שולחן ערוך חושן משפט ריב ט
<< · שולחן ערוך חושן משפט · ריב · ט
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
וכן אם אמר קרקע זה לכשאקננו יהיה הקדש אינו כלום שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם אבל אם אמר לכשאקננו אקדישנו או אתננו להקדש הוי עליו נדר וצריך לקיים נדרו:
- הגה: וזהו סברת הרא"ש וחולק על הרמב"ם שסובר שאם אמר לכשאקננו יהיה הקדש חייב לקיים דבריו כמ"ש סברתו בסעיף ז' ודברי המחבר שסתם לעיל כדברי הרמב"ם וכאן כדברי הרא"ש אינו נכון:
מפרשים
ודברי המחבר שסתם לעיל כדברי הרמב"ם כו' עד אינו נכון: עד"ר שם כתבתי ישוב נכון לחלק ביניהן דדוקא במה שתלד פרתי ויוציאו אילוני שהן דברים שבאין ממילא ס"ל להרמב"ם דחל עליו הנדר וצריך לקיימו משא"כ כאן דקנין בית הוא דבר שאינו בידו ולא יבא ממילא ובזה ישבתי ג"כ דברי הכ"מ והב"י שכתב שגם הרא"ש בדין הנ"ל ס"ל כוותיה דאליביה דוקא בגביות חוב שהוא ג"כ דבר שאינו בא ממילא כתב הרא"ש דלא חל עליו הנדר אם לא שאמר לכשיבא לידי אתננו ע"ש ודו"ק.
(יב) שאם אומר לכשאקננו יהיה הקדש כו' ז"א דהא להדיא אמרינן בפ' אע"פ דנ"ט שדה זו שמכרתי לך לכשאקחנה ממך תיקדש דלא קדש' וע"כ צריך לומר כמו שכתב בסמ"ע ס"ק כ"ב (הג"ה ולפי עניות דעתי דברי הר"ב נכונים ומה שחילק בסמ"ע בין דבר שלא בא לעולם ובין דבר שאינו ברשותו א"א לומר כן שבהדי' משמע ברמב"ם פ"ו מהלכות ערכין שאין לחלק ומה שהקש' מן הש"ס דפרק אע"פ לק"מ דהתם מיירי מטעם הקדש לא הוי הקדש אבל מכל מקום ס"ל לרמב"ם דצריך לקיים מדין נדר ונ"מ שאם נשאל על נדרו וכן מבואר להדיא ברמב"ם פ"ו מה' ערכין ע"ש וק"ל וע' במ"מ פכ"ב מה' מכירה ועיין בי"ד סי' רנ"ז):
(כא) המחבר והסמ"ע כת' דנ"ל ישוב נכון לחלק דדוקא במה שתלד פרתי ויוציא האילן שהן דברים שבאים ממילא ס"ל להרמב"ם דחל עליו הנדר וצריך לקיימו משא"כ בקנין בית שהוא דבר שאינו בידו ולא יבא ממילא ובזה מיושב ג"כ דברי הכ"מ והב"י שכת' דגם הרא"ש בדין הנ"ל ס"ל כוותיה דאליביה דוקא בגביית חוב שהוא ג"כ דבר שאינו בא ממילא כת' הרא"ש דלא חל הנדר עליו אם לא שאמר לכשיבא לידי כו' ע"ש עכ"ל והש"ך הסכים לדבריו אבל בהג"ה שם כת' דדברי הרמ"א נכונים ומ"ש הסמ"ע לחלק בזה א"א לומר כן דבהדיא משמע בהרמב"ם פ"ו מהלכות ערכין שאין לחלק בכך וע"ש ובט"ז:
(ו) אתננו להקדש הוי עליו נדר כתב רשב"ץ ח"ב סי' קל"א שאלת אדם שנדר בעת צרתו ואמר כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך וכשיצא אל הרוחה לא קיים את נדרו ואחר זמן מרובה נתעורר לתשובה והתחיל לקיים נדרו כו' תשובה אלו נדר ואמר אתן כך כשאצא מצרה זו הי' חייב לשלם כדאמדי' פ"ק דר"ה מוצא שפתיך תשמור כו' בפיך זו צדקה ועובר על לא יחל דברו ואע"פ שהוא דשלבל"ע חל עליו הנדר כמ"ש הרי"ף פרק שור שנגח והרמב"ם פרק כ"ב ממכיר' אבל זה לא אמר כן אבל כל מה שארויח אתן ממנו מעשר וא"כ בכל עשר פרוטות שהרויח הי' בהן הקדש פרוטה אחת והוא לא נתנה אבל אכלה וכיון שאכלה פטור הוא מלשלם כו' וא"כ זה האיש שאכלה מה שהוא חייב לתת לעניים מפני נדרו פטור הוא מלשלם אלא שאם הוא עשיר משלם במדת חסידות ואם הוא עני פטור אפי' ממדת חסידות עכ"ל:
ונראה דהיינו דוקא אכלה אבל אם קנה ממנו סחור' או פרע בחובו דמשתרשי ליה בזה חייב לשלם מדינא כדאי' בפ' הזרוע הרי שאנס המלך את גורנו כו' דחייב לשלם משום דמשתרשי לי' והא דאכלן פטור כתבו שם תוס' משום דיכול לו' הייתי מתענה ומיהו לדברי הר"ן דהיכא שביטל הוא מצותו אפי' נתנ' נמי פטור והובא דברי הר"ן בסי' ק"ז סק"ו. ובעיקד דברי הרשב"ץ נרא' דכיון דלדעת הרא"ש דבאומר מה שיוציא אילן זה לעניים דאין בדבריו כלום אלא כשאומר אקדשנו מחויב להקדישו לעניים מטעם נדר וא"כ זה שאומר מה שארויח אתן מעשר הרי עכשיו לא חייל מידי אלא שמחויב להפרישו וליתן לעניים וזה שלא הפריש ולא קיים נדרו הרי כבר עבר ותו אין בו לעניים כלום אפי' ממדת חסידות ודוקא במתנות כהונה דהוי של כהנים וזה אכלן או הזיקן מחויב לשלם את ההיזק אבל זה לא הזיק כלום כיון דעדיין לא הי' של עניים אלא שהי' מוטל עליו לקיים דבריו ולהפריש ואם לא הפריש כבר עבר ואין בו משום תשלומין ואפי' לדעת הרמב"ם דזכו עניים נמי אינו קנין דאמיר' לעניים אינו קנין אלא שמחויב לקיים דברו משום בפיך זו צדקה וזה לא הפריש ועבר על נדרו וחיוב ממון אין בו אפי' ממדת חסידות אלא דיותר נראה לענ"ד דזה שנדר ליתן מעשר ממה שירויח לאו דוקא אותן מעות עצמן רק ליתן לפי חשבון חלק מעשרה לעניים וא"כ אכתי מצותו עליו ומחויב ליתן לעניים כפי ערך שנתעכב אצלו הנדר: