שולחן ערוך אורח חיים תרמט ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אורח חיים · תרמט · ג · >>

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה

שולחן ערוך

וכן של עיר הנדחת ושל אשירה של ישראל פסול אבל של עבודת כוכבים לכתחלה לא יטול ואם נטל יצא מיום ראשון ואילך דלא בעינן לכם:

הגה: ודווקא שלא נתכוין לזכות בו אבל אם נתכוין לזכות בו הוי ליה של ישראל דאינו יוצא בו ודוקא קודם שנתבטל אבל אם נתבטל ביד עכו"ם אפילו מכוין לזכות בו אחר כך יוצא בדיעבד (רבינו ירוחם נתיב ח' חלק ג' ור"ן). ועיין לעיל סימן תקפ"ו:

מפרשים

ט"ז

(ב) של ישראל — דעבודת אלילים של ישראל לא מהני לה ביטול:

(ג) מיום ראשון ואילך — זהו דברי רבא בגמרא, דאמר בדף ל"א: לולב של עבודת אלילים ששימשו בו לעבודת אלילים לא יטול, ואם נטל יצא. ופירשו בו הר"ן והמגיד, דזהו ביום טוב שני, שאדם יוצא בשאול. וקשיא לי, דהא פרכינן שם על רבא ממתניתין דתנן: של אשרה פסול, ומשני באשרה דמשה כו'. ולפי זה לא פריך מידי, דהא קודם לזה ריש פירקין סבירא ליה לרבא כרבי יצחק בר נחמני, דאמר על מתניתין דתנן גזול פסול: לא שנא אלא ביום טוב ראשון, אבל ביום טוב שני מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול. ואיתא שם, רבא אמר: לעולם ביום טוב ראשון כו', ואם כן, הכי נמי בשל אשירה ודאי מיירי ביום טוב ראשון, והא בהדי הדדי מתנייא. ומדברי הר"ן משמע דלא גריס "רבא אמר לעולם ביום טוב", אלא "רב אשי", דכתב: והרז"ה פוסק כרבי יצחק בר נחמני, משום דפריק רב אשי אליביה. והיינו תירוץ דלעיל, "לעולם ביום טוב ראשון". והא דכשר אחר יום ראשון אף על גב דאסור בהנאה, דמצוות לאו ליהנות ניתנו:

  • כתוב בלבוש: יש רוצים להכשיר אותן האתרוגים הבאים מן הפרדס שקורין גרטיז"א. ואני אומר שהם פסולים מן התורה, שהרי ידוע שהם מורכבים, שהורכב ענף מאילן האתרוג בתוך אילן מראנ"ץ או לימונ"א או איפכא, והרי נעבדה בו עבירה דהרכבה. ואף על גב שהרכיבו עכו"ם, הא איכא למאן דאמר בפרק דיני ממונות דאפילו בן נח מצווה על הרכבת אילן, וכיון דנעבדה בו עבירה, אף על גב דמותר באכילה, אמאיס לגבוה, דומיא דבהמת כלאים, דאף על גב שמותר באכילה – אסורה לקרבן, מטעם דנעבדה בה עבירה, דמאיסה לגבוה, הכי נמי הכא כן נראה לי, עד כאן לשונו.

וקשיא לי, דאם כן מאי אהני הא דאמר רבא להנהו תגרי מוכרי הדס, דכי זבינתו אסא מעכו"ם, דלא ליגזזו אתון אלא לגזזי אינהו ויהבי לכו, מאי טעמא? סתם עכו"ם גזלני ארעתא נינהו כו' כדאיתא בדף ל'. דהא סוף סוף עביד העכו"ם עבירה ואמאיס לגבוה, לפי דבריו, דהא בן נח נצטווה על הגזל. ותו, דאיתא בסימן י"א הלכות ציצית: המשתחוה לפשתן נטוע – כשר לציצית, שהרי נשתנה. כל שכן כאן שאין לך שינוי גדול מזה, שאחר שנעשה ההרכבה נתגדל האתרוג ונעשה בריה חדשה.

ותו קשה ממה שכתוב בפרק מרובה דף ע"ח גבי קדשים: "או כבש" פרט לכלאים, למה לי קרא? תיפוק ליה דהויא לה מצוה הבאה בעבירה לפי דבריו. אלא ודאי דלא שייך כאן מצוה הבאה בעבירה, מטעם שזכרנו.

  • ונראה לי לאסור מטעם אחר, דבפרק מרובה שם אמרינן: "אלא אי אמרת לרבויי אתא, תרי ריבויי למה לי? השתא כלאים אתרבי ליה, נדמה מבעיא?" שמע מינה דכלאים יש לאסור טפי מנדמה. והכא חזינן דאתרוג דנדמה אסור, דאיתא דף ל"ו: "דומה לכושי פסול", פירש רש"י: גדל כאן ונדמה לכושי, נדמה הוא ופסול; ואם כן, כל שכן כלאים דפסול באתרוג. והאי גרטיז"א הוא כלאי האילן, פשיטא דפסול.

אלא דקשה, מנלן איסור כלאים ונדמה באתרוג? דהא בקדשים בכור ומעשר צריך קרא שם בפרק מרובה; ואם כן, אתרוג מנלן? ויש לומר, דהא כתב הרא"ש בפרק לולב הגזול בפשט דנולד בו סימני טריפות מהו, דפסולי דאתרוג אין עיקרן אלא מדברי סופרים, והשתא דתקון רבנן באתרוג, כעין דאורייתא בקדשים. וכן כתב הר"ן בריש פרקין, דפסול "הדר" מסרה הכתוב לחכמים איזה "הדר". ולדעת הטור דכתב בסימן תרמ"ח דספיקא דאורייתא הוא, צריך לומר דהלכה למשה מסיני הוא בפסולי אתרוג, ואם כן גם גבי כלאים הוי כן.

אלא דקשה על זה, אם אתרוג המורכב הוא פסול, אמאי אמרינן דף ל"א: לא מצא אתרוג לא יביא לא רמון ולא פריש ולא דבר אחר, ולא אמר לרבותא, "ולא יביא אפילו אתרוג המורכב"? וכעין קושיא זו איתא באשר"י לעניין אתרוג פסול, דיש מדקדקים, למה אמר פריש ורמון ולא פסול אחר? ויש לדחות, דלרבותא נקט פריש ורמון, אפילו שהוא הדר ושלם כו'. וזה לא שייך לתרץ במורכב, דהא המורכב גם כן הדר ושלם. ותו, דאטו אתרוג כתיב בקרא? והלא לא כתיב אלא "פרי עץ הדר", ודרשינן מיניה אתרוג כדאיתא בגמרא הרבה דרשות על זה; והאי מורכב יש בו כל המעלות שיש לאתרוג. ואי משום שנתערב בו דבר שאין בו מעלת האתרוג, אמאי לא מדמיה לההוא דאותו ואת בנו דף ע"ט בסוגיא דתייש הבא על הצביה, דסבירא להו לרבנן שם "ואפילו מקצת שה" אמרינן, הכי נמי אמרינן, כיון שיש בו מקצת פרי עץ הדר, ולא יזיק לו תערובות מידי אחרינא שבו.

והא דהבאתי מ"נדמה" דפסול, יש לדחות, דשאני נדמה דלאו הדר הוא, כיון דהוא לאו אורחיה.

  • ונראה לעניות דעתי, דביום הראשון ודאי אין ליטלו, כיון דחסר פסול בו, כי חשבינן לההוא חלק של המין האחר כמאן דליתיה, אשתכח שמה שנשאר מחלק האתרוג הוא חסר. ולפי זה אין לפוסלו בשאר הימים דחסר כשר בהם. מכל מקום יש [חשש שמא] הרוב מחמת חלק שאין מין האתרוג, ולא נשאר בשיעור מחלק האתרוג ואסור אפילו בשאר ימים.
  • ונראה דאפילו ליטלו בלא ברכה, שלא תשתכח תורת אתרוג, לאו שפיר דמי לכאורה; דהא אמרינן בגמרא: "לא מצא אתרוג, לא יביא דבר אחר. פשיטא? מהו דתימא לייתי, כי היכי דלא תשתכח תורת אתרוג? קא משמע לן, זימנין דנפיק חורבא מיניה, דאתי למיסרך". והיינו בשאר מינים שאינם אתרוג כלל, כל שכן בזה המורכב, שיסברו שהוא אתרוג כשר. ואפשר דמשום הכי אמר פריש או רמון לרבותא, דאפילו בזה גזרינן שמא אתי למיסרך, וכל שכן במורכב.

אלא דמכל מקום, כיון דאין האיסור ברור הוא, לא גזרינן ביה, ויש ליטלו כל ז' בלא ברכה, כן נראה לעניות דעתי:

שוב ראיתי בתשובת רמ"א סימן קכ"ו שכתב מהר"י פדואה: זיל קרי ביה רב הוא בארצנו, שאין יוצאין בו אפילו על ידי הדחק. ונתן בהם סימנים שם, הא' כי המורכבים הם חלקים, ולאתרוגים בליטות קטנות בכל גופם וגובה להם. הב', דמורכב העוקץ בולט, ובאתרוג [העוקץ] (האתרוג) שוקע. עוד נתן סימן במה שבתוכו:

מגן אברהם

(יא) ושל אשירה:    אפי' נטעו ולבסוף עבדו כ"מ בתו' דף ל"ב ובע"א דף מ"ז:

(יב) של ישראל פסול:    דכתותי מכתת שיעוריה:

(יג) יצא מיום כו:    אף על גב שאסור באכילה ובהנאה מ"מ כיון שאם נתבטל מותר באכילה יצא כדאית' בגמר' גבי דמאי ע"ש:

באר היטב

משנה ברורה

(יח) של עיר הנדחת - משום דלשריפה קאי דכתיב ואת כל שללה תקבוץ וכו' ולולב בעי שיעור ד' טפחים [כדלקמיה בסימן תר"נ] וכיון דהאי לשריפה קאי אין שיעורו קיים דכשרוף דמי ולכן פסול אפילו ליום שני:

(יט) ושל אשירה - הוא אילן שעובדין אותו. ואם נטעו ולבסוף עבדו אז הפירות שגדלו קודם העבודה מותרים להדיוט ואסורים לכתחלה לגבוה דמאיס ואותן הפירות שגדלו אחר שנעבד אסור אף להדיוט בהנאה כדאיתא ביו"ד סימן קמ"ה ופסול אף ביום שני ועיין לקמיה בסוף ס"ד:

(כ) של ישראל פסול - דכיון שאין ביטול העכו"ם מועיל לה להתירה בהנאה הרי היא עומדת לשריפה וכל העומד לשריפה כשרוף דמי ואין שיעוריה קיים וכנ"ל:

(כא) לכתחלה לא יטול - אפילו אם ביטלה העכו"ם דשרי להדיוט לגבוה אסור דמאיס:

(כב) ואם נטל יצא - וא"צ לחזור וליטול ואפילו אם לא ביטלן העכו"ם והרי היא אסורה עדיין באכילה ובהנאה מ"מ כיון שמועיל לה ביטול להתירה בהנאה הרי אינה עומדת לשרפה שאפשר שיבטלנה העכו"ם ומה שנוטלה לצאת בה אינה חשובה הנאה דמצות לאו להנות ניתנו וכנ"ל:

(כג) דלא בעינן לכם - אבל ביום ראשון דבעינן לכם אינו יוצא בה אפילו בדיעבד כ"ז שלא ביטלה העכו"ם דאסורה בהנאה ולא מקרי לכם:

(כד) וע"ל סימן תקפ"ו - ר"ל דשם הביא רמ"א דיש מחמירין אפילו בשל עכו"ם שלא לצאת אפילו בדיעבד קודם שנתבטל ולענין דינא עיין לעיל בסימן תקפ"ו סקי"ח במ"ב:

ביאור הלכה

פירושים נוספים

▲ חזור לראש