שולחן ערוך חושן משפט קצז ז
<< · שולחן ערוך חושן משפט · קצז · ז
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
האומר לחבירו משוך פרה זו ולא תקני אלא לאחר שלשים יום ומשך לא קנה ואם אמר ליה קנה מעכשיו ולאחר ל' יום קנה ואפילו היתה עומדת באגם ביום ל' שזה כמי שהקנה אותה מעתה על תנאי נעשה התנאי נתקיים הקנין וכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי:
מפרשים
ומשך לא קנה: ה"ט דבעת שיחול הקנין כבר הדרא סודרא למאריה וכמ"ש הטור בס"ס קצ"ה והמחבר שם ס"ה ע"ש:
ואפי' היתה עומדת באגם: פי' וכ"ש כשעומדת ברשות הלוקח או ברשות שניהן ומ"מ בעינן שיעמוד באגם ולא בר"ה וכ"ש ברשות מוכר דא"כ לא סגי ליה במעכשיו אלא הוה צריכין שיתנה בע"מ וכמ"ש הטור והמחבר בס"ס קצ"ה ועד"ר ופרישה שם וכאן:
(ג) ומשך לא קנה ה"ט דבעת שיחול הקנין כבר הדר' סודריה למאריה עכ"ל סמ"ע כלו' כלתה המשיכה:
(ד) ואפי' היתה עומדת באגם פי' וכ"ש כשעומדת ברשות הלוקח או ברשות שניהם ומ"מ בעינן שיעמוד באגם ולא בר"ה כו' עכ"ל סמ"ע וזה אינו כדאיתא בפוסקים ולעיל ס"ס קצ"א וסי' קצ"ה סס"ה א"ו כמ"ש ה"ה דאגם ל"ד וה"ה לר"ה אלא אורחא דמלתא נקט ומה שתמה הב"י עליו לק"מ כדאי' בר"ן פ' הכותב ע"ש ודוק וכן הוא בר' ירוחם כמ"ש ה' המגיד ומה שתמה הב"י על ר"י לא דק ע"ש בר"י ודוק וע"ל סי' ר"י בסמ"ע ס"ק ב' ראיה לדברי:
(ט) לא קנה: ה"ט דבעת שיחול הקנין כבר הדרא סודרא למריה וכמ"ש הט"ו בסי' קצ"ה ס"ה ע"ש סמ"ע.
(י) באגם: עמ"ש הש"ך והט"ז בזה ע"ש.
(ג) לאחר שלשים יום עיין ר"ן פ' הכותב שהעלה במשוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר שלשים אם עומדת באגם בסוף שלשים קונה לו משיכה למפרע אפילו לא אמר מעכשיו ע"ש וקשה מהא דאמרי' ר"פ המפקיד נעשה כאומר לו הרי פרתי קנוי לך מעכשיו לכשתגנוב ותרצה ותשלימני ולחד לישנא נעשה כאומר לו פרתי קנוי' לך סמוך לגניבה ואמרי' מאי בינייהו א"ב דקיימ' באגם ע"ש ולפי דברי הר"ן א"כ להך לישנא נמי דנעשה כאומר קנוי סמוך לגניבה נמי מהני עומדת באגם:
ונראה לפמ"ש בשטה מקובצת שם ר"פ המפקיד וז"ל דקיימא באגם הקשו בתוס' תימ' דנעשה כאומר לו לכשתגנוב ותרצה וחשלימני הרי פרתי קנוי לך מעכשיו וסמוך לגניבה דהשתא קנוי אפי' עומדת באגם וכו' יש לו' דלא מצי לאוקמי הכי דא"כ המשיכ' אינ' נגמרת עד סמוך לגניבה והקנין לא יגמור עד סמוך לגניבה וא"כ כל ימי היותה אצלו עד שעת הגניבה צריך שתהי' במקום שהמשיכה והקנין מהני דהיינו בסימט' ואי אפשר באותן הימים שלא תלך לרשות הרבים הלכך לא קני עכ"ל וא"כ ה"ה לפמ"ש הר"ן דקונה במשיכה דקמא היכא דעומדת באגם אבל צריך שלא תצא הפרה מרשות סימט' כל אותן הימים דהא טעמא דבעי אגם ול"מ עומדת ברה"ר הוא מטעמא שכ' שם הר"ן כיון דאפי' ממון שלו יוצא מרשותו ל"מ ע"ש ואי אפשר שלא תצא מרשות הנפקד לרשות הרבים וכלת' משיכה אבל למ"ד נעשה כאומר משעת משיכה א"כ כבר קנאה משעת מכירה לגמרי ואפי' תצא לרה"ר כבר קנה. ובזה יתיישב לשון הר"ן דנראה תמוה וז"ל וכן נמי הא דרב נחמן אי במעכשיו הוא אגם דנקט לאו דוקא דמ"ש אגם אפי' עומד ברה"ר ממש או אפי' ברשות נותן נמי קנה וכדמוכח ר"פ המפקיד (דף ל"ז) עכ"ל והוא תמוה דהא לא הוזכר ר"פ המפקיד אלא עומדת באגם וברה"ר לא הוזכר וא"כ איך מוכח שם דבמעכשיו אפי' ברה"ר קנה ולפמ"ש ניחא כיון שא"א שלא תצא הפרה באותן הימים לרה"ר א"כ מוכח דלמ"ד מעכשיו מהני אפי' תהי' הבהמה אח"כ ברה"ר וה"ה לרשות נותן ואכתי צ"ע אמנם בתוס' יבמות (דף צ"ג) ד"ה קנוי לך מעכשיו ע"ש שכתבו דלר' יוחנן דס"ל מעכשיו ולאחר שלשים יום שיור' הוי ומהני עומדת באגם לגמר הקנין דאפי' יצאה מן האגם תוך שלשים או אפי' היתה בתוך הימים ברשות נותן כל שעמד' בגמר הקנין באגם קני לה ע"ש ומה"ט לא תירצו בתוס' ר"פ במה שהקשו דנימא דנעשה כאומר מעכשיו וסמוך לגניבה יוגמר ע"ש ולא תירצו כדברי השטה דאי אפשר שלא תצא לרה"ר באותן הימים משום דכה"ג נמי קני כל שעומדת באגם בגמר הקנין. ומאי דקשי' לן בדברי הר"ן נראה לפמ"ש בשטה שם דלהך לישנא דאמרו נעשה כאומר לו סמוך לגגיבה לאו כאומר לו בשעת משיכה הרי פרתי קנוי לך סמוך לגניבה אלא דהך נעשה באומר הוא סמוך לגניבה נעשה כאומר הרי פרתי קנוי' לך לכשתרצה ותשלימני וע"ש וזה דלא כשטת דש"י דמפרש גם להך לישנא נעשה כאומר משעת משיכה ע"ש וכיון דהך נעשה כאומר הוא סמוך לגניבה ובשעה זו עומדת באגם א"כ ליכא משיכה כלל ועמ"ש בסוף סי' ס"א להכריח כדברי השטה דהך נעשה כאומר הוא ממש סמוך לגניבה:
(ד) עומדת באגם ז"ל הסמ"ע וכ"ש ברשות לוקח או ברשות שניהן אבל ברה"ר לא וכ"כ ברשות מוכר דל"מ עכ"ל. ובש"ך כ' עלה ז"ל וזה אינו כדאי' בפוסקים ולעיל סי' קצ"א אלא ודאי כמ"ש הרב המגיד דאגם לאו דוקא וה"ה לרה"ר אלא אורחא דמלתא נקט ומה שתמה הב"י עליו לא קשה מידי כדאי' בר"ן בר"פ הכותב ע"ש ודוק וע"ל סי' ר"י בסמ"ע סק"ב ראי' לדברי עכ"ל. והנה בר"ן שם פ' הכותב מבואר דס"ל דאגם דוקא ע"ש ז"ל וכן הא דאמר רב נחמן אי במעכשיו הוא אגם דנקט לאו דוקא דמ"ש אגם אפי' ברה"ר כו' וא"כ היכי משמע בסוגיין דדוקא באגם הוא דאמר הכי אבל לא ברה"ר עכ"ל והיינו משום דפליגי שם בצדי רה"ר כאגם דמי א"כ מוכח להדיא דאגם דוקא ולזה העלה בר"ן דרב נחמן מיירי בלא מעכשיו וקני בעומדת באגם ע"י משיכה דמעיקרא אבל הרמב"ם דס"ל דהיכא דלא אמר מעכשיו לא קני במשיכה דמעיקרא אפי' בעומדת באגם וע"כ מיירי ר"ן במעכשיו וא"כ אגם דקאמר היינו משום דס"ל כר' יוחנן דאמר שיורא ואין הקנין נגמר אלא לאחר שלשים ומש"ה צריך אגם בגמר קנין. ומ"ש הש"ך דאגם לאו דוקא אינו נראה דהא מוכח בש"ס להדיא דאגם דוקא מדפליגי בצדי רה"ר כאגם וכמ"ש ומ"ש הש"ך דבסמ"ע סי' ר"י סק"ב מוכח כדבריו אדרבה שם מבואר להדיא דהיינו דוקא שהוא ברשות זוכה בשע' שנולד העובר או עמד באגם או קרקע והשטר קיים ביד הזוכה עכ"ל אבל רה"ר לא הזכיר כלל אלא אגם ע"ש. וגם בטור סי' ר"י ז"ל אבל ר"ח אמר לכשיולד קנה ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל ומיירי נמי כשלא הקנה בקנין סודר דא"כ לכשיולד הדרא סודר למארי' וגם לא בחזק' אלא במשיכ' וישנו ברשות הזוכ' כשנולד העובר או עמד באגם כו' ומבואר דאגם דוקא:
אמנם קשי' בדברי הרא"ש והטור שכתבו גבי עובר דאם הוא ברשות הזוכה או באגם דמהני דהא משוך פרה ולא תקנ' אלא לאחר שלשים בעינן רשות זוכה ואגם לא מהני אלא באומר מעכשיו שיתחיל הקנין מעכשיו ויוגמר לאחר שלשים דהוי שיורא אבל עובר דהוי לדבר שלא בא לעולם ולא מהני אלא לכשיולד והרי הוא כאומר לא תקנה אלא לאחר שלשים וכבר הקש' דבר זה במשנה למלך. ונרא' דהתם גבי עובר נמי מהני מעכשיו והקנין חל אחר שיולד ואע"ג דהשת' אינו בר קנין אלא לכשיולד כיון דקי"ל בדבר שלא בא לעולם לא מהני אפי' באומר לכשיהי' בעולם וא"כ הא דמהני בעובר לכשיולד היינו מטעמא שכ' הרשב"ם בפ' מי שמת (דף קמ"ב) גבי עובר חשיב ליה כישנו בעולם אלא שצריך לתקן לשונו ולומר לכשתלד דאז ראוי לקנות לגמרי ע"ש וא"כ מוכח דעובר נמי חשיב קצת בר קנין מעכשיו אלא שאינו קנין שלם עד שיולד דאם לא הי' בו שום צד קנין כלל מעכשיו א"כ מי איכא מידי דהשת' לא קני ולאחר זמן קני וכראי' פ' אע"פ (דף נ"ט ע"ש) וכיון דהוא קצת בר קנין א"כ שפיר מהני בי' מעכשיו שיתחיל קצת מהקנין מהיום ויוגמר לכשיולד לכשהי' ברשות זוכה או באגם וזה נכון ודו"ק ובמשנה למלך פ"ה מעבדים הקשה במ"ש הרמב"ם פ"ב ממכירה באומר הרי פרתי קנויה לך מעכשיו ולאחר שלשים כו' דאמאי לא אמרינן גופא מהיום ופירי לאחר שלשים יום דומיא דכותב נכסיו לבנו דכותב מהיום ולאחר מיתה דהוי גופה מהיום ופירי לאחר מיתה ע"ש בשם ה"ר יחיאל באסאן וכבר הקשו קושי' זו בתו' יבמות (דף צ"ג) ותירצו במהיום ולאחר מיתה משמע טפי לקנות גוף מהיום כיון דאמר לאחר מיתה להבריח נכסים משאר יורשין קאי אתי ומקני ליה גוף מהיום ע"ש ותמיהני שיהי' נעלם זה מעיניהם: