שולחן ערוך חושן משפט קלא ד

ערב שבא אצל המלוה בזמנו והתרה בו שיתבע ממונו מהלוה ואם לא יפטר מהערבות ולא רצה המלוה והאריך זמן ללוה יש מי שאומר שאין הערב נפטר בכך ואצ"ל קבלן ואפילו היו נכסים ידועים ללוה והערב אומר למלוה רד עם הלוה לדין וגבה חובך מנכסים והאריך זמן ללוה ובנתיים נשתדפו הנכסים גובה מהערב וצריך להתיישב בדין זה:

הגה: כי יש חולקין בזה מיהו אם הלוה היה מוכן ליתן למלוה מעותיו והערב שלח אחריו שיבא לקבלם או לשלוח לו שטר לתבוע החוב ולא רצה ונאבד החוב פטור הערב (מהרי"ו סי' פ') והערב יכול לכוף ללוה לפטרו מן הערבות בזמנו כי יכול לומר לא נתרציתי להיות ערב אלא עד כאן (טור) ואם המלוה עכו"ם והלוה נתן (המעות) לערב לפרוע לעכו"ם ושכחם העכו"ם אצל הערב צריך להחזיר המעות ללוה ולא יוכל לומר שמא יזכור העכו"ם דהואיל וכבר ערב בעדו והימניה צריך (להמתין) [להאמין] לו עוד יותר (מרדכי פ' הגוזל בתרא):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

ערב שבא אצל המלוה כו'. "עד אין הערב נפטר בכך והא ☜ דמקבלין קנין חדש מהערבות כשמרחיבין זמן הנשואין אין לומר דהוא משום חשש שמא הערב יכפה לאבי הכלה לעשות הנשואין או לפטרו מערבות דזה יכול לעשות הערבות וכדמסיק הטור וגם מור"ם בהג"ה דלפ"ז אם בטוח כל צד בערב שלו שיערב בעדו לצד שכנגדו ולא יכריחנו אין צריך שום קנין חדש מהערבות ואין נוהגין כן אלא אפשר לומר דהוא משום דיש חולקים בזה כדמסיק מור"ם וגם המחבר כתב דיש להתיישב בזה. גם י"ל כיון דגביות הקנס מהערבות אינו דררא דממונ' כ"א מפני הבושת ובכה"ג אפשר דהרמב"ן מודה דיכול הערב שנתערב לו לומר לא אהיה לך ערב יותר מזמן שנתרצתיעליו ודוק:

ובנתיים נשתדפו. קאמר נשתדפו מכ"ש אם נגזלו מידו דעשוין בעלי זרוע ליפול וכמ"ש המחבר (והוא מדברי הרשב"א) בסי' קי"א סי"ג ע"ש:

וצריך להתיישב בדין זה כי יש חולקין בזה לא מצאתי שום חולק בזה וד"מ כתב דממ"ש מהרי"ו סי' פ' משמע דחולק ע"ז ע"ש שמביא דבריו ואף דמסיק מור"ם שם וכתב דאפשר לחלק דמהרי"ו לא קאמר אלא כשהלוה מוכן לשלם אבל כשאין מוכן לשלם מודה לדברי הרמב"ם שהוא כדברי המחבר כאן וכמו שמסיק מור"ם כאן בהג"ה מ"מ כתב מור"ם כאן שיש חולקים משום הא דכ' בשם מהרי"ו עוד שם דאם אמר הערב למלוה תן לי השט"ח לתבוע החוב והמלוה לא עשה כו' דהערב פטור ול' לתבוע החוב משמע אפי' אין המעות מוכן ביד הלוה ואפ"ה קאמר דפטור הערב מ"ה כתב כאן כי יש חולקין ומ"ש כאן בהג"ה גם בא"ל תן לי השט"ח לתבוע החוב דהכל מודים דפטור הערב צ"ל דאיירי ג"כ שא"ל שהמעות מוכנים ביד הלוה ליתנם ולא הוצרך לפרשו כי קאי אמ"ש לפני זה משא"כ בלתבוע החוב הנזכר בדברי מהרי"ו דשם לא נזכר לפני זה שהמעות מוכנים והוא דוחק. גם בלה"נ נלע"ד דאין בזה מחלוקת ביניהן דהרמב"ן לא קאמר אלא כשאין הערב רוצה לטרוח ולהוציא המעות מהלוה ולשלם לו אלא שא"ל להמלוה נחות אתה לדין עם הלוה והפרע ממנו בזה קאמר דאינו יכול לכופהו לטרוח לירד עמו בדינא ודיינא ומהרי"ו איירי כשהערב רוצה לטרוח ולהוציא המעות ולשלם וחילוק זה נ"ל ברור ודו"ק:

