שולחן ערוך חושן משפט קכה ט

ואם שכיב מרע היה הנותן אם בשעה שנתן המנה לשליח כבר מת מקבל יחזיר ליורשי משלח אבל אם היה חי המקבל בשעה שנתן המנה לשליח יתן ליורשי מקבל אפי' אם מת המקבל בחיי נותן ואפי' נולדו יורשי מקבל אחר מיתת נותן משום דדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמי ואין הנותן יכול לחזור בו כל זמן שלא עמד ואם עמד חוזר אפי' אם בא כבר ליד המקבל:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

יחזיר ליורשי המשלח. דהרי לא אמר אלא ליתן להמקבל עצמו וכאלו לא אמר כלל דמי:

ואפי' נולדו יורשי כו'. ז"ל הטור ואפי' נולדו אח"כ דבשעת מיתת הנותן לא היו ראויין לקנות למ"ד המזכה לעובר לא קנה (ולקמן בסי' ר"י יתבאר זה) וגם המקבל לא קנה בחייו כיון שמת בחיי הנותן אפ"ה קנו משום דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי למפרע משעת נתינה הלכך כיון דאיתא למקבל בשעת מתן מעות הוברר הדבר שזכה בו משעת מתנה והורישו ליורשיו עכ"ל:

ואין הנותן יכול לחזור. ז"ל הטור דלא דמי נשאר מתנות שכ"מ (דיכול לחזור בו בשעת חליו ונתבטל צוואתו ואפי' אם מת אח"כ כמ"ש הטור והמחבר לקמן בסימן ר"ן) דשם אינו מוצא ממון מתחת ידו בשעת הצואה הלכך לא זכה בו עד לאחר מיתה אבל זה שמסרו ליד השליח ודאי דעתו היה שיקנה בו מיד במשיכת השליח ואמרי' כי כן היה דעתו לזכות לו על ידו והא דא"ל ל' "הולך ולא א"ל ל' זכי משום דבהיל היה במיתתו וכדאמרינן "בגט שכ"מ דאם אמר כתבו גט לאשתי אע"פ דלא אמר ותנו לה כותבין ונותנין לה ואמרינן דלא אמר תנו משום דבהיל היה במיתתו וכמ"ש בא"ע בהלכות גיטין ע"ש ולקמן בסי' ר"ן סי"ג:

ואם עמד חוזר. כדין מתנת שכ"מ דאומדן דעתינו כן דלא נתן אלא משום שהיה סבור שימות וכמו שכתב לקמן סימן רמ"ו ור"ן עיין שם:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(לה) יחזיר ליורשי משלח. דכיון שמת המקבל לא הי' ראוי לקנות עכ"ל טור ולפע"ד אפי' א"ל זכי לפלוני לא זכה כיון שהיה מת בשע' שא"ל זכי וכן משמע מלשון רש"י שכתב דהוי זכיה בטעות וכן מוכח דהא הולך דש"מ כזכי דמי דדברי ש"מ ככתובים ומסורים:

(לו) אפי' מת המקבל בחיי נותן. אע"ג דקי"ל דמתנת ש"מ לא חיילה עד לאחר גמר מיתתו (כדלקמן סימן רמ"ח ס"ד) שאני הכא כיון שהוציא הממון מתחת ידו דעתו שיקנה הממון מיד. כ"כ ב"י וכן הוא בתשובת ריב"ש סי' שמ"ו בדברי השואל ע"ש:

(לז) ואפי' נולדו יורשי מקבל כו'. אע"ג דהמזכה לעובר לא קנה כדלקמן סי' ר"י אפ"ה כאן קנה משום דדברי ש"מ ככתובים ומסורים דמי וזכה המקבל למפרע משעת נתינה והורישו ליורשיו טור:

(לח) ואין הנותן יכול לחזור בו. דל"ד לשאר מתנת ש"מ שאינו נותן במסירה ואינו מוציא הממון מתחת ידו אבל זה שהוציא הממון מתחת ידו ודאי דעתו שיקנה מיד אם ימות כ"כ הטור בשם הרמ"ה:

(לט) ואם עמד חוזר כו'. והריב"ש כתב בסי' שמ"ו דמדברי הרשב"א נראה שאע"פ שעמד הנותן קנה המקבל או יורשיו כל היכא דאיתיה בשעת מתן מעות וכן הוא במרדכי ובהג"א בשם ר"י הלוי ע"ש ונראה מדברי הריב"ש שם דבש"מ הנותן במתנת ש"מ גמור' כגון בכל נכסיו או שמצוה מחמת מיתה בפירוש אף להרשב"א אם עמד חוזר וע"ש:

באר היטב

עריכה

(כו) יחזיר: דכיון שמת המקבל לא הי' ראוי לקנות כ"כ הטור ולענ"ד אפי' א"ל זכי לפלוני לא זכה כיון שכבר מת בשעה שא"ל זכי וכ"מ מל' רש"י שכתב דהוי זכי' בטעות וכן מוכח דהא הולך דשכ"מ כזכי דמי דדבריו ככתובים ומסורים. שם.

(כז) בחיי נותן: אע"ג דקי"ל דמתנת שכ"מ לא חיילא עד אחר גמר מיתתו כמ"ש בסי' רמ"ח ס"ד שאני הכא כיון שהוציא הממון מתחת ידו דעתו שיקנהו מיד כ"כ הב"י וכן הוא בתשו' הריב"ש סי' שמ"ו בדברי השואל ע"ש. שם.

(כח) נולדו: אע"ג דהמזכה לעובר לא קנה כמ"ש בסי' ר"י הכא קנה משום דדברי שכ"מ ככתובין ומסורים דמי וזכה המקבל למפרע משעת נתינה והורישו ליורשיו. טור.

(כט) חוזר: כדין מתנת שכ"מ דאומדין דעתו כמ"ש בסי' רמ"ו ור"ן כ"כ הסמ"ע וכתב הש"ך בשם הריב"ש דמדברי הרשב"א נרא' שאע"פ שעמד הנותן קנה המקבל או יורשיו כל היכא דאיתי' בשעת מתן מעות וכן הוא במרדכי ובהג"א בשם ר"י הלוי ע"ש ונרא' מדברי הריב"ש דאם נתן במתנת שכ"מ גמורה כגון בכל נכסיו או מצוה מחמת מיתה בפירוש אף להרשב"א אם עמד חוזר וע"ש עכ"ל (ועמ"ש הט"ז בדין זה ע"ש).

קצות החושן

עריכה

(ה) ואם שכ"מ הי' הנותן עיין ספ"ק דגיטין בפלוגת' דהולך כזכי ומסקינן בברי דכ"ע כו' והבמ"ע בשכ"מ דתנן המחלק נכסיו על פיו כו' ת"ק כר"א וי"א כרבנן. ופי' תוס' דכי פליגי בשכ"מ לאו בהולך כזכי קמפלגי אלא דהולך לאו כזכי גם בשכ"מ והא די"א ליורשי מי שנשתלחו לו היינו מדין מתנת שכ"מ. דדבריו ככתובין ומסורין וז"ל ד"ה הא בשכ"מ אע"ג דמת מקבל בחיי נותן ולא קני אלא אחר מיתת נותן אפ"ה קנו יורשיו דדעת נותן הוא דכיון שישנו למקבל בשעת מתן מעות שיזכה המקבל אחר מיתתו או הוא או יורשיו דדברי שכ"מ כשמת כמסורין למקבל בשעת נתינת שכ"מ ע"ש. והר"ן כתב ז"ל אבל תמה אני למה דהא קיי"ל בס"פ יש נוחלין דמתנת שכ"מ לא חיילא אלא אחר גמר מיתה וכיון דבעידנא דחיילא ליתא למקבל היאך קנה והא אין קנין למת וצ"ע עכ"ל. ועיין מ"ש הב"י בזה אבל אין דבריו מובנים לענ"ד וע"ש אמנם נראה בישוב קושית הר"ן והוא דבפ' מי שמת דף קמ"ז אמר רבא אמר ר"נ שכ"מ שאמר ידור פ' בבית זה יאכל פ' פירות דקל זה לא אמר כלום למימרא דסבר ר"נ מלתא דאי' בבריא איתי' בשכ"מ דליתי' בברי' ליתי' בשכ"מ והא אמר רבא אמר ר"נ שכ"מ שאמר הלואתו לפ' הלואתו לפ' ואע"ג דליתי' בבריא ר"פ אמר הואיל ויורש יורשה ר"א ברי' דר"א אמר הלוא' אי' בבריא כו' במעמ"ש קנה וע"ש בתו' הואיל ויורש יורשה לא בעי למימר מטעם דאי' בבריא אלא כיון שיורש יורשה יש כח לשכ"מ ליתן דברשותו הוי דמתנת שכ"מ כירושה הוא ועיין שם ברשב"ם דכתב ג"כ דאמדי' לקמן דף קמ"ט מתנת שכ"מ כירושה שויא רבנן ע"ש וכן אמרו להדיא שם דף קמ"ז באסמכת' דשכ"מ והעברתם את נחלתו יש לך העבר' אחרת וא"כ לפי"ז כיון דשכיב מרע יכול ליתן הלואתו אע"ג דליתי' בהקנא' משום דאינו ברשותו וליתי' בבריא בהקנא' מכל מקום כיון דאי' בירושה זוכה בהלואתו בתורת ירושה ודין מתנת שכיב מרע כירוש' וא"כ תו לא קשה דהיכי זוכה המקבל אחר מיתת הנותן כיון דאין קנין למת דנהי דאין קנין למת זוכה בו מתורת ירושה ויורש יורשה אפי' אחר מיתה דכן סדר הנחלות שמשמשת והולכת עד יעקב ואפי' אחר מיתה אין בירוש' אלא כי ליתי' למקבל בשעת מתן מעות ה"ל זכי' בטעות אבל איתי' כמקבל בשעת מתן מעות ה"ל דבריו כמו כתובין ומסורין שיזכה בו בתורת ירושה אחר מיתת הנותן ויורש יורשה אחר מיתתה נמי וזה נכון אך בהאי מלתא בטעמא דר"פ ורב אחא ברי' דרב איקא כמאן הלכתא מצינו פלוגת' בזה דבהגה"מ פ' מי שמת פסק הר"ר אליעזר ממיץ דהלואתו לפ' ה"מ בהלואת ישראל אבל הקפת של עכו"ם אפי' במתנת שכיב מרע לא קני והב"י תמה על זה דמ"ש הלואת עכו"ם וכתב הב"ח בסי' רנ"ג דהוא כתירוצים דרב אחא מלתא דאיתי' בבריא והיינו במעמד שלשתן וכיון דבהלואת עכו"ם ליתי' במעמ"ש ליתי' במתנת ש"מ ועיין בשו"ת מוהרי"ט ח' ח"מ סי' צ"ה שהאריך שם בזה אם רב אחא ורב פפא פליגי ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ע"ש שכ' ז"ל והר"ן ז"ל עלה דרב פפא הואיל ויורש יורשה כתב זה לשונו ולפ"ז אויר נמי הואיל ואי' בירושה בלא גוף אי' נמי בשכיב מרע ומיהו טעמא דרב פפא לא סליק אך התוס' כתבו דאף לטעמא דר"פ ניחא דיורש אינו יורש דירה ולא אויר בלא בית ולפי דבריהם אפשר דטעמא דר"פ נמי סליק וכן מוכח מדברי בעל המאור דמפרש מלתא דרב נחמן בהלואתו לפ' משום דאי' בירוש' משא"כ בריר' ובאכילת פירות שאין יורש יורשה בפני עצמה ומשמע דס"ל טעם דר"פ עיקר וע"ש שהאריך במוהרי"ט דקי"ל כר"פ דבמתנת שכיב מרע כירושה שוי' רבנן ולא קני אלא לאחר מיתה ע"ש וא"כ כיון דטעמא דרב פפא סליק א"ש דזוכה המקבל אחר מיתת הנותן אע"ג דאין קנין למת וליתי' בברי' להקנות למת מכל מקום הואיל ואי' בירוש' אי' נמי במתנת שכיב מרע מיהו רש"י פי' בהא דאמרי' כי פליגי בשכיב מרע היינו דבשכיב מרע כיון דדבריו ככתובין ומסורין אמרינן הולך דידי' כזכי והטעם מבואר בחידושי הרשב"א ספ"ק דגיטין דכיון דדיבורא דשכיב מרע אלים דהוי ככתובין וכמסורין מש"ה הולך דידי' כזכי הוא והא דהוכרח רש"י לפרש משום הולך כזכי ולא פי' כפי' תוס' משום דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין וזכו יורשי המקבל אפי' בלא הולך כזכי משום דס"ל רש"י כקושיות הר"ן וכמ"ש אך יש לדקדק בדברי רש"י כיון דס"ל הא דזוכה המקבל אחר מיתתו לאו היינו בתורת מתנת שכ"מ ומשום דאין קנין למת אלא משום דהולך כזכה וזכה בה מחיים וא"כ בהא דמשני רב זביד שם הא והא בשכ"מ הא דאי' למקבל בשעת מתן מעות והא דליתי' למקבל בשעת מתן מעות ופירש"י ז"ל ד"ה הא דליתי' למקבל שכבר מת וזה לא הי' יודע נמצא זכיי' בטעות ולא קנו יורשין עכ"ל ותיפוק לי' בלא טעות נמי הא אין קנין למת כיון דלא מהני רק בתורת הולך כזכה וזכה למקבל וכיון דכבר מת אין קנין למת. ואפשר כיון דאשכחן לרב זביד דס"ל בפ"ק דגיטין דף י"ג והוא שצבורין ומונחין דלא קנה מעמ"ש בהלואה וא"כ הא דשכ"מ שאמר הלואתו לפ' ע"כ משום דיורש יורשה דהא לדידי' ליתי' בבריא בהקנא' במעמ"ש וא"כ כיון דיורש יורשה כרב פפא א"כ אחר מיתה נמי אי' במתנת שכיב מרע בתורת ירושה דאי' נמי אחר מיתה לזה הוכרח לפרש אליבי' דרב זביד משום דהוי לי' זכיה בטעות אבל לדינא קי"ל דמעמ"ש אי' בהלוא' וס"ל כתי' דרב אחא ולא כרב פפא וכמ"ש הר"ן דטעמא דר"פ לא סליק וא"כ ליתי' במתנת שכ"מ כל דליתי' בבריא בהקנא' וכיון דאין קנין למת ליתי' במתנת שכ"מ במת ומש"ה פירש"י סוגיין משום הולך כזכי משום דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין ומש"ה אלים דיבורי' ואמרינן בי' הולך דידי' כזכי:

ולכן נראה לענ"ד דהיינו דוקא היכא דשייכ' בי' תורת שכ"מ וכגון במחלק כל נכסיו או במצוה מחמת מיתה אבל באין מחלק כל נכסיו ואינו מצוה מחמת מיתה דאז לא הוי דבריו ככתובין וכמסורין בזה הולך דידי' נמי לאו כזכי והרי הוא כמו ברי דלא הוי הולך דידי' כזכי וכן נראה משיטת רש"י דכתב יפוי כח דידי' דהולך כזכי הוא רק משום דאלים דיבוריה ככתובין וכמסורין וא"כ כי היכא דמתנת שכ"מ אינו אלא אם לא יחזיר ואם ימות מאותו חולי דוקא ה"נ הולך דידי' כזכי על אופן זה שלא יחזור ושלא עמד וא"כ באינו מצוה מחמת מיתה לא אמרי' הולך כזכי ואפי' לשיטת הרמ"ה בטור והיא דעת הש"ע כאן דאין יכול לחזור מ"מ כיון דאם עמד חוזר אלמא דבתורת מתנת שכיב מרע הוא דוקא מיירי דאם הולך דידי' כזכי אפי' באינו מצוה מחמת מיתה ומתנה במקצת א"כ אמאי אם עמד חוזר הא לא נתן כלל בתנאי אם ימות דמתנת שכ"מ במקצת ואינו מצוה מחמת מיתה אינו חוזר בקנין אפי' עמד אע"כ דכאן לא אמרי' הולך כזכי רק במצוה מחמת מיתה דאז אלים דיבוריה דוקא ובאינו מצוה מח"מ ומתנה במקצת הולך דידי' לאו כזכי הוא ולפי"ז סרה מהר קושיות התומים שהקשה בהא דפריך בפ' מי שמת במה דאמרו מתנת שכ"מ במקצת בעי קנין ופריך מהא דתנן תנו מנה לפ' ומת יתנו לאחר מיתה ומשני במצוה מחמת מית' או במחלק כל נכסיו והקש' בתומים דה"ל לשנויי דתן כזכי בשכיב מרע ולפי מ"ש לא קשה מידי דאם איירי במתנה במקצת ואינו מצוה מחמת מית' גם הולך דידי' לאו כזכי ולפי"ז נרא' דה"ה בדין שכ"מ כגון במצוה מחמת מית' שאמר תן שטר מתנה לפ' דבזה לא אמרי' הולך כזכי כיון דלא תיקנו דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין רק בצוואת ממון אבל בצוואת שטר שאומר כתבו ותן שטר לפ' בזה לא הוה ככתובין וכמסורין וכמ"ש הרשב"ם בפ' מי שמת דף קנ"ב ע"ש א"כ בזה לא אמרינן תן כזכי דלא אלים דיבורי' רק בצוואת ממון ולא בצוואת שטר אך דעת הרשב"א כתב בריב"ש סי' שמ"ו דהואיל דרשב"א נתן טעם משום דגבי שכ"מ דאלים דבריו אף הילך הוי כזכי יש ללמד אפי' עמד אינו חוזר ודלא כהרמ"ה וא"כ לפ"ז כיון דאפי' עמד אינו חוזר א"כ ע"כ הוא נותן מתנת ברי ממש שאפי' עמד לא יחזור ואפ"ה הוי הולך דידי' כזכי וצריך לומר כיון דאלים דיבורי' בנותן בתורת מתנת שכ"מ לאחר מית' גם עכשיו שנותן במתנת ברי אלים נמי דיבורי' והוי הולך כזכי וא"כ אפי' באינו מצוה מח"מ ונותן במקצת נמי הוי כזכי וא"כ גם באומר תן שטר מתנה דליתי' בתורת מתנת שכ"מ דלא תיקנו בצוואת שטר נמי אמרינן בי' הולך כזכי. ומה שהקש' בתומים בהא דפריך בפ' מ"ש דף קנ"א ממתני' דאמר תן מנה לפ' ומת יתנו לא"מ ולא משני משום דתן כזכי נראה דל"ק לפמ"ש בטור ז"ל אע"ג דהולך דברי לאו כזכי דמי הולך דשכ"מ כז"ד דמסתמא כי יהיב ממונא לשליח אדעת' דליזכי בי' למקבל קא מסר לי' והא דל"א זכי אגב צערא לא רמי אדעתי' מי"ד אגיטו דאע"ג דברי שאמר כתבו גט לאשתו אינו כלום עד שיאמר תנו גבי שכ"מ כותבין אע"ג דל"א תנו שדעתו הי' לומר תנו אלא שבהול הי' כו' ע"ש. ובפ"ק דגיטין דף י"ג בהא דאוקי ר"פ מתני' בשכיב מרע קאמר א"כ אמאי תני האומר תנו הא בשכיב מרע כתבו ותנו שוין דכתבו דידי' כאומר תנו ומשני דמאן לימא דמתני' ר"ש שזורי דאמר אף המסוכן וא"כ כיון דע"כ מתני' לא מתוקם כרש"ש דא"כ ליתני כתבו וא"כ ל"א גבי מסוכן בהול הוא א"כ תן נמי לאו כזכי הוא מדלא אמר בהדיא זכה מיהו לדידן דקי"ל כרש"ש תן כזכי בשכ"מ משום דבהול הוא ולא רמי' אדעתי' לו' זכי אך דאכתי צ"ל דזה דהולך כזכי בשכ"מ לאו עיקר טעמא משום דרש"ש דכי היכא דכתבו הוי לתנו ה"נ הולך הוי כזכי משום דבהול דא"כ מאי קאמר דפליגי בש"מ גבי הולך כזכי בפלוגת' דר"א וחכמים הל"ל דפליגי בפלוגתא דרש"ש וחכמים אע"כ דאכתי צ"ל משום דשכ"מ ככתובין וכמסורין דאי ל"ה ככומ"ס לא הוי אמרינן כן כזכי ומשום דבהול לא רמי אנפשי' א"א דז"א רוצה לזכות לו תיכף רק עשאו שליח להולכה אלא משום דתן כזכי בש"מ מסתמא אמרינן הא דלא אמר בפי' זכי משום דבהול כמו דאמרינן גבי גט לענין כתבו וא"כ כיון דמתניתין לא אתי כרש"ש גם תן כזכי לא אמרי' בשכ"מ דאמרינן אלו הוי דעתו דלזכי הי' אומר זכי ויש להסתפק בשכ"מ דאמרינן הולך ותן כזכי א"א אפי' באינו מוסר לו עתה תן כזכי דגבי חוב ופקדון אמרינן תן כזכי ואע"פ דכתבו הפוסקים דל"מ רק במסרו לו עתה מיד ליד א"כ אפשר דה"ה בש"מ או אפשר דש"מ אלים טפי ותן כזכי אפי' אינו מוסר לו עתה מיהו מהא דכ' תוס' בדף י"ג בהא דתנן במתני' תן שחרור זה לעבדי אי גרס תן כו' מיירי שאינו מוסר לו עתה ואכתי תקשי הא לר"פ מתני' מיירי בשכ"מ ולעולם תן כזכי מיהו תוס' לשיטתו דפי' הא דאמרי' כאן בברי כאן בשכ"מ לאו משום תן כזכי אלא משום דדברי שכ"מ ככתובין ומסורין וא"כ לא אמרי' בשכ"מ תן כזכי טפי מברי אבל לדידן דא"ל בשכ"מ תן כזכי אפשר אפי' בשכ"מ אמרינן תן כזכי גם באינו מוסר לו עתה ואפי' אי גרסינן במתני' תן שחרור זה לעבדי נמי לא תיקשי דהא בשכ"מ תן כזכי אפי' אינו מוסר לו עתה דלפי מ"ש לשיטת רש"י והש"ע לא אמרי' בש"מ תן כזכי אלא היכא דדבריו ככתובין וכמסורין וגבי צוואת ממון דוקא תיקנו שיהיה דבריו ככתובין וכמסורין אבל לא בצוואת שטר וכמ"ש הרשב"ם דף קנ"ב וכמ"ש אלא לשיטת הרשב"א דאפי' עמד אינו חוזר אז נראה דאפי' בצוואה שטר אמרינן תן כזכי אלא דהרשב"א לא גרס למעלה תן שחרור זה וכמ"ש תו' דלא גרסינן זה:

והנה ראיתי בתומים שכתב על דברי ריב"ש בסי' שמ"ו שכ' בשם הרשב"א מדנתן טעם דגב שכ"מ אלים דבריו אף הילך הוי כזכי יש ללמוד אף עמד אינו חוזר ודלא כהרמ"ה הובא בטור וכ' עליו התומים ז"ל ולכן תמהני מהריב"ש כו' דמה ראיה מזה הא גם רש"י כתב להדיא דגבי שכ"מ הולך כזכי והיינו כסברת הרשב"א ומ"מ ס"ל דיכול לחזור ועכ"פ יפה עשו המחבר והרמ"א שהשמיטו דעת ריב"ש וסתמו כדעת הטור עכ"ל אמנם נעלם ממנו דברי הרשב"א בחידושיו ספ"ק דגיטין ושם הוא מבואר כדברי ריב"ש דס"ל עמד אינו חוזר וז"ל וי"א דאמרו יחזרו ליורשי מי שנשתלחו לו כדרבנן דר"א דאמרי דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי ואע"ג דלא מית נמי משום דכיון שמסרן לשליח לדעת שיתן לו מעתה מיד זכה לו שליח דהולך דשכ"מ כזכי דמי ומיהו דוקא כשמסרן לשליח אבל באו' תנו לא דאע"ג דאמרי' דדבריו ככתובין וכמסורין הני מילי במה שהוא מצוה לתת אחר מותו דהיינו מתנת שכיב מרע אבל במה שהוא נותן במתנת ברי לא אלא דהכא הכי קאמר כיון דדבריו ככתובין וכמסורין במת נותן משא"כ בברי אף הולך דידיה כזכי אע"ג דבבריא ליתיה כנ"ל עכ"ל הרי דכתב להדיא דבנותן במתנת ברי אפ"ה הולך דידיה כזכי ומיירי שעמד אלא דאפ"ה הוי הולד דידי כזכי כיון דאלים דיבוריה במת אלים נמי לענין תן כזכי אפי' נותן במתנת ברי וא"כ דברי הריב"ש נכונים ומזה נראה דאם תפס המקבל אין להוציא בטוען קים לי כהרשב"א ודוק:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}