מגן אברהם על אורח חיים תרעז
סעיף א[עריכה]
כתו' בתשוב' רש"ל שגם הבחורים צריכים להשתתף ואפשר דדוקא כשאוכל בפ"ע אבל אם סמוך על שלחן בע"ה הוא בכלל בני ביתו ומדינא א"צ להדליק אלא אם רוצ' להיו' ממהדרין וכ"מ בב"י בשם מהרי"א ע"ש, כת' רש"ל מי שלא ידע שהדליקו עליו בביתו ובא באותו ליל' לביתו ומצ' שהדליקו עליו צריך להדליק דכבר חל עליו תקנת חכמים עכ"ל עיין סוף סי' תרע"ב ודבריו אינן מוכרחי' לכן אין לברך:
(א) בשמן: צריך הבע"ה להוסיף מעט שמן בשבילו (ב"ח אגודה) וכתב הרשב"א סי' תקמ"ב שה"ה אם הבע"ה מקנ' לו חלק בשמן במתנ' שרי:
(ב) פתח פתוח: אפי' הוא פתוח לרוח שפתח ב"ה פתוחה [כ"ה]:
(ג) לעצמו: והאידנא שמדליקין בפנים אפי' אורחים מדליקין (דיני מהרי"ו סי' ל"א ומהרי"ל סי' קנ"ו) ודוקא כשאוכל בחדר בפ"ע:
(ד) להדליק בפתחו: וכיון שהטעם מפני החשד א"צ לברך כמ"ש סוף סי' תרע"ה (כ"ה) ויש לחלק עס"ג בהג"ה:
(ה) לבן האוכל: פשוט דאפילו אוכל בקביעות אצל אביו כיון דהטעם משום חשד כמ"ש הטור ובכ"ה האריך בחנם:
(ו) וי"א דבזמן כו': אף הרא"ש מודה בזה (ב"ח ד"מ):
(ז) במקו' שאוכל: היינו בקביעות אבל מי שאוכל בבית חבירו באקראי צריך להדליק בביתו (ש"י סי' ע"ג) או אשתו מדלקת עליו (סי' תרע"ה ס"ג) מ"מ מצו' בו יותר מבשלוחו עכ"ל ב"ח ועיין סי' ת"ט ס"ח:
סעיף ב[עריכה]
(ח) קטן: אפשר דמיירי שיש לו בית כמ"ש ריש סי' תרע"א ואפשר דאפי' לדידן שכל אחד מדליק קטנים פטורים וכ"מ בש"ג ע"ש:
סעיף ג[עריכה]
(ט) אם רוצה: ואף על גב דלא חיישי' שמא תשכח דהא סמכי' על נשים אפי' באיסור כרת מ"מ אם רוצה להדליק בעצמו בכלל מהדרין הוא (ת"ה) ובתשו' מהרי"ל דמנהג פשוט הוא שאורחי' ובחורי' מדליקין כיון דהשתא מדליק כל אחד וא' מי יודע אם מדליקין עליו בביתו ואתי למחשדיה ומשום ברכה לבטלה ליכא כיון שאינו רוצה לצאת בשל אשתו ממילא חל חיובא עליה עכ"ל:
סעיף ד[עריכה]
(י) הצריך לשיעור הדלקה: דביותר משיעור הדלקה מותר להשתמש בו לכתחלה כמ"ש סי' תרע"ב ס"ב (ב"י מרדכי ורש"ל וש"ג) וב"ח פסק כשנתן השמן בסתם הוקצ' כל השמן וכ"מ בהג"מ ובר"ן ובתוס' שבת דף מ"ד ומיהו אין מוכרח כל כך ולכן טוב להתנות לכתחלה שלא יאסר אלא כשיעור וכתב הש"ג צ"ע אם נתן השמן שיעור חצי שעה ודלק יותר מחצי שעה אם מותר להסתפק ממנו:
(יא) ושורפו: ואסור להניחו בכלי מאוס לשהותו לשנה הבאה דחיישינן לתקלה (טור יש"ש) ועיין ביורה דעה סי' נ"ז:
(יב) שאין להוסיף וכו': ול"ד לסי' תק"ז ס"ב דהתם אין נהנה ממנו עד אחר ביעורו משא"כ הכא דנהנה ממנו בשעת ביעורו אסור לבטלו (טור) ועיין ביורה דעה סי' צ"ט ס"ו דיש מתירין ולכן כ' כאן יש מי שאומר וכו' ועיין בש"ך שם ואפשר דהכא חמיר טפי כיון דהוי דשיל"מ דמדינא מותר לשהותו לשנה הבאה והוי דומיא דחמץ עיין ביורה דעה סי' ק"ב: