שולחן ערוך חושן משפט קכו ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · קכו · ד · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

היה לראובן ביד שמעון כור חטים ואמר ליה במעמד שלשתן תן ללוי חמשים דינרים שהרי יש לי בידך כור חטים ונתרצה ואח"כ רצה שמעון לחזור בו אם היו החטים פקדון ופירש תן לו חמשים דינרים במעות מהחטים לא קנה לוי שיכול לומר שמעון איני חייב למכור חטים של ראובן כדי לפרוע חובותיו ואפי' אם יאמר לוי תן לי חטים שוה חמשים דינרים יכול לומר לא ציוני ליתן לך חטים אלא מעות אבל א"ל סתם תן לו חמשים דינרים מהחטים שיש לי בידך נעשה כאומר לו חטים שוה חמשים דינרים וקנה ואם היה הלואה אצלו אע"פ שאמר לו נ' דינרים (במעות) קנה ונותן לו מעות או חטים שוה חמשים דינרים כשער שבשוק:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

ואם היה הלואה אצלו כו'. וה"ט כיון דמלוה להוצאה נתנה מתחילה בשעת הלואה הלוה לו אדעתא דהכי שישלם לו נ' דינרין במה שהיה בידו בשעת הפרעון חיטין או מעות וחשב מתחלה כמה עלו החיטין שלוה בדמים וקצב עליו לשלם לו אותו סך כמה שהיה לו מ"ה א"ל נמי במעמד שלשתן תן לו נ' דינרים במעות ולא משום שדעתו היה דוקא אמעות משא"כ אם היה החיטין פקדון בידו דבפקדון מחזיר בעין וכן מפורש ה"ט בטור אלא ששניתי לשונו לתוספת ביאור ע"ש:

ש"ך - שפתי כהן

(כג) אבל א"ל סתם תן לו חמשים דינרים מהחטים שיש לי בידך כו'. וה"ה אם אמר סתם תן לו נ' דינרים שהרי יש לי בידך כור חטים וכדנקט ברישא ה"ל כאלו אמר לו תן נ' דינרים מהחטים שבידך ונעשה כאומר לו חטים שוה נ' דינרים וקנה. כן מוכח בבעה"ת שער כ"ח סוף ח"ג וכ"כ בתשובת מהר"ר יוסף טראני סי' ל"ז. וכתב עוד מהרי"ט שם אבל אם מפרש שיתן לו מעות משלו ויהיה הפקדון בידו למשכון עד שיפרע לו או שאמר לו תן סך פלו' כיון שאתה בטוח ממנו מחמת הפקדון שיש לי בידך לא קנה וע"ש:


(כד) נעשה כאומר לו חטים שוה כו'. נראה דאפי' למ"ד לעיל סי' פ"ח סעיף י' דבפקדון דוקא קאמר שאני התם שתובעו ואומר לו מנה דוקא הפקדתי אצלך משא"כ הכא שאין בידו אלא חטים א"כ כשאומר תן לו נ' דנרים שהרי יש לי בידך חטים וכ"ש כשאומר תן לו חמשים דינרים מהחטים שוה קאמר וכדלקמן סי' רנ"ג סי"ט באומר תן מנה לפלוני מנכסי וכ"ש הוא מהתם דהתם איכא למימר דוקא קאמר ונאבד או מנה קבור אפ"ה לא חיישינן כ"ש הכא שידוע שאין בידו אלא חטים א"כ ודאי לכ"ע שוה קאמר ודו"ק:


(כה) ואם היה הלואה כו'. ואע"ג דאשכחן לענין מודה מקצת הטענה דלא מיקרי הודא' ממין הטענ' (כדלעיל סי' פ"ח ס"ט) התם משים דאזלינן בתר מעיקרא אבל הכא בתר בסוף אזלי' דשעבודא הוא דשעבד נפשיה להאי משום דשעבודא דרמיא עלויה קאמר בין הלואה דחטים בחטים בין חטים במעות שעבודא דעלמא הוא דרמיא עילויה ושוין נינהו הלכך קנה ומחויב לו ליתן נ' דינרים מן החטים ולא לחייבו לזה ליתן אם הוזלו החטים ואינם שוין נ' ולא ליתן במעות ממש אלא לומר דבהמחא' זו קנה ונותן לו במעות או חטים שוין נ' לשער שבשוק וכל דיהיב ליה פרעון הוא שוה כסף ככסף עכ"ל רמב"ן בבעה"ת שם:



באר היטב

(כ) מהחטים:    וה"ה אם א"ל תן לו נ' דינרים שהרי יש לי בידך כור חטים וכדנקט ברישא ה"ל כאילו א"ל תן לו נ' דינרים מהחטים שבידך ונעשה כא"ל חטים שוה נ' דינרים וקנה כן מוכח בבעה"ת וכ"כ בתשובת מהרי"ט סי' ל"ז וכת' עוד שם אבל אם מפרש שיתן לו מעות משלו ויהי' הפקדון בידו למשכון עד שיפרע לו או שא"ל תן סך פ' כיון שאתה בטוח ממני מחמת הפקדון שיש לי בידך לא קנה וע"ש. ש"ך.



קצות החושן

▲ חזור לראש