שולחן ערוך חושן משפט מג ט
<< · שולחן ערוך חושן משפט · מג · ט · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שטר מתנה שהיה לו לכתוב בשנת נ"ח וכתב בשנת נ"ז ומוכיח מתוכו שהוא טעות סופר שכתוב בו ותנו לפלוני חתני ובזמן נ"ז עדיין לא היה חתנו וחתום בשטר גברא רבא בתורה ובחסידות אין כל זה מציל מלפסול השטר ומ"מ אם העדים קיימים ואין כתב ידן יוצא ממק"א יכולים לחתום שטר אחר מזמן שני ואם כתב ידם יוצא ממקום אחר שוב אין נאמנים מ"מ המקבל מתנה נאמן לומר טעות היה מגו דאי בעי אמר שטרא מעליא הוא ובשנת נ"ז קנו מידו:
מפרשים
אין כל זה מציל מלפסול השטר: ול"ד למ"ש המחבר בסעיף ה' דאם כותב ברביעי בשבת כ"ב לתשרי כו' דכשר דשאני התם דהטעות ניכר מתוכו דכיון דכתוב בו ברביעי בשבת ואותו רביעי היה כ"ד יום לחדש איצטרכי' למיתלי דטעו בעיבורא דירחא כו' וכמ"ש שם מה שא"כ טעות זה דאינו ניכר מתוכו כ"כ דאין הכל יודעים שלא היה חתנו וגם אין בודקין אחר זה ועוד דשם ליכא אלא במה שלא דקדקו לראות אחר הזמן משא"כ כאן דאיכא למיקנסיה דהא יכול לטרוף מזמן הראשון וכמ"ש בס"ז ע"ש ודו"ק:
יכולים לחתום שטר אחר: ולא שייך בזה למימר דכבר עבדי שליחותייהו דכיון שבטעות כתבוהו ה"ל כאלו לא נכתב מעולם וכמ"ש בסמ"ט ס"ז:
שוב אין נאמנים כו': שם בתשובת הרשב"א כתב ע"ז (והביאו בד"מ ס"ז ע"ש) בקיצור. אבל עדים אחרים שראו ג"כ הדבר יכולים לכתוב לו שטר אחר שלא יהיה מוקדם דעידי המתנה אין צריך שיהיו מזומנים לעדים כו' א"נ יעידו לפני ב"ד והב"ד יכתבו לו שטר מעשה ב"ד בקבלת עדים אלו עכ"ל והטעם דבמתנה א"צ שיהיו מזומנים דדוקא בעידי הלואה דאיכא למימר שעדים שהזמין כתבו וחתמו ויהבו שטר למלו' והלוה כבר פרע לו ולקח שטרו מידו ואיך יתנו אלו שאינן מזומנים לו שטר לגבות בו שנית משא"כ במתנה מיוחדת דלא שייך לגבות בו ב"פ וק"ל:
מיגו דאי בעי אמר כו': וסיים שם ברשב"א ואפילו יש עדים שאמרו שבפניהן כתב השטר אחר זמן זה שנכתב בהשטר מ"מ אפשר לומר שהקנין היה בזמן השטר וסתם קנין לכתיבה עומד עכ"ל:
(כא) אין כל זה כו'. כלו' דלא תימא דהא ליכא למיחש שיגבה מזמן ראשון דהא בשנת נ"ז עדיין לא הי' חתנו וא"כ מה שנכתב נ"ז יהא משמעותו נ"ח ויהי השטר בתקפד מנ"ח אלא ה"ל כאלו לא נכתב בו חתני והשטר מוקדם והוא פסול וקאמר ומ"מ אם העדי' קיימי' כו' כלו' השתא מפרש באיזה ענין השטר פסול. וקאמר אם אין כת"י יוצא ממקו' אחר הכל תלוי בעדי' ונאמני' לומר שנעש' בשנת נ"ח ויכולי' לכתוב לו שטר אחר מזמן שני ולא מזמן ראשון ואם כ"י יוצא ממקו' אחר אין נאמנין שנעש' בשנת נ"ח (והיינו כהיש חולקין שהביא הר"ב בסמוך לעיל ס"ח דבכ"י יוצא ממ"א אין נאמני' לומר שהוא מוקדם ולא הגיה כאן כלום שסמך אמ"ש בסמוך) ואם המקבל מתנה אומר שבשנת נ"ז קנו מידו נאמן ואם מודה שנעש' בשנת נ"ח הוא פסול מ"מ המקבל מתנה נאמן לומר טעות הי' מגו דאי בעי אמר שטרא מעליא כו' והיינו כשכת"י יוצא ממק"א. ובעיר שושן כ' ואם כת"י יוצא ממ"א ואין להם מגו אין נאמני' לחתו' שטר אחר כו' וכן נראה שהבין בסמ"ע ס"ק ט"ז ולא נהירא לחלק לענין שיכתבו שטר אחר מזמן שני בין כת"י יוצא ממ"א או לא ונרא' דאף שכת"י יוצא ממ"א יכולי' לכתוב שטר אחר מזמן שני אלא כוונת הרשב"א כמ"ש והמחבר ודוק. וגם מ"ש הע"ש אח"כ וז"ל א"נ הכא יש תקנה למקבל המתנ' אם אין כת"י יוצא ממ"א הוא בעצמו יודה ויאמר ששטר זה טעות הוא והשתא יהא נאמן במגו דאי בעי אמר ודאי שטר מעליא הוא כו' לא נהירא כלל ואולי ט"ס יש בדבריו וצ"ל אם כת"י יוצא ממ"א. עיין בתשו' מהר"א ן' חיים סי' מ"ג וסי' ק"י:
(כב) יכולי' לחתום שטר אחר מזמן שני. דאלו לא עשו שליחותן שהרי הוא אמר להם לכתוב בשנת נ"ח והם כתבו בשנת נ"ז כו' כ"כ ב"י בשם הרשב"א (וכ"כ בסמ"ע) ולא ידעתי למה הוצרך לזה דהא בשטר מתנה ק"ל דכותבין אפילו כמה שטרות וכדמוכח להדיא בפ' גט פשוט ריש דקע"א וכמ"ש ב"י בשם הרשב"א גופיה לעיל סי' מ"א מחו' ח' ולקמן סי' מ"ט מחו' ב' וסי' רל"ט ס"א ואין לומר דמיירי במתנ' שיש בה אחריות דא"כ היאך יכתבו לו שטר אחר מזמן שני הא אתי למיטרף לקוחות שלא כדין בשטר מתנה זה שלא נכתב רק עתה אחר הזמן השני ואע"פ שאין כת"י יוצא ממ"א ואית להו מגו מ"מ כיון דבאמת שטר זה פסול אף מזמן שני אינן יכולין לעשות לו שטר אף מזמן שני והכי מוכח מדברי ה' המגיד ר"פ כ"ג מה' מלוה בשם הרמב"ן והרשב"א והגהת מרדכי פ' א"נ והטור ושאר פוסקי' שכתבו דמשכחת לה שיודע שהשטר מוקדם כגון שאין כת"י יוצא ממ"א ואומרי' אנוסי' היינו מחמת נפשות או טעינו בשנת המלך וכה"ג והא בכה"ג אית להו מגו ואמאי לא יטרוף לקוחות אף מזמן שני יעשו לו העדי' עצמם שטר מזמן שני אלא ודאי כיון שהשטר הראשון פסול אין יכולי' לעשות לו שטר מזמן שני דיטרוף שלא כדין מזמן שני דהא לקוחות לא ידעי משום שטר מזמן שני וא"כ ה"ה הכא בשטר מתנה שיש בה אחריות. ועוד דא"כ היאך מסיק הרשב"א ואם יש עדי' אחרי' כשרי' שראו שקנו מידו בשנת נ"ח יכולי' לכתוב לו שטר המתנ' משנת נ"ח דעידי מתנה א"נ שיהיו מזומני' לעדות כדמוכח בפ' יש נוחלין גבי שלשה שנכנסו נבקר החולה א"נ יעידו בפני ב"ד והם יכתבו לו שטר מעשה ב"ד בקבלת עדים אנו עכ"ל והא במתנ' שיש בה אחריות מוכח בפ' גט פשוט דעדים לא יעשו שטר אחר רק ב"ד וכמו שנתבאר לעיל סי' מ"א (והכא נראה דאפילו ע"פ ב"ד לא מהני לעשות שטר אחר מזמן שני אם המתנ' היא באחריות מטעם שכתבתי ודוק) וגם ההוא דיש נוחלין אינה ענין נכאן דהתם לא מיירי ממתנ' שיש בה אחריות וכן משמע בסמ"ע ס"ק ט"ז דהרשב"א מיירי בסתם מתנה שכ' וז"ל והטע' דבמתנ' א"צ שיהיו מזומני' דדוקא בעידי הלואה דאיכא למימר שהעדי' שהזמין כתבו וחתמו ויהבו שטר למלו' והלוה כבר פרע לו ולקח שטרו מידו (ע"ל סי' ל"ט סעיף ה') משא"כ במתנ' מיוחדת דלא שייך לגבות בו ב' פעמי' עכ"ל ואי במתנה שיש בה אחריות הא איכא נמי למיחש שיגבה ב' פעמים וכדאיתא בש"ס ולעיל סי' מ"ח אלא ודאי מיירי בסתם מתנה ולכך יכולי' העדי' לכתוב לו מזמן שני שאינה אלא להעמיד המתנ' בידו ולא יהא אלא שמעידין כן בעל פה שנתן לו מתנה זו בזמן פלוני שהרי היא שלו בזמן פלוני. וא"כ הדרא קושיא לדוכתא ל"ל טעמא דאלו לא עשו שליחותן וגם אמאי מסיק ואם יש שם עדים אחרי' כו' הלא אפילו העדי' עצמם יכולי' לעשות לו שטר אחר של מתנה ואולי זמן שני דקאמר היינו זמן של עכשיו ומיירי שמיד בשנת נ"ח נודע הפסול ומיירי במתנ' באחריות ודלא כסמ"ע וצל"ע:
(יד) מציל: דטעות זה אינו ניכר מתוכו כ"כ דאין הכל יודעים שלא הי' חתנו וגם אין בודקין אחר זה. סמ"ע.
(טו) ואין: היינו כי"ח שהביא הרמ"א בסמוך דבכת"י יוצא ממ"א אינם נאמנים לומר שהוא מוקדם והא דלא הגיה כאן כלום שסמך על מ"ש בס"ח ובע"ש כתב דאם כת"י יוצא ממ"א ואין להם מגו אין להם לחתום שטר אחר וכן נרא' שהבין הסמ"ע ולא נהירא לחלק לענין כתיבת שטר אחר בין כת"י יוצא או לא ונרא' דאף שיוצא ממ"א יכולים לכתוב שטר אחר מזמן השני ועיין בתשובת מהראנ"ח סי' מ"ג וק"י עכ"ל הש"ך.
(טז) יכולים: טעמו של דבר עיין בש"ך באריכות ס"ק כ"ב ע"ש (ועיין מ"ש הט"ז בזה).