שולחן ערוך אורח חיים תרמח ז
<< · שולחן ערוך אורח חיים · תרמח · ז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
ניטל דדו, והוא הראש הקטן ששושנתו בו, פסול:
- הגה - ויש מחמירין אם נטלה השושנתא, דהיינו שאנו קורין פיטמא (ר"ן), וטוב להחמיר במקום שאפשר, מיהו לענין דינא אין לפסול אא"כ ניטל הדד, דהיינו העץ שראש הפיטמא עליו; והראש נקרא: שושנתא (המגיד) ; וכל זה דוקא שניטלה, אבל אם לא היה לו דד מעולם, כשר, וכן רוב האתרוגים שמביאים במדינות אלו (הרא"ש):
מפרשים
ט"ז - טורי זהב
ניטל דדו. בגמ' נטל' פטמתו פסול' תנא ריב"א ניטל' בוכנתו פירש"י בוכנתו לפי שהוא חד ועשוי כמין בוכנ' וניטל עוקצו כשר היינו זנבו ז"ל מורי הזקן רבינו יעקב אבל ר"י הלוי היה מפרש פטמתו ועוקצו שניהם בזנב עוקצו שניטל העץ מה שחוץ לגומא שבאתרוג כשר פטמתו שנטלה העוקץ מתוך האתרוג וחסרו לפיכך פסול והיינו דתנא ריב"א ניטל' בוכנתו מה שנכנס בתוך האתרוג כבוכנא הנכנס ומכה באסותא ולשון רבינו יעקב נ"ל עכ"ל ופי' דברי רבינו יעקב נ"ל דכן הוא דהדד של אתרוג הוא חד ודק ועשוי כבוכנ' דהיינו שיש בראשה השושנ' וזהו כמו בוכנ' של אסות' שיש בראש' כמין כפתור עגול שמכה בו וכת' הרא"ש לפי' ר' יעקב אין פסול בעוקץ כלל אפי' נתלש ונשאר מקומו גומא לפי שלא נחסר מגוף האתרוג כלום ולפי' ר"י הלוי אין פסול בפיטמא שבראש האתרוג ור"ת פי' שניהם בראש האתרוג שיוצא מתוך חודו של אתרוג כמין עוקץ בולט וקשה כעץ ונטלה פטמתו היינו בוכנתו כלומר שנטל אותו העוקץ ממקום חבורו ונשאר כמין גומא בראש האתרוג ולפי זה אין פסול בזנב האתרוג ובערוך פי' בשם ר"ח פטמ' היא דד והיא החוטם (בתוס' כתוב של החוטם) ונטל' בוכנתו היינו העץ הניתן באתרוג משמע דפטמתו ובוכנתו תרי מילי נינהו זה בראשו וזה בעוקצו ור' יצחק בא להוסיף על המשנ' לא לפרש וכ"כ הרי"ף והרמב"ם וכן נהיגין לפסול בשניהם כשהיה פיטמא בראש האתרוג וניטלה כו' וכן אם ניטל העוקץ ולא נשאר ממנו כלל באתרוג פסול אבל אם נשאר בו כל דהו כשר עכ"ל וכת' ב"י מדמפליג הרא"ש בעוקץ בין נשאר ממנו באתרוג בין לא נשאר ובפיטמא לא מפליג משמע דכל שניטלה קצת הפיטמא אע"פ שנשאר הגומא מלאה פסול ואיני מכיר משמעות זה דהא כ' הרא"ש וכן אם ניטל העוקץ ולא נשאר ממנו כלל באתרוג פסול אבל אם נשאר בו כל דהו כשר עכ"ל משמע דבנטילת שניהם שוה והא דלא זכר בפיטמא שלא נשאר ממנו כלל באתרוג דלא פסיקא שיש שם גומא דהרבה פעמים אין גומא שם בראש האתרוג אלא משופע וחד ובראשו נדבקת בהדד שהיא הפיטמא וסתם ניטל היינו כולו ותו דבעוקץ יש שם ודאי נטילה בכל אתרוג דהא חותכין אותו שם מן האילן ע"כ הוצרך להזכיר עד היכן פוסלת הנטילה וכן כתב ב"י בשם א"ח בהדיא וז"ל אבל אם ניטלה השושנה לבד או העוקץ לבד או שניהם ושני הבוכנות קיימות כשר וכן ראוי להורות ולעשות מעשה ולא יותר עכ"ל וכ"כ ב"י שמשמע כן מדברי הר"ן וכ"מ דברי הרמב"ם שהוא לשון הש"ע כאן ניטל דדו כו' דסתמא ניטל כולו קאמר וכ"מ לשון המגיד שכתב משמע מלשון רבינו שאינו פסול בנטילת השושנה בלבד אלא בנטילת הדד והוא העץ שהשושנה בו וכן עיקר וכן ראוי להורות כו' עכ"ל משמע דנטילת כל הדד קאמר דאי פסול במקצת הרי יהיה פסול בנטילת השושנה דהא השושנה הוא מגוף הדד ואם נטלה היא הרי נטל מקצת הדד דלמה יהיה חמור יותר נטולה קצת הדד שאחר השושנה מן אותו חלק שבה השושנה אלא ודאי אנטילת כל הדד קאמר דפוסל ולא ניטל מקצתו וכן הוא משמעות דברי רמ"א כאן שפוסל בניטל הדד והיינו כולו כנלע"ד:
ויש מחמירין שאם ניטל' השושנתא כו'. אין שום דיעה מפורש בזה אלא שהרי"ף כתב פי' פטמתו דד של אתרוג והוא חוטמו כדתנן פטמא של רמון והיא שושנתא עכ"ל וכתב הר"ן שלהרי"ף הוה הפיטמא השושנה עצמה ול"נ וכו' והב"י כתב שגם להרי"ף הפוסל הוא בדד עצמו ולא בשושנה דהא קאמר דד והוא חוטמו ואין השושנה קרויה דד אלא חוטם ע"כ והא דקאמר הרי"ף והיא שושנתו פי' הדד עצמה נקראת שושנתו כיון שיש בה שושנ' קרויה על שמו וכן י"ל לשון הטור שכ' ניטלה פטמתו והוא הפרח שבראשו כו' היינו הדד עצמה קרויה ע"ש הפרח שבראש הדד וכ"מ מלשונו ברמזים שכתב ניטל פטמתו פסול והוא הפרח שבראשו שבולט מראשו של אתרוג כו' ואי אפרח עצמו שהיא השושנה לא הל"ל שבולט מראשו של אתרוג אלא הל"ל שבולט מראש הדד אלא ודאי אדד עצמו קאמר וקראו פרח ונלע"ד דאם יש אתרוג לפנינו מהודר בשאר המעלות רק שאין לו השושנה או שניטל קצת מהדד שלמעלה ואתרוג אחר שאינו מהודר בשאר המעלות רק שיש לו שושנה אין להשגיח בהך שושנה וכ"ש במקום שיש ספק אם היה לו כלל שושנה כיון שכתבו הר"ן והמגיד והב"י בשם א"ח שכן ראוי להורות הלכה למעשה ודאי ראוים הם לסמוך עליהם הלכ' למעשה:
מגן אברהם
(ח) ניטל דדו: הוא העץ העל ראש האתרוג והשושנתא עליו:
(ט) אא"כ ניטל הדד: משמע מלשונו דוקא שניטל כולו כמ"ש הר"ן אבל הב"י ולבוש כתבו להחמיר אפי' ניטל מקצתו: ונ"ל דעכ"פ בעי' שינטל עד האתרוג כיון דהטעם משום חסר כמ"ש סי' תרמ"ט ס"ה בהג"ה א"כ בניטל כל שהוא לא מיקרי חסר דאין זה חסרון הניכר ולכן כתבו כל הפוסקים ל' ניטל ועיין בשל"ה:
(י) אם לא היה לו דד: וניכרים הם כי יש במקום פיטמ' כמו גומא מתחלת ברייתו [מבי"ט ח"ג מ"ט ועיין רדב"ז סי' קי"א כ"ה]:
באר היטב
(יא) דדו: היא העץ שעל ראש האתרוג והשושנת' עליו ועיין ט"ז.
(יב) הדד: משמע מלשונו דוקא שניטל כולו. אבל הב"י וב"ח ולבוש כתבו להחמיר אפי' ניטל מקצתו וכהמ"א ונ"ל עכ"פ בעינן שניטל עד האתרוג כיון דהטעם הוא משום חסר כמ"ש סי' תרמ"ט סעיף ה' בהג"ה א"כ בניטל כל שהוא לא מיקרי חסר דאין זה חסרון הניכר ועשל"ה.
(יג) מעולם: וניכרים הם כי יש במקום פיטמא כמו גומא מתחלת ברייתו מבי"ט כנה"ג ועיין רדב"ז סי' קי"א. ועט"ז שהעל' דאם יש אתרוג לפנינו מהודר בשאר המעלות רק שאין לו הלך שושנה או שניטל קצת מהדד של מעלה ואתרוג אחר שאינו מהודר בשאר המעלות רק שיש לו שושנה אין להשגיח בהך שושנה וכ"ש במקום שיש ספק אם היה לו כלל שושנה דאין להחמיר עיין שם.
משנה ברורה
(כט) ניטל דדו - הוא העץ שעל ראש האתרוג כמו חוד הדד ותחוב בתוכו והשושנתא עליו:
(ל) פסול - דהו"ל כחסר והנה מלשון ניטל הדד משמע דניטל העץ אף מה שתקוע בתוך האתרוג ונעשה שם כמו גומא ולפיכך פסול אבל אם ניטל רק מה שלמעלה מן האתרוג אין להחמיר וכן הסכים הט"ז לדינא אבל יש מן הפוסקים שמצדדים להחמיר אפילו אם לא ניטל רק למעלה מן האתרוג וסוברים דזה הוי בכלל חסר לדידהו ואם נשאר מן העץ למעלה מן האתרוג כל שהוא דעת המ"א דאין להחמיר בזה:
(לא) במקום שאפשר - היינו שאפשר ליקח יותר מובחר מזה אבל אם הוא המובחר אין להחמיר בשביל השושנתא. ומ"מ נראה דדוקא אם חסר רק השושנתא אבל אם חסר גם מקצת מן העץ אף שיש עוד קצת עץ למעלה מן האתרוג טוב להדר ליקח אחר אם אפשר לו כי יש מחמירין גם בזה:
(לב) כשר - כיון שכך היא ברייתן וזהו דרך גידולן אין לכנותם בשם חסרים או שאינן הדר וניכרים הם כי יש במקום פטמא כמו גומא מתחלת ברייתו וכתב בבכורי יעקב דזה דוקא רק כשיש גומא מעט שאין כאן פסול רק משום חסר וכיון שמתחלת ברייתו הוא כן ולא נחסר ממנו כלל לא מקרי חסר אבל לפעמים יש גומא עמוקה שחללה עד חדרי הזרע וניכר ע"י שיכניס לתוך החלל מחט או שאר דבר דק בזה נראה דפסול גמור הוא שהרי נקב בתולדה פסול כל היכי דניקב פסול כדאיתא ביו"ד סימן מ"ג בפמ"ג וכיון דניקב עד חדרי הזרע פסול ה"ה בניקב בתולדה:
ביאור הלכה
(*) מיהו לענין דינא אין לפסול וכו': וכן הסכימו האחרונים דבניטלה השושנה לבד בודאי אין להחמיר כדמוכח מן המחבר ומור"ם וש"פ. וכתב במאמר מרדכי דמאי דמשמע מדברי הרב ב"ח דשושנתו ודדו חדא מילתא היא ואין היתר אלא בנפילת הפרח שהוא הנץ שנופל ממנו על הרוב קודם שיגמר ויעשה בו פיטמא הוא היפך משמעות דברי הפוסקים ע"ש. גם על יתר דבריו שם שכתב דלדעת הר"י בר יקר יש להחמיר בניטל קצת מן הדד השיג הרבה ע"ש. ודע עוד דעיקר מה שאיזה מחמירים בניטל שושנתא לבד הוא מפני לשון הרי"ף אכן כבר דחה הב"י ואמר דמהרי"ף אין ראיה דאפשר דהוא סובר ג"כ כמו הרמב"ם שאינו פוסל בניטלה השושנה לבד ע"ש. ולפי מה שזכינו עתה לאורו של רבינו חננאל שיצא לאור יראה בהדיא שכל דברי הרי"ף בענינינו לקוחין מדברי הר"ח ובדברי הר"ח כתוב בהדיא ניטלה פטמתו חוטמו של אתרוג ושושנתו וכו' והוא ממש כדברי הרה"מ בדעת הרמב"ם וכן הוא ג"כ כונת הרי"ף בבירור וכמו שכתב הב"י מדעתו הרחבה: