שולחן ערוך חושן משפט פז לט
<< · שולחן ערוך חושן משפט · פז · לט
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
יש מי שאומר שהמזכיר שם שמים לבטלה שכנגדו נשבע ונוטל:
- הגה: תבעו בשכר השדכנות וזה כפר ואמר שלא היה שדכן שלו או שאר טענות שבינייהו דינו כבשאר תביעות ממון ונשבעין על כך (פסקי מהרא"י פ"ה):
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
תבעו בשכר שדכנות כו'. עמ"ש מור"ם ז"ל לקמן ס"ס קפ"ה ובס"ס רס"ד עוד מתביעו' שכר שדכנות:
באר היטב
(פג) השדכנות: עמ"ש הרמ"א בסוף סימן קפ"ה ובסוף סימן רס"ד עוד מתביעת שדכנות ועיין בתשובת שער אפרים סי' ק"נ ובעבודת הגרשוני סי' נ' (ובתשובת שב יעקב חלק ח"מ סי' י"ג).
קצות החושן
(לב) דינו כשאר תביעת ממון והיכא דתובעו בנזקי דיני דגרמי נמי דינו כמו שאר נזקי ממון וכ"כ בעה"ת בשער כ"ט אם בעל השטר אמר מנה הי' בו והשורף אומר לא כי אלא נ' ישבע כדין מודה במקצת ואי מב"מ ועל השאר אומר איני יודע משאיל"מ. אלא שהיש"ש בפ' הכונס סי' ל' כ' דלמ"ד דיני דגרמי דרבנן לא שייך שבוע' דאוריית' כלל ע"ש והסכים לזה בש"ך סי' שפ"ו ובסי' רפ"ח ע"ש) (ויען הדבר בדור דאפי' בממון דנתחייב מדבריהם נמי שייך ש"ד צריך אני להאריך קצת והוא דהא כ' הרמב"ם פ' ט"ז מהל' אישות היא אומרת בתולה נשאתני ועיקר כתובתי מאתים זוז והבעל או יורשין אומרים בעולה נשאת ואין לה אלא מנה ואם יש עדים שראו שעשו לה מנהג כו' ואם היה הבעל קיים יש לה להשביעו שבועת התורה שהרי הודה במקצת הטענה ואע"ג דדעת הרמב"ם בפ"י מאישות דכתובה דרבנן. עוד ראיה מהלכה מורווחת אם התובע ליורשין מלוה ע"פ והיורשין מודים במקצת חייבין לישבע ש"ד וכדאי' פ' כל הנשבעין מה לי הן מה לי אביהן והוא מבואר בטור וש"ע סי' ע"ה. וכמה פוסקים דס"ל שעבודא לאו דאוריית' וא"כ אין לו על היורשין רק מדבריהם ואפ"ה נשבעין שבועת התורה גם בש"ך בסי' צ"ט לא הכריע אי שעבודא דאוריי' או לאו ובסי' ע"ה סתם דיורש נשבע שבועת התורה וכ"מ מדברי הר"ן בפ' שבועת הדיינין בא' שתבע לחבירו חמשין דהלוא' וחמשין דחבלה וזה כופר בכל כו' אבל אם נשבע כבר על חבלתו והוא כופר בכל מיקרי מודה במקצת דאנן סהדי שחייב לו כיון שנשבע ע"ש והובא בסמ"ע וש"ך סימן פ"ז ואע"ג דחיוב דנחבל אינו אלא חיוב מדבריהם ואי מתקנת נחבל נשבע ונוטל ואפ"ה נתחייב על ידו שבועת התורה וכ"מ מדברי הרמב"ם בפ"ב מה' מכירה הרי שטען על חבירו מכרת לי והוא אומר לא מכרתי או מכרתי ולא נתת לי הדמים כו' בכל אילו הטענות וכיוצא בהם הממע"ה לא הי' שם ראי' נשבע היסת ואם הודה במקצת הטענה ישבע או שיש עליו ע"א נשבע שבועת התורה כשאר הטענות כולן וע"ש ומשמע דאפי' טוען מכרת לי ע"י הקנינים שהם מדברי סופרים וכגון משיכה או הגבהה ומסירה דאינו אלא מד"ס דהא דבר תורה מעות קונות ועיין ש"ע סימן רכ"ב סעיף ד' ואפ"ה יש בו שבועת התור' ע"י מודה במקצת ועד א' ול"נ לענ"ד ברור דאפ"ה אין החיוב אלא מדרבנן נמי נשבע ש"ד והטעם כיון דכבר תיקנו חכמים שיהי' הממון שייך לזה א"כ הפקר ב"ד הפקר אית בי' זכיה דאוריית' וכן בירושת הבעל דרבנן נמי נשבעין שבועת התור' והא דכ' ביש"ש בדיני דגרמי למ"ד דרבנן אין נשבעין שבועת התורה היינו משום דמוהרש"ל לשיטתו שכ' ביש"ש פ' הגוזל בתרא סימן צ' דאם הודה המוסר מעצמו פטור למ"ד דיני דגרמי קנס ומשום דמודה בקנס פטור וא"כ ודאי אין בו ש"ד למ"ד דיני דגרמי דרבנן כיון דקנס הוא ובקנס ליכא שבועה וכמ"ש בטור וש"ע סי' כ' כיון דגם אם יודה יפטר אבל הש"ך שהשיג על היש"ש בזה בסי' שפ"ח דאפי' למ"ד דיני דגרמי דרבנן ומשום קנס ל"ש מודה בקנס פטור וכמ"ש במרדכי פ' הגוזל דל"ש מודה בקנס פטור אלא בקנס דאוריית' ע"ש א"כ לא הי' לו להסכים עם היש"ש במ"ש דלמ"ד דיני דגרמי דרבנן ליכא ש"ד כיון דכבר הוכחנו דאפי' בחיוב דרבנן נמי איכא ש"ד ודין מתוך והוא ברור והנה בתשו' מיימוני להלכות אישות סי' ל"ה לכאורה משמע דליכא ש"ד בחיוב דרבנן וז"ל וגם הה' ליטרין שנתן לו כבר יחזיר מכח התקנה אם הוא מודה שקיבלם ואם הוא כופר ישבע שלא נתן לו ואע"ג דלא מחייבא אלא מכח תקנה נרא' דלא פלוג בשבועת היסת עכ"ל ומשמע הא שבוע' דאוריית' ליכא היכא דאינו מכח תקנתא אבל אינו מוכח דרצה לומר אע"ג דלא מחייבא אלא מכח תקנה וא"כ הוי תקנתא לתקנתא לא פלוג בשבועת היסת ומכ"ש בשבועת התורה דלא שייך ביה תקנתא לתקנתא וכ"נ דאפי' בחיוב מדבריהם או בחיוב תקנה שתיקנו חכמי דור הוי חיוב תורה כיון שיש להם כח מה"ת לעשות תקנה והפקר ב"ד הפקר יש בכפירתו ש"ד ודין מתוך ודוקא היכא דגוף השבועה אינו אלא מדבריהם כגון שהוא כופר בכל בזה ליכא דין מתוך וז"ב: