מגן אברהם על אורח חיים תרמח
סעיף א[עריכה]
אפילו כמוש שקורין וועל"ק פסול (תשובת מהרי"ל סי' ה' ד"מ) וכ"כ הרוקח וצ"ע דאי' בהדיא בסוכ' דף ל"א וכולן כמושים כשרים והביאו הרא"ש ורי"ו ובאמ' במרדכי משמע דכמוש פסול שכ' שכשר בשעת הדחק אבל בב"י סוף סי' תרמ"ט כ' הגי' כבוש ע"ש וכ"מ דאי כמוש היאך כתב המרדכי יבש בשעת הדחק ופי' ראבי"ה דה"ה לכמוש וכו' הא בכלל ר' ק' דכיון דיבש כשר כמוש בכלל אלא כמ"ש הב"י עיקר דהגי' הוא כבוש אבל כמוש כשר לעולם ובהג"א פ"ג כ' ע"ש ראבי"ה אתרוג כמוש ומנומר שהוא פסול אם חתך מה שהיה יבש כמוש ומנומר פסול עכ"ל ויש לדקדק דבתחלה כ' כמוש וסיים יבש כמוש אלא ע"כ מיירי שיבש והא דקרי ליה כמוש היינו משום שאינו יבש כולו אלא מקצתו וכ"כ בש"ג חזזית העולה בתלוש אינה אלא מחמת יובש וכמושות וכשר עכ"ל ואפשר לו' דכשנכמשה כולה פסול מקצתו כשר דהא בגמר' מדמי אתרוג לטריפות דריאה ובריאה נמי דינא הכי ומ"מ נ"ל להקל מאחר שכל הפוסקים כתבו דיבש פסול משמע דכמוש כשר ובלבד שיבדקנו:
(א) מחט: ויזהר שלא יעשה נקב מפולש דהיינו שיתחב בחזקה המחט עס' ב"ג (ב"ח):
סעיף ב[עריכה]
(ב) מפולש: ואם נקבה הקליפה העבה מצד זה לצד זה מקרי מפולש לכ"ע:
(ג) כאיסר: כגון שתחב בו יתד רחב ועיין ביורה דעה סימן ל"ד ס"ג בענין שיעור כאיסר: נ"ל דאם הנקב מרובע או ארוך רואין אי כד מעגלת לה הוי כאיסר פסול וכ"ה ביורה דעה סימן ל"ד לענין גרגרת דלא כמ"ש בכ"ה בשם רדב"ז שדקדק מלשון הרמב"ם להכשיר אם הוא מרובע עד שיכנס לתוכו איסר ע"ש ואין זה כדאי להקל מדקדוק קל דיש לומר דמה דנקט הרמב"ם או יתר לאשמועינן דאף שיתר כשר בשאר הימים:
סעיף ד[עריכה]
(ד) שנימוח: ויש לדקדק האיך אנו יודעין שחדרי הזרע קיימים בפנים ואפשר לומר דכשנימוח ונעשה כמים נרא' מבחוץ מעבר לעבר ויראה אם חדרי הזרע קיימים [ב"ח] וזה דבר שהחוש מכחישו ונ"ל דיכול להרגיש במשמוש היד:
סעיף ה[עריכה]
(ה) נסדק: משמע דמיירי מצד א':
(ו) בנסדק רובו: משמע אפי' נסדק מצד א' ולא דק דדוקא למ"ד בב' צדדין הוא דפסול ברובו אבל למ"ד מצד א' בעי' כולו [ב"ח] ולי צ"ע דהא מדמי לה לגרגרת ובגרגרת בעינן שנסדק כולו וגירסתנו בר"ן הוא לארכו ברחבו משני צדדין ונ"ל דה"פ בין שנסדק לארכו ובין שנסדק ברחבו בעינן משני צדדין ואף על גב דבגרגרת אם נפסק לרחבו טריפ' ברובו היינו משום דכשהבהמה פושטת צווארה מתקרע משא"כ כאן ואם כן ליכא למ"ד דטריפה ברובו ע"ש ולכן יש להקל:
סעיף ו[עריכה]
(ז) ירוק: אבל אם נשתנה מראיתו דינו כמו חזזית בס"ט [טור]:
סעיף ז[עריכה]
(ח) ניטל דדו: הוא העץ העל ראש האתרוג והשושנתא עליו:
(ט) אא"כ ניטל הדד: משמע מלשונו דוקא שניטל כולו כמ"ש הר"ן אבל הב"י ולבוש כתבו להחמיר אפי' ניטל מקצתו: ונ"ל דעכ"פ בעי' שינטל עד האתרוג כיון דהטעם משום חסר כמ"ש סי' תרמ"ט ס"ה בהג"ה א"כ בניטל כל שהוא לא מיקרי חסר דאין זה חסרון הניכר ולכן כתבו כל הפוסקים ל' ניטל ועיין בשל"ה:
(י) אם לא היה לו דד: וניכרים הם כי יש במקום פיטמ' כמו גומא מתחלת ברייתו [מבי"ט ח"ג מ"ט ועיין רדב"ז סי' קי"א כ"ה]:
סעיף ח[עריכה]
(יא) הגומא מכוסה: דאל"כ ה"ל חסר:
סעיף ט[עריכה]
(יב) על רובו: מדסתם משמע דס"ל רובו משני צדדים כמ"ש הטור:
סעיף י[עריכה]
(יג) שכולם מצד א': משמע דאם נתפשט מהם לצד השני מקרי רובו דהוי רוב היקפו אעפ"י שאינו רובו של כל האתרוג:
סעיף יא[עריכה]
(יד) מכשירין: דבידי אדם אפשר לצמצם וה"ל פרוץ כעומד (טור) עיין סי' תרל"א ס"ח ובתוס' סוכה דף ט"ו ע"ב:
(טו) ויש פוסלין: דבעי' רוב הנראה לעינים וקשה למה כ' בס"י דאם כלם בצד א' כשר הא ה"ל מחצה על מחצה ולכאורה בב' וג' מקומות גרע טפי מבמקום א' וי"ל דהתם מיירי שאינו מחצ' של כל האתרוג רק של היקפו כמש"ל ולכן כשר:
סעיף יב[עריכה]
(טז) פוסל חזזית: כמין ב' אבעבועות לפחות והוא שיהיו נראי' לעין כשאוחזו בידו [מבי"ט ח"ג סי' מ"ט]:
(יז) וכל שינוי מרא': משמע דוקא שינוי מרא' אבל לא שאר פסולים וכ"כ רי"ו נ"ח ח"ג והרא"ש דלא כהר"ן שפוסל גם בנסדק כל שהוא בחוטמו (ד"מ) ועס"ה ולדידיה אם נסדק בחוטמו פסול כל ז' דאין זה הדר כנ"ל וה"ה לכל פסולי האתרוג כ"כ הר"ן וצ"ע על הרב"י שכתב וי"א דה"ה ליבש כיון שכתב בס"ה דנסדק פוסל שם אם כן כל פסולי האתרוג בכלל וכ"ש יבש שפסול משום הדר דבזה אפי' הרא"ש מודה שפסול: ונ"ל דאתא לאפוקי מש"ג דס"ל דאם לא יבש כולו מקרי כמוש וכשר:
(יח) שינוי מראה: דוקא כשנראה להדיא לרוב בני אדם [מבי"ט ח"ג מ"ט]:
סעיף יג[עריכה]
(יט) אבעבועות: ודוק' כשהוא נולד מעצמות האתרוג אבל מה שנעשה מקומו עקום ואדום מחמת שעוקצים אותה קוצים כשר (מבי"ט ח