שולחן ערוך חושן משפט נא א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שולחן ערוך חושן משפט · נא · א · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

עד אחד בכתב ועד אחד בעל פה (בלא קנין) (טור) מצטרפים ואם אמר זה שלא כתב עדותו אני קניתי מידו על דבר זה ולא בא המלוה ולא שאל ממני לכתוב שניהם מצטרפים לעשות המלוה בשטר ואינו יכול לומר פרעתי ואם אותו שמעיד על פה אומר בפני נמסר השטר הוי כשטר גמור לגבות בו ממשעבדי:

הגה: ודוקא דיכולין למימר שנמסר ג"כ לפני עד החתום דהוי שני עדים דמסירה אבל אם לא נמסר רק בעד א' (ב"י בשם הרא"ש) אפי' היו כאן ב' שטרות שכל אחד חתום עליו עד אחד ונמסר רק לפני ע"א אינן מצטרפים לטרוף ממשעבדי (טור):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

בלא קנין מצטרפים:    פי' לענין זה דאינו יכול לטעון להד"ם ואינו נאמן ע"ז אפי' בשבוע' דמצטרפין וה"ל ב' עדים אבל אי טען פרעתיהו זה ג"כ תלוי בפלוגתא שכ' הטור והמחבר בסמוך ס"ב דלהי"א ה"ל כשנים המעידים על פה בלא קנין על הלואה דנאמן לומר שפרע בשבועת היסת וכן משמע במ"מ פי"ד דמלוה ע"ש:

אני קניתי מידו כו':    עד שניהם מצטרפים לעשות המלו' בשטר ואינו יכול לו' פרעתי כ"כ הרמב"ם בפ"ד דעדות דין ה' ופירשו הכ"מ שם והב"י כאן דהאי ואינו יכול לומר פרעתי דקאמר היא סיום דבריו למ"ש לעשות המלו' בשטר דפירושו דהיינו דוקא שאינו יכול לו' פרעתי אבל אינו יכול לטרוף בו ממשעבדי ולפי עניות דעתי אינו נראה כן דא"כ עד שני דע"פ למה לנו כלל הלא הרמב"ם ס"ל דאפי' עד אחד החתום בשטר אינו יכול לו' פרעתי ואפי' בשבועה אינו נאמן וכמ"ש הטור והמחבר בשמו בסעיף שאחר זה וכ"כ בפ"ד ממלוה דין י' דס"ל דיש לו דין דחייב לישבע נגד העד ואינו יכול לישבע ומשלם ועוד שהטור כתב ג"כ האי דינא בר"ס זה בשם הרמב"ם ולא כתב אלא דשניהם מצטרפים ונעשה מלוה בשטר גמור ולא סיים לכתוב מ"ש המחבר בשמו האי דאינו יכול לומר פרעתי גם ק"ק דהמחבר גופיה סתם ופסק בריש סי' ל"ט דאם יש עדים שקנו מידו אפי' לא נכתב גובה ממשעבדי ודוחק לו' דכאן שאני משום דמיירי דאין ידוע אם קנה גם בפני העד החתום בשטר ומ"ה דקדק לו' אני קניתי דמשמע אני לבדי דהא סיים המחבר וכ' ז"ל ואם אותו שמעיד ע"פ או' בפני נמסר השטר כו' ושם צ"ל דמ"ש בפני ר"ל גם בפני וכמ"ש מור"ם שם וכ"כ הב"י בעצמו שם ע"ש. לכן נראה פשוט דמ"ש הרמב"ם והמחבר בזה דשניהם מצטרפים לעשות המלוה בשטר ר"ל לטרוף בו אפי' ממשעבדי וז"ש הטור בשם הרמב"ם ונעשה מלוה בשטר גמור. והא דהוצרך לסיים ולכתוב ואינו יכול לו' פרעתי משום דמצינו לפעמים אף דיכול לטרוף ממשועבדי' אפ"ה יכול לומר פרעתי כמ"ש הטור בשם התוס' בסי' ל"ט ס"י בהודאה לפני ב"ד ע"ש ואע"פ דהרמב"ם ס"ל אפי' בעד א' חתום בשטר לחוד ואין עוד עד על פה אינו יכול הלוה לטעון פרעתי וכנ"ל י"ל דנקטו אגב דכתב דהוי כשטר גמור לענין טריפת לקוחות כתב נמי דהוי כשטר דאינו יכול לו' פרעתי ונ"מ אפי' לדעת השאלתות והראב"ד ובה"ג (והביאם הטור) החולקים עם הרמב"ם וס"ל דלא אמרי' עד החתום בשטר מתוך שאיל"מ (דודאי ידע דעתייהו דגאונים קשישי נינהו) מ"מ בזה דאיכא ע"א בהדיה ואמר דקנה מיניה הלוה כ"ע מודים דאינו יכול לו' פרעתי. וא"ת א"כ למה סיים המחבר וכתב אם אותו שמעיד ע"פ אמר בפני נמסר הוי כשטר גמור לגבות ממשעבדי ולא כ"כ בפי' ברישא באו' אותו עד שקנו מידו דהוה שטר גמור לטרוף בו ממשעבדי וי"ל דהמחבר הוא מעתיק לשון הטור כדרכו והטור כתב ברישא לשון הרמב"ם ואח"כ כ' עליו האי דינא אם אמר האחר בפני נמסר וכל' שכ' המחבר ודוק דזה נ"ל בירור ועמ"ש עוד בפרישה:

ונמסר רק לפני עד א':    פי' כל אחד מהן נמסר רק לפני עד אחד הן לפני אותו עד החתום בו הן לפני אחר ולא נמסר גם לפני זה החתום בו אינן מצטרפים לטרוף ממשועבדים ואפילו לגבות בהם מבני חרי מסתפק הטור בסי' מ"ה ס"י אי מצטרפי' וספיקתו נראה דהוא אי הלכתא כהראב"ד שכ' הטור בשמו בסי' זה ס"ד דאינן מצטרפים כלל דלא תקנו חז"ל שיהנה עדות בשטר כ"א בשנים ולא בא' ושכן הוא דעת השאלתות או אי הלכתא כבה"ג והרמב"ם החולקים עמו ע"ש ומה שכ' הטור בס"ב ומור"ם כאן אינו טורף ממשעבדי ר"ל ממשעבדי עכ"פ אינו טורף ומבני חורין יש להסתפק ועד"ר:

ש"ך - שפתי כהן

(א) עד אחר בכתב כו'. המשך דברי המחבר כך הם ששלשה חלוקים יש עד א' בכתב ועד א' בע"פ בלא קנין מצטרפין לענין שאינו יכול לטעון להד"ם לכ"ע שכיון שמנחישין אותו להדיא לא יהא אלא כמו ששנים הם בע"פ ומכחישין אותו שאינו נאמן אבל אי טעין פרעתי זה תלוי בפלוגת' שבסעיף שאחר זה דלהסבר' האחרונה שם שאם טוען פרעתי נאמן בהיסת דעד א' בשטר לא חשיב כמועדות בשטר רק כעדות בע"פ אם כן הכא נמי נהי דמצטרפין לא הוי אלא כעדות שע"פ ויכול לטעון פרעתי ב' אם אמר זה שלא כתב עדותו אני קניתי מידו כו' מצטרפין לעשות המלוה בשטר גם לענין שאינו יכול לטעון פרעתי אף לסברא האחרונה שבסעיף שאח"ז דכיון דאותו שבע"פ אמר אני קניתי וקיימא לן סתם קנין לכתיבה עומד אם כן הוה ליה כשניהם כתבו שטר ואינו יכול לטעון פרעתי אבל מ"מ לא הוי שטר גמור לגבות בו ממשעבדי כיון שאינם שוים דע"א הוא בכתב וע"א הוא בקנין. ג' אם אותו שמעיד בעל פה אומר בפני נמסר השטר הוי כשטר גמור לגבות בו ממשעבדי ומטעם שכ' הרא"ש הביאו בית יוסף דחשיב כאלו יש שני עידי מסירה שהעד שחתום על השטר אמרינן שגם בפניו נמסר עד כאן לשונו (פי' דמסתמ' בפני אותו עד החתום נמסר גם כן השטר וכן כתב בע"ש אבל לא אמרינן דמסתמא הקנה לו דהא כמה שטרות הן בלא קנין) כך הם המשך דברי המחבר ודלא כהסמ"ע שהוציא דברי המחבר מפשטן ופירש דמ"ש הרמב"ם והמחבר באמר זה שבע"פ אני קניתי כו' מצטרפין לעשות המלוה בשטר היינו אפילו לגבות בו ממשעבדי כו' ונדחק מאד בדברי המחבר והדבר ברור דליתא אלא כוונת המחבר כדפי' וכמו שכתב המחבר להדיא בספרו כסף משנה פרק ח' מהלכות עדות וזה לשונו ומדקדוק לשון הרמב"ם נראה שכתב שניהם מצטרפים לעשות המלוה בשטר ואינו יכול לומר פרעתי משמע דלא אמרינן שנעשית מלוה בשטר אלא לענין שלא יכול לומר פרעתי אבל לא לטרוף מלקוחות דאע"ג דסתם קנין לכתיבה עומד ה"מ כשנטל קנין בפני שנים אבל הכא שנוטל קנין בפני אחד לא והטור כ' בסי' נ"א בשם הרמב"ם שנעשה מלוה בשטר גמור ומה שכתבתי נראה יותר עכ"ל כ"מ. שוב ראיתי בעיר שושן שכתב להדיא כדברי במציעתא דאינו טורף ממשעבדי וביאר טעם הדבר ע"ש ומה שהקשה הסמ"ע דא"כ עד שני דעל פה למה לי כלל הלא הרמב"ם ס"ל דאפילו אחר חתום בשטר אינו יכול לומר פרעתי ואפילו בשבועה אינו נאמן וכמו שכתב הטור והמחבר בשמו בסעי' שאח"ז עד כאן לשונו וגם הב"ח הקשה כן על הכ"מ. ולפע"ד לק"מ דהא נ"מ אפי' אם יבוא אותו שבכתב ויכחישו שלא פרע או שכתב בפירוש שידוע לו שלא פרע דאז היה נשבע להכחיש העד והשת' שאותו שבע"פ אומר אני קניתי שניהן מצטרפין לעשות מלוה בשטר ואינו יכול לטעון פרעתי וגם המעיין ברמב"ם גופיה פ"ד מהל' עדות יראה דבלא"ה ל"ק מידי דעיקר דין צירוף אתא לאשמועינן ע"ש. ובדברי המחבר בלא"ה לק"מ דאתא לאשמועינן דאפילו לסבר' אחרונה שבסעיף שאח"ז א"י לטעון פרעתי וכמ"ש. ומ"ש הסמ"ע וז"ל ועוד שהטור כתב ג"כ האי דינא בר"ס זה בשם הרמב"ם ולא כתב אלא דשניהם מצטרפין ונעשה מלוה בשטר גמור ולא סיים לכתוב מ"ש המחבר בשמו דא"י לומר פרעתי עכ"ל הרי הכ"מ הביא דברי הטור ומשיג עליו מדהוצרך לסיים וא"י לומר פרעתי גם מ"ש הסמ"ע גם ק"ק דהמחבר גופיה סתם ופסק בר"ס ל"ט דאם יש עדים שקנו ממנו אפילו לא נכתב גובה ממשעבדי כו' ודוחק לומר דשאני כאן דמיירי דאין ידוע אם קנה גם בפני העד כו' עכ"ל הרי הכ"מ בעצמו תירץ כן ולא נראה לדוחק בעיניו. גם מ"ש הסמ"ע וז"ל והא דהוצרך לסיים ולכתוב וא"י לומר פרעתי משום דמצינו לפעמים אף דיכול לטרוף ממשועבדים אפ"ה יכול לומר פרעתי כמ"ש הטור בשם התו' בסי' ל"ט סעיף י' בהודאה לפני ב"ד ע"ש עכ"ל נלפע"ד ששגגה יצא' מלפניו דז"ל הטור שם ובמטלטלי נמי משעה שהודה כותבין כו' ופירשו התוס' הא דהודאה בפני ב"ד חשיב כמלוה בשטר דוקא לטרוף מלקוחות כל זמן שידוע שלא פרע או שהוא מודה שלא פרע אבל אם טוען שפרעו נאמן לפיכך אין ב"ד כותבים לו אא"כ ידוע להם שלא פרע ע"פ עדים או על פיו עכ"ל והבין הסמ"ע דאף שהיה יכול לטעון פרעתי טורף לקוחות וזה אינו (וכבר השגתי עליו לעיל סי' ל"ט ס"ק כ"א וסי' ע"ט סי"ב ס"ק ו' באריכות עיין שם) אלא ה"פ חשיב כמלוה בשטר דוקא לטרוף מלקוחות כ"ז שידוע שלא פרע בשעת הודאתו או שהודה בפירוש בשעת הודאתו אז חשיב כמלוה בשטר לענין שהב"ד כותבים לו וטורף לקוחות משעת הכתיבה וכ"ש שאינו יכול לטעון פרעתי אחר שכתבו לו ב"ד הודאתו אבל אם לא כתבו לו הב"ד עדיין הודאתו וטוען שפרעו אחר שיצא מב"ד נאמן ואינו טורף לקוחות ג"כ. וכל זה ברור. וכן נראה לפע"ד עיקר לדינא כיון דבלאו הכי רשב"ם ויש פוסקים סוברים דקנין אינו טורף ומביאם הב"י בריש סי' ל"ט וכן נראה מדברי הרא"ש ונמוקי יוסף פרק גט פשוט ומביאם ב"י בסי מ"נ סעיף י"ב וא"כ נהי דרוב הפוסקים מסכימים דטורף אף שלא נכתב מ"מ הכא דאינו אלא עד א' בקנין גרע טפי ואינו טורף כן נראה לפע"ד. (עיין בתשו' מהר"ש כהן ספר ג' סי' ל"ה ובתשו' הר"ב סי' ק"י ובתשו' מהר"י לבית לוי סי' נ"ב דף קי"ו ובתשו' מה"ר יוסף טראניי סי' ע"א מדין ע"א בע"פ ועד א' בכתב):


(ב) אומר בפני נמסר השטר כו': לטעמיה אזיל שכ' לקמן בסוף הסי' דעדי מסירה כרתי אבל באמת הרבה פוסקים חולקין וכמ"ש לקמן:



באר היטב

(א) מצטרפים:    כתב הש"ך ז"ל המשך דברי המחבר כך הוא דג' חלוקי' יש בדבר. ע"א בכתב וע"א בע"פ בלא קנין מצטרפין לענין שא"י לטעון להד"ם לכ"ע כיון שמכחישין אותו להדיא ואי טעין פרעתי תלוי בפלוגתא בסעיף שאח"ז. ב' אם זה שבע"פ אמר אני קניתי מידו כו' מצטרפין לעשותו מלוה בשטר גם לענין שא"י לומר פרעתי לכ"ע דקי"ל סתם קנין לכתיב' עומד וה"ל כאילו שניהם כתבו השטר ומ"מ לא הוי שטר גמור לענין משעבדי כיון דאינ' שוי' דע"א הוא בכתב והשני בקנין. ג' אם זה שמעיד בע"פ אומר שבפניו נמסר השטר הוי כשטר גמור לגבות ממשעבדי מטע' דמסתמא בפני עד החתו' נמסר ג"כ השטר ודלא כהסמ"ע שפירש דמ"ש המחבר באמר זה שבע"פ קניתי כו' מצטרפין דהיינו אפילו לגבות ממשעבדי ונדחק מאד בדברי המחבר והדבר ברור דליתא וכמ"ש המחבר להדיא בכ"מ ז"ל ומדקדוק לשון הרמב"ם כו' משמע דאין לו מלו' בשטר אלא שא"י לומר פרעתי אבל לא לטרוף מלקוחות כו' והטור כתב בשם הרמב"ם שנעש' שטר גמור ומ"ש נראה יותר עכ"ל הכ"מ ומה שהקש' הסמ"ע דא"כ ל"ל עד דבע"פ כלל הלא הרמב"ם ס"ל דאפילו בע"א חתום בשטר אין יכול לומר פרעתי לק"מ דהא נ"מ כו' ע"ש שדח' כל הוכחת הסמ"ע ומסיק דנ"ל עיקר לדינא כמ"ש כיון דבלא"ה יש פוסקים שסוברי' דבקנין לחוד אינו טורף א"כ נהי דרוב הפוסקי' מסכימי' דטורף אף שלא נכתב מ"מ הכא דאינו רק ע"א בקנין גרע טפי ואינו טורף ועיין בתשובת מהרש"ך ס"ג סי' ל"ה ובתשובת הרב סי' ק"י ובמהר"י לבית לוי סי' נ"ב ובמהרי"ט סי' ע"א מדין עד א' בכתב וע"א בע"פ עכ"ל.


(ב) נמסר:    ולטעמי' אזיל שכתב בסוף סימן זה דעידי מסיר' כרתי אבל באמת הרב' פוסקים חולקין. ש"ך.


(ג) ממשעבדי:    ואפילו לגבות מבני חרי מסתפק הטור בסי' מ"ה אי מצטרפין ומ"ש הרמ"א כאן ממשעבדי ר"ל דזה ודאי הוא דאינו טורף ומבני חרי יש להסתפק. סמ"ע.



קצות החושן

(א) אני קניתי. בסמ"ע הוכיח מזה דדין שטר יש לו לגבות ממשעבדי דאם לטענת פרעתי עד שני למה דהא הרמב"ם ס"ל דע"א בשטר מהני שלא יכול לטעון פרעתי ובש"ך דחה ראיה זו וכתב נ"מ אפילו אם יבא אותו שבכתב ויכחישו שלא פרע או שכתוב בפירוש שידוע לו שלא פרע דאז הי' נשבע להכחיש העד עיין שם ודברי הסמ"ע נראין נכונים דכיון דס"ל להרמב"ם דע"א בשטר דין נסכא דר' אבא אית לי' מתוך שאינו יכול לישבע משלם ופרעתי מצד עצמו לאו טענה דלא עביד אינש דשביק שטרו בע"א ומגו לית לי' כמו בנסכא דר' אבא ואם כן אפילו העד מעיד גם כן שלא פרע לא גרע דיבורו משתיקתו וגבי נסכא דרבי אבא אפילו העד מעיד שחטף ושחטיף דחברי' והחוטף מודה שחטף וטוען דידי חטפתי נמי צריך לשלם כיון דאינו נאמן לומר דידי חטפתי אלא במגו דלהד"מ ועמ"ש בסימן נ"ח סק"ד איך שדברי הש"ך סותרין בסברא זו דבסימן נ"ח כתב דהוי מתוך שאינו יכול לישבע משלם אפילו העד מכחישו ועיין שם ועמ"ש בסימן ל' סק"י:





▲ חזור לראש