שולחן ערוך אורח חיים תרעג א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


שולחן ערוך אורח חיים · תרעג · א · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה ביאור הלכה כף החיים באר הגולה

שולחן ערוך

סעיף זה בטור

אכל השמנים והפתילות בכשרים גלנר חנוכה ואע"פ שאין השמנים נמשכים אחר הפתילה ואין האור נתלה יפה באותם הפתילות:

הגה: ומיהו שמן זית מצוה מן המובחר (מרדכי וכל בו ומהרי"ל) ואם אין שמן זית מצוי מצוה בשמנים שאורן זך ונקי ונוהגין במדינות אלו להדליק בנרות של דשעוה כי אורן צלול כמו שמן.

הואפילו בליל שבת שבתוך ימי חנוכה מותר להדליק בנר חנוכה השמנים והפתילות שאסור להדליק בהם נר שבת הגה: ואם אינו נותן בנר רק כדי שיעור מצותו (תשובת הרשב"א סי' ק"ע). זלפי שאסור להשתמש חבנר חנוכה טבין בשבת בין בחול יואפילו לבדוק מעות או למנותן לאורה יאאסור יבואפילו תשמיש של קדושה כגון ללמוד לאורה יגאסור ויש מי שמתיר בתשמיש של קדושה

ידונוהגים להדליק נר נוסף כדי טושאם ישתמש לאורה יהיה לאור הנוסף שהוא אותו שהודלק אחרון טזויניחנו מרחוק קצת משאר נרות מצוה:

הגה: ובמדינות אלו אין נוהגים להוסיף רק יזמניח אצלן יחהשמש שבו מדליק הנרות והוא יטעדיף טפי ויש לעשותו כיותר ארוך משאר נרות שאם בא להשתמש ישתמש לאותו נר (מרדכי)
כאאם נתערב נר חנוכה האסור בהנאה בשאר נרות אפילו אחד באלף לא בטיל כבדהוי דבר של מנין (ת"ה סי' ק"ג) אלא ידליק מן התערובות כגכל כך שבודאי נר של היתר דולק עם נר של איסור ואז כדמותר להשתמש אצלן (ד"ע):

מפרשים

מגן אברהם

(א) כשרים לנר חנוכה:    אבל לא להשתמש [ב"ח]: יש ליקח משעוה הנוטף בבית הכנסת הואיל ואיתעביד וכו' [מט"מ ב"ח]:

(ב) לבדוק מעות:    שצריך עיון יפה וידיו סמוכות לנר אבל תשמיש עראי שא"צ להיות ידיו סמוכות לנר שרי [ב"י ד"מ ורש"ל בתשו'] וב"ח פסק להחמיר וכ"כ הסמ"ק וסה"ת דאפי' לאכול אצלו אסור וכ"מ סי' תרס"ח /תרע"ח/ דאם לא כן יקנה נ"ח וידליקנה בביתו ויהיה גם שלום בית אלא ע"כ כל תשמיש אסור והכי נהוג:

(ג) ואפי' תשמיש כו':    וכ"פ רש"ל:

(ד) שאם ישתמש:    אבל מ"מ אסור להשתמש אצלן דהרואה או' לצרכו הדליק כולן דלפעמים אדם מדליק כמה נרות [מלחמות] ובמאור משמע דאפי' שיש שמש אצל הנרו' צריך נר על השלחן שלא יאמרו לצרכו הדליקן וכ' הרי"ו שאם הדליקן במקום שאין רגילין להדליק שם נר א"צ נר אחר להשתמש לאורה עכ"ל ומ"מ צריך להניח שמש אצלן שמא ישתמש אצלן:

(ה) מניח אצלן:    ואפי' רבים המדליקין צריך להניח אצל כל א' וא' שמש אפי' יש נר על השלחן (רמ"א בתשו' סי' פ"א) וכ"מ בב"ח ורש"ל מיקל ע"ש:

(ו) עדיף טפי:    דאז מוכח בהדי' שאינו ממנין הנרות:

(ז) יותר ארוך:    וה"ה אם מעמידו גבוה משאר הנרות ש"ד (ב"ח מהרי"ל מ"צ):

(ח) האסור בהנא':    פי' לאחר שהודלק וכבה דקודם לכן לא נאסר דהזמנ' לאו מילתא היא כמ"ש סי' תרל"ח סס"א וכ"כ הע"ש בשם מהרי"ב:

(ט) של מנין:    אפי' במקום שמוכרין הנרות במשקל מ"מ נרות של מצוה הכל מונין אותן בכל לילה (ת"ה) ורש"ל פסק דבטל חד בתרי עיין ביורה דעה סי' ק"י:

(י) כל כך שבודאי:    פי' אם נתערב נ"ח א' ידליק ב' ואם נתערבו ב' ידליק ג' ויש גורסין ב' ב' ואין צריך להגיה:

(יא) מותר להשתמש אצלן:    דהא הדלקת השמש הוא כדי שישתמש לאורן ש"מ דאם הם ביחד מותר להשתמש אצלן [ד"מ] והב"ח חולק וס"ל דדוקא שמש שעומד למעלה מכל הנרות שרי דמשתמש לאור השמש משא"כ כאן עד כאן לשונו ול"נ דהדין עם רמ"א וכ"מ סי' רע"ו ס"ד עמ"ש שם:

באר היטב

(א) כשרים:    עיין בתשובת שער אפרים סי' ל"ח אי שרי להדליק נר חנוכה בחמאה שנתבשלה בקדירה של בשר בן יומו שנאסרה מחמת שלא היה ס' ופסק דמותר. עוד נשאל שם אי שרי להדליק בה להאיר הבית והטעם שהיא אסורה בהנאה ואסור ע"ש. ומי שהיה (מדביק) נרות של שעוה בכותל כדי להדליקן למצות נר חנוכה ובעוד שהוא עסוק בכך הביאו לו שמן זית ידליק בנרות של שעוה אף שמצוה מן המובחר הוא שמן זית שבות יעקב חלק א' סי' ל"ו ע"ש. ובתשובת חכם צבי סי' מ"ה דחה דבריו וראיותיו והרבה להביא ראיות דימשוך ידו מנרות של שעוה וידליק בשמן זית ע"ש. וע' בתשובת יד אליהו סי' מ"ב. ושוב שלח ידו פעם ב' הרב בעל שבות יעקב בח"ב סי' למ"ד והחזיק דבריו ע"ש. אין להדליק נר חנוכה קצתם משמן זית וקצתם משעוה או משאר שמנים דכיון דמשום פרסומי ניסא הוא יאמרו שקצתם אינם מן המהדרין דדי בנר א' ואינו מן המהדרין דמהדרין כי יאמרו ב' אנשים הדליקום תשובת שער אפרים סי' ל"ט ע"ש. וע' בשבות יעקב ח"ב סי' ל"א שכתב שבמקום שהשמן זית ביוקר ושאר השמנים בזול שידליק בליל א' ובכל הלילות הנוספות בשמן זית ושאר הנרות בשאר השמנים ע"ש.

(ב) חנוכה:    ולאו דוקא שמדליקים בה בראשונה שבאה למצות נ"ח אלא אפי' אותה שמוסיפין המהדרים בכל לילה אסור להשתמש לאורה מהר"א הלוי בספר גן המלך סי' מ"ב.

(ג) מעות:    שצריך עיון יפה וידיו סמוכות לנר אבל תשמיש עראי שא"צ להיות ידיו סמוכות לנר שרי ב"י ד"מ. ורש"ל וב"ח פסקו להחמיר וכ"כ הסמ"ק וסה"ת דאפי' לאכול אצלו אסור וכ"מ סי' תרע"ח דאל"כ יקנה נ"ח וידליקנה בביתו ויהיה גם שלום ביתו אלא ע"כ כל תשמיש אסור והכי נהוג מ"א בסי' תרע"ח ס"ק ב' מש"ש. ועיין ט"ז ובתשו' שבות יעקב ח"ב סי' ל"א.

(ד) קדושה:    עיין ט"ז שהאריך והעלה דיש מי שמתיר בתשמיש של קדושה היינו דרך עראי דוקא ולא ללמוד דרך קבע וכאן לא מהני אחר עמו דאפי' בחול אסור משום דלא יהיה היכר שנעשה לשם חנוכה ע"כ.

(ה) השמש:    ואפי' רבים המדליקים צריך להניח אצל כל א' וא' שמש אפי' יש נר על השלחן רמ"א בתשו' סי' פ"א וכ"מ בב"ח ורש"ל מיקל. ומשמע במאור דאע"פ שיש השמש אצל הנרות צריך נר על השלחן עמ"א סק"ד.

(ו) ארוך:    וה"ה אם מעמידו גבוה משאר נרות ש"ד. ב"ח מהרי"ל מ"צ.

(ז) ישתמש:    ואסור להשתמש בו תשמיש מגונה וכ"ש לשחוק בקארטי"ן ח"ו אצלו. מ"כ.

(ח) בהנאה:    פי' לאחר שהודלק וכבה דקודם לכן לא נאסר דהזמנה לאו מילתא היא כמ"ש סי' תרל"ח סס"א. מ"א.

(ט) של מנין:    אפי' במקום שמוכרין הנרות במשקל מ"מ נרות של מצוה הכל מונין אותן בכל לילה. ת"ה מ"א ע"ש. ועט"ז ובתשובת פנים מאירות סי' צ"ח ובתשובת שבות יעקב ח"ב סי' ל"ב ועיין יד אהרן.

(י) כל כך:    פי' אם נתערב א' ידליק ב' ואם נתערבו ב' ידליק ג' ורש"ל פסק דחד בתרי בטל וכן דעת הט"ז ע"ש.


משנה ברורה

(א) כל השמנים והפתילות וכו':    היינו כי יש שמנים גרועים שאין נמשכין אחר הפתילה וכן יש פתילות גרועים שאין האור נתלה יפה בהן וכדלעיל בסימן רס"ד ובשבת אסור להדליקן וס"ד דבחנוכה אסור ג"כ להדליקן שמא יבואו לידי כיבוי קמ"ל דאין לחוש לזה דקי"ל כבתה אין זקוק לה דכיון שהדליק נעשה זכר לנס ונגמרה המצוה:

(ב) כשרים לנר חנוכה:    ומ"מ מצוה מן המובחר ליקח לפתילה צמר גפן או חוטי פשתן [ח"א]. שומן או חלב הנאסר מבב"ח אסור להדליק ממנו נר חנוכה וג"כ אסור לבטולי בששים להדליק ממנו [פמ"ג]. הנוהגין להדליק ביום ראשון א' ומכאן ואילך מוסיף והולך צריך שיהיה הנוסף דומה לנר העיקר אבל אותם שעושים נר לכל אחד מבני הבית יכול האחד להדליק נר של שמן והשני של שעוה. שמן הגזול צ"ע אי כשר לנר חנוכה [תשו' שואל ומשיב ח"א מהדורא תליתאה סי' שמ"ט]:

(ג) לנר חנוכה:    אבל לא להשמש [מ"א] ור"ל דבשבת חנוכה אסור לעשות השמש מהשמנים ופתילות שאין מדליקין בהם בשבת דכיון דמותר לעשות איזה תשמיש נגד השמש א"כ חיישינן שמא יטה. אם נמצא עכבר בשמן מאוס הוא ואסור לנר חנוכה:

(ד) שעוה:    ומ"מ מצוה בשל שמן טפי מנרות של שעוה דע"י השמן נעשה הנס:

(ה) ואפילו בליל שבת שבתוך וכו':    ר"ל דס"ד דניחוש בזה כמו בעלמא בנר של שבת שמא לא תדלק יפה ויטה הנר להביא השמן לפי הפתילה קמ"ל דכאן אין לחוש לזה דהא אסור להשתמש לאורה א"כ לא איכפת ליה במה שלא תדלק יפה:

(ו) אם אינו נותן וכו' מצותו:    דאם יתן יותר יש חשש שמא יטה אותו נר חנוכה להשתמש בו אחר השיעור של הדלקה שאז מותר ליהנות ממנו כדלעיל בסימן תרע"ב ס"ב:

(ז) לפי שאסור להשתמש וכו':    היינו אפילו אותן שמוסיפין המהדרין בכל לילה ג"כ אסור להשתמש לאורן:

(ח) בנר חנוכה:    כדי שיהא ניכר שהוא נר מצוה לפרסם הנס ועוד כיון שע"י נס שנעשה במנורה. תקנוה עשאוה כמנורה שאין משתמשין בה כלל:

(ט) בין בשבת:    היינו דאפילו לאכול אצלן דהוא סעודת מצוה ג"כ אסור:

(י) ואפילו לבדוק וכו':    שהוא תשמיש עראי ג"כ אסור ועיין במ"א וט"ז שהסכימו דאפילו למנותן מרחוק שאין ידיו סמוכות לנר ג"כ אסור:

(יא) אסור:    כדי שלא יהא מצות בזויות עליו ודוקא בזה שהוא עכ"פ תשמיש עראי אבל כל שאינו משמש כלום רשאי לישב בביתו בשעה שנר חנוכה דולקת:

(יב) אפילו תשמיש של קדושה וכו':    מדברי הט"ז מוכח דלדעה ראשונה אסור אפילו בלימוד דרך עראי דאלו בדרך קבע אפילו לדעה שניה אסור ועיין בבה"ל מה שכתבנו בזה:

(יג) אסור:    וכן בנרות בהכ"נ אין משתמשין לאורן אף תשמישי קדושה כמו בבית דהיינו אם ירצה להתפלל מעריב אצלם כ"ז שלא דלקו חצי שעה אסור:

(יד) ונוהגין להדליק נר נוסף:    פי' מלבד הנר שמניחין על השולחן דחוששין כיון שמדליקין בפנים אולי ישתמשו בנרות של חנוכה ולאו אדעתייהו אבל מעיקר הדין כיון שיש לו נר על שולחנו א"צ להדליק נר נוסף:

(טו) שאם ישתמש וכו':    ועיין מ"א שלכתחלה אין להשתמש אצל כולן יחד כ"א לאור הנוסף [או להשמש] בלבד כשהוא אחד בפני עצמו דהרואה יאמר לצרכו הדליק כולן דלפעמים אדם מדליק כמה נרות ועיין בה"ל:

(טז) ויניחנו מרחוק וכו':    כדי שיהיה היכר כמה נרות מדליקין באותו יום ולא יחשבוהו עמהם:

(יז) מניח אצלן וכו':    וטוב שלבד זה יניח נר על השלחן:

(יח) השמש שבו וכו':    ואפילו רבים המדליקין כיון שכל אחד מניח נרותיו במקום מיוחד כנ"ל בסימן תרע"א ס"ב בהג"ה צריך להניח שמש אצל כל אחד ואחד אפילו יש נר על השולחן דשמא ישתמש אצל הנרות:

(יט) עדיף טפי:    דבזה מוכח בהדיא לבני הבית שאינו ממנין הנרות:

(כ) יותר ארוך וכו' שאם בא להשתמש וכו':    ר"ל דכיון שהוא גדול עיקר תשמישו ממנו וה"ה אם מעמידו גבוה קצת משאר הנרות שפיר דמי:

(כא) אם נתערב וכו':    ר"ל לאחר שהודלק שנעשה בו מעשה נתערב [דמקודם לכן לא נאסר דהזמנה לנר חנוכה לאו מילתא היא] ואח"כ כבה בתוך זמן שיעורו ופסק בתה"ד דלא בטל אפילו באלף דהיינו ליטול אחת מתוכן להדליקו ולהשתמש בו וה"ה בעודן דולקין לא יטול אחד מתוכן להשתמש בו לאורו והכל מטעם דהוא דבר של מנין ור"ל דאפילו במקום שרגילין למכור הנרות במשקל מ"מ נרות של מצוה הכל מונין אותן בכל לילה ודבר שבמנין חשוב הוא ולא בטיל:

(כב) דהוי דבר של מנין:    ורש"ל חולק ופוסק דחד בתרי בטל. ועיין בט"ז שכתב דאפילו להרמ"א דוקא כשנתערב בתוך ימי חנוכה דחשובין הן דהן ראויין למצוה ביום המחרת אבל אם נתערב ביום השמיני וכ"ש לאחר מכן כבר בטל חשיבותו ודינו לכו"ע כיבש ביבש ובטל ברוב:

(כג) כל כך שבודאי וכו':    פי' אם נתערב נר חנוכה א' מדליק ב' ואם נתערב ב' או ג' ידליק אחד יותר כדי שימצא בו נר של היתר ג"כ:

(כד) מותר להשתמש אצלן:    דהא הדלקת השמש הוא כדי שישתמש לאורן ש"מ דאם הם ביחד מותר לשמש אצלן ויש מן הפוסקים דס"ל דדוקא שמש שעומד למעלה מכל הנרות שרי דאז עיקר תשמישו לאור השמש משא"כ בזה שמשתמש לאור כולן הרי מתהנה ג"כ מנר חנוכה והנה במ"א ופר"ח הסכימו דהדין עם הרמ"א אמנם הגר"א לעיל בסימן רס"ד האריך בזה ומשמע דלדבריו אין הדין הזה מוכרע וכן במור וקציעה משמע דלמעשה יש להחמיר בדין זה:

ביאור הלכה

(*) ויש מי שמתיר בתשמיש של קדושה:    עיין בט"ז שהאריך והעלה דאף לדעה זו היינו דרך ארעי דוקא אבל לימוד דרך קבע לכו"ע אסור ועיין בא"ר ובחמד משה שחולקים עליו ודעתם דלדעה זו אף דרך קבע מותר [וקושיותיו תירצו האחרונים עיין ביד אפרים ובמאמר מרדכי ובח"מ] וא"כ אפשר לומר דדעה הראשונה האוסרת הוא דוקא אם הלימוד היה בדרך קבע אבל לא בדרך ארעי ומה שהביא המגן אברהם בסק"ב ראיה ממה שכתבו הפוסקים דאפילו לאכול אצלן אסור כבר כתב הח"מ דאין ראיה זו מכרחת דאולי אכילת קבע אמרו ומה שכתב עוד וכן מוכח סימן תרע"ח גם מהתם אין ראיה דאכילת שבת ודאי קבע הוא ולא ארעי. והנה באמת הלא ידוע דעת הרא"ש דתשמישי ארעי שרי (ורק בענין הרצאת מעות כשמקרב ידיו אצל נר חנוכה אז אסור משום דהוי גנאי להן אבל בעלמא שרי ומה שהקשה הט"ז עיין בח"מ) ורש"ל פסק ג"כ הכי וע"כ לענ"ד בענינינו דמספקינן לענין לימוד דרך ארעי אין להביא ראיה להחמיר ממה שהביא המגן אברהם בסק"ג ד"ה ואפילו תשמיש וכו' וכ"פ רש"ל דהלא רש"ל כתב בהדיא דדוקא הרצאת מעות מאחר שמקרב ידיו אל הנר אבל שאר תשמישי ארעי שרי עכ"ל וע"כ לענ"ד אפילו אם נפסוק להלכה כמסקנת המגן אברהם בסק"ב דבתשמישי ארעי אפילו כשאין ידיו סמוכות לנר אסור ושלא כדעת ב"י וד"מ ורש"ל שהעתיקו דבריו להלכה כשנצרף לזה ג"כ כשהוא תשמישי קדושה ובדרך ארעי כגון ללמוד לפניהן דרך ארעי אפשר דלכו"ע אין להחמיר וצ"ע. ודע עוד דאפילו ללמוד בדרך קבע אפשר דאין להחמיר רק בכדי שיעור המבואר לעיל סימן תרע"ב סעיף ב' אבל לא בתר זה והיינו אפילו אם נרצה להחמיר שם שלא כדעת המחבר הוא רק לדבר הרשות אבל לא לדבר מצוה וצ"ע ויותר טוב אם הוא חול ואין לו נר אחר ללמוד לפניו שיכבנה לאחר כלות השיעור ויחזור וידליקנה:.

(*) שאם ישתמש וכו':    עיין במגן אברהם שכתב אבל מ"מ אסור להשתמש אצלן וכו' עיין בפמ"ג שפירש דאף נגד אור הנוסף או השמש ג"כ אסור לכתחלה והמעיין ברבינו ירוחם שהובא בב"י לא משמע כן אלא דנגד השמש כשמניחו בפ"ע רחוק קצת מהנר מותר לשמש נגדו וכ"כ במחה"ש בביאור דברי המגן אברהם ע"ש אח"כ מצאתי בא"ר שהסכים ג"כ לדינא דנגד השמש מותר להשתמש. ועיין בשע"ת סוף ד"ה השמש דעתו נמי כמו שכתבנו:.

(*) יהיה לאור הנוסף:    הנה לדעת הב"ח הוא כפשטיה דאך נגדו מותר לשמש אבל נגד כולן יחד אסור כיון שיש נר חנוכה בתוכם וכן מוכח דעת הר"ן כמו שכתב הפר"ח כאן והגר"א בסימן רס"ד ולדעת רמ"א בסוף הסעיף כיון שיש נר חול בתוכם שוב אין ביזוי מצוה בהשתמשו נגד כולם כיון שיש שם נר הנוסף או השמש והיה די לו לשמש נגד אורו בלבד ולא מהני ליה נר חנוכה [ולפי דבריו מש"כ יהיה לאור הנוסף היינו שאור הנוסף הלא יועיל לו ג"כ לשימושו ולהכי שרי] וכן הסכים המגן אברהם והפר"ח להקל [אלא שהפר"ח סיים דאם אין די לו לתשמישו בהנר של חול דהיינו דבר שהוא צריך עיון גדול וצריך לזה הענין ג"כ האור של נר חנוכה באופן זה בודאי אין להקל] אלא דהמ"א סיים דלדברי המלחמות אין להשתמש נגד כולן בענינינו מטעם אחר שלא יאמרו לצרכו הדליקן [אבל נגד השמש לבד אין להחמיר וכמו שכתבנו לעיל] משא"כ שם לענין תערובות לא שייך זה וכמו שכתבנו שם בשם המחה"ש ע"ש:.

(*) ואז מותר וכו':    עיין במ"ב ד"ה מותר ואע"ג דמ"א גופיה כתב בסק"ד בשם המלחמות אע"ג דאיכא שמש לא ישתמש אלא לאור השמש ולא לאור נ"ח היינו משום דנ"ח דולק למצותן לכן צריכין הכירא שהודלק לשם מצוה ואם ישתמש אצלן יאמרו לצורכו אדלקיה דלפעמים מדליק כמה נרות משא"כ הכא בתערובות כשידליקן לא ידליקן לשם מצוה כ"א לצורכו ואין צריך נר התירא כ"א דלהשתמש לנר האסור בלבד לא שרינן וכיון דאיכא חד נר היתר תו לא מקרי נהנה מדבר איסור [מחה"ש ועיין בח"מ דבנתערבה אחר שכבתה מסכים גם הוא לדינא דרמ"א להקל משא"כ בדינא דמלחמות הנ"ל עי"ש]:.




▲ חזור לראש