שולחן ערוך חושן משפט קעא ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · קעא · ו · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

אחד מהשותפים שאמר לחבירו במקום שאין בו דין חלוקה או בדבר שאי אפשר שיחלוקו כגון שפחה או כלי מכור לי חלקך בכך וכך או קנה ממני חלקי בשער הזה הדין עמו וכופין את הנתבע למכור לחבירו או לקנות ממנו

אפי' אמר ליתן בו הרבה יותר מדמיו צריך השני לקנות או למכור (טור בשם הרא"ש ומרדכי ספ"ק דב"ב והמגיד פ"א דשכנים ריב"ש סי' תפ"ג וב"י בשם הרמב"ם ותשובת רמב"ן סי' מ"ג ורש"י ותוס')

אבל אם אין התובע רוצה לקנות או לא ימצא במה יקנה אינו יכול לכוף את חבירו לקנות ממנו אפי' בשער הזול שהרי חבירו יכול לומר לו איני רוצה שאקנה אלא שאמכור לפיכך שני אחים אחד עני וא' עשיר שהניח להם אביהם מרחץ או בית הבד עשאן האב לשכור השכר לאמצע כל זמן שירצו לעמוד בשותפות (ואין העשיר יכול לומר השכר חלקך דאין דרך לשכור דברים כאלו לחצאין משא"כ בטרקלין) (המגיד) עשאן האב לעצמו אין יכול לכוף אחיו לשכור אותם אלא משתמשים בהם כדרך שנשתמש אביהם והרי עשיר אומר לעני קח לך זיתים ובא ועשאם בבית הבד קנה לך עבדים ויבואו וירחצו במרחץ ואין העני כופה את העשיר לקנות חלקו אא"כ אמר לו קנה ממני או מכור לי והריני לווה וקונה או מוכר לאחרים וקונין הדין עמו:

הגה: וי"א דלא יוכל לומר גוד או אגוד כשאין לו מעות רק צריך למכור (חלקו) (טור בשם י"א מרדכי פ"ק דב"ב) ואין אדם יכול לומר לחבירו גוד או אגוד בפחות משויו דאם לא כן ידחוק העשיר את העני למכור את שלו פחות משויו (ב"י בשם הרמ"ה):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

או לא ימצא במה יקנה:    פי' שאין לו במה לקנות:

עשאן האב לשכור כו':    כן הוא לשון הגמ' וכ' הטור עליו בסי"ב ז"ל י"א שהכל תלוי בדעת האב כו' וכסתם משמעות ל' הגמ' ור"י פי' שאינו תלוי בדעת האב שאפי' עשאן לעצמו אם ימצא שוכר אין העשיר יכול למחות בעני מלהשכירו וכן אפי' אם עשאן לשכור אם אין מוצאין שוכר להשכירן לו אומר עשיר לעני קח לך עבדי' ורחוץ כו' ולפיר"י א"ל מ"ש בגמ' עשאן האב לשכור היינו אם הם גדולים שראויין להשכיר ומסתמא ימצאו שוכרי' לשוכרו וההיפך בקטנים והמחבר נקט ל' הרמב"ם שהוא מל' הגמ' ובדריש' כתבתי דעת המ"מ ודעת הב"י והכ"מ שמפרשים דעת הרמב"ם בזה ע"ש:

והרי העשיר אומר לעני קח כו':    דוקא בעני דאינו ראוי לו כלל א"ל הכי העשיר אבל אם שניהם עשירים ואין נוח להן להשתמש יחד ואין אחד מהם רוצה לומר גוד או אגוד הרי הן משתמשין בו לזמנים מחולקין או משכירים אותו לאחרי' כמ"ש הטור והמחבר בס"ח.

או מוכר לאחרים כו':    האי תיבת "מוכר קאי אתיב' "הריני כאלו אמר מכור לי והריני לוה וקונ' לעצמי או מכור לי והריני מוכר כולו יחד לאחרי' וכ"ש שהרשות בידו למכור חלקו לעשיר אחר שיעמוד במקום העני להיות משותף עם אחיו העשיר בהמרחץ או בהבית הבד להשתמש בו יחד או לזמנים גם לומר אח"כ גוד או אגוד ואפי' לפי הי"א כו' דכתב מור"ם דאינו יכול לומר גוד או אגוד כשאין לו מעות היינו דוקא מתחלה שאין העני יכול לומר מכור לי כולו כי אמכרנו לאחרים אבל להעמיד אחר במקומו בחציו יכול לעמוד ולאחר שיעמוד במקומו יכול ג"כ לומר גוד או אגוד וכן הוכחתי בפרישה ע"ש:

כשאין לו מעות רק צריך למכור חלקו כצ"ל:    וז"ל הטור בשם הרא"ש שאין זה גוד או אגוד כיון שאין לו מעות לקנות משלו וכו' דלא אמרינן גוד או אגוד אלא כשאומר אקנה חלקך לתשמישי ולא כשאומר אגוד הכל ע"י מכירה ואתן לך חצי הדמים כדי שימכר חלקו יותר ביוקר כו' עד אלא ימכר חלקו במה שיוכל עכ"ל וכן כוונת מור"ם כאן במ"ש דלא אמרינן גוד או אגוד כשאין לו מעות להחזיקו לנפשו רק שבא לומר גוד או אגוד כולו כאשר אמכרנו ואתן לך חלקך אלא חלקו לבד בידו למכרו ואם אין לו מי שירצה לקנות חלקו יפסיד בעוניו אבל ודאי כשיכול ללות מאחרים ולקנות ולהחזיקו לנפשו בזה ליכא מאן דפליג דיכול לומר אגוד על ידי הלואה.

ידחוק העשיר את העני כו':    פי' כשלא ימצא אחר להעמיד במקומו כי ברוב הפעמים אין א' מן השוק רוצה להכניס נפשו בריב ומדון בדברים שבין איש לאחיו כזה:

ש"ך - שפתי כהן

(ה) א' מהשותפין כו' ע' בתשוב' ר"ש כהן ס"ג סי' ס"ח מדיני גוד או איגוד:


(ו) והרי עשיר אומר לעני כו' ועשיר יכול לומר לעני גוד או איגוד אבל עני לעשיר דכיון דאיגוד ליכא לא יכול לומר ואם ירצ' למכור זה תלוי בפלוגתא דבסמוך דברמב"ם והרא"ש עיין בטור סכ"ט עיין בתשובת ר"א ן' חיים סי' ט"ז:


(ז) כשאין לו מעות עיין בסמ"ע ס"ק ט"ו עד וכן כוונת מור"ם כאן במ"ש דלא אמרי' גוד או איגוד כשאין לו מעות להחזיקו לנפשו רק כשבא לומר גוד או איגוד כולו כאשר אמכרנו ואתן לך חלקך וכו' עכ"ל וכן עיקר ודלא כמו שהבין בא"א דצ"א ע"ב והניחו בתימה ע"ש כי לא דק כלל ועיין בב"ח מ"ש על דעת הרא"ש בתשוב' שיש לחלק בין אם יגיע הפסד גדול אזי יכול לקנו' לאחרי' ע"ש ודברי הסמ"ע נראין יותר והארכתי בספרי בזה ע' בתשר מהרשד"ם סי' קנ"ח:



באר היטב

(י) לעני:    דעשיר י"ל לעני גוד או איגוד אבל עני לעשיר כיון דאיגוד ליכא א"י לומר כן ואם ירצה למכור זה תלוי בפלוגתת הרמב"ם והרא"ש דבסמוך עיין בתשו' ראנ"ח סי' ט"ז. ש"ך.


(יא) לאחרים:    ר"ל שא"ל מכור לי והריני מוכר כולו יחד לאחרים. סמ"ע.


(יב) חלקו:    וז"ל הטור בשם הרא"ש דלא אמרי' גוד או איגוד אלא כשאומר אקנה חלקך לתשמישי ולא כשאומר איגוד הכל ע"י מכירה ואתן לך חצי הדמים כדי שימכר חלקו יותר ביוקר כו' אלא ימכור חלקו במה שיוכל ע"כ וכן כונת הרמ"א כאן במ"ש דא"י לו' גוד או איגוד כשאין לו מעות להחזיקו לנפשו רק שבא לומר אגוד כולו כאשר אמכרנו ואתן לך חלקך אלא חלקו לבד בידו למכרו ואם אין לו מי שירצה לקנות חלקו יפסיד בעניו אבל ודאי כשיכול ללות מאחרים ולקנות להחזיקו לנפשו ליכא מאן דפליג די"ל אגוד ע"י הלואה עכ"ל הסמ"ע וכן עיקר ודלא כמו שהבין בא"א דצ"א ע"ב והניחו בתימה ע"ש כי לא דק כלל ועיין בב"ח מ"ש על דעת הרא"ש בתשו' שיש לחלק בין אם יגיע הפסד גדול דיכול להקנות לאחרים ע"ש ודברי הסמ"ע נראין יותר עיין בתשובת מהרשד"ם סי' קנ"ח. ש"ך.


(יג) ידחוק:    פי' כשלא ימצא אחר לעמוד במקומו שברוב הפעמים אין א' מן השוק רוצה להכניס נפשו בריב ומדון בין איש לאחיו בזה. סמ"ע.



קצות החושן

(א) מכור לי חלקך בכך וכך. בפ"ק דב"ב דף י"ג פריך למ"ד אית דינא דגוד או אגוד מהא דתנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין כופין את רבו לשחררו וכותב לו שטר על דמיו מפני תיקון העולם אלמא לית דינא דגיד או אגוד ומשני התם איגוד איכא גוד ליכא ופרש"י שאין דמים לבן חורין דאין ע"ע נמכר אלא לשש וראוי לספק לפי משנה ראשונה דעובד את רבו יום א' ועצמו יום א' הך עבדות שעובד רבו יום א' אם היא קנין הגוף ממש כמו בעבד כנעני או אינו אלא שעבוד הגוף וכן מצינו בשותפין בבית שאין בו דין חלוקה דכל חד וחד שמשתמש בשעתו אית ליה קנין הגוף וכמ"ש הר"ן בנדרים ר"פ השותפין אם נדרו זה מזה דסברי חכמים דאסור ור"א בן יעקב מתיר וטעמא דחכמים דסברי אי דהאי לאו דהאי ואין לו לשותף אלא קנין הגוף במחצית והא דמשתמש בשעתו בכולה היינו משום דאית ליה לכל שותף שעבוד בחלק חבירו וקונם מפקיע מידי שעבוד ואסור וראב"י דמתיר משום דס"ל ברירה ולכל חד וחד קנין הגוף בשעה שמשתמש דה"ל כאומר ואחריך לפ' וכן לעולם ע"ש. וא"כ ה"נ ביום רבו אית ליה קנין הגוף ממש ואחריו לעצמו וכן לעולם:

אמנם לאחר העיון נרא' דהכא גבי עבד שחציו ב"ח לית לן למימר הכין דבפ' השולח דף מ"ג אמרינן נגחו שור ביום של רבו לרבו כו' ופריך עלה אלא מעתה ביום של רבו לישא שפחה וביום עצמו בת חורין באיסורא לא קמיירי ופרש"י שאין האיסור נתחלק לחצאין אלא בממון וע"ש וכיון דלעולם הוא חציו עבד וחציו בן חורין ואפילו ביום רבו הרי הוא חצי ב"ח ואסור בשפחה ובישראל ליכא קנין הגוף אלא בעבד עברי הנמכר בתורת עבד עברי אבל כל זמן שאינו נמכר בתורת עבד עברי לית ביה קנין הגוף ובע"כ אינו אלא שעבוד למעשה ידיו. וכ"ת היא גופה קשיא כיון דבשאר שותפין אמרי' ברירה א"כ גבי איסורא נמי נימא ברירה כיון דה"ל כאומר נכסי לך ואחריך לעצמי וכן בכל יום וכדאמרי' בשאר שותפין דמה"ט אית ליה קנין הגוף לכל שוחף בשעה שמשתמש בכולה וא"כ מה"ט נמי ישא שפחה ביום רבו וביום עצמו בת חורין כיון דגבי שותפין אמרי' ברירה שם אפי' לגבי איסור שם בקונם. ליתיה דגבי עבד לא מצינו למימר הכין דאי נימא ביום רבו הוי כולו עבד וביום עצמו כולו בן חורין א"כ הוי משוחרר וחוזר ומשתעבד וכבר אמרו בירושלמי דלא מצינו עבד משוחרר וחוזר ומשתעבד והובא בתוס' פרק השולח דף מ' ד"ה הקדש חמץ ושחרור ע"ש שכתבו שחרור נמי דהוי כמו קדושת הגוף כיון דחייל שעה אחת תו לא פקע ע"ש וא"כ צריך לומר בעבד שחציו ב"ח לעולם אינו אלא חצי עבד וחצי ב"ח ואפי' ביום רבו אסור בשפחה וביום עצמו נמי אסור בבת חורין משום צד עבדות שבו וצד חירות נמי בו לעולם וא"כ הא דמשתמש הרב עם צד ב"ח ע"כ אינו אלא משום שעבוד כמו בשאר שותפין לחכמים דראב"י בנדרים:

אלא דגם בשותפין שנדרו תיקשי לפ"ז היכי אמרי' ברירה ומותר ליכנס ומשום ברירה דאית לי' לכל חד וחד קנין הגוף וכאומר נכסי לך ואחר שעה לעצמי וכמ"ש הר"ן שם דהא עכ"פ חייל קונם שעה אחת בשעה שמשתמש בו דאית ליה קנין הגוף וכיון דקונם קדושת הגוף ובחר דחייל שעה אחת תו לא פקע וכמ"ש תוס' בגיטין שם דף מ' ד"ה הקדש חמץ דמה"ט קדושת הגוף מפקיע מידי שעבוד דכיון דבע"ח מכאן ולהבא גובה וחייל שעה אחת תו לא פקע ושותפין שנדרו עכ"פ שעה אחת דידיה ותו לא פקע. ונרא' לפי מ"ש הר"ן בנדרים דף כ"ט בשם הר"ר יונה דדוקא קונם כללי הוא דלא פקע בכדי אבל קונם פרטי פקע בכדי וכדמוכח מהאי דקונם אי את נהנית לי עד החג ומשום דקונם פרטי קלישא ופקע בכדי ע"ש ומשום הכי ניחא בשותפין שנדרו דה"ל קונם פרטי שאסרו זה על זה בקונם ובשעה שהוא של המדיר נאסר ואחר שעה שנכנסו דבשלו נכנס פקע בכדי שהוא קונם פרטי. אך קשה לפ"ז בהא דאמרו פ' אע"פ דף נ"ט גבי קונם שאני עוש' לפיך וכו' ומסקי' קונמות מפקיע מידי שעבוד. ולפי מ"ש תוס' בפ' השולח שם טעמא דקונמות מפקיע משום דבע"ח מכאן ולהבא גובה ומכי חייל שעה אחח תו לא פקע ע"ש והא החתם נמי הוי קונם פרטי ופקע בכדי. ולפי מ"ש בסי' קי"ז סק"ו דהתם גבי קונם שאני עושה לפיך דמפקיע מידי שעבוד אין הטעם משום דבע"ח מכאן ולהבא גובה דהיכא דאינו יכול לסלוקי בזוזי לא אמרי' מכאן ולהבא גובה אלא משום דכיון דאין לו לבעל קנין הגוף בגוף הידים אלא שיעבוד למעשה ידים וקונם שהוא קדושח הגוף וחייל על גוף הידים ממילא מפקיע מידי שעבוד וע"ש היטב וא"ש:

אמנם הא קשיא לפי מ"ש בסי' קי"ז סק"ה דקונם כללי כיון שיש לו פדיון אין לו דין קדושת הגוף אלא קדושת דמים. ואם כן הא דאמר בר פדא שם בנדרים דף כ"ט דקונם לא פקע בכדי היינו ע"כ קונם כללי לפי מה שכת' הר"ר יונה דבקונם פרטי מודה בר פדא דקא פקע בכדי. ואי בקונם כללי אם כן אית ליה פדיון וקדושת דמים היא ושם מודה בר פדא בקדושת דמים פקע בכדי וכעת צריך עיון. הדרן למלתיה דהא דעובד לרבו ביום רבו בצד חירות שבו אינו קנין הגוף כמו בשאר שותפין דהא לעולם הוא חצי בן חורין ואסור בשפחה ואינו אלא שעבוד שאינו יכול למנעו ממנו ואף ע"ג דשחרור מפקיע מידי שעבוד היינו בעבד שעשאו רבו אפותיקי ומכי שחרריה האדון אין לו למלוה עליו כלום כיון שלא נשתעבד למלוה אבל הכא אית ליה לרבו צד שעבוד על צד חירות שבו להשתעבד בו וכן ביבמות דף מ"ה בקונה מן הנכרי וקדם וטבל לשום בן חורין דשחרור מפקיע מידי שעבוד דהתם נמי לא הי' לו שעבוד אלא על העבד ומכי שחררי' ונעשה בן חורין פקע שעבודי' והכא על צד חירות גופיה הוא השעבוד כמו בחצר שאין בו דין חלוקה לחכמים דר"א בן יעקב. וכן נמי משועבד חלק רבו להשתעבד בו ביום עצמו ודו"ק. ונפקא מיניה דביום רבו נמי אינו יכול לעבוד בו עבודת עבד דהיינו עבודת פרך כיון דחצי בן חורין הוא אפילו ביום רבו ובישראל אסור לעבוד עבודת פרך. וניתא בזה דברי הרשב"א בחידושיו רפ"ק דשבת בהא דאמרו וכי אומרין לו עמוד וחטוא כדי שיזכה חבירך וז"ל וא"ת אכתי אשכחן כו' מדתנן פ' השולח מי שחציו עבד וחציו ב"ח שכופין את רבו ועושה אותו ב"ח כדי שיקיים מצות פריה ורביה כו' ולי נראה דשאני התם כיון דחציו ב"ח לית בהו משום תעבודו משום צד חירות שבו עכ"ל. ולכאור' תיקשי כיון דעובד את רבו יום א' הרי מתקיים בהם תעבודו. ולפי מ"ש כיון דמשום צד חירות שבו לעולם אין לו רשות לעבוד בו עבודת עבד ובהם תעבודו היינו עבודת עבד דוקא ודו"ק ועמ"ש בסי' רמ"ט סק"ב:





▲ חזור לראש