סמ"ע על חושן משפט קצז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
אינה נקנית במסירה: כ"כ הב"י שהוא דעת התו' והרא"ש ורוב הפוסקים ושהטור טעה ובדרישה ובהגד"מ כתבתי מה שנ"ל מוכרח מדעת התוס' והרא"ש ורוב הפוסקים כדעת הטור שגם מסירה קונה בכה"ג אם היא עומדת בר"ה או בחצר שאינה של שניהם דהן מקומות שאין קונין שם במשיכה מ"ה לא הטריחוהו חז"ל למושכה מר"ה לרשותו או לסימטא אלא די במסירה ומיהו דוקא בבהמה ס"ל דמהני מסירה דומיא דספינ' דמסיר' דידהו הוי כמו משיכ' דבניענוע כל דהו הולכת הספינ' מעצמה וכיון דשם משיכה עליו אע"פ דבשאר דברים בעינן שימשוך מר"ה לרשותו או לסימט' בהני שבמשיכתן לרשותו יש טורח הקילו בו לו' שסגי במסירה כזה ששם משיכה עליה משא"כ בשאר מטלטלין אפי' כשהן בר"ה וכמ"ש הטור בשם ר"י ורא"ש בסי' קצ"ח סי"ב ע"ש ובדרישה בסמוך ס"ז:
וי"א אף בדקה בטור מוכח: דס"ל דמסיר' קונה בבהמה דקה שהרי בר"ס זה כ' ז"ל בהמה בין גסה בין דקה נקנית במשיכה כו' ועלה מסיק וכ' בס"ז ז"ל ומסירה ג"כ קונה בבהמה ומדסתם משמע דקאי גם אבהמה דקה שהתחיל בה וכן מוכח מדכ' לשון ג"כ ועוד דבסי' קצ"ח סי"ד כתב הטור בשם ר"י והרא"ש ז"ל דלא מקנה במסירה אלא ספינ' וב"ח כו' הרי דכ' סתם ב"ח וגם הטעם דכ' שם משום דגם משיכתו הוא בכל דהוא וכנ"ל וזה שייך ג"כ בבהמה דקה:
סעיף ב[עריכה]
הגבהה קונה בכ"מ: הטעם משום דאף אם הוא בר"ה או ברשות המוכר מ"מ במה שמגביהו בידו מביאו אותו לרשותו דכל מה שהוא ביד האדם הרי הוא כאלו מונח בביתו:
ולא בחצר שאינה של שניהם: פי' והכניסה ומושכה שלא ברשות בעל החצר אבל כשנותן רשות לזה הרי הוא כחצר של שניהן או כחצר של זה שהרש' לו וכמ"ש מור"ם בסי' קצ"ח ס"ט ע"ש:
סעיף ג[עריכה]
או שרכב עליה: זהו דעת הרי"ף והרמב"ם דס"ל דרכיב' לחוד קנה ולא כהרא"ש והטור דס"ל דלא קנה ברכיבה עד שימשכנ' ברגליו ע' בטור בס"ה:
או שהנהיגה בקול כו': מדסתם המחבר ומור"ם כאן משמע דס"ל דמשיכה והנהג' קונין בכל הבהמות וכ"כ הב"י בפני' דהלכ' הוא כהרי"ף והרמ"ה דס"ל הכי ולא כדע' הרא"ש והטור דבסי' זה דכתבו בחמור וגמל דאיכא חד מינייהו דלא קנה ודעת הרמב"ם כתבו המחבר לקמן בסי' רע"א דס"ל ג"כ דקונין בכל הבהמות בין במכר ומתנה בין בהפקר אלא שכ' דהיינו דוק' בא' שבא לקנות בהן אבל כששני' באים כא' לקנות הגמל וא' משכה וא' הנהיגה שבזה הנהגה במקום משיכה לאו כלום הוא ע"ש בסמ"ע:
ורצתה בפניו: נראה דאהכיש' במקל קאי דאלו להנהיג' בקול א"צ לרצת' בפניו כיון שהנהיג' לכן הי' נראה להפך להעמיד ההגה"ה דהנהיגה בקול רם אחר רצת' בפניו:
וע"ל סי' רע"א מדיני' אלו: ר"ל דשם בש"ע בסי' רע"א כ' מדין קנייה וכנ"ל אבל לא כ' בזה דבעינן שיאמר לו וע"ל סי' קצ"ב ס"ב שם כ' מזה לענין חזקת קרקעות ע"ש:
סעיף ד[עריכה]
ואם משך העדר אפי' שלא בפניו: פי' ואם משך הנשאר שלא בפניו ובלא כוון קנה אבל משיכה עכ"פ בעי גם בשאר העדר ולא סגי במסירה המשכוכית לחוד ועפ"ר:
מכר לו ספר א' כו': ז"ל הג"מ ראובן שמכר ספר א' חלוק לשנים ומסר לו חצי הא' והלך שמעון והגביה חצי השני שלא בפני ראובן לא קני חצי השנייה ול"ד למשכוכית דבחציו של ספר אין רגילין להחזיק בחציו השנייה עכ"ל:
ה"ג לא מסר לו המשכוכית ומכר לו (רק) י' בהמות: וה"פ דמתחל' כ' דאם מכר לו י' בהמות בלא משכוכית אז יש חילוק בקניני המכירה דאם הקנה לו במשיכה אז לא קנה כל הי' בהמות אף שנתן לו דמי כולן דמעות אינן קונות מטלטלים וב"ח ולא קנה אלא אותן שמשך ואם הקנה לו במסירה כו':
סעיף ה[עריכה]
ואמר קנה כדרך שבני אדם כו': עד"ר שם כתבתי דעת רי"ו דס"ל דלא בעינן שיאמר כן בפירוש אלא סתמא נמי ה"ל כא"ל הכי ושכן נראה מוכח מלשון הטור ע"ש:
אם משך או הגביה קנה: פי' הגביה בכ"מ שהוא אבל משיכה צריך שתהי' במקום שנוהג והיינו דוקא בסימטא או בחצר של שניהם וכמ"ש הטור והמחבר בסי' קצ"ז ס"ב ועפ"ר ואף שכתב הטור משכה או הנהיגה או הגביה בכ"מ קנאה כתבתי והוכחתי בפרישה דהאי בכ"מ אהגבהה לחוד קאי ע"ש:
ואם בעיר ברה"ר: צ"ע דלדברי מור"ם דהגיה בדברי המחבר שהוא כדברי הרמב"ם בר"ה כאלו פירש דברי המחבר כן א"כ יהיו דברי המחבר סותרין זא"ז דכאן ברישא כ' דאפי' בר"ה לא קנה לפי שאין דרך כו' אם לא אדם חשוב או אשה או מזולזל וכדמסיק ואח"כ בסיפא כ' או שהיו בר"ה דמשמע דבר"ה בכל אדם קונה ומטעם דמסיק דרבים דוחקים ועוברים שם בינו ובין הבהמה וישמט הבהמה מידו בדרך הליכתו ועבד"ר דכתבתי דנ"ל דלהרא"ש והטור הי' גירסא אחרת בגמ' מאש' הי' בפני רש"י והרמב"ם והמחבר העתיק לשון הרמב"ם וע"פ גרסתו ומור"ם הגיה והוסיף בדברי המחבר מ"ש הטור לפי גרסתו והן שני הפכי' בנושא א' ומ"מ אפשר ליישב בדוחק ולומר דס"ל למור"ם דאף דהיה להטור גירסא אחרת מ"מ אינו חולק עם הרמב"ם בדינא ומודה להרמב"ם דבר"ה גמור דבקעי בה רבים ודוחקים שם זא"ז דקונה בר"ה ברכיבה ושהטו' מיירי בר"ה דלא שכיחי בי' עוברי' ושבים כולי האי דשם אין דוחקים ולא שייך טעם יפסיקו עוברים ושבים בינו לבהמתו ומ"מ איכא בושה לבינונים שמביישין לרכוב כיון דעכ"פ רבי' נמצאים שם ועפ"ז י"ל דלא סתרי זא"ז דמ"ש מור"ם ברישא בעיר בר"ה מיירי בר"ה דלא שכיח ביה טובא כולי האי ובסיפא מיירי במקום דשכיח ביה טובא וכן נראה שהיה דעת הע"ש "דכתב ברישא כאשר הגיה מור"ם רק בסיפא הוסיף תיבה אחת וכתב ז"ל וכן אפי' אדם בינוני שהי' בר"ה במקום שרבים דוחקים כו' הרי לפנינו דהוסיף תיבת במקום ללמדנו שברשות הרבים עצמו יש הפרש בין מקום למקום אבל זה דוחק דא"כ לא ה"ל למור"ם לסתום ולכתוב ברישא ר"ה סתם וגם הטור ה"ל לחלק בין ר"ה לר"ה וצ"ע:
סעיף ו[עריכה]
וה"ה לאומר לו משוך חפץ כו': מדכ' המחבר לשון וה"ה משמע דס"ל דחד טעם לשניהם דגם מלשון משוך לקנותו להבא משמע וכ"כ המ"מ בהדיא בפ"ב דמכירה והביאו הב"י אבל הטור לא כ' בלשון וה"ה אלא בלשון וגדולה מזו וכ' טעם אחר ז"ל משום דמשמע משוך לקנותו אבל אני איני מקנה לך וכתבתי בפרישה דהטור ס"ל דמשוך לקנותו אינו משמע להבא ע"ש ולא כע"ש דכ' כל' המחבר בל' וה"ה וכ' טעם של הטור בצדו דמשמע אני איני מקנה לך כו' ע"ש דערבב הדברים ולא דק:
סעיף ז[עריכה]
ומשך לא קנה: ה"ט דבעת שיחול הקנין כבר הדרא סודרא למאריה וכמ"ש הטור בס"ס קצ"ה והמחבר שם ס"ה ע"ש:
ואפי' היתה עומדת באגם: פי' וכ"ש כשעומדת ברשות הלוקח או ברשות שניהן ומ"מ בעינן שיעמוד באגם ולא בר"ה וכ"ש ברשות מוכר דא"כ לא סגי ליה במעכשיו אלא הוה צריכין שיתנה בע"מ וכמ"ש הטור והמחבר בס"ס קצ"ה ועד"ר ופרישה שם וכאן: