שולחן ערוך חושן משפט קכו ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · קכו · ג · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

אמר ראובן לשמעון סתם במעמד שלשתן תן מנה ללוי ולא א"ל מנה שיש לי בידך תנהו ללוי ושמעון מודה שיש לראובן מנה בידו אלא שאומר שכיון שלא פירש מנה שיש לי בידך לא היה דעתו על מנה שיש לו בידי אלא שאלוה לו מנה ואתננו לך אין בדבריו כלום דמסתמא על מנה שיש לו אמר וקנה וי"א שלא קנה:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

וי"א דלא קנה. לשון הטור בשם הרא"ש דכיון דמעמד שלשתן תקנת חכמים הוא הלכתא בלא טעמא אין לנו אלא מה שתקנו מנה לי בידך תנהו לפלוני אבל כשלא הזכיר המנה לא מחזי אלא כערבות שלא בשעת מתן מעות:

ש"ך - שפתי כהן

(כ) דמסתמא על מנה כו'. משמע אלו אמר כן בפי' הלוה לי מנה ותן לו אף על פי שהיה חייב לו מנה לא קנה לכ"ע וכ"כ בתשו' מהר"רי וסף טראני סי' ל"ו:


(כא) וי"א שלא קנה. נ"ל די"א אלו לא פליגי אלא כשלא היה חייב לו אלא מנה אבל כשהיה חייב לו יותר וא"ל תן מנה ללוי קנה מדין מעמד ג' והטעם ק"ל ובהכי אתי שפיר דלא קשה על הי"א אלו כל הנך ראיות שהביא בעה"ת שער כ"ח ריש ח"ג בשם הראב"ן מ"כ ודו"ק מיהו מטעמו של תשובת הרא"ש ומלשונו (ומביאו הטור) שכ' משום דמעמד ג' הוי הלכתא בלא טעמא ואין לך אלא מה שתקנו מנה לי בידך כו' משמע לכאו' דפליג אף בהא מיהו לענין דינא נ"ל להכריע כמ"ש שוב ראיתי שכתב המחבר בבדק הבית וז"ל ולענין הלכ' כיון שרבו ראיות הרמב"ן נרא' דנקטי' כותי' ע"כ ולפעד"נ כמ"ש ונראה דגם הוא לא הכריע אלא כשהיה חייב לו יותר מכח ראיות הרמב"ן והשתא א"ש הא דהביא כאן בש"ע ב' דעות ולא הכריע ודוחק לומר דכיון דכתב סברת הרמב"ן בסתם וסברת הרא"ש בשם י"א גלה דעתו דנקטי' כסברא הראשונה דלא הו"ל להבי' סברת הרא"ש כלל כמו שדרכו בכל מקום שכותב בש"ע בסתם ע"פ הכרעתו בב"י או בב"ה ואינו מזכיר בש"ע דעת החולקים כלל אלא ודאי לא הביא כאן דעת הי"א אלא כשלא הי' חייב לו רק מנה ודו"ק. ועיין בתשו' מהר"א ן' ששון סי' קי"א:


(כב) שלא קנה. דכיון דמעמד ג' הלכתא בלא טעמא הוא אין לנו אלא מה שתקנו מנה לי בידך תנהו לפלוני אבל כשלא הזכיר לו המנה לא מיחזי אלא כערבות שלא בשעת מתן מעות כ"כ הע"ש והסמ"ע ומשמע להדיא מדבריהם דמדין ערבות נמי לא מחייב אע"ג דיש בידו מעות של ראובן וכן משמע בתשובת הרא"ש כלל פ"ט דין ו' ע"ש ועיין מ"ש לקמן סי' קכ"ט ס"ג בהג"ה:



באר היטב

(יח) דמסתמא:    משמע אילו אמר כן בפרוש הלו' לי מנה ותן לו אע"פ שהי' חייב לו מנה לא קנה לכ"ע וכ"כ בתשובת מהרי"ט סי' ל"ו. ש"ך.


(יט) שלא:    כת' הש"ך דמדין ערבות נמי לא מיחייב אע"ג דיש בידו מעות של ראובן וכן משמע בתשובת הרא"ש וע"ל סי' קכ"ט ס"ג בהגה"ה וכתב עוד דנ"ל להכריע לענין דינא דאם שמעון הי' חייב לראובן יותר ממה שהמח' ללוי קנה מדין מעמד ג' וע"ש ובתשובת מהר"א ששון סי' קי"א.



קצות החושן

(ז) וי"א שלא קנה ע' ברא"ש וטעמא דידי' שם כיון דמעמ"ש הלכתא בלא טעמא צ"ל דוקא בלשונו מנה לי בידך ודיעה הראשונה דקנה הוא דעת הרמב"ן והובא בבע"ת שער כ"ח ועיקר ראיה שלו מהא דאמרי' בפ"ק דגיטין דף י"ב תנו מנה לפ' ומת יתנו לאחר מיתה ואוקי רק זביד אליביה דרב דאמר והוא שצבורין ומונחין משום מעמ"ש והתם לא קאמר מנה שיש לי בידך אלא תנו מנה סתם ועיין בגי"ת שהקשה דהא לרב פפא דאוקי בשכיב מרע ומשום מנה קבור ע"כ צ"ל דמיירי באומר מנה זה דאל"כ הרי חיישינן למנה קבור ואע"ג שלא נזכר במשנה זו וא"כ ה"ה לרב זביד ע"ש ועיין לפמ"ש בסי' ר"ב בישוב קו' מהרש"א ולפמ"ש שם משנה זו לא מיירי באומר מנה זו ע"ש וא"כ ראיית הבה"ת נכונה:





▲ חזור לראש