שולחן ערוך חושן משפט קלא ז
<< · שולחן ערוך חושן משפט · קלא · ז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
שמעון יצא ערב לעכו"ם בשביל ראובן והלך לו ראובן והוצרך שמעון לפרוע בשבילו וכשבא ראובן תבעו שמעון א"ל לא היה לך לפרעו כי כבר פרעתיו ויש לי שטר פרעון ממנו א"ל שמעון הוצרכתי לפרוע כל זמן שלא הנחת בידי שטר הפרעון והנחת שטר החוב ביד העכו"ם הדין עם שמעון וחייב ראובן לשלם כל מה שיברר שנתן לעכו"ם אפילו שהעכו"ם תבע ממנו הממון שלא כדין ואנסו ליתן לו והבירור יהיה ע"י עדים או ע"י פתקא של העכו"ם ניכרת או שכתוב ביני שיטי בשטר:
- הגה: וה"ה בכל ערב לעכו"ם בשביל ישראל חבירו אפי' העליל העכו"ם על הערב מכח הערבות חייב הלוה לסלקו ודוקא שאין הערב מודה שהעכו"ם פוטרו בפניו אבל אם מודה שהעכו"ם פוטרו או שיש עדים על כך ואח"כ חזר והעליל עליו פטור הלוה ואין הערב נאמן אפילו בשבועה כמה הוציא על העלילה אלא צריך עדים שהוצרך להתפשר עם העכו"ם מכח הערבות ואז נוטל בשבועה אם לא שהעדים או אחד מהן מעידים דבר ברור שאז נוטל בלא שבועה אבל אם לא העמיד עדים איהו דאפסיד אנפשיה (מרדכי פרק הגוזל בתרא) וי"א הא דמחייב לפוטרו מן האונסין דוקא באונסא דשכיח אבל באונס דלא שכיח לא (מהרי"ק שורש ז' וקל"א):
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
כל מה שיברר שנתן לעכו"ם כו' "עד אפי' העליל העכו"ם כו' ועד"ר שם כתבתי דל"ת ממ"ש הטור והמחבר בסי' צ"ג סט"ו ובסי' קע"ו בכיוצא בזה דמשמע משם דאינו חייב לשלם עד שיברר שהחייב לא פרע ע"ש דחילקתי דשם העכו"ם המוכר היה עיקר עיסקו עם לוי אלא שלרוחא דמילתא לקח ג"כ התקשרות מראובן שבאם לא יפרענו לוי יפרענו הוא וכיון דהעכו"ם נתרצה להיות תחלת תביעתו מלוי לא ס"ד דראובן גופא שהעכו"ם יבא עליו והוא ג"כ מילתא דלא שכיחא מ"ה קאמר ג"כ שם דשמעון אי"צ לעשות לו כתב באחריות ע"ז משא"כ כאן דשמעון הכניס נפשו להיות ערב בעד ראובן לעכו"ם ובדיניהן הולכין אחר הערב תחלה מ"ה על ראובן לפצותו מכל וכל ועיין מ"ש עוד מזה בפרישה כאן ושם סי' צ"ג:
או שכתב ביני כו'. כצ"ל בלא וי"ו ולא שכתב בוי"ו ואדלעיל קאי וה"ק שהעכו"ם כתב פתקא בפ"ע כמה קבל ממנו או שהעכו"ם כתב כתיבת ידו ביני שיטי בהשטר כמה קבל אבל שכתוב בוא"ו משמע שהי' נמצא כ"כ בהשטר ביני שיטי ואפי' אינו ידוע מי כתבו וזה ודאי אינו מאחר שהשטר חוב ביד שמעון יש לחוש שמא זייף וכתב עליו טפי ממה שפרע:
שהעכו"ם פטרו. שם במרדכי מסיק וכתב ז"ל ואפי' אית ליה סהדי שהשופט פטרו כיון שהעכו"ם לא פטרו על הלוה רמי לסלוקי עכ"ל והביאו בד"מ ע"ש:
שאז נוטל בלא שבועה כו'. ה"ט דכיון דהכניס ערב לעכו"ם וכל עכו"ם דרכו להעליל ועליו לפצותו ה"ל כאלו הוציא על חבירו ברשות דנתבאר לעיל כמה פעמים דנשבע ונוטל:
ש"ך - שפתי כהן
(ט) כל מה שיברר. עיין בתשו' רמ"א סימן פ"ו דף קס"ח ע"א ובתשו' ן' לב ספר ב' סי' ס"ו:
(י) או שכת' ביני שיטי כו'. כתב הסמ"ע שכן צ"ל בלא וי"ו ולא שכתו' בוי"ו ואדלעיל קאי כו' ע"ש ס"ק ט"ו והב"ח חולק עליו דשמא עשה קנוני' עם העכו"ם ואינו נאמן בשבועה לכך פי' דמיירי שהכת' של הפיתקא וביני שיטי הוא בערכאות שלהם וק"ל. ע"ש בסמ"ע עד וזה ודאי אינו מאחר שהש"ח ביד שמעון כו' אינו מוכרח דשמא איירי דעדיין לא פרעו אלא קצתו ולכך הוכרח לכתוב פרעון ולא לקח השטר ממנו עיין בתשו' רמ"א סימן ט"ו:
(יא) אבל באונס דלא שכיח כו'. כגון שהוסיף העכו"ם ליקח רבית ממנו הרבה יותר מנהוג כ"כ מהרי"ק שם:
באר היטב
(יג) ואנסו: וא"ל ממ"ש הט"ו בסי' צ"ו סט"ו בכיוצא בזה דמשמע משם דאינו חייב לשלם עד שיברר שהחייב לא פרע יש לחלק דהתם היה העכו"ם המוכר עיקר עסקו עם לוי אלא שלרוחא דמלתא לקח ג"כ התקשרות מראובן שבאם לא יפרעני לוי יפרענו הוא וכיון דנתרצה העכו"ם להיות תחלת תביעתו מלוי לא ס"ד דראובן גופי' שהעו"ג יבא עליו והוא ג"כ מלתא דלא שכיחא מש"ה קאמר שם דשמעון א"צ לעשות לו כתב אחריות ע"ז אבל הכא דהכניס נפשו להיות ערב לעכו"ם ובדיניהן הולכין אחר הערב תחלה מש"ה חייב ראובן לשלם בכל ענין עכ"ל הסמ"ע (והט"ז השיג עליו וכתב ז"ל לא ידעתי שיחתו דהא גם התם נכנס השותף האחר לערבות בשביל לוי ונלע"ד דלק"מ דשם מיירי שא"ל שמא פרע לוי לעכו"ם ופטרו בפניך אלא שאח"כ בא עליך בעלילה ובכה"ג ודאי מזל דידיה גרם כמ"ש הרמ"א בסמוך עכ"ל) ועיין בתשובת רמ"א סי' פ"ו ובתשובת מהריב"ל סי' ס"ו ס"ב.
(יד) ניכרת: (ז"ל הט"ז נראה דצריך שיהא ניכר שנכתבה בעוד השטר ביד העכו"ם ולא היה עדיין כ' הפרעון כאן דאל"כ היאך יעיד העכו"ם על הישראל להוצי' ממון על ידו עכ"ל).
(טו) שכתוב: הסמ"ע כ' שצ"ל שכ' בלא וי"ו ואדלעיל קאי וה"ק שהעכו"ם כ' פתקא בפ"ע או שכ' כתיבת ידו ביני שיטי כמה קיבל אבל שכתוב בוי"ו משמע שנמצא כתוב כך בשטר ביני שיטי ואפי' אינו ידוע מי כתבו וזה ודאי אינו מאחר שהשט"ח ביד שמעון יש לחוש שזייף וכ' עליו טפי ממה שפרע והב"ח חולק עליו דשמא עשה קנוניא עם עובד כוכבים ואינו נאמן בשבועה לכך פירש דמיירי שכ' הפתק' וביני שיטי הוא בערכאות שלהם (גם הט"ז השיג על הסמ"ע ודעתו דשפיר יש לגרוס וכתוב היינו שהשטר עדיין הוא ביד העובד כוכבים כו' ע"ש): ומ"ש עוד הסמ"ע וזה ודאי אינו מאחר שהשטר חוב ביד שמעון כו' אינו מוכרח דשמא איירי דעדיין לא פרעו אלא קצתו. ולכך הוכרח לכתוב פרעון ולא לקח השטר ממנו עיין בתשובת רמ"א סי' ט"ו. ש"ך.
(טז) פוטרו: במרדכי מסיק וז"ל ואפי' אית ליה סהדי שהשופט פטרו כיון שהעובד כוכבים לא פטרו על הלוה רמי לסלוקי עכ"ל והביאו בד"מ עיין שם. סמ"ע.
(יז) נוטל: ה"ט דכיון דהכניס ערב לעכו"ם וכל עובד כוכבים דרכו להעליל ועליו לפצותו ה"ל כאלו הוציא על חבירו ברשות דנתבאר כמה פעמים דנשבע ונוטל. שם.
(יח) שכיח: כגון שהוסיף העובד כוכבים ליקח ריבית ממנו הרבה יותר מנהוג כ"כ מהרי"ק. ש"ך.
קצות החושן
(ד) ואנסו ליתן לו והא דמדברי הש"ע בסי' צ"ג סעיף ט"ו בכיוצ' בזה דמשמע דאינו חייב לשלם עד שיברר שהחייב לא פרע דהתם הי' העכו"ם המוכר עיקר עסקו עם לוי אלא שלרווחא דמלת' לקח ג"כ התקשרות מראובן שאם לא יפרענו לוי יפרענו הוא וכיון דנתרצ' העכו"ם תחלת תביעתו מלוי לא ס"ד לראובן גופי' שהכותי יבא עליו והיא ג"כ מלתא דלא שכיח מש"ה קאמר שם דשמעון א"ל לתת לו כתב אחריות על זה אבל הכא דהכניס נפשו להיות ערב לעכו"ם ובדיניהן הולכין תחל' לערב מש"ה חייב ראובן לשלם בכל ענין סמ"ע: