שולחן ערוך חושן משפט קכו יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · קכו · יז · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

ראובן חכר חכירות מהקהל ונתחייב להם בסך דמי החכירות לפרוע לזמן פלו' והקהל היו חייבים לשמעון נ' זהובים העמידו הקהל לשמעון אצל ראובן ואמרו לו במעמד שלשתן שיתן לו מאותו חכירות חמשים זהובים אח"כ נתבטל החכירות מדעת ראובן מאחר שבשעה שאמר ליתן לשמעון היה חייב להקהל אע"פ שנתבטל החכירות אח"כ (מדעתו) חייב ליתן לשמעון:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

מאחר שבשעה שאמר ליתן כו'. ז"ל הטור כיון דנתחייב ראובן להקהל שהרי נגמר החכירות בענין שאין בו חזר' אם לא מדעת כולם קנה שמעון במעמד שלשתן וחייב ראובן ליתנם לשמעון ואע"פ שנתבטל החכירות לא יפסיד שמעון במה שביטל ראובן החכירות מדעתו אמנם אם ראובן גברא אלמא הוא ולא ציית דינא או שאין לו נכסים חייבין הקהל לפרוע לשמעון דלא נפטרו הקהל בשתיקת המקבל אא"כ פטרוהו בפירוש עכ"ל בשם הרא"ש והוא כסברא התניינא שכתב המחבר בס"ט ע"ש ואפשר דמ"ה השמיט המחבר לכתוב סוף התשובה משום דבפלוגתא לא קמיירי כאן וסמך אמ"ש לעיל בס"ס ט'. ועיין בטור סכ"ב שכתב עוד תשובת הרא"ש בענין ראובן שתבע מנה משמעון והשיב שמעון לוי פרע לך בשבילי כו' ע"ש ואין בה חידוש כל כך אלא מ"ש שם דכיון שהעמידו במעמד שלשתן וסבר הממחה שנפרע מזה אע"ג דלא היה כלום בידו ולא נשתעבד אנן סהדי דלא פרעו שנית זה כבר כתב המחבר לעיל בסי' זה ס"ו מ"ה לא הוצרך לכתוב כאן דין דאותו תשובה ועפ"ר מ"ש בביאור אותה תשובה. עוד השמיטו המחבר ומור"ם ז"ל מ"ש הטור בסכ"ג דין סוחר שאמר לסרסור כו' והוא גם כן מתשובת הרא"ש ועל המחבר אין לתמוה בזה כי הוא כ' בב"י שלא הסכים לאותו דין כלל אבל מור"ם שישבו וכמ"ש בד"מ שלו ה"ל להמציאו ואפשר משום דלפי פירושו אין חידוש כ"כ באותו הדין מ"ה השמיטו גם היא. ובפרישה פרשתי בטוב טעם באופן דאין בה שום קושיות דהב"י ע"ש ודו"ק:

ש"ך - שפתי כהן

(עג) ראובן חכר חכירות מהקהל והקהל היו חייבים כו'. כן הוא בטור ובתשו' הרא"ש והמחבר הוסיף ונתחייב להם בסך דמי החכירות לפרוע לזמן פלוני ע"פ מ"ש בבדק הבית וז"ל וצריך לומר דהאי עובדא דהרא"ש ז"ל שנתחייב החוכר להקהל בקנין כך וכך זהובים לפרוע לזמן פלוני שהחוב חל מיד דאל"כ כיון דחכירות אינה משתלמת אלא לבסוף עדיין לא נתחייב להם כלום כמ"ש בתשו' דלקמן (בסעיף שאח"ז) גבי ראובן השכיר חפץ לשמעון וכו' עכ"ל וכ"כ הב"ח ור"ל שעיקר הטעם שנתחייב החוכר לשלם בתורת חוב כגון שנתחייב להם בקנין או בשטר או שחייב עצמו באיזה חיוב אחר לשלם חוב גמור וא"כ לא דמי לדלקמן סעיף שאחר זה דהוי שכירות ולזמן פלו' דנקט לרבותא נקט ומשום שהמעשה היה בתשו' הרא"ש שחכר לשלם לזמן פלוני וכ"ש אם נתחייב לשלם מיד ודוק:


(עד) מדעת ראובן. נראה דר"ל אע"פ שראובן הסכים ג"כ לבטל החכירות וכעובדא דתשו' הרא"ש ואה"נ אם נתבטל אח"כ מאיזה סבה אחרת אפי' בע"כ של ראובן חייב מטעם שבשעה שאמר ליתן היה חייב להקהל ונראה שלזה כתב המחבר אח"כ בסתם אע"פ שנתבטל החכירות אח"כ. והר"ב שהוסיף תיבת מדעתו לא ידענא למה ואפשר ס"ל דמדעתו הוה רבותא טפי או אפשר שצ"ל מדעתן בנון ובא לפרש שלא תאמר דדוקא כשראובן ביטל החכירות אלא אפי' היה מדעתן של הקהל ודו"ק:

כתב הרא"ש בתשו' כלל ס"ט סימן ד' והטור סכ"ג וז"ל סוחר שאמר לסרסור שיקבל בשבילו מעות מן השלחני והעמידו אצל שלחני ואח"כ השלחני עכב המעות מחמת חוב שהיה לו על הסרסור אם הסרסור היה חייב מעות לשלחני הרי עכבם בדין והוה כאלו נתנם לידו וחייב הסרסור ליתן המעות לסוחר אבל אם הסרסור אומר שאינו חייב לשלחני כלום וזה מעכבם שלא כדין ישבע הסרסור שאינו חייב לשלחני כלום ויפטר מן הסוחר עכ"ל ובב"י פי' מתחלה פי' זר מאד מאד והאריך לתמוה עליו ובסוף כתב ואם נאמר שהסוחר הזה לא היה חייב כלום לסרסור אלא שאמר שיקבל מעות מהשלחני שיביאם לו קשה דבין שהסרסור חייב מעות לשלחני בין שאינו חייב מה לו לשלחני אצל מעות הסוחר שבידו וצ"ע עכ"ל ולזה השמיטו המחבר כאן דברי הרא"ש וטור:

ובד"מ כתב ז"ל נראה דמעשה שהיה כך היה שהסוחר אמר לסרסור לקבל מעותיו וא"ל לשלחני שיתן מעותיו לסרסור ולכן מיד שקבלן הסרסור נפטר השלחני מן הסוחר ולכן אם הסרסור מודה שחייב לשלחני הוה כאלו קבלן מן השלחני והוא חייב לסוחר מעותיו דהרי הסוחר צוה לשלחני ליתן לסרסור ומאחר שהסרסור היה חייב לשולחני הוה כאלו קבלן ולכן הסרסור חייב והשלחני פטור אבל אם אין הסרסור מודה שחייב לשולחני א"כ לא עשה השלחני שליחותו של סוחר וצריך לשלם לו והסרסור פטור דהרי לא קבל כלום משל סוחר. כנ"ל לפרש דברי תשובה זו ופשוט הוא בעיני. אך שראיתי ב"י שמגמגם בפי' תשובה זו והקשה עליו קושיות ופי' בפי' זרים ולכן כתבתי מה שנ"ל עכ"ל ד"מ וגם דבריו אין נלפע"ד דאף אם הסרסור מודה שחייב לשלחני ואפי' אם יש עדים שהוא חייב לשלחני למה יהא כאלו קבלן מן השלחני הלא המעות הוא של סוחר וזהו עיקר קושית הב"י דמה לו לשלחני אצל מעות הסוחר. וגם מה שפי' באין הסרסור מודה שצריך השלחני לשלם לסוחר לא משמע כן פשט דברי התשובה ועוד דא"כ היאך קאמר ויפטר מן הסוחר מהיכי תיתי יתחייב להסוחר הרי אין הסוחר נפסד כלום שהרי השלחני צריך ליתן המעות להסוחר. ובב"ח כתב וז"ל ולפע"ד הדברים ברורים ופשוטים שהסוחר לא הי' חייב כלום לסרסור אלא ששאל ממנו בינו לבין עצמו דרך חסד שיהא שלוחו לקבל מעות מהשלחני ושיביאם לו ואח"כ העמידו אצל השלחני וא"ל בסתם מנה שיש לי בידך תנהו לפלוני והשלחני עכבם מחמת חוב שה"ל על הסרסור ופסק הרא"ש דאם היה הסרסור חייב לשלחני הרי עכבם בדין דאע"פ דהמעות אינן של הסרסור מ"מ מאחר שהשלחני אינו יודע מזה כי הסוחר המחהו בסתם מעמד שלשתן מנה שיש לי בידך תנהו לפלוני ואין אחד מהם יכול לחזור דדבריהם הללו לא ניתנו לחזרה א"כ מעתה נסתלק השלחני מעל הסוחר ואין לו עסק אלא עם הסרסור ויכול לעכבם בשביל החוב שעל הסרסור דה"ל כאלו מסר השלחני המעות ליד הסרסור וחייב הסרסור לשלם לסוחר אבל אם הסרסור אומר שאינו חייב לשולחני וזה מעכבם שלא כדין ישבע הסרסור כנגד הסוחר שאינו חייב לו כלום ויפטר מן הסוחר דהסרסור לא פשע כלום בשליחותו והסוחר הפסיד מעותיו לאחר שישבע גם השלחני שהסרסור חייב לו והסוחר איהו דאפסי' אנפשיה שהמחהו אצל השלחני בסתם ולא הודיעו שהסרסור הוא שלוחו בלבד שאז לא הי' יכול לעכבם בשביל חוב שהי' לו על הסרסור וב"י הרבה בכאן קושיות לפי הבנתו והניחם בצ"ע אבל אין כאן קושיא כל עיקר כי הדבר פשוט כדפי' עכ"ל וגם זה אינו נכון דנהי דהיכא דהמחהו בסתם יכול השלחני לומר שוב אין לי עסק עמך אלא עם הסרסור מ"מ פשט הל' לא משמע כן שהמחהו בסתם ושהשלחני טוען כן וגם לא הוזכר בתשובה בסיפא שהשלחני ישבע. וגם דינו אינו אמת באין הסרסור מודה דלמה ישבע הסרסור הא אין לו להסוחר עליו אלא טענת שמא ולא אמרי' דנצרף טענת השלחני לזה להשביעו כיון שלא היה הסוחר ביד הסרסור שום דבר מעולם וכדלעיל סי' זה ס"ק נ"ו וסי' קכ"א ס"ק מ"ו ע"ש. אבל באמת דברי הרא"ש וטור פשוטים ולחנם הרעישו האחרונים בזה וה"פ סתם סרסור רגיל לסרסר סחורה ונוטל מעות מלוקח ומשלם לסוחר המוכר הסחורה והסוחר משלם סרסרו' להסרסור ורוצה הסרסור לעכב מן המעות שתחת ידו בעד סרסרות שלו והסוחר צריך להמעות ההוא ואומר לו בא ואעמידך אצל שלחני שילוה לי מעות וישלם לך בשבילי ואתה תתן לי המעות שלי שבידך המגיע לי בעד סחורתי וכן עשה שהעמידו אצל השלחני וא"ל שיקבל בשבילו מעות מן השלחני ואח"כ השלחני עיכב המעות מחמת חוב שהיה לו על הסרסור והלכך אם הסרסור היה חייב מעות לשלחני הרי עכבם בדין והו' כאלו נתנם ליד הסרסור וחייב הסרסור ניתן לסוחר המעות שבידו השייך לסוחר שהרי כבר קבל תשלומין שכר סרסרות שלו מן השלחני אבל אם הסרסור אומר שאינו חייב לשלחני כלום וזה מעכבם שלא כדין ונמצא שלא קבל תשלומין שכר סרסרות שלו מן השלחני ישבע הסרסור שאינו חייב לו כלום ומעכב תחת ידו המעות שבידו השייך להסוחר ויפטר מהסוחר והשתא ניחא דמשביעין להסרסור דאע"ג דאין להסוחר עליו אלא טענת שמא מכל מקום כיון דמעות שלו היה בודאי בידו מצרפים טענת השלחני לזה ומשביעינן אפי' בשמא וכדלעיל ס"ק נ"ו וסי' קכ"א ס"ק מ"ו ועוד דעכ"פ צריך לישבע הסרסור נגד השלחני שטוענו ברי אתה חייב לי ואם לא ישבע ע"כ השלחני אומר אמת ונמצא שכבר קבל דמי תשלומי סרסרות שלו מחמת מה שחייב לשלחני והשתא נמי אתי שפיר מ"ש הרא"ש וטור וחייב הסרסור ליתן המעות לסוחר דבין לפי הב"י או לפי הד"מ או לפי הב"ח לא א"ש האי לישנא והל"ל וחייב הסרסור לשלם לסוחר ומאי האי דקאמרי וחייב ליתן המעות כו' אלא ודאי כדפי' דחייב ליתן המעות שלו שבידו וזה ברור ולא מצאו אנשי חיל את ידיהם:



באר היטב

(נד) ונתחייב:    ר"ל בקנין או בשטר או שנתחייב באיזה חיוב אחר לשלם חוב גמור וא"כ ל"ד לסעיף שאח"ז דהוי שכירות. ולזמן פ' לרבותא נקט ומשום שהמעש' הי' כך בתשובת הרא"ש וכ"ש אם נתחייב לשלם מיד. ש"ך.


(נה) מדעת:    נראה דר"ל אע"פ שראובן הסכים ג"כ לבטל החכירה וכעובדא דתשובת הרא"ש שם ואה"נ אם נתבטל אח"כ מאיזה סיבה אחרת אפי' בע"כ של ראובן חייב מטעם שבשעה שאמר ליתן כו' ונרא' שלזה כתב המחבר אח"כ בסתם אע"פ שנתבטל אח"כ החכירות והרב שהוסיף תיבת מדעתו לא ידענא למה ואפשר ס"ל דמדעתו הוי רבותא טפי או אפשר שצ"ל מדעתן ובא לפרש של"ת דדווקא כשראובן ביטל החכירות אלא אפי' הי' מדעתן של הקהל עכ"ל הש"ך ועיין עוד שם במ"ש תשובת הרא"ש בענין סוחר שאמר לסרסור שיקבל בשבילו מעות מהשולחני כו' עיין שם שפירש דבריו שלא כדעת האחרונים ע"ש באורך.


(נו) שאמר:    ז"ל הטור כיון דנתחייב ראובן להקהל שהרי נגמר החכירות בענין שאין בו חזרה אם לא מדעת כולם קנה שמעון כו' אמנם אם ראובן גברא אלמא הוא ולא ציית דינא או שאין לו נכסים חייבין הקהל לפרוע לשמעון דלא נפטרו הקהל בשתיקת המקבל אא"כ פטרו בפירוש עכ"ל בשם הרא"ש והוא כסברא התניינא שכתב המחבר בס"ט ע"ש. סמ"ע.



קצות החושן

▲ חזור לראש