שולחן ערוך חושן משפט קעו יא
<< · שולחן ערוך חושן משפט · קעו · יא · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
לפיכך הנותן מעות לחבירו בתורת שותפות ליקח בהם חטים לסחורה והלך וקנה שעורים או לקנות שעורים וקנה חטים אם פחתו פחתו לזה שעבר ואם הותירו הותירו לאמצע (וע"ל סי' קפ"ג ס"ה) וכן אם הלך ונשתתף עם אחר בממון השותפו' אם הפסיד הפסיד לעצמו ואם נשתכר השכר לאמצע אבל אם נשתתף עם אחר בממון עצמו אם פחתו פחת לעצמו ואם הרויח הריוח לעצמו ואם התנו ביניהם הכל לפי התנאי:
- הגה: ראובן ושמעון שהיו שותפין היה להן חוב אצל שר אחד שראובן דר תחתיו והוא עשה החוב ושמעון טוען שראובן יתבע החוב לפי שהוא עשאו וראובן אומר שמתיירא מן השר שהוא דר תחתיו הדין עם ראובן (הרא"ש בתשו' כלל פ"ט סי' א') ועי' לקמן סעיף מ"ז סי' זה ראובן שהלך ופטר חובות של שמעון חבירו ואומר ששמעון צוה לו לעשות אם אמת ששמעון צוה לו ראובן פטור אע"ג דלא א"ל על מנת לפטור אבל אם שמעון כופר ויש עדות שהחובות היו שלו וראובן פטרן ראובן חייב לשלמן ואינו נאמן לומר שברשות שמעון עשה מה שעשה אבל אם אין לשמעון עדות ראובן נאמן במיגו שהיה יכול לומר שהחובות אינן של שמעון או שהוא לא פטרן (מרדכי פ' החובל בשם מוהר"מ) (וע' לקמן סעיף נ'):
מפרשים
אבל אם כו': וע"ל ס"ק ל"ב מ"ש מזה:
(כד) אם פתחו פחתו לזה כו'. עיין בתשובות דברי ריבות סי' קל"ד באם שהשותף הסכים עמו ע"י כתב אחר הקנייה צריך לשלם ג"כ חצי הפחת והוא פשוט ע"ש עיין בתשובת ר"ש כהן סי' קי"ו ובתשובת ר"א ן' חיים סי' מ"ד וסי' ס"ד:
(כה) ראובן שהלך ופטר חובות של שמעון כו' וכן כתב הר"ב בד"מ בשם מרדכי פ' החובל בשם מהר"מ ואין דבריו מכוונים במ"ש ויש לו עדות שהחובות היו שלו וראובן פטרן כו' וכן מסיים בסוף דבריו נאמן ראובן במגו כו' או שהוא לא פטרן דמשמע דאע"ג דאיכא עדות על החובות כיון דליכא עדות שפטרן נאמן במגו וכן משמע יותר בע"ש ע"ש וזה אינו וכמו שאבאר גם מ"ש ויש לו עדות שהחובות היו שלו אינו מדוקדק דמה בכך שיש עדות שהחובות היו שלו דילמא נתפרע והעולה מהמרדכי שם כך הוא דהיכא דיש לשמעון עדות שעדיין חייבים לו חובות אלו אע"ג דל"ל עדות שראובן פטרן אין ראובן נאמן לומר ברשותך פטרתי במגו דאי בעי אמר לא פטרתי דהוי מגו במקום חזקה דאנן סהדי דאין אדם מפסיד את שלו בידים אבל אם אין עדות שעדיין חייבי' לו נאמן לומר ברשותך פטרתי במגו דלא פטרתי דהשתא לא הוי מגו במקום עדים דיכול להיות שהם פרועין ולכך הרשוהו לפטרן וכן הוא באגודה שם בשם מהר"מ וכן הוא בתשובת מיי' לספר נזיקין סי' י"ב ושם מבואר יותר עיין שם וכ"פ מהרש"ל פ"ח דב"ק סי' ס"א (וגם בתשובת הרא"ש כלל חמשים סי' ז' משמע כן עיין שם) וגם הרב גופיה כ' לקמן סי' שפ"ב דהיכא דהזיקו בודאי אינו נאמן לומר שברשות עשה אע"פ שיש לו מגו ע"ש וא"כ דברי הרב כאן צריך עיון אחר כתבי זה מצאתי בא"א פ' החובל שפי' דברי הר"ב באופן שמסכים לדברי מהר"מ והוא דוחק גם ל' הע"ש לא משמע כן ע"ש ונראה דאע"ג דאין ראובן יודע אם החובות פרועים או לא מ"מ כיון דליכא עדים שאינן פרועים נאמן לומר ברשותו פטרתי במגו דלא פטרתי היכא דליכא עדים שפטרן אבל אם ראובן מודה שאינן פרועים נראה דחייב דהשתא הוי כמגו במקום חזקה דאנן סהדי כו' וכ' עוד מהרש"ל שם וז"ל ומ"מ יכול ראובן לומר אשתבע לי שלא צוויתני לפטרו דלא גרע מיש לו ש"ח על חבירו דיכול לומר אשתבע לי שלא פרעתי ק"ו בנדון זה וכ"ש היכא דליכא עדים שלא פרע לו עכו"ם חוב זה ואפי' איכא עדים שפטרו דיכול לומר אשתבע לי דלא פרעך העכו"ם עכ"ל ולכאורה נראה דמיירי מהרש"ל ברישא אפילו היכא דלית ליה מגו וכגון שיש עדים שפטרו ושהחובות אינם פרועים אבל כי דייקת שפיר תראה שזה אינו דא"כ כיון דחייב לשלם מכח חזקה ואנן סהדי דאין אדם פוטר חובותיו בחנם א"כ נוטל בלא שבועה וכדקי"ל לעיל סי' ע"ח בקובע זמן לחבירו וטוען תוך זמנו פרעתיך חייב לשלם וחבירו א"צ לישבע ואפשר ס"ל למהרש"ל כהי"א בהג"ה שם ס"ב דהיכא דהלוה מכחישו צריך לישבע וליטול א"כ לפי מה שהעליתי שם דהעיקר שאצ"ל קודם הפרעון ושכולי עלמא מודים בזה א"כ הכא אין צריך לישבע קודם הפרעון כמו בשטר היכא דא"ל אשתבע לי וכמו שכתבו התו' ריש ב"ב דחזקה עדיפא משטר דמשום חזקה גובה בל"ש ובשטר צריך לישבע עיין שם וא"א לומר דחזק' דהכא גריע מחזקה דהתם דאדרבה חזקה דהכא עדיפא דהא בחזקה דהתם מבעיא לש"ס אי מהני במקום מגו ולא איפשט' ועל כן פסקו כל הפוסקים לקולא דנאמן לומ' לאח"ז פרעתיך תוך זמנו במגו דפרעיך השתא וכמ"ש הט"ו לעיל סי' ע"ח ס"ד ובחזקה דהכא לא מהני מגו ויותר נראה דגם מהרש"ל לא קאי אהיכא דלית ליה מגו אלא בריש דבריו מיירי דאיכא עדים שהחובות עדיין לא נתפרעו וליכא עדים שפטרן דאע"ג דאית לי' מגו חייב לשלם מכח חזקה דאנן סהדי דלא הרשה לפטור בכה"ג קאמר דיכול לו' אשתבע לי קודם הפרעון כמו בשטר היכא דא"ל אשתבע לי וגם בזה דבריו צ"ע די"ל דכיון דחייב לשלם מכח החזק' דאנן סהדי והמגו לאו כלום הוא א"כ גובה שלא בשבועה והכי מוכח להדיא ממ"ש הב"י והסמ"ע לעיל סי' ע' ס"ק י"ג גבי א"ל אל תפרעני אלא בעדים ואמר פרעתיך שלא בפני עדים דחייב לשלם שכתבו אע"ג דאית ליה מגו דאי בעי אמר פרעתיך בפני עדים דמכח החזק' דאנן סהדי ריע טענתו והא התם גובה שלא בשבועה וכמו שכ' הטור והמחבר גופיה שם סעיף ג' להדיא מיהו היכא דליכא עדים שלא פרע לו עכו"ם חוב זה ואיכא עדים שפטרו נראין דברי מהרש"ל דיכול לומ' אישתבע לי כיון דאין ההיזק ברי א"כ כ"ז שאינו נשבע אפשר שלא הזיקו כלל לכך צריך לישבע שעדיין החובות לא נתפרעו ושלא הרשהו לפוטרן ואח"כ משלם כן נרא' לפי עניות דעתי ודוק:
(כו) חייב לשלמן כפי מה שהיו שוים למכור כן הוא בתשובת מהר"ם שבמרדכי ואגודה ותשובת מיימוני שם וכן פסק מהרש"ל שם ולא הוצרך הרב לבאר זה לפי שסמך אמ"ש לעיל סי' ס"ו סל"ב וכן צריך לו' לקמן סי' שפ"ו ס"ב ע"ש (עיין בתשובת מהר"מ מינ"ץ סי' מ"ד):
(לז) שעבר: עיין בתשו' דברי ריבות סי' קל"ד באם שהשותף הסכים עמו ע"י כתב אחר הקנייה צריך לשלם ג"כ חצי הפחת והוא פשוט ע"ש ועיין בתשו' רש"ך סי' קט"ז ובתשו' ראנ"ח סי' מ"ד וסי' ס"ד. ש"ך.
(לח) התנו: (ב' שנשתתפו והתנו עוד ביניהם תנאים אם יבטלו שאר התנאים לא יתבטל השותפות ואם אחד יבטל איזה תנאי לא יתבטל בשביל זה השותפות כי לא התנו שיהיו שותפים ע"מ כך וכך וגם לא אמרו שיהיו שותפים וגם שיעשו כך וכך ואם לא יעשו ישלם מה שהפסיד עד שיקפיד חבירו ויאמר אם לא תרצה לקיים אני מבטל השותפות ואז ב"ד יאמרו לו אם לא תקיים התנאים נבטל השותפות אפילו קודם הזמן. הרב המבי"ט ח"א סי' קנ"א ועיין בלחם רב סי' קי"ט שלכאורה נראה חולק ע"ש דאפשר שיש לחלק ביניהם ועיין בהרשד"ם סי' קס"ד. בני חיי להגהת הטור אות ל"ד).
(לט) עדות: כת' הש"ך דדברי הרמ"א הם שלא בדקדוק והעולה מהמרדכי כך הוא דהיכא דיש לשמעון עדות שעדיין חייבים לו חובות אלו אע"ג דלית ליה עדות שראובן פטרן אין ראובן נאמן לומר ברשותך פטרתי במגו דאי בעי אמר לא פטרתי דהוי מגו במקום חזקה דאנן סהדי דאין אדם מפסיד את שלו בידים אבל אם אין עדות שעדיין חייבים לו נאמן לומר ברשותך פטרתי במגו דלא פטרתי דהשתא לא הוי מגו במקום עדים די"ל שהן פרועין ולכך הרשהו לפוטרן וכן הוא באגודה בשם מהר"מ ובתשו' מיי' לס' נזיקין סי' י"ב מבואר יותר ע"ש וכ"כ מהרש"ל (פ"ה) [פ"ח] דב"ק סי' ס"א וגם הרב גופיה כת' בסי' שפ"ב דהיכא דהזיקו בודאי אינו נאמן לו' שברשות עשה אע"פ שיש לו מגו וא"כ דברי הרמ"א כאן צ"ע ונרא' דאע"ג דאין ראובן יודע אם החובות פרועים או לא מ"מ כיון דליכא עדים שאינם פרועים נאמן לו' ברשותו פטרתי במגו דלא פטרתי היכא דליכא עדים שפטרן אבל אם ראובן מודה שאינן פרועים נרא' דחייב דהשתא הוי כמגו במקום חזקה דאנן סהדי כו' וכ' עוד מהרש"ל שם וז"ל ומ"מ יכול ראובן לומר אשתבע לי שלא צויתני לפטרו דלא גרע מיש לו שט"ח על חבירו די"ל אשתבע לי שלא פרעתיך כו' ע"ש בש"ך שהשיג עליו ומסיק וכת' ז"ל מיהו היכא דליכא עדים שלא פרע לו העובד כוכבים חוב זה ואיכא עדים שפטרו נראין דברי מהרש"ל די"ל אשתבעי לי כיון דאין ההיזק ברי א"כ כל זמן שאינו נשבע ואפשר שלא הזיקו כלל לכך צריך לישבע שעדיין החובות לא נתפרעו ושלא הרשהו לפוטרן ואח"כ משלם והיינו כפי מה שהיו שוים למכור כן הוא בתשובת מהר"ם שבמרדכי ואגודה ותשו' מיי' שם וכ"פ מהרש"ל שם ולא הוצרך הרב לבאר זה דלפי שסמך אמ"ש בסי' ס"ו סל"ב וכן צ"ל לקמן סי' שפ"ו ס"ב ע"ש עיין בתשו' מהר"מ מינץ סי' מ"ד עכ"ל.