שולחן ערוך חושן משפט עב כ

המוחזק במשכון שלא בעדים שאמרנו שיכול לטעון עליו עד כדי דמיו אם אינו שוה לשומת הבקיאי' החצי שהוא טוען עליו ואומר אני אטלנו בחובי לפי שהוא שוה בעיני כדי חובי והאחר כופר שאינו חייב לו כלום ואומר אע"פ שאיני חייב לו אני רוצה לסלקו בדמים שהוא שוה לשאר בני אדם הדין עם בעל הכלי.

(וי"א שהדין עם המחזיק (טור) ונראה לי דהמוציא מחבירו עליו הראיה):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

הדין עם בעל הכלי: בב"י כתב הטעם דאף שיש לזה המחזיק מיגו דלקוח מ"מ לא מצינו שנאמינו במיגו יותר ממה שהוא עצמו טוען וכיון שהוא מצמו מודה שהכלי אינו שלו אלא ממושכן בידו אך נחזקהו בחפצו של זה בעל כרחו ע"ש:

וי"א שהדין עם המחזיק: בפריש' כתבתי טעמו והוא דכל המלו' על המשכון יתר מדמי שוויו מסתמא מתחילת ההלוא' הי' דעתו שאם לא יפדנו יחזיקנו בדמי הלוא' לפי שהי' חביב בעיניו ובהכי מיירי ג"כ זה שטוען המחזיק שלכך כוון מתחל' וכשם שמועיל תפיסתו לטעון עליו כדי דמיו כך מועיל לו שהוא נאמן לומר שמתחלת ההלואה הית' כך כוונתו וק"ל:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(ק) אם אינו שוה לשומת הבקיאים אלא החצי כו'. כן צריך להיות וכן הוא בבעל התרומות ולפי הגירסא שלפנינו רוצה לומר אף החצי ולאו דוקא הוא:

(קא) וי"א שהדין עם המחזיק. כתב בספר גידולי תרומ' שער מ"ט חלק ט"ו דף רפ"ז ע"א דבשאר לוה דעלמא שמודה כל דמי ההלוא' והמלו' אינו רוצה להחזיר מה שבידו עד שיפרעו לו כל חובו דלא שייך בזה מגו בהא יסבור הטור דלאו כל כמיני' לומר לדידי שוה לי כל חובי והלו' יכול לסלקו בדמי שוויו והשאר ישאר עליו מלוה עכ"ל ולא נהירא אלא כל שכן דהטור ס"ל דיכול לומר לדידי שוה כל חובי עד שתשלם לי ואדרבא נראה דאפי' הבעה"ת מודה בהא וכדמשמע בדבריו להדיא ע"ש וכמו שכתבתי לקמן סי' קט"ו סוף סעיף א' ע"ש:

(קב) שהדין עם המחזיק כו' כתב הסמ"ע הטעם הוא דכל המלו' על המשכון יותר מדמי שויו מסתמא מתחלת ההלוא' הי' דעתו שאם לא יפדנו יחזיקנו בדמי הלוא' לפי שהי' חביב בעיניו ובהכי מיירי ג"כ זה שטוען המחזיק שלכך כיון וכשם שמועיל חפיסתו לטעון עליו כדי דמיו כך מועיל לו בהוא נאמן לומר דמתחלת ההלוא' היתה כך כוונתו עכ"ל וטעם זה אינו נכון לפע"ד דלפ"ז באם אינו טוען המחזיק שלנך כיון וכ"ש בתופס עכשיו בשביל חובו ולא הלוה עליו מתחל' הדין עם בעל הכלי וזה אינו דהא הבעה"ת שער מ"ט סוף חלק ט"ו כתב בשם הראב"ד גבי הנהו עיזי דאכלי חושלי אם בא לומר אני אקח העזים במאה לא מפיק מיני' בחמשים דמי העזים וכ"כ במרדכי פ' המקבל בשם הרבה גדולים אלא הטעם דהא אלו טען לקוח הוא בידי הי' מחזיק הכלי א"כ גם עתה נאמן לומר שחייב לו יתר מדמיו וא"כ אין צריך להחזירו לו עד שיתן לו כפי מה שטוען (וכמ"ש לקמן סי' קט"ו סוף סעיף א' ע"ש) וכן מוכח במרדכי שם להדיא וכן משמע בטור ובב"ח וזה ברור:

(קג) עם המחזיק. ונראה דמ"מ צריד המחזיק לישבע בנק"ח ול"מ להרמב"ם וסייעתו דלעיל ס"ק ס"ו דכ' טעמא דלא אמרי' מגו לאפטורי משבוע' אלא אפי' להרא"ש דה"ט דטוען על המשכון צריך לישבע כיון דלאו אגופי' דמשכון קטעין אלא בעי לאפוקי ממונא מרשותא דחברי' כו' נראה דה"נ לא מיקרי טעין אגופי' דמשכון דהא אלו הי' נותן לו זה כפי טענתו הי' מוכרח להחזיר לו הכלי ולא מיקרי טעין על גופו אלא כשטוען לקוח הוא בידו או מתנה וכה"ג כן נלפע"ד:

(קד) ונ"ל דהמע"ה בס' אגודת אזוב דף פ"א האריך בזה והבין דעת הר"ב דאפי' בלא מגו הדין עם המחזיק. מטעם המע"ה וא"צ לישבע רק היסת ומסיק דדברי הר"ב סתומי' וחתומים וצ"ע ולא דק דפשיטא דהר"ב מיירי דוקא היכא דאית לי' למלוה מגו (אז הדין עמו וצריך לישבע בנק"ח וכמ"ש בסמוך) ומ"ש ונ"ל דהמע"ה ר"ל כיון דאין הכרע' בין ב' הדעות המע"ה וכ"כ בד"מ ונ"מ דאם הדר תפסו לוה אפי' תפסו בעדים בענין דלית לי' ללוה מגו אע"ג דצריך לשלם לו מה ששוה אע"פ שכופר כיון שתפסו בעדים מ"מ יוכל הלו' להחזיק הכלי ודוק. ובספר תורת חיים פ' הגוזל קמא ופ"ק דמציעא ופ' המקבל בסוגיא דכי לא מסיק שיעור ארעא ושבחה דיהיב לי' זוזי ללוקח ומסלק לי' כו' הקשה. שם תימא דבמסיק שיעור ארע' ושבחה נמי תיקשי הכי כו' וכתב וי"ל כו' ומתוך כך הוציא להכריע כהטור וסיום דבריו ובש"ע כתב בהג"ה דכ"ל המע"ה ולפי מה שפירשתי נרא' אפי' אין המלוה מוחזק במשכון אין הלוה יכול לסלקו אא"כ יתן לו כל מה שטען עליו עכ"ל ולפעד"נ דשאני התם דכיון דלית לי' זוזי והקרקע היא שוה כדי כל החוב וכמ"ש לקמן סי' קט"ו סעיף ו' ע"ש ודוק ועוד דשאני הכא כיון דאינו חייב לו בודאי והלכך אע"ג דלקמן סי' קט"ו סס"א כתבתי דהעיקר כהראב"ד ורמב"ן היינו בחייב לו בודאי משא"כ הכא די"ל כהבע"ת וראבי"ה ודו"ק:

באר היטב

עריכה

(סב) המחזיק: כתב הסמ"ע הטעם דכל מלו' על המשכון יותר מדמי שויו מסתמ' מתחלת ההלוא' הי' דעתו שאם לא יפדנו יחזיקנו בדמי הלוא' לפי שהי' חביב בעיניו ובכה"ג מיירי כאן וכשם שמועיל תפיסתו לטעון עליו כדי דמיו כך מועיל שנאמן לומר דכך הית' כונתו ע"כ וטעם זה אינו נכון לענ"ד דלפ"ז אם אינו טוען שלכך כוון וכ"ש בתופס עכשיו בחובו ולא הלו' עליו מתחל' הדין עם בעל הכלי וזה אינו דהא הבע"ת הביא ראי' מהני עזים דאכלי חושלי כו' אם אומר אני אקח העזים בק' כו' אלא הטעם דאילו טען לקוח הי' מחזיק הכלי גם עתה נאמן שחייב לו יותר מדמיו וא"צ להחזירו עד שיתן לו כפי מה שטוען וע"ל סי' קט"ו סוף סעיף א' מ"ש שם ונרא' דמ"מ צריך המחזיק לישבע בנק"ח עכ"ל הש"ך (והט"ז כתב דנ"ל דהכא מיירי במידי דצריך שומא וכן מור' הלשון לשומת הבקיאים אבל בדבר הידוע שומתו ומצוי אצל כל אדם אין לטעון יותר מדמיו ע"ש).

(סג) הראי': כ' הש"ך דהיינו דוקא היכא דאית למלו' מגו אז הדין עמו ומ"ש הרב דהמע"ה ר"ל כיון דאין הכרע' בין ב' הדעות המע"ה ונ"מ דאם הדר הלו' ותפסו אפי' בעדים אף דצריך לשלם מה ששוה כיון שתפסו בעדים מ"מ יכול להחזיק הכלי ובס' ת"ח רצה להוכיח מסוגית הש"ס גבי דכי לא מסיק שיעור ארעא ושבחה דיהיב ליה זוזי ללוקח ומסלק ליה דכאן אפי' אין המלו' מוחזק במשכון אין הלו' יכול לסלקו בפחות ממה שטען עליו ע"ש ול"נ דשאני התם כיון דלית ליה זוזי והקרקע שוה כדי כל החוב וכמ"ש בסי' קט"ו ס"ו ע"ש ועוד דשאני הכא כיון דאינו חייב לו בודאי ודו"ק. עכ"ל.

קצות החושן

עריכה

(כד) לפי שהוא שוה בעיני. עמ"ש בסימן ס"ד סק"ה:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}