שולחן ערוך אורח חיים תרעז א
שולחן ערוך אורח חיים · תרעז · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
אאכסנאי בשאין מדליקין עליו בביתו צריך גלתת פרוטה לבעל הבית דלהשתתף עמו בשמן של נר חנוכה הואם יש לו ופתח פתוח זלעצמו חצריך להדליק בפתחו טאף על פי שאותו בית אינו מיוחד אלא לשינה והוא אוכל על שלחן בעל הבית. והוא הדין לבן יהאוכל אצל אביו:
מפרשים
צריך לתת פרוט' לבע"ה כו'. בת"ה סי' ק"א כתב אכסנאי שהוא נשוי שרוצה להדליק בברכ' חוץ לביתו כ' גדול א' דרשאי לעשות כן דאע"ג דאמרי' בגמ' כיון דנסיבנ' אמינא השתא ודאי ל"צ היינו דלא מחויב אבל אי בעי מצי להדליק לא הוי ברכה לבטלה דהוה בכלל המהדרין. וגדול א' כתב שהואיל ולא צריך פטור נקרא הדיוט אם יעשה וכ"ש דהוי ברכה לבטלה כיון דלא אשכחן מהדרין זה בתלמוד ומסיק בת"ה דשפיר נקרא בכלל המהדרין דכי היכי שיש הידור בנר לכל א' בבית א' ה"נ יש הידור בנר לאיש ונר לאשתו בשני מקומות והתנא לא פסיקא ליה למיתני הך מהדרין דלא שכיחא כולי האי וכיון דאשכחן בתלמוד מהדרין ומהדרין מן המהדרין אין זה כמוסיף על התלמוד שהוא גורע עכ"ל וכ' ב"י ע"ז ול"נ דאין לסמוך ע"ז לברך ברכה שא"צ עכ"ל ורש"ל כ' בקיצור פסקיו וז"ל ואיש ואשתו בודאי מספיק להם נר א' ואכסנאי הנשוי אם אינו יודע שאשתו מדלקת עליו יכול להדליק ולברך אבל אם הוא יודע בבירור שהיא מדלקת עליו אין לו להדליק אם לא שהוא בבית יחידי משום הרואה ידליק אבל לא יברך והיכא שלא ידע שהיא הדליקה עליו ובא באותו לילה צריך לחזור ולהדליק ולברך לפי שחל עליו חובת חכמים אבל היכא שאינו רוצה לצאת בהדלקת אשתו שמדלקת עליו בבית נראה דלאו כל כמיני' ואינו יכול לברך עכ"ל. והנה לא זכינו עדיין לראות דברי רש"ל הארוכים לדעת מוצא דבריו אמנם כי נחזי אנן נראים דברי ת"ה נכונים דמ"ש גדול הא' שלא מצינו הידור זה בתלמוד לא נ"ל כלל כי מ"ש בגמרא מהדרין נתכוונו שמסתמא יעשה כל אחד כן וניחא לכל אדם להיות בכלל מהדרין משא"כ בדבר זה שהוא גם בשאר ברכות כמו כאן הרשו' נתונ' לאדם לעשות כרצונו אם רוצה יוצא בברכה שמדלקת אשתו ואם אינו רוצ' יברך בפ"ע ונראה לדמות דבר זה למ"ש ר"פ ג' שאכלו אמר אביי שנים שאכלו מצוה לחלק ופירש"י בין ברכת זימון בין ברכת המוציא. וכ' הרא"ש העולם לא נהגו כן וגם ברש"י לא שמענו שנהגו כן בברכת המוציא וכן בעובדא דבר קפרא כו' הרי דעכ"פ ליכא איסור בדבר אם מברך כל א' המוצי' אלא שהרא"ש כ' שלא נהגו כן אבל ח"ו שיאמר הרא"ש דנקרא ברכה לבטל' שהרי רש"י הכניס דבר זה אפי' בכלל מצוה ותו מצינו בברכת יוצר אור בפי' נ"ט תשובת הרא"ש אני או' אותה עם ש"ץ בנחת אע"פ שאם שמע מש"ץ יצא והטעם שמא לא יכוין יפה לדברי המברך וכן בב"ה כ' ב"י סי' קפ"ג בשם א"ח בשם הר"פ שיש לכל א' לברך ב"ה אף כשיזמנו לפי שאין יוכל לכוין כו' אבל כר"מ לא היה מברך בלחש כו' עכ"ל הנה אנו רואין שבדבר זה שיוכל א' לצאת בברכ' חבירו ואינו רצה בכך דאין איסור בידו כיון שכוונתו לש"ש ואותו שאינו רוצה לברך בפ"ע כמו שעשה הר"מ ג"כ כוונתו לש"ש שלא להרבות בברכות כיון שאפשר להיות יוצא בברכת חבירו ה"נ בדבר זה וכ"ש הוא כיון שאינו אצל אשתו ואינו שומע הברכה שיוכל לו' איני יוצא בברכת אשתי שלא בפני דהא דעת שומע ומשמיע בעי' ואפי' אם הוא בביתו ואינו רוצה לצאת בברכת אשתו איני יודע איסור בדבר אם יברך לעצמו מ"ש מקטן שהגיע לחינוך שמדליק לעצמו בברכה והא פשיטא שהוא יוצא בברכת אביו וכבר ראינו נוהגים בכל מי שהולך בחנוכה חוץ לביתו ליקח נרות חנוכה עמו להדליק במקום אשר יהיה שמה הרוח ללכת אע"פ שמדליקין בביתו בני ביתו שהם אצל אשתו ואף ע"פ שאין ראיה מזה שהבני בית אינם מכוונים להוציא את הבע"ה אלא את עצמם מ"מ היא גופא קשיא ל"ל ליקח הנרות עמו הבני בית עם אשתו יכוונו וידליקו עליו ג"כ אלא דניחא טפי לעשות הברכה בעצמו כנ"ל בדבר זה גם רמ"א פסק כן בסמוך:
וי"א דבזמן הזה כו' ידליק במקום שאוכל. בתשו' רשב"א סי' תקמ"א כ' מי שאוכל על שלחן בע"ה ואפילו שוכב בבית שני בפ"ע א"צ להדליק אבל צריך להשתתף עם בע"ה כאכסנאי שאין לו בית במקו' אחר עכ"ל מזה יליף רמ"א דלא אזלינן בתר מקום השינה דא"כ ה"ל לזה חיוב להדליק במקום ששוכב ונראה דגם רמ"א לא מיירי אלא במי שיש לו תמיד חדר מיוחד לאכילה וחדר אחר לשכיבה אך העיקר הוא חדר האכילה וכנדון דהרשב"א שזכרתי משא"כ במי שיש לו דירה בעיר והולך פעם א' חוץ לביתו וסועד אצל חבירו פשיטא שלא יניח ביתו וידליק בבית שהוא אוכל שם פ"א אצל חבירו אלא צריך לילך לביתו ולהדליק שם ואם אחזו תאות האכילה ואינו רוצה לזוז משם עכשיו יצוה לבני ביתו שידלקו עליו בביתו דאותו בית שהוא סועד שם אין דינו אלא כאכסנאי שמדליקין עליו בבית והוא אינו מדליק במקום שהוא ואפי' למ"ש בסמוך דאכסנאי רשאי להדליק גם במקום שהוא שם היינו שעכשיו תהיה גם שכיבתו שם משא"כ בזה שיאכל כאן שעה או שתים וישוב למקומו אין שום סברא לו' שידליק שם ולא בביתו דזה הוה כאלו עומד בשעת הדלק' על רחוב העיר דאין שיך לו שם הדלקה הגם שראיתי קצת בני אדם בשע' שאוכלי' בסעוד' אצל אדם אחר שולחים אחר נרותיהם ודולקים שם וסומכים על הג"ה זו וטעות הוא בידם ואינם מבינים דבר זה וז"ל רש"ל חתן האוכל בבית חמיו אם יש יכולת בידו אפי' ישן בבית חמיו לא ישתתף אלא לעצמו משום המהדרין שהרי הוא איש וביתו ואם ישן בבית אחר פשיטא שחייב להדליק במקום שישן עכ"ל והוא נגד דעת הרשב"א שזכרתי ולע"ד דברי הרשב"א עיקר בזה וראיה מעירוב חצירות סי' ש"ע ס"ה מי שאוכל במקום א' וישן במקום אחר מקום האכילה עיקר כו' ואף שכתב הטור בשם הרא"ש דחייב להדליק במקום השינה אין סותר זה דשם מיירי לדין התלמוד והפוסקי' הראשונים שצריך להזהר מחשד וכמ"ש הטור כאן מפני השכנים כו' מה שאין כן לדידן שמדליקין בפיים ואין היכר אלא לבני הבית כמ"ש לעיל ססי' תרע"א והוא מבואר ברשב"א סימן תקמ"א לא איכפת לן במקום השינה שהרי בני הבית הם יודעים שקבוע דירתו לאכילה במקום אחר ושם הוא מדליק כנלע"ד ברור בזה:
כתו' בתשוב' רש"ל שגם הבחורים צריכים להשתתף ואפשר דדוקא כשאוכל בפ"ע אבל אם סמוך על שלחן בע"ה הוא בכלל בני ביתו ומדינא א"צ להדליק אלא אם רוצ' להיו' ממהדרין וכ"מ בב"י בשם מהרי"א ע"ש, כת' רש"ל מי שלא ידע שהדליקו עליו בביתו ובא באותו ליל' לביתו ומצ' שהדליקו עליו צריך להדליק דכבר חל עליו תקנת חכמים עכ"ל עיין סוף סי' תרע"ב ודבריו אינן מוכרחי' לכן אין לברך:
(א) בשמן: צריך הבע"ה להוסיף מעט שמן בשבילו (ב"ח אגודה) וכתב הרשב"א סי' תקמ"ב שה"ה אם הבע"ה מקנ' לו חלק בשמן במתנ' שרי:
(ב) פתח פתוח: אפי' הוא פתוח לרוח שפתח ב"ה פתוחה [כ"ה]:
(ג) לעצמו: והאידנא שמדליקין בפנים אפי' אורחים מדליקין (דיני מהרי"ו סי' ל"א ומהרי"ל סי' קנ"ו) ודוקא כשאוכל בחדר בפ"ע:
(ד) להדליק בפתחו: וכיון שהטעם מפני החשד א"צ לברך כמ"ש סוף סי' תרע"ה (כ"ה) ויש לחלק עס"ג בהג"ה:
(ה) לבן האוכל: פשוט דאפילו אוכל בקביעות אצל אביו כיון דהטעם משום חשד כמ"ש הטור ובכ"ה האריך בחנם:
(ו) וי"א דבזמן כו': אף הרא"ש מודה בזה (ב"ח ד"מ):
(ז) במקו' שאוכל: היינו בקביעות אבל מי שאוכל בבית חבירו באקראי צריך להדליק בביתו (ש"י סי' ע"ג) או אשתו מדלקת עליו (סי' תרע"ה ס"ג) מ"מ מצו' בו יותר מבשלוחו עכ"ל ב"ח ועיין סי' ת"ט ס"ח:
(א) פרוטה: דייק למימר פרוטה לומר שא"צ האכסנאי ליתן כל חצי הוצאת הנרות רק בפרוט' דיהיב ליה סגי עיין בס' גן המלך סי' מ'. וגם בזמן הזה מותר להשתתף ד"מ. כתב בתשובת רש"ל שגם הבחורי' צריכים להשתתף ואפשר דדוקא כשאוכל בפני עצמו אבל אם סמוך על שלחן בע"ה בכלל בני ביתו הוא ומדינא אין צריך להדליק אלא אם רוצה להיות מן המהדרין. מי שסועד אצל חבירו באקראי מצו' מן המובחר שילך לביתו וידליק ואם אינו רוצ' לזוז משם יצוה לבני ביתו שידליקו עליו בביתו ט"ז ע"ש. ולענין סומא ע' סי' תרע"ה ס"ק ג' מש"ש.
(ב) בשמן: וצריך הבע"ה להוסיף מעט שמן בשבילו ב"ח אגוד' וכ' הרשב"א שהוא הדין אם הבע"ה מקנה לו חלק שמן במתנ' שרי. מ"א.
(א) אכסנאי וכו': וה"ה הבחורים שלומדים שלא בביתם צריכין להשתתף עכ"פ ודוקא בבחור שאוכל בפ"ע אבל אם סמוך על שולחן בעה"ב הוא בכלל ב"ב וה"ה משרתיו כיון שהם סמוכין על שולחנו בקביעות מדינא א"צ להדליק אא"כ רוצה להיות מן המהדרין:
(ב) שאין מדליקין עליו בביתו: כי מדינא כשאשתו מדלקת נר חנוכה בביתו הוא יוצא י"ח בהדלקתה אף שהוא במקום רחוק מביתו וא"צ שוב להשתתף אפילו בפריטי ועיין בט"ז בשם רש"ל דדוקא כשהוא יודע בבירור שאשתו מדלקת עליו אבל אם אינו יודע יש לו להדליק וגם לברך. ומטעם זה מי שלא ידע שהדליקו עליו ובא באותו לילה לביתו ומצא שהדליקו עליו צריך להדליק דכיון שלא ידע מתחלה מסתמא היה דעתו להדליק בעצמו ולא לצאת בשל אשתו וממילא חל עליו תקנת חכמים ועיין במ"א שדעתו בזה דידליק בלא ברכה:
(ג) לתת פרוטה: היינו שא"צ האכסנאי ליתן כל חצי הוצאות הנרות רק בפרוטה סגי דעי"ז מקנה לו חלק בשמן [ויש מאחרונים שכתבו דצריך הבעה"ב להוסיף מעט שמן בשבילו חוץ השיעור שצריך ליתן לצורך חצי שעה בשביל עצמו] וה"ה אם בעה"ב מקנה לו חלק בשמן במתנה שרי דהוי כמשתתף בפרוטה ומ"מ אם יש לאכסנאי נר נכון יותר להדליק בעצמו:
(ד) להשתתף עמו: היינו אפילו אם אוכל על שולחן בעה"ב לא אמרינן דכבני ביתו דמי ומדינא די בנר אחד לכולם כיון דאורח הוא ואינו סמוך על שולחנו בקביעות צריך להשתתף עמו. וצריך האכסנאי לשמוע הברכות מבעה"ב [אחרונים]:
(ה) ואם יש לו וכו': הטעם משום חשדא שיחשדו אותו שלא הדליק נר חנוכה ואפילו אם הוא יודע שמדליקין עליו בביתו לא מהני:
(ו) פתח פתוח וכו': אפילו הוא פתוח לרוח שפתח בעל הבית פתוחה והבעה"ב הלא הדליק נר חנוכה מ"מ חיישינן שכשידעו שפה התאכסן אורח אחד יאמרו שלא הדליק נר חנוכה:
(ז) לעצמו: משמע מזה דכשאין פתח פתוח אפילו הוא מתאכסן בחדר בפני עצמו יכול להשתתף בפריטי עם בעה"ב או אם הוא נשוי יכול לסמוך על ביתו ויש פוסקים שסוברין דכ"ז בזמן הגמרא שהיו מדליקין בפתחי הבתים ובחצרות אבל האידנא שמדליקין בפנים בבית כל אורחים היינו אפילו נשוי שבביתו מדליקין עליו בודאי ג"כ צריך להדליק בעצמו בכל גווני דמי יודע באכסניא אם יש לו אשה בבית שמדלקת עליו ואתו למיחשדיה וגם להשתתף בפריטי אינו מועיל משום דכיון שהמנהג כהיום שכל אחד מדליק בבית בפ"ע אתו בני הבית לחשדו ומסיק המ"א שאין להחמיר כדבריהם כ"א כשיש לו עכ"פ חדר בפ"ע אבל אם אין לו חדר בפ"ע יכול לסמוך אאנשי ביתו שהדליקו עליו בביתו או אפריטי ועיין לעיל בסוף סק"ג שכתבנו דכשיש לו נר נכון יותר להדליק בעצמו ועיין לעיל בסימן תרע"ו (ס"ק ו) שהבאנו כמה פוסקים שסוברין דכשהוא סומך על אנשי ביתו אף שיוצא בזה ידי נר חנוכה מ"מ כשרואה אח"כ נר חנוכה יש אומרים שצריך לברך שעשה נסים וע"כ נכון יותר להדליק בעצמו אפילו נר אחד ולא לסמוך על קולא זו ועיין לקמיה בס"ג מה שנכתוב בזה:
(ח) צריך להדליק וכו': וכיון דבזה ההדלקה אינו אלא משום חשדא י"א דלא יברך אם יודע שמדליקין עליו בביתו אבל אם אין מדליקין עליו בביתו צריך לברך דכיון שהוא מדליק בעצמו בודאי אינו משתתף עמהם בפריטי וחל עליו מדינא חובת הדלקה:
(ט) אף על פי שאותו בית וכו': טעמו שכיון שיש לו בית מיוחד לשינה והעולם רואין אותו נכנס ויוצא בו איכא חשדא אם אינו מדליק שאין העולם יודעין שאוכל במקום אחר [טור]:
(י) האוכל אצל אביו: ואפילו אוכל אצלו בקביעות כיון דהטעם משום חשד:
(יא) וי"א דבזה"ז וכו': ועיין באחרונים שכתבו דגם הדעה ראשונה מודה בזה"ז דכיון שמדליקין בפנים ליכא חשדא מעוברים ושבים אלא מבני הבית והם יודעים שמדליק במקום שאוכל או משתתף עם בעה"ב שם:
(יב) במקום שאוכל: דמקום אכילתו עיקר. ודוקא לענין אכסנאי הנ"ל שאין ביתו אצלו או לענין בן הסמוך על שולחן אביו אבל מי שסועד אצל חבירו באקראי ויש לו שם בית באותו העיר צריך לילך לביתו להדליק שם נר חנוכה ואם אינו רוצה לזוז ממקום שסועד יצוה לאשתו שתדליק עליו בביתו ומ"מ מצוה בו יותר מבשלוחו ועיין בבה"ל:
(*) לתת פרוטה לבעה"ב: עיין מ"ב מש"כ בבחור הסמוך על שולחן בעה"ב דא"צ להשתתף הוא מדברי המגן אברהם [ואינו מדברי מהרש"ל] ועיין בפר"ח דלדידיה בכל גווני צריך להשתתף ומה שהביא המגן אברהם ראיה מדברי מהרי"א בשם או"ח לענין בן הסמוך ע"ש אביו המאירי הביא בשם חכמי התוספות דגם בזה צריך להשתתף ואף להמאירי שחולק שם עליהם עכ"פ בדינא דהמ"א בודאי מודה להם דצריך להשתתף עי"ש בדבריו:.
(*) להשתתף וכו': ומ"מ צריך ליזהר בשיתוף זה שלא ידליק זה לילה אחת וזה לילה אחרת אלא יהא השמן משותף בכל לילה ולילה או יתן לו פרוטה לזכות לו חלק בכל הלילות [מאירי בשם חכמי התוספות]:.
(*) עמו וכו': עיין בפמ"ג בא"א אות ג' שכתב אם שני בע"ב דרים בחדר אחד ואין סומכין וכ"א אוכל משלו צ"ע אם די בשיתוף דאפשר דצריך כ"א מדינא להדליק בשלו ואורח אפשר הקילו עכ"ל ובאות ח' הביא דחולקין בזה הלבוש והפר"ח ועיין שם בפר"ח הביא ראיה לדבריו מדברי המ"מ בפ"ד מהלכות חנוכה דצריך להדליק אמנם מדברי השיבולי לקט בהלכות חנוכה סימן קפ"ה בשם רבותינו מסתימת דבריו משמע דכיון שהם בבית אחד די בשיתוף:.
(*) פתח וכו': לכאורה כיון דהטעם משום חשדא דעוברים ושבים א"כ בזמנינו דמדליקין בפנים תו ליכא חשדא זו וכמו שכתב בהג"ה בסוף סימן תרע"א ואמאי מחמירינן ביש לו פתח פתוח אמנם אח"כ מצאתי במהרי"ל בסימן קמ"ה בהיפך מדברי דמשמע שם בפשטיות לשונו דהאידנא שמדליקין הכל בפנים בבית ע"כ כל אורח אפילו ידע בודאי שמדליק אשתו בביתו בעבורו מ"מ צריך להדליק באכסניא לעצמו דמי יודע באכסניא שהוא נשוי ואשתו מדלקת עליו בביתו ואתו למיחשדיה שאינו מדליק נר חנוכה וגם מוכח שם בתשובה שמהרי"ל דעתו כמהרי"ו דהשתא רובא דעלמא אין משתתפין מפני שהמנהג הוא שכל אחד מדליק לעצמו ואתו למיחשדיה (ואף דאפשר דאנשי הבית ידעו שנשתתף עם בע"ה בשמן לא ניתן דברינו לשיעורין) ומ"מ קשה על הרמ"א ממ"נ אי ס"ל כמהרי"ל דהשתא מפני שמדליקין בפנים גרע טפי היה לו להגיה דבימינו אפילו אין פתח פתוח צריך להדליק לעצמו ואי לא ס"ל כסברת מהרי"ל היה לו להקל אפילו פתח פתוח וצ"ע:.
(*) פתוח: מסתפקנא אם מיירי אפילו אין הבית חלוק מתוכו אלא שהאורח יש לו בבית זוית אחת שהוא משתמש שם ובאותו זוית יש לו פתח לרחוב שהוא נכנס ויוצא דרך שם וחיישינן לחשדא כשלא ידליק לעצמו או דמיירי דוקא שהבית חלוק מתוכו ויש לו חדר מיוחד שם אז חיישינן לחשדא וכן משמע לכאורה לשון השו"ע מסוף דבריו. וכן מלשון הרמב"ם בפ"ד הלכה י"א וצ"ע אח"כ מצאתי כעין זה בשבה"ל סימן קפ"ה שיש שני דיעות בזה וי"ל קצת:.
(*) לעצמו: עיין מ"ב. וכדי שתבין מקור דברי מוכרח אני להעתיק לשון המגן אברהם וז"ל והאידנא שמדליקין בפנים אפילו אורחים מדליקין (דיני מהרי"ו סי' ל"א ומהרי"ל סימן קמ"ה) ודוקא כשאוכל בחדר בפ"ע עכ"ל והנה הא"ר השיג עליו דשם מוכח בהדיא דמחמירין בכל גווני ומה שהפמ"ג רוצה לדחוק עצמו וליישב המעיין שם בפנים יראה שם שהאמת עם א"ר והנה הרבה עמלתי על דברי המגן אברהם אור ישראל איך יטעה בזה ח"ו. ומצאתי אח"כ בהגהת תוספות שבת על או"ח בסופו עי"ש ומוכח מדבריו שדעת המגן אברהם להורות שאפילו אין פתח פתוח לעצמו ואך כשהוא אוכל בחדר בפ"ע. והנה באמת דעת מהרי"ו ומהרי"ל להחמיר בכל גווני אך דעת המגן אברהם להורות כשיטתם כשאוכל בחדר בפ"ע עכ"פ ולפ"ז מה דמסיים ודוקא הוא הכרעת עצמו ומיושב בזה השגת הא"ר:.
(*) במקום שאוכל: עיין מ"ב מש"כ דמי שסועד אצל חבירו באקראי ויש לו שם בית באותו העיר וכו'. ודוקא באופן זה אבל אם הולך הוא וכל אנשי ביתו לבית אביו או חמיו בקביעות על ח' ימי חנוכה דבר ברור הוא שכיון שסועד וישן שם כל ימי חנוכה אף שביום אוכל אכילת עראי בביתו שאינו מדליק אלא בבית שאוכל וישן שם בלילה דכיון שאין שום אדם בבית למי ידליק וכ"ש האידנא שההיכר לבני הבית וכיון שישנים בני הבית שם ידליקו [פר"ח עי"ש]:.