סמ"ע על חושן משפט קצח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
דבר תורה מעות קונות: רש"י פי' שהוא מדכתיב ונתן הכסף וקם לו והר"ן כ' שם דאין למידין הדיוט מהקדש אלא סברא הוא כיון דרוב הקנינים נעשה בכסף ועפ"ר שכתבתי (והבאתי ראיה ע"ז) דמן התורה כסף קונה ולא משיכה ומסירה ע"ש:
אבל חכמים תקנו כו': בסמוך ס"ה כתב המחב' טעמן בתקנה זו:
שלא יקנו המטלטלים כו': עפ"ר שם כתבתי שנראה שאעפ"כ שאם קידש המוכר אשה במעות שקיבל מן הלוקח שהיא מקודשת דלחומרא לא עקרו בתקנתן דברי תורה ע"ש:
סעיף ב[עריכה]
שלשה טפחים: כדי שיצא מדין לבוד וי"א בהגבהת טפח כיון דהוא בידו הרי היא כאלו ברשותו.
סעיף ג[עריכה]
צריך שימשוך החפץ כולו כו': פי' משא"כ בבהמה דסגי לה בעקירת יד ורגל אע"ג דלא זז הגוף ממקומו וכמ"ש הטור והמחבר בסי' קצ"ז ס"ג וה"ט דשם בבעלי חיים כיון דהתחילה לעקור ידה ורגלה תזוז שוב מאיליה בכל גופה משא"כ בשאר מטלטלין:
ויוציאנו מכל המקום שהוא בו: פי' אף כשהוא בסימטא מקום שהמשיכה קונה בו צריך למשכה בו מלא אורכו של אותו דבר שקונה ויגיע סופו למקום שהי' ראשו תחלה ואם הוא בר"ה וצריך למשכה משם לסימטא ג"כ כאשר משכה בר"ה מלא ארכ' והביאו משם לסימטא אע"ג דלא משכ' שם בסימטא מלא ארכ' סגי וכמ"ש המחב' בסי"ד ע"ש ועמ"ש עוד מזה בס"ז:
סעיף ה[עריכה]
יתמהמה המוכר ולא יציל: וא"ת מה"ט גם בק"ס לא ה"ל לקנות וי"ל דכל זמן שלא קיבל המוכר דמי שיווי הפירות מציל הוא הפירות כי לא ניחא ליה לילך אח"כ עם הלוקח בדינא ודיינא ומזה הטעם נמי בסיטומתא קניא כמ"ש הטור והמחבר בסי' ר"א ולא חשו שיאמר המוכר נשרפו חיטך בעלייה ע"ש וא"ת השתא דאמרו מעות אינן קונות יאמר המוכר להלוקח אחר שנותן לו מעות ולא משך נשרפו מעותיך בעליי' וי"ל דבמעות דאין טירחא בהצלתן ודאי יצילם המוכר מה שאין כן בפירות דיש טירחא בהצלתן והא דעקרו קנין מעות לגמרי ולא תקנו שלא יקנה עד דאיכא תרוייהו נתינת מעות ומשיכה משום תקנת השוק שיכולין לקנות מהר במשיכה לחוד א"נ משום חשש שמא ימשוך הלוקח קודם נתינת המעות ויבא דליקה בבית הלוקח ולא יצילם ויאמר למוכר נשרפו חטיך בעלייה ועד"ר:
כדי שישתדל ויציל: ואף אם אינו יכול להשתדל ולהציל צריך להחזירללוקח מעותיו אף אם לא חזרבו המוכר וכ"כ הרמב"ם והטור כאן בהדיא והמחבר כתבו בסי' ר"ד ס"ב ע"ש:
לפיכך אם הי' ביתו של לוקח כו' עד שהרי מצוי הוא אצלביתו כו': כ"כ גם הטור טעם הדבר ור"ל דאף דאין הלוקח דר בהבית כמו המוכר (ולאפוקי מדעת הרי"ו דכ' דבעינן שידור בו הלוקח) מ"מ כיון דהבית הוא של הלוקח מצוי הוא שם אע"פ ששכרו לאחרים כיון שהוא מצוי שם יציל ביתו ולא יסמוך אהצלת המוכר שדר בו ואגב יהיו גם הפירות ניצולים משא"כ בפירות בלא בית דאף שקנאן מ"מ אינו מנוי אצלן עדיין וגם לאו כ"ע דיני גמירי וסברו שעל המוכר להצילן כיון שהן עדיין בידו וכטעם זה כ' הטור ג"כ בדין השני במוכר שהשכיר ללוקח חדר בביתו והלוקח דר באותו חדר אף שאין הפירות מונחים באותו חדר מ"מ כיון שהוא מצוי באותו הבית שהפירות מונחים שם ודאי יתן דעתו להצילן אבל המחבר נמשך אחר ל' הרמב"ם שכ' דינא דסיפא במשכיר להלוקח אותו חדר שהפירות מונחים שם ומטעם דהרי הן כמונחין בחצר הלוקח ולא בחצר המוכר ולכך מסיק דבעי' שיהא אותו מקום משתמרלדעת הלוקח השוכר או שיהא עומד בצדן דאל"כ אין לו דין חצר שיקנה דבר המונח כו' וכ"כ המ"מ שם אדברי הרמב"ם ולפ"ז ק' על המחבר דלא הל"ל האי דינא דסיפא בל' וכן השוכר המקום כו' כיון דלאו חד טעמא לרישא וסיפא. ועל הרמב"ם גופא לק"מ משמעות דבריו דברישא דמעות קונות ג"כ אינו משום דמצוי הוא אצל ביתו אלא דס"ל דכיון דהבית של הלוקח הוא אע"פ שהשכירו למוכר ושכירות ליומא ממכר הוא מ"מ לענין זה מחשב כשלו שיהי' כחצירו לענין שהוא קונה לו מה שהוא בתוכו וכן פי' המ"מ בהדיא דברי הרמב"ם ע"ש בפ"גדמכירה וכ' שכן הוא משמעות לשונו דהרמב"ם שם שכ' ז"ל לפיכך אם הי' ביתו של לוקח כו' לא תקנו בו משיכה שהרי המקח ברשות הלוקח כו' וכן השוכר כו' ע"ש והמחבר ש"ע אזל לטעמו שכ' שם בכ"מ וגם כאן בב"י דאין נ"ל פי' דברי הרמב"ם כמו שהבינו המ"מ אלא שר"ל שהרי המקח ברשות הלוקח כלו' כיון שהוא מצוי בביתו ודאי יהי' ניצול אגב ביתו וכמ"ש כאן והוא דוחק דלפ"ז לא יהי' טעם דרישא וסיפא שווים ולא ה"ל להרמב"ם לכתבו בל' וכן וכמ"ש. גם בב"י קשה דעל דברי רבינו דכ' בסיפא ג"כ הטעם כיון שהוא דר בבית המוכר ודאי יציל הפירות כתב ב"י שכ"כ הרא"ש והביא עליו דברי המ"מ דכתב דמיירי שאותו מקום משתמר לדעת הלוקח או עומד בצדו וידוע שהמ"מ לא כ"כ אלא לשיטת הרמב"ם שמצריך שיהא אותו החדר שהפירות מונחים שם מושכר להלוקח ומטעם חצירו וכמ"ש אבל להרא"ש והטור א"צ שיהא משומר אלא לדעת המוכר וכמ"ש הטור והמחבר בסי' ר' ע"ש ובע"ש כ' כדברי המחבר וסיים בסוף וכ' ז"ל וכן לוקח השוכר מהמוכר המקום כו' בא' מדרכי הקניות כו' עד והוא שדר הלוקח באותו בית או שתהא החצר משתמר לדעת השוכר כו' עד שאם תפול דליקה הוא עצמו טורח להציל פירותיו שבבית המוכר עכ"ל הרי שעירב הדברים התחיל וכ' ששכר אותו מקום בא' מדרכי הקניות כו' דזה צריך דוקא אם ירצה שאותו מקום ששכר יקנה לו המטלטלין וא"כ לא הל"ל מיד אחר זה והוא שדר הלוקח באותו בית אלא הל"ל תחלה והוא שתהא חצר המשתמרת כו' ואח"כ הל"ל או שהוא דר שם ועליו הל"ל שאם תיפול דליקה כו' שהוא שייך למה שהוא דר שם לא למה שהוא משתמר וקנהו בתורת חצר ודו"ק:
דליכא למיחש לדליקה כו': ושאר אונסין לא שכיחי כולי האי:
וכן אם התנו כו': בין שהתנה הלוקח בין שהתנ' המוכר ושתק הלוקח כשהתנה כן בתחלת המקח וע"ד שכ' הטור והמחבר ר"ס ר"ז וע' בד"מ ובהגהותיו כאן:
סעיף ו[עריכה]
דשכירות מטלטלין כו': דכיון דהגוף שלו פי' אם ראובן השכיר דבר מטלטל לשמעון ושמעון נתן לראובן דמי השכירות ועדיין לא משכו לרשותו אין א' יכול לחזור בהשכירות דלא שייך כאן חשש חכמים שראובן לא יציל הטלטול מהדליקה מפני שיאמר לשמעון עליך להציל שהרי אין לשמעון בו אלא תשמיש מעט זמן מה והגוף נשאר על ראובן:
סעיף ז[עריכה]
ואינה נמשכת אלא לרבים: פי' אין יחיד יכול למושכה אלא צריכין רבים כדי למשכה שאז היא נמשכת מכחן של רבים:
אלא נקנית במסירה: פי' כשהוא עומד בר"ה או בחצר שאינו של שניהן:
ואם אמר לו משוך וקנה כו': עד שימשכנה כולה ויוציאנה מכל המקום כו' כבר כתבתי בס"ג דל' זה משמע שימשכנה מלא ארכה. ולמאי דאיירי לפני זה בעומדת בר"ה או בחצר שאינו של שניהן לא סגי במשיכה מלא ארכו בר"ה לחוד אלא בעינן שימשכנה מר"ה לסימט' או לחצר של שניהם ושם לא בעי' דיחזור וימשכנה מלא ארכו וכמ"ש המחבר בסמוך סי"ד והמחבר קיצר כאן וסמך אמ"ש שם לעיל ולא בא אלא ללמדינו דלא מהני לו בכה"ג דקפיד מסירה לחוד אלא בעינן שימשכנו כולה וכדינא דמשיכ':
סעיף ט[עריכה]
והכניס' שם שלא ברשות: דאל"כ ה"ל חצר של זה שהרשהו להכניס או של שניהם וכמ"ש בסי' קצ"ז:
ומשיכה אינה קונה אלא בסימטא כו': אע"פ דאין משיכה בלא מסירה ומסירה קונה בר"ה מ"מ כיון דגלי דעתי' לקנות במשיכה קנה דוקא במשיכה וכמ"ש המחבר בסמוך סי"ב ועפ"ר סי' קצ"ז מ"ש מזה:
א"ל המוכר לקנות במסיר' כו': הוצרך מור"ם לכתוב זה כי אין זה בכלל מ"ש המחבר בסעיף שאחר זה ז"ל לפיכך אם היתה הספינה בר"ה כו' דה"א דשאני התם די"ל דדעת המוכר הוה ג"כ שיעשה משיכה במקום דשייך משיכה דהיינו שימשכנה כולה מר"ה לסימטא וק"ל:
סעיף יג[עריכה]
כגון שמונח' במים: וברשב"ם משמע דה"ה מסירה בספינה בר"ה ל"מ אא"כ מונחת על המים:
סעיף יד[עריכה]
קנה מאחר שמשכו כולו: פי' וא"צ למשכו בחצר של שניהם או בסימטא כדי כולו דהיינו מראשו לסופו כדין משיכה אם הי' עומד כולה בסימטא אלא כיון דמשכו כולי האי מר"ה לסימטא תו א"צ למשכו בסימטא כדי כולו:
סעיף טו[עריכה]
כמו פקדון: פי' כש"ח דפטור מגניבה ואבידה: