סמ"ע על חושן משפט ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט ב |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]

כל ב"ד:    אפי' ב"ד של ח"ל:

אפילו אינם סמוכים בא"י:    עמ"ש בסימן שלפני זה סס"ח פירושו:

שהעם פרוצים כו':    עיין בפרישה שם כתבתי דאף דאין כל העם פרוצים אלא יחיד מהם יכולים לענוש אותו היחיד ולקנסו שלא מן הדין כפי ראות עיניהם אלא כשהעם פרוצים יכולים לתקן ולגדור כל העם ולענוש את כל אחד שיעבור תקנתם אף שלא ראו אותו האיש שהיה פרוץ במעשיו אלא כדי לגדור העם ע"ש וק"ל:

דנין בין מיתה כו':    פי' ואפי' אינו חייב מיתה וכ"כ הרמב"ם והטור הביאו ועפ"ר ודריש' מ"ש בשם נ"י:

ואפי' אין בדבר עדות גמורה:    גם אפילו בלא התראה שא"צ עדים והתראה אלא לדון בדין תורה אבל מי שעובר על תיקוני המדינה יכולים לעשות כפי צורך שעה כ"כ בתשובת רמב"ן סימן רע"ט:

ואפילו אין עדות גמורה:    וכ' ב"י בשם רשב"א ז"ל ולדיני נפשות צריך שיהיו מוזהרים לעשות בהסכמת זקני העיר כדי שיעשו אחר צורך הגדול ובמתון עכ"ל:

חובטין אותו ע"י עכו"ם:    מדלא סיים לכתוב ואמרי' לו עשה מה שישראל אומרים לך כמ"ש הטור משמע דס"ל דאפי' גמר דין יוכלו לעשות ע"י עכו"ם כיון שהוא אלם ובפרט כשבאים לקונסו דלאו דין הוא ועפ"ר מ"ש מזה:

ויש להם כח להפקיר כו':    וסיים שם ז"ל ולקנוס אלם ולנדותו ולהחרימו ולקללו ולהכותו ולתלוש שערו ולאסרו בבית האסורים ולהשביעו בשם ע"כ שלא עשה ושלא יעשה הדברים ובכל יהיה דעתו (פי' של דיין) לש"ש ואל יהיה כבוד הבריות קל בעיניו כו' וכתב עוד שם וכן מלקין ומבזין למי ששמעותו רעה כו' ובב"י ובד"מ הביאו מ"ש הר"ן ע"ז וה"מ באינש דעלמא אבל ת"ח כסהו כליל' עכ"ל והוא מגמרא מנחות פ' שתי הלחם וז"ל אמר ריש לקיש תלמיד חכם שסרח אין מנדין אותו בפרהסיא שנאמר (בהושע ב') וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה כסהו כלילה עכ"ל:

שהמחום בית דין עליהם:    לשון הטור שהמחום רבים עליהם ולפמ"ש המחבר ב"ד נראה דר"ל שהמחום הצבור לב"ד עליהם וק"ל:

וכן:    נוהגין כו' ז"ל המרדכי רפ"ב דב"מ בשם תשובת רבינו גרשון כל מי שנתמנה על הצבור הוא כאביר באבירים ויפתח בדורו כשמואל בדורו וכל מה שעשה עשוי וכ"כ הרשב"א סי' תשכ"ט דכל צבור במקומו כגאוני' לכל ישראל שתקנו כמה תקנות לכל ישראל:

אע"פ שיש כו':    וכ"כ מהרי"ק בשורש א' ובשורש י"ד דכתב דאפי' למ"ד דטובי העיר יכולי' לתקן מה שירצו היינו דווקא מה שהוא צרכי הקהל אבל להפקיע ממון מאחד לחבירו שאינו צורך הקהל פשיטא דלא וכן משמע בפיסקי מהרא"י סי' רע"ג ודלא אמרי' הפקר ב"ד הפקר אלא בגדול שאין בדורו כמוהו:

או שקבל עליהם כו':    פי' דאז בדיבור בעלמא נתקיים אף בדבר שלא היה מנהג מקדם שם:

ופסידא להאי כו':    בד"מ כתב המרדכי סיים וכתב בזה ולאו למגדר מילתא הוא אין שומעין להן עכ"ל ומשמע מזה דלמיגדר מלתח כ"ע מודים דיש כח לטובי העיר ולפ"ז צ"ל דמור"ם לא כתב דיש חולקין אלא אמ"ש שכן נוהגי' ור"ל דנוהגין כן אפי' בלי צורך שעה דמגדר מלתא וא"כ קיצר במקום שהיה לו להאריך ולפרש ודע שראיתי שכתב במרדכי לאו מגדר מלתא ולא ולאו בוי"ו ולא למגדר בלמ"ד ולפ"ז נראה דר"ל כל כה"ג אינו בכלל היתר מגדר מלתא ואין שומעים להן ואפשר דלזה נתכוין מור"ם ז"ל ומ"ה לא הזכירו כאן כאן כלל אבל הוא דוחק לפרש כן וצ"ע:

וכ"ש אם קבלום כו':    וכתב המרדכי בב"ב דף רמ"ט ע"ג דאין רשאין בני העיר לקיים שום דבר היכא שיש דיין מומחה או אדם חשוב בעיר כ"כ רבינו והמחבר לקמן בס"ס רל"א וי"א דוקא בדבר שהוא קנס וכ"ז הביא ד"מ ע"ש:

יתן מ' זהובים:    ומהר"ם מירזבורג כתב מאן דאתקנס מנה בדינא סופג ארבעים. במאתים שמונים. על כל מנה ארבעים עכ"ל. והביאו בד"מ על דברי מהרי"ו הנ"ל (דאמר דמ' זהובים הוא במקום מלקות) בל' פלוגתא וגם בש"ע לא כתב אלא דברי מהרי"ו ועמ"ש בהגד"מ וע"ל סי' ת"ך סמ"א מ"ש שם:

אבל ביד הב"ד:    כתב בהגהות מיימוני פ"ז דסנהדרין מעשה בא' שישב לארץ להלקותו ולא בא הממונה להלקותו ופטרו והביא ראיה לדבר ע"ש מ"ש עוד מדיני מלקות: