שולחן ערוך חושן משפט ב א

כל בית דין אפילו אינם סמוכין בארץ ישראל אם רואים שהעם פרוצים בעברות (והוא לצורך שעה) (טור) דנין בין מיתה בין ממון בין כל דיני עונש ואפילו אין בדבר עדות גמורה ואם הוא אלם חובטים אותו על ידי עכו"ם (ויש להם כח להפקיר ממונו ולאבדו כפי מה שרואים לגדור פרצות הדור) (טור בשם הרמב"ם בפרק כ"ד מסנהדרין) וכל מעשיהם יהיו לשם שמים ודוקא גדול הדור או טובי העיר שהמחום בית דין עליהם.

הגה: וכן נוהגין בכל מקום שטובי העיר בעירן כב"ד הגדול מכין ועונשין והפקרן הפקר כפי המנהג אע"פ שיש חולקין וס"ל דאין כח ביד טובי העיר באלה רק להכריח הציבור במה שהיה מנהג מקדם או שקבלו עליהם מדעת כולם אבל אינן רשאין לשנות דבר במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי או להפקיע ממון שלא מדעת כולם (מרדכי פרק הגוזל בתרא) מ"מ הולכין אחר מנהג העיר. וכ"ש אם קבלום עליהם לכל דבר כן נ"ל (ועיין בי"ד סימן רכ"ח דיני תקנות וחרמי צבור).

כתבו האחרונים בתשובותיהם דמי שנתחייב מלקות יתן ארבעים זהובים במקום מלקות (מהרי"ו סי' קמ"ז ומהר"ם מריזבורק) ולאו דינא קאמר אלא שהם פסקו כך לפי שעה אבל ביד הב"ד להלקותו או ליטול ממון כפי ראות עיניהם לפי הענין למיגדר מלתא (ועיין לקמן ריש סי' תכ"ה בהג"ה):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

כל ב"ד: אפי' ב"ד של ח"ל:

אפילו אינם סמוכים בא"י: עמ"ש בסימן שלפני זה סס"ח פירושו:

שהעם פרוצים כו': עיין בפרישה שם כתבתי דאף דאין כל העם פרוצים אלא יחיד מהם יכולים לענוש אותו היחיד ולקנסו שלא מן הדין כפי ראות עיניהם אלא כשהעם פרוצים יכולים לתקן ולגדור כל העם ולענוש את כל אחד שיעבור תקנתם אף שלא ראו אותו האיש שהיה פרוץ במעשיו אלא כדי לגדור העם ע"ש וק"ל:

דנין בין מיתה כו': פי' ואפי' אינו חייב מיתה וכ"כ הרמב"ם והטור הביאו ועפ"ר ודריש' מ"ש בשם נ"י:

ואפי' אין בדבר עדות גמורה: גם אפילו בלא התראה שא"צ עדים והתראה אלא לדון בדין תורה אבל מי שעובר על תיקוני המדינה יכולים לעשות כפי צורך שעה כ"כ בתשובת רמב"ן סימן רע"ט:

ואפילו אין עדות גמורה: וכ' ב"י בשם רשב"א ז"ל ולדיני נפשות צריך שיהיו מוזהרים לעשות בהסכמת זקני העיר כדי שיעשו אחר צורך הגדול ובמתון עכ"ל:

חובטין אותו ע"י עכו"ם: מדלא סיים לכתוב ואמרי' לו עשה מה שישראל אומרים לך כמ"ש הטור משמע דס"ל דאפי' גמר דין יוכלו לעשות ע"י עכו"ם כיון שהוא אלם ובפרט כשבאים לקונסו דלאו דין הוא ועפ"ר מ"ש מזה:

ויש להם כח להפקיר כו': וסיים שם ז"ל ולקנוס אלם ולנדותו ולהחרימו ולקללו ולהכותו ולתלוש שערו ולאסרו בבית האסורים ולהשביעו בשם ע"כ שלא עשה ושלא יעשה הדברים ובכל יהיה דעתו (פי' של דיין) לש"ש ואל יהיה כבוד הבריות קל בעיניו כו' וכתב עוד שם וכן מלקין ומבזין למי ששמעותו רעה כו' ובב"י ובד"מ הביאו מ"ש הר"ן ע"ז וה"מ באינש דעלמא אבל ת"ח כסהו כליל' עכ"ל והוא מגמרא מנחות פ' שתי הלחם וז"ל אמר ריש לקיש תלמיד חכם שסרח אין מנדין אותו בפרהסיא שנאמר (בהושע ב') וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה כסהו כלילה עכ"ל:

שהמחום בית דין עליהם: לשון הטור שהמחום רבים עליהם ולפמ"ש המחבר ב"ד נראה דר"ל שהמחום הצבור לב"ד עליהם וק"ל:

וכן: נוהגין כו' ז"ל המרדכי רפ"ב דב"מ בשם תשובת רבינו גרשון כל מי שנתמנה על הצבור הוא כאביר באבירים ויפתח בדורו כשמואל בדורו וכל מה שעשה עשוי וכ"כ הרשב"א סי' תשכ"ט דכל צבור במקומו כגאוני' לכל ישראל שתקנו כמה תקנות לכל ישראל:

אע"פ שיש כו': וכ"כ מהרי"ק בשורש א' ובשורש י"ד דכתב דאפי' למ"ד דטובי העיר יכולי' לתקן מה שירצו היינו דווקא מה שהוא צרכי הקהל אבל להפקיע ממון מאחד לחבירו שאינו צורך הקהל פשיטא דלא וכן משמע בפיסקי מהרא"י סי' רע"ג ודלא אמרי' הפקר ב"ד הפקר אלא בגדול שאין בדורו כמוהו:

או שקבל עליהם כו': פי' דאז בדיבור בעלמא נתקיים אף בדבר שלא היה מנהג מקדם שם:

ופסידא להאי כו': בד"מ כתב המרדכי סיים וכתב בזה ולאו למגדר מילתא הוא אין שומעין להן עכ"ל ומשמע מזה דלמיגדר מלתח כ"ע מודים דיש כח לטובי העיר ולפ"ז צ"ל דמור"ם לא כתב דיש חולקין אלא אמ"ש שכן נוהגי' ור"ל דנוהגין כן אפי' בלי צורך שעה דמגדר מלתא וא"כ קיצר במקום שהיה לו להאריך ולפרש ודע שראיתי שכתב במרדכי לאו מגדר מלתא ולא ולאו בוי"ו ולא למגדר בלמ"ד ולפ"ז נראה דר"ל כל כה"ג אינו בכלל היתר מגדר מלתא ואין שומעים להן ואפשר דלזה נתכוין מור"ם ז"ל ומ"ה לא הזכירו כאן כלל אבל הוא דוחק לפרש כן וצ"ע:

וכ"ש אם קבלום כו': וכתב המרדכי בב"ב דף רמ"ט ע"ג דאין רשאין בני העיר לקיים שום דבר היכא שיש דיין מומחה או אדם חשוב בעיר כ"כ רבינו והמחבר לקמן בס"ס רל"א וי"א דוקא בדבר שהוא קנס וכ"ז הביא ד"מ ע"ש:

יתן מ' זהובים: ומהר"ם מירזבורג כתב מאן דאתקנס מנה בדינא סופג ארבעים. במאתים שמונים. על כל מנה ארבעים עכ"ל. והביאו בד"מ על דברי מהרי"ו הנ"ל (דאמר דמ' זהובים הוא במקום מלקות) בל' פלוגתא וגם בש"ע לא כתב אלא דברי מהרי"ו ועמ"ש בהגד"מ וע"ל סי' ת"ך סמ"א מ"ש שם:

אבל ביד הב"ד: כתב בהגהות מיימוני פי"ז דסנהדרין מעשה בא' שישב לארץ להלקותו ולא בא הממונה להלקותו ופטרו והביא ראיה לדבר ע"ש מ"ש עוד מדיני מלקות:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(א) כל ב"ד כו' עיין בתשו' מהר"ם מלובלין סי' קל"ח לענין מיגדר מילתא:

(ב) שהעם פרוצים כו' ואפי' יחיד פרוץ יכולים לענוש אותו היחיד כפי ראות עיני הדיין (וכן משמע להדיא בטור ושאר פוסקים ובש"ס) וכ"כ הסמ"ע:

(ג) ואפילו אין בדבר עדות גמורה כו' אפילו בלא התראה תשובת רמב"ן סימן רע"ט הביאו בסמ"ע ולדיני נפשות צריך שיהיו מוזהרין לעשות בהסכמת זקני העיר כדי שיעשו אחר צורך הגדול ובמתון בית יוסף בשם רשב"א ז"ל וכך כתב הסמ"ע:

(ד) ודוקא גדול הדור עיין ב"ח וביש"ש פ"ט דב"ק סימן ז':

(ה) אבל אינן רשאין לשנות כו' עיין בתשובת ר"מ אלשיך סי' נ"ט באריכות:

(ו) מ"מ הולכין אחר המנהג כו' ע"ל סי' של"א ס"א בהג"ה איזה קרוי מנהג ועב"ח מ"ש עוד בזה:

באר היטב

עריכה

(א) שהעם: כ' הסמ"ע לאו דוקא כל העם אלא אפי' יחיד מהם שפרוץ יכולים לענשו ולקנסו שלא מן הדין אלא כשהעם פרוצים יכולים לענוש את כל מי שיעבור תקנתן אף שלא ראו אותו האיש שהוא פרוץ במעשיו כדי לגדור את העם.

(ב) חובטין: משמע דאפי' גמר דין יכולים לעשות ע"י עכו"ם כיון שהוא אלם ובפרט בקנס דלאו דין הוא. סמ"ע. ור"ל אף דלא נגמר הדין עדיין גבי ישראל מ"מ יעשו הגמר דין ע"י עכו"ם.

(ג) שהמחום: פירוש שהמחום הציבור לב"ד עליהם. סמ"ע.

(ד) הגדול: ז"ל המרדכי בשם תשובת ר"ג כל מי שנתמנה על הציבור הוא כאביר שבאבירים ויפתח בדורו כו' וכל מה שעשה עשוי וכן כתב הרשב"א דכל צבור במקומו כגאונים שתקנו כמה תקנות לכל ישראל עכ"ל הסמ"ע.

(ה) כולם: פירוש דאז בדבור בעלמא נתקיים אף בדבר שלא היה מנהג מקדם. סמ"ע.

(ו) להאי: כתב הסמ"ע דצ"ע בדעת הרמ"א אי ס"ל דדעת החולקים אפי' למיגדר לצורך שעה לא מהני או דס"ל דוקא שלא לצורך שעה אבל אם הוא צורך שעה מודים דיכולים לשנות וחילוקי דין זה הוא לפי גרסת המרדכי ע"ש.

(ז) עיניהם: כתב הסמ"ע בשם מהרי"ק דאפילו למ"ד דטובי העיר יכולים לתקן מה שירצו היינו דוקא מה שהוא צרכי הקהל אבל להפקיע ממון מא' לחבירו שאינו צורך הקהל פשיטא דלא. גם לא אמרינן הפקר ב"ד הפקר אלא בגדול שאין בדור כמוהו וכתב עוד בשם הגהת מיי' מעשה באחד שישב לארץ להלקותו ולא בא הממונ' להלקותו ופטרו והביא ראיה לדבריו ע"ש וע"ל סי' ת"ך סמ"ע.

קצות החושן

עריכה

(א) בין כל דיני עונש. כתב באורים ז"ל ואף שאין רשות ביד גואל הדם להרוג רק אחר שנגמר דינו בבית דין כמו שכתב הרמב"ם פ"א מהל' רוצח עד כאן לשונו וליתא דהא דעת רש"י פ' נגמר הדין דאפילו בשוגג נמי רשות ביד גואל הדם להרוג אלא דשיטת הרמב"ם הוא דבשוגג אין רשות ביד גואל הדם להרוג אלא דוקא במזיד אך אפילו בשוגג שהוא קרוב לפשיעה דאינו נהרג בבית דין נמי רשות ביד גואל הדם להרוג וכמו שכתב הרמב"ם להדיא בפ"ו מהל' רוצח ז"ל ויש הורג בשגג' ותהי' השגגה קרובה לזדון והוא שיהיה בדבר כמו פשיע' ודינו שאינו גולה כו' לפיכך אם מצאו גואל הדם בכסף משנה והרגו פטור ומה יעשה זה ישב וישמור עצמו מגואל הדם וכן כל הרצחנים שהרגו בע"א או בלא התראה וכיוצא בהם אם הרגן גואל הדם אין להם דמים לא יהי' אלו חמורים מההורג בלא כוונה עד כאן לשונו הרי מבואר דכל שהי' מזיד אע"פ שלא נגמר דינו בבית דין להריגה רשות ביד גואל הדם להורגו דהא שלא בכוונה או שלא בהתראה ודאי ליכא גמר דין ולשון הרמב"ם בפ"א מהל' רוצח ז"ל רוצח שהרג בזדון אין ממיתין אותו העדים ולא הרואים אותו עד שיבא לבית דין וידונהו למיתה עיין שם לא מיירי מדין גואל הדם וביארו בפ"ו דכל שהיה קרוב לפשיעה אפילו אין בו מיתת בית דין רשות ביד גואל הדם אלא דבזמן הזה יש להסתפק אי שייך דינא דגואל הדם כיון דעל כל פנים בעינן קבלת עדים להודיע אמיתית הדבר שהרגו הרוצח ואנו הדיוטות אנן ואין אנו רשאין לקבל עדות נפשות והא שכתב הרמב"ם בע"א פי' בכסף משנה דהיינו עדות מיוחדת או אפשר כיון דלדעת הרמב"ם אפילו הכחישו עצמם בבדיקת נמי רשות ביד גואל הדם וכמ"ש בכסף משנה שם ועיקר שלמדוהו דלא גרע מהורג שלא בכוונה אם כן גם אנו למידין בזמן הזה דלא גרע מהורג שלא בכוונה וצריך עיון:

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}