ולא יוכל לומר שמא יזכור העכו"ם כו'. עד והימניה צריך להאמין כו' כ"כ הטור לקמן בס"ס קפ"ג גם המחבר כתב כן בס"ה ☜ ומור"ם ז"ל כ' בהגהותיו תשובה בשם מהר"ם מ"ץ ז"ל ראובן נתערב עבור שמעון נגד העכו"ם להעמידו בדין בתוך ח' ימים לפטור את עצמו בשבועה או לתת עבורו י' זקוקים ושמעון מסר לו י' זקוקים למשכון ועברו הח' ימים ולא תבע העכו"ם את שמעון ושוב מת שמעון ועתה באת אלמנת שמעון ותבעה הי' זקוקים בכתובתה מראובן והוא משיב אולי יעליל עלי העכו"ם עבור הערבות נראה כיון דראובן עדיין לא הפסיד בכך מאחר שעברו הח' ימים ולא נתבע וקרוב הדבר לודאי שלא יבא עוד לידי הפסד א"כ מדוע יחזיק הערב בממון שמעון ויבטל כחה של האלמנה בשביל חשש שמא יעליל העכו"ם עליו עכ"ל ול' זה משמע דאפי' לא הימני' ראובן לשמעון לערב בעדו עד שנתן לו י' זקוקים למשכון אפ"ה הצריך לראובן להחזיר הי' זקוקים י"ל דשאני התם דאף אם יבא העכו"ם ויתבע לראובן הערב יכול לזכות בדין ולומר לא ערבתי לך אלא שאם אתה תבוא תוך השמונה ימים ותבקש ממני להעמיד את שמעון אזי אני מחוייב להעמידו ומאחר שלא בקשת ממני תוך השמונה ימים אני פטור מהערבות וכן הדין נותן (בדיני עכו"ם וגם בדין ישראל כל שאין בערבות דררא דממונ' וכמ"ש לפני זה בערבות שידוכין וגם בסי"ב בערבות דהעמדת הגוף) אלא שיש לחוש שבעקיפין ובעלילות יבא עליו שלא כדין משום הכי פסק דלזה לא חיישינן אבל הכא מיירי שערב לו סתם לפרוע בגינו בזה ודאי הוא דחיישינן אי לא מטעם דכבר הימניה וק"ל:

צריך להאמין לו עוד יותר. דוקא בזה ששכח העכו"ם והיה ספק אם יתבע המעות ממנו לעולם משא"כ בערב דעלמא מ"ה כתב הטור והמחבר לפני זה בסמוך דהערב יכול לכוף להלוה לפטרו מהערבות בזמנו וכ"כ בד"מ והוא פשוט ולא כמ"ש בע"ש ע"ש שדברי מור"ם סותרין זה את זה ודבריו הן סתורין כי הוא בעצמו פסק כן לקמן ס"ס קפ"ג ע"ש ועד"ר:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(ב) ערב שבא אצל המלוה. עיין בתשו' ר"ש כהן ס"ב סימן ק"א וסי' קנ"ו ובתשו' מהרשד"ם סי' נ"ז וסימן רי"ח:

(ג) יפטר מהערבות כו'. ואם התנה בשעת הערבות כן הדין עם הערב עיין בתשו' ר"א ן' חיים סימן ס':

(ד) שאין הערב נפטר בכך והא דמקבלין קנין חדש מהערבות כשמרחיבין זמן הנשואין כו' עכ"ל סמ"ע שם ועיין עוד שם ודבריו צ"ע גם קשה למה מקבלין קנין חדש מבעל דבר עצמו אלא נראה דל"ד ערבות דממון לערבות דשדוכין לזמן ודוק:

(ה) וצריך להתיישב בדין זה. כי יש חולקין לא מצאתי שום חולק בזה עכ"ל סמ"ע ובבדק הבית חולק ומביאו הב"ח. ועיין בתשו' רשד"ם סימן נ"ז דלהרי"ף והרא"ש יכול לומר לערב שני הוציאני מהערבות היכא דאפשר שיבוא הפסד לערב ע"ש ועמ"ש בסי' פ"ו. עיין בספר מגדל דוד:

(ו) והערב יכול לכוף ללוה לפטרו. והרמב"ן חולק ע"ז וכמ"ש בספרי וכ"כ בה"ת להדיא בשמו וזה תלוי במ"ש המחבר בשם רמב"ן בתחילת הסעיף דכשם שא"י לכופו למלוה אח"ז כך א"י לכוף ללוה כל זה מוכח בבעה"ת א"כ צ"ל דמור"ם נמשך בזה במ"ש כי יש חולקין בזה כו' ודו"ק:

באר היטב

עריכה

(ד) בזמנו: עיין בתשובת רש"ך ס"ב סי' ק"א וסי' קנ"ו ובתשובת מהרשד"ם סי' נ"ז וסי' רי"ח.

(ה) יפטר: ואם התנה בשעת הערבות כן הדין עם הערב ע' בתשובת ראנ"ח סי' ס'. ש"ך.

(ו) נשתדפו: מכ"ש אם נגזלו מידו דעשויים בעלי זרוע ליפול וכמ"ש בסי' קי"א סי"ג ע"ש. סמ"ע.

(ז) יזכור: כ"כ הט"ו בסוף סימן קפ"ג ע"ש וע' בסמ"ע שהבי' הגהת מור"ם בשם תשובת מהר"ם מ"ץ בראובן שנתערב עבור שמעון נגד העכו"ם להעמידו בדין כו' ע"ש באורך.

(ח) להמתין: דוק' בזה ששכח העו"א האנס והי' ספק אם יתבע המעות ממנו לעולם משא"כ בערב דעלמ' ומש"ה כ' הרמ"א בסמוך דהערב יכול לכוף ללוה כו' וכ"כ בד"מ והוא פשוט ודלא כמ"ש בע"ש שדברי הרמ"א סותרין זא"ז. סמ"ע.

קצות החושן

עריכה

(ב) לפטרו מן הערבות ע' ש"ך דהיינו דוקא להיש חולקי' ארמב"ן בדין שכת' המחבר אבל לדעת המחבר דאינו יכול לכופו המלו' גם ללוה אינו יכול לכופו ע"ש:

(ג) צריך להאמין דוקא בזה ששכח העכו"ם והי' ספק אם יתבע המעות כלל ממנו משא"כ בערב דעלמ' מש"ה כ' בש"ע בסמוך דהערב יכול לכוף ללוה סמ"ע:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}