באינה שליח ללוקח אי מכרו בטל בכל שהוא וכאן בסרסור סתם דיש בו אונאה יש לחלק בין סרסור דיש לו שייכות וחלק בו וא"ל גביה לתקוני שדרתיך כמ"ש בסי' קפ"א וקפ"ב דבו כ"ע מודו עכ"ל הסמ"ע (והט"ז דחה דבריו ע"ש שפירש דברי הטור דה"ק בין שהלוקח עצמו קונה מבע"ה רק שלא ידע שהוא בע"ה או שהלוקח שלח סרסור לקנות ובזה אע"פ שלוקח עצמו יודע שהמוכר בע"ה מ"מ כיון שהסרסור הוא הקונה ואינו יודע שהמוכר הוא בע"ה יש בו אונאה והשת' ניח' הל' שקנה ע"י סרסור דלפי' הסמ"ע הל"ל שמכר כו' וא"ל דא"כ אפילו בכל שהוא חוזר דמצי אמר לתקוני שדרתיך די"ל דמיירי שא"ל בפי' בין לתקון בין לעוות עכ"ל).
 

קצות החושן

(י) או שקנה ע"י סרסור. כת' בסמ"ע וז"ל פי' אף אם ידע הלוקח שהן של בעה"ב כיון שבעה"ב מסרו לסרסור למכור למי שיבא לקנותו ודאי נתייאש שלא ידע הלוקח שהן של בעה"ב ועל דעת לחזור לו אונאה מסרו לו עכ"ל. ובט"ז כת' עלה שהוא תמוה מאד דדלמא צוה בעה"ב לסרסור שלא יתנו רק בסך קצוב יותר משוי' והוא מכר כן וכיון שהלוקח ידע שהמעות מגיע לבעה"ב המשלחו ודאי מפסיד הלוקח מכח עצמו וע"ש. ונראין דברי הסמ"ע דכיון דאפילו ידע הלוקח בשעת מקחו שאינו שוה וקנה ביותר אפ"ה יכול לתבוע אונאתו בכדי שיראה לתגר וכמ"ש הרמ"א סעיף ז' ועמ"ש בסק"ד עיקרא דמלת' היכא שהמוכר יודע בלוקח שמבין טוב המקח כמה שוה ורוצה יותר משויו ה"ל כאלו התנה המוכר אדעתא דמחילה וכן הלוקח קונה נמי אדעתא דהכי אבל אם אין המוכר יודע בלוקח שיודע טוב המקח ושויו דלא ה"ל מוכר כמתנה תנאי כיון דמוכר סבור שלוקח אינו יודע כלל שווי של המקח ובזה אפי' ידע הלוקח שווי המקח לא מחל יותר ויכול לתבוע אונאתו ובלוקח מבעה"ב שניהם יודעין ואדעת' דמתנה ומחילה קנה אבל ע"י סרסור כיון שאין הדבר ידוע לסרסור שלוקח יודע שהוא של בעה"ב אע"ג דלוקח ידע שהוא של בעה"ב ה"ל כהך דינא דרמ"א ס"ז דלוקח ידע בשויו של מקח ויכול לתבוע אונאתו ודוק:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש