שולחן ערוך חושן משפט מו כט

ג' שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהם צריכין לכתוב במותב תלתא הוינא וחד ליתוהי כדי שלא יאמר הרואה בית דין של שנים קיימוהו אפי' היה כתוב בו בב"ד יאמר שמא דימו ששנים ב"ד הם ואם יש בו משמעות שהיו שלשה א"צ וי"א שאם לא כתבו וחד ליתוהי כשר ומ"מ לכ"ע אם כתב בי דינא ובמותב תלתא תו לא צריך וחותמים שנים מהם ודיו:

הגה: ואם כל השלשה חתומים א"צ לכתוב במותב תלתא הוינא (נ"י פ' ג"פ וריב"ש סי' תי"ג וש"ח ורשב"א סי' אלף קנ"ג ור"ן פ"ב דכתובות) ואפי' אין כתוב בו רק שטר זה נתקיים כראוי די בכך (תשובת רמב"ן סי' צ"א):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

ב"ד של שנים קיימוהו: ואע"ג דכתב לפני חתימות במותב תלתא הוינא אי לא כתב נמי וחד ליתוהי יאמרו מתחלה הסכימו ליקח שלישי עמהן לרווחא דמילתא ולא נזדמן להו שלישי וקיימוהו בשנים ויאמר הרואה שסגי לקיים השטר בשניים אשר"י:

אפי' הי' כתוב בו בב"ד: פי' דכתב במותב ב"ד הוינא לחוד אבל אם כתב במותב תלתא בי דינא הוינא כו' מסיק המחבר אחר זה דכשר דכולי האי לא חשדינן להו:

משמעות שהיו שלשה: ז"ל הרמב"ם והביאו הטור ואם יש בו משמעות שמוכיח מתוכו שהיו שלשה כגון ואמר לנו פלוני ואמרינן ליה תו לא צריך עכ"ל ונ"ל דאפי' אם אותו פלוני אינו מומחה וגם לא זכרו שאמר להן לקיים מ"מ מדמוכח מיניה שהיה אז שלישי ולפני זה כתב במותב ב"ד או במותב תלתא הוינא לא אתי הרואה למיחשד להו ומ"ש בגמ' ואמר לנו רבנא אשי ל"ד קאמר וכמ"ש בפרישה כנ"ל ולא כמ"ש בע"ש ז"ל ואם יש בו משמעות אחר שהיו שלשה כגון שכ' בו פלוני זה והוא מומחה לרבים אמר לנו לקיים השטר או שנעש' זה בפניו שוב א"צ וחד ליתוהי דודאי הוא לא טעה לומר ששנים נקראו ב"ד עכ"ל הרי שהצריך להיות אותו השלישי מומחה ושא"ל לקיים ולא נהירא כי דוקא רש"י אפירושו כ"כ והוא פירשו בע"א שכתב שהזכירו שהיה הענין בפני מומחה כו' ר"ל שאותו השלישי ודאי לא הי' עמהן בקיום אלא מדנעשה לפניו אמרינן ודאי הקיום (נעשה) בהכשר דבזה ודאי בעינן שיהיה בו מומחה דלא טעה כו' אבל לפי' הרמב"ם א"צ לזה וכמ"ש ג"כ לעיל סי' ל"ט ע"ש וכאן בפריש' ודוק:

ואפי' אין כתוב בו רק שטר זה כו': ומשמע שם בתשו' הרמב"ן סי' צ"א דחתימת שלשתן בעינן ואדלפני זה קאי וכן הביאו הב"י ע"ש:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(סט) ומת אחד מהם כו'. והוא הדין אם הוא חי ואינו בנמצא שיחתום וכמו שכתב המחבר בסעיף שאח"ז וכן משמע בפוסקים.

(ע) צריכים לכתוב. להריב"ש סי' שפ"ב והרב לעיל סעיף ז' בהגהות דיכולים להעיד עדות הקיום מפי כ' נראה לו' דהא דצריכים הכא לכתוב במותב תלתא כו' היינו כדי שיהי' השטר מקיום קיום בית דין אבל מ"מ העדאת עדים מיהא איכא דאע"פ דכ' בל' שמור' שישבו להיות ב"ד מ"מ שנים נהי דב"ד לא הוי עדים מיהא הוי והיינו במקום דשייך העדאת עדים כגון שכתבו שמכירים החתימות או שבפניה' חתמו או שבפניה' נתקיים השטר אבל אם כתוב בקיום בפנינו העידו פ' ופ' על חתימתן כיון דאין כאן ג' אלא ב' ואינן יכולים לקבל עדות וה"ל עד מפי עד וכמו שכ' הנמוקי יוסף פ' חזקת הבתים ומביאו בית יוסף וד"מ לעיל ריש סי' זה וכן כ' רשב"ם בפ' חזקת הבתים דף א' ע"א ע"ש וכן הרב וסמ"ע לעיל סעיף ד' ס"ק ז' בסמ"ע דאם קיימו בשני' אינו כלום דה"ל עד מפי עד וא"כ בטל לגמרי דאפי' העדאת עדים לא הוי עוד נ"מ בין קיום ב"ד להעדא' עדים לענין מ"ש לעיל סעיף ט"ז ס"ק מ"ה בשם הר"ן והרא"ה והריטב"א ומהר"מ דעד ודיין מצטרפים. ועוד נ"מ לענין שיחיד מומח' או אם קבלו א' שיהי' כיחיד מומח' שיכול לדון לבדו על שטר שנתקיים בב"ד כשמכירים הקיום אבל אין יכול לדון לבדו כשמכירים העדאת עדים דלענין קבלת עדות לא מהני יחיד מומחה וכמ"ש לעיל סי' ג' ס"ק ח' וסי' זה סעיף ד' ס"ק ח' רק בעינן שלשה עוד איכא נפקותא אחריתי. וגם נראה דהיכא דלא הוי רק העדאת עדים וצריך עוד ב"ד לקבל עדותם מתוך כתבם זה וכמו שכתבתי לעיל סעיף ז' ס"ק ט"ז בעינן שיהיו העדים חיים בשעה שמקבלי' הבית דין עדות' מתוך כתבם דבעינן שיהיו ראויי' להגיד בפה בשעת קבלת העדות כן נ"ל ודו"ק:

(עא) אפילו היה כתוב בו בבית דין כו' וכ' הריב"ש סי' תי"ג נראה דהשתא כבר מפורסם לכל דאין בית דין פחות מג' וכל דכתיב ביה דינא תו לא צריך ומביאו ד"מ ובית יוסף מחודש כ"ד ומ"מ נראה דהכל לפי מה שהן החתומי':

(עב) ואם יש בו משמעות שהיו שלשה כגון ואמר לנא פלוני או ואמרנו ליה לפלוני ומכירי' אותו פלוני שאינו קרוב או פסול דאל"כ הא כתב המחבר מיד אח"כ וי"א כו' משמע דיש פוסלי' אם לא כתב וחד ליתוהי אע"ג דכתיב ביה במותב תלתא והוא בריב"ש סי' תי"ג בשם הרמ"ה ומביאו בית יוסף דכתב וצריך לכתוב וחד ליתוהי משום דלא ניחוש שהיו שלש' אלא שהאחד היה פסול או קרוב ומפני זה לא חתם עמהם כדי שלא יתברר ויתגל' פסולו אבל אי כתבי בי דינא כשרים משמע אלא דאיכא למיחש אי ס"ל כשמואל אבל אי כתיב בי דינא ובמותב תלתא אז לא צריך וחד ליתוהי עכ"ל וא"כ לסברת הרמ"ה מה בכך שיש בו משמעות שהיו שלשה הלא כשכתוב בו במותב תלתא אין לך משמעות גדול מזה שהיו שלשה ואפ"ה צריך חד ליתוהי משום דשמא קרוב או פסול היה וא"כ ה"ה הכא אלא ודאי מיירי כדפי' ודו"ק:

(עג) משמעות שהיו שלשה כו'. כגון ואמר לנו פלוני כו' ובע"ש כתב ואם ישבו משמעות אחר שהיו שלשה כגון שכתוב פלוני זה והוא מומח' לרבים אמר לנא שנשב ונקיים השטר או שנעש' זה בפניו שוב אינו צריך וחד ליתוהי דודאי הוא לא טעה לומר ששנים נקראו בית דין ע"כ ובסמ"ע ס"ק ס"ח השיג עליו דלהרמב"ם אין צריך שהשלישי יהא מומח' ולפע"ד אין כאן השג' דהע"ש ראה שרש"י חולק על פי' הרמב"ם ונראין דברי רש"י בטעמם בש"ס וע"כ כתב דבריו ע"פ פירש"י ואפשר גם הרמב"ם מוד' לרש"י לדינא חלא דהרמב"ם מיירי כשאותו פ' הוא א' מן הג' ורש"י והע"ש מיירי אפילו הוא אינו מן הג':

(עד) ומ"מ לכ"ע כו'. בי דינא ובמותב תלתא תולא צריך דהא כתיב במותב תלתא וא"כ ג' הוו וליכא למיחש שמא חד קרוב או פסול הי' דבי דינא כשרים משמע:

באר היטב

עריכה

(נט) ליתוהי: אע"ג דכתבו במותב תלתא כו' יאמרו שמתחל' הסכימו ליקח שלישי עמהן לרווחא דמלתא ולא נזדמן להם שלישי וקיימוהו בשנים. סמ"ע.

(ס) דימו: וכ' הריב"ש נרא' דהשתא כבר מפורסם לכל דאין ב"ד פחות מג' וכל דכתוב בו בי דינא תו לא צריך ע"כ ומ"מ נרא' דהכל לפי מה שהן החתומים. ש"ך.

(סא) שלשה: ז"ל הרמב"ם כגון ואמר לנו פלוני ואמרי' ליה ע"כ ונ"ל דאפי' אם אותו פלוני אינו מומחה וגם לא זכרו שאמר להן לקיים. ומ"ש בגמ' ואמר לנו רבנא אשי ל"ד קאמר ודלא כע"ש שכתב אותו פלו' יהי' מומחה או שנעשה בפניו עכ"ל הסמ"ע. והש"ך כתב דאין זה השג' על הע"ש דהוא סובר כרש"י שנראין דבריו בטעמא בש"ס ואפשר גם הרמב"ם מודה לדינא לרש"י אלא דמיירי כשאותו פלו' הוא מן הג' ורש"י וע"ש מיירי אפילו הוא אינו מן הג' עכ"ל.

(סב) בכך: אדלעיל קאי אם שלשתן חתומין בו. סמ"ע.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}