שולחן ערוך חושן משפט נא ב
<< · שולחן ערוך חושן משפט · נא · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
הוציא עליו שטר חוב בעד א' וטוען הלוה פרעתי ה"ז מחויב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם טען ואמר ישבע לי שלא פרעתי ה"ז נשבע אבל אם טען לא לויתי ה"ז נשבע להכחיש את העד ונפטר וי"א שגם אם טען פרעתי נאמן בשבועה:
מפרשים
הרי זה מחויב שבועה ואינו יכול לישבע: פי' דקי"ל בכ"מ ששני עדי' מחייבי' אותו ממון עד אחד מחייבו שבועה ובשבועה שנאמן נגדו היינו דוקא שצריך להכחיש העד בעדותו ובעדות זה שמעיד העד שלוה ממנו אינו נפטר אם לא שנשבע שלא לוה (וכדמסיק המחבר אח"ז) וזה אינו יכול לישבע שהרי מודה שלוה אלא שאו' שפרע ואע"פ דקי"ל דאפי' לוה בשני עדים אין צריך לפרעו בעדים ונאמן לו' פרעתי היינו דוקא כשאין כאן שטר כלל על הלוה מה שאין כן בזה שיש שטר על הלוה ואף שאין בו אלא ע"א ובכ"י מהימן לו' פרעתי מ"מ ס"ל להרמב"ם כיון שנכתב בלשון שטר וגם חתם עליו אחד מן השוק לא היה מניחו בידו אם איתא דפרעו והחולקים עליו סבירא להו דדינו ככתיבת יד ועפ"ר:
הרי זה נשבע: איירי אפי' יש בו נאמנות בשטר דאל"כ פשיטא דצריך לישבע אפי' היו חתומים עליו ב' עדים כמ"ש בר"ס פ"ב ועפ"ר:
(ג) נאמן בשבועה. פי' בשבועת היסת וכן משמע בפוסקים וכן הוא בתשו' הרשב"א שהביא ב"י ס"ס ס"א בהדי' והטעם איתא ברשב"א שם דכיון שאינו אלא בעד אחד לא חשש להניחו בידו ולא שייך לו' שטרך בידי מאי בעי כשאר שטר וכן הוא בהרב המגיד ומביאו ב"י סי' זה סעיף ד' וכן נראה דעת הטור והריב"ש סי' שצ"ב וכן מוכח ברשב"ם פ' גט פשוט ובהגהת אשר"י שם בשם א"ז ע"ש וכן נראה דעת שאר פוסקים וכן פסק הב"ח ועיקר:
(ד) ומשלם: פי' הסמ"ע דקי"ל בכ"מ ששני עדים מחייבי' ממון אחד מחייב שבוע' ומ"מ בשבוע' שנאמן נגדו צריך להכחישו דוקא ובעדות זה שמעיד שלו' אינו נפטר אם לא שישבע שלא לוה וזה א"י לישבע שהרי מודה שלו' רק שאומר שפרע ואע"ג דקי"ל דאפילו לוה בשני עדים א"צ לפורעו בעדי' ונאמן לומר פרעתי היינו כשאין שם שטר אבל בזה שיש שטר אף שאין בו אלא ע"א מ"מ ס"ל להרמב"ם כיון שנכתב בלשון שטר וגם חתום עליו א' מן השוק אם איתא דפרעו לא היה מניחו בידו והחולקים ס"ל דדינו ככת"י עכ"ל.
(ה) נשבע: איירי אפילו יש בו נאמנות בשטר דאל"כ פשיטא דצריך לישבע אפילו היו ב' עדים חתומי' עליו כמ"ש בריש סימן פ"ב עכ"ל הסמ"ע (והט"ז כתב דא"צ לזה דטובא קמ"ל דאע"ג דהוי כמחויב שבוע' ואי"ל מ"מ אינו לגמרי כן דאילו בשאר מחויב שבועה כו' זה שכנגדו נוטל בלא שבוע' כמ"ש בסי' ע"ה והכא צריך שבועה כיון שאינו אלא ע"א כו' ומ"מ לענין הדין ביש בו נאמנות ודאי כן הוא כמ"ש הסמ"ע עכ"ל וע"ש).
(ו) בשבוע': פירוש שבועת היסת כן משמע בהפוסקים וכן פסק הב"ח ועיקר עכ"ל הש"ך וע"ל סי' ע"ה סי"ג.
(ב) מתוך שאינו יכול לישבע משלם. הוא דעת הרמב"ם ואפילו מצי טען פרעתי בכת"י דשביק לי' אבל בשטר בע"א לא עביד אינש דשביק בתר דפרע ובמגו דלהד"מ אינו נאמן דהוי לי' מתוך שאינו יכול לישבע משלם ועיין כ"מ וב"י אבל הרשב"א בתשובה כתב סימן אלף צ' על שטר שיש בו ע"א וטוען פרעתי והשיב דלמאן דאמר דבכת"י נאמן לומר פרעתי ה"ה הכא ולמאן דאמר דאינו נאמן ה"ה הכא דאינו נאמן. והנה מדברי רשב"ם שכתב בפ' ג"פ דף קס"א בהא דאמר אביי לא נצרכה אלא דאפילו ע"א בכתב וע"א בע"פ ופי' רשב"ם וז"ל וגם הלוה יכול לומר פרעתי ולא יכול המלוה לטעון ללוה היה לך לקרוע שטר שבידו מכיון שלא נעשה כתיקון חכמים לא חשבו הלוה ולא נזכר לשאלו למלוה. עד כאן לשונו והרי הרשב"ם מכת הסוברים דבכת"י אינו נאמן לומר פרעתי וכמו שכתב בסוף פ' ג"פ ועיין מ"ש בסימן נ' סק"א ואפילו הכי ס"ל דבע"א בשטר אפילו איכא עוד א' בע"פ נאמן לומר פרעתי ומשמע דע"א בשטר גרע מכת"י והרשב"א מדמי לה וצריך עיון:
וראיתי בכנסת הגדולה בסימן ס"ט דכתב על דברי הרשב"א פילפול ארוך עם בנו וסוף דבריו וז"ל וצריך לדעת למה אינו נאמן לומר פרעתי כיון דאיכא מגו ובני נר"ו אומר בתשוב' זו דיש להוכיח הפוך מה שרצה להוכיח למעלה דסבירא לי' להרשב"א מגו משבועה דאורייתא לשבועה דרבנן דמתשובה זו מוכח דאין אומרים מגו משבועה דאורייתא לשבועה דרבנן דאם הי' טוען להד"מ הי' נשבע ש"ד ואלו טוען פרעתי נשבע היסת ונפטר ולפי זה צ"ל דס"ל להרשב"א דאם הפקיד אצלו בשטר וטוען החזרתי נשבע ש"ד כמו אם הי' טוען נאנסו וכו' ע"ש. ונפלאתי דאיך שייך בזה מגו הא הוא ממש דין נסכא דר' אבא והא דלא אמרינן מגו בנסכא דר"א גופי' כבר הקשו התוספות בפ' חזקת ד"ה הוי מתויב שבועה. ותירצו דאף על גב דאית לי' מגו מכל מקום הוי מתוך שאינו יכול לישבע משלם ועיין שם ואם כן ה"נ דומה ממש לנסכא דר' אבא ותרוצי תוספות שכתבו שם הא' משום דירא שמא יפסלנו ותי' ריב"א משום דהוי מתוך שאינו יכול לישבע משלם אף על גב דאית לי' מגו ועיין שם ודאי ה"נ שייכי אלא אי נימא דפרעתי הוי טענה מחמת עצמ' נאמן אבל אי נימא דמחמת עצמה לאו טענ' ודאי לא שייך מגו דהיינו ממש נסכא דר"א וכל הפלפול אולי אינו אלא לחדודי והוא פשוט: