שולחן ערוך הרב אורח חיים לד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אורח חייםיורה דעהחושן משפט

<< | שולחן ערוך הרבאורח חייםסימן לד | >>

סימן זה בטור אורח חייםשולחן ערוךלבושערוך השולחן


דין הנחת הפרשיות בתפילין
ובו: ט' סעיפים
א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט

סעיף א[עריכה]

סדר הנחת הפרשיות של ראש בבתים, קיבלו חכמים, קדש והיה כי יביאך בימין הקורא, שהוא האיש העומד כנגד המניח, ושמע והיה אם שמע משמאל הקורא, שהוא ימין המניח. ואפילו אם המניח הוא איטר, אין הולכין אחר ימין ושמאל שלו אלא אחר ימין ושמאל של הקורא, דהיינו ימין ושמאל של כל אדם:

סעיף ב[עריכה]

ואם החליף איזה פרשה, שנתנה שלא בביתה המיוחד לה, פסולין:

סעיף ג[עריכה]

ויש בסדר זה מחלוקת ישנה בין הגאונים הראשונים, ונחלקו גם כן בזה רש"י ור"ת: רש"י וסייעתו מפרשים דברי חכמים, שמע והיה אם שמע משמאל. שמאל זו התחלתה היא מאמצע ראש המניח, שב' פרשיות הראשונות הן בשמאל ראש המניח שהוא ימין הקורא, ושתי פרשיות האחרונות הן מאמצע הראש לצד ימינו שהוא שמאל הקורא. ותחילת שמאל זו היא פרשת שמע, ואחריה פרשת והיה אם שמע. ונמצא שפרשת קדש הוא בבית החיצון שמשמאל המניח, שהוא ימין הקורא, ואחריה והיה כי יביאך, ואחריה שמע מימין המניח, שהוא שמאל הקורא, ואחריה והיה אם שמע בבית החיצון. ונמצא שהקורא, כשקורא כדרכו מימינו לשמאלו, קורא אותן כסדרן כמו שהן כתובות בתורה; שכמו שכתיבתן צריכה להיות כסדרן, כך הנחתן בבתים צריכה להיות כסדרן לגבי הקורא. אבל רבינו תם וסייעתו מפרשים מה שאמרו חז"ל: שמע והיה אם שמע משמאל – שמאל זו התחלתה היא בבית החיצון שמימין המניח, שהוא שמאל הקורא, ושם נותנין פרשת שמע; ואחריה והיה אם שמע בבית הסמוך לו, המתקרב יותר לימין הקורא. ונמצא שפרשת שמע היא בבית החיצון שמימין המניח, ופרשת קדש בבית החיצון שבשמאלו, וסימן לדבר הוא שיני"ן, דהיינו שיני"ן של קדש ושמע אצל שיני"ן שבצדדי הבתים החיצונים. ופרשיות "והיה כי יביאך" "והיה אם שמע" הן באמצע, וסימן לדבר הוויו"ת סמוכות זו לזו. ולפי שכתיבתן כסדרן לדברי הכל, לכן בפרשיות של יד שהן נכתבות בקלף אחד – צריך להניח חלק פרשת והיה אם שמוע, ויכתוב תחילה פרשת שמע בקצה הקלף, ואח"כ לפניה פרשת והיה אם שמוע; וצריך להניח חלק כדי ט' אותיות בסוף שיטה אחרונה שבפרשת והיה אם שמוע, כדי שפרשת שמע שבראש שיטה העליונה שבדף שלאחריה תהיה פרשה פתוחה כמו שהיא פתוחה בתורה, וכן צריך להניח בסוף פרשת והיה כי יביאך, להנוהגים להתחיל פרשת והיה אם שמוע בראש שיטה העליונה כשאר הפרשיות. אבל להנוהגים לעשותה סתומה, ומניחין לפניה חלק כט' אותיות בראש שיטה העליונה, אין להם להניח חלק כדי ט' אותיות בסוף פרשת והיה כי יביאך:

סעיף ד[עריכה]

והעיקר כרש"י וסייעתו, וכן מנהג העולם. ואף על פי כן, כיון שתפילין אלו פסולין מן התורה לר"ת וסייעתו, נמצא שרוי כל ימיו בלא תפילין. לכן כל ירא שמים יצא ידי שניהם ויעשה ב' זוגי תפילין ויניחם יחד, ויכוין בהנחתן באותן שהן כהלכה אני יוצא ידי חובה והשאר הן כרצועות בעלמא; כי מקום יש בראש להניח ב' זוגי תפילין, וכן בזרוע. ויניח תפילין של ראש של רש"י למטה לצד הפנים ושל ר"ת למעלה מהן (וכן בזרוע). ואע"פ שהמניח ב' זוגות תפילין כשרות עובר בבל תוסיף אם הוא מתכוין למצוה בשניהם, ואף אם אינו מתכוין למצוה אלא באחת מהן אף על פי כן אסור מדברי סופרים, מכל מקום כאן שזוג אחד הוא פסול ממה נפשך אין כאן משום בל תוסיף כלל, שהרי לא עשה אלא מצוה אחת ולא הוסיף כלום בגוף המצוה זו, שזוג הב' עומד בפיסולו בפני עצמו ואינו שייך כלל לזוג הכשר. אלא כשהוא מתכוין למצוה בשניהם אסור מדברי סופרים מפני שנראה כמוסיף, כמו שכתוב סימן תרנ"א:

סעיף ה[עריכה]

ואם אינו יודע לכוין המקום להניחן יחד או שחושש מפני היוהרא, יניח של רש"י ויברך עליהן שהן העיקר, והן יהיו עליו בשעת קריאת שמע ותפילה; ולאחר התפילה יניח של ר"ת בלא ברכה כדי לצאת לדברי הכל. ואם לבו נוקפו שקרא קריאת שמע בלא תפילין לר"ת וסייעתו והעיד עדות שקר בעצמו, יחזור ויקרא קריאת שמע אחר התפילה פרשה שמע ופרשת והיה אם שמוע שבהן הוזכרו מצות תפילין; ואינו צריך לומר גם פרשת ויאמר:

סעיף ו[עריכה]

מכל מקום לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול, ולא יעשה כן במקום הרואים אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות; שכיון שהעולם נוהגים כרש"י נראין להם כיוהרא מי שחושש להחמיר על עצמו בזה, אם אינו מוחזק להם שמחמיר על עצמו גם כן בשאר דברים:

סעיף ז[עריכה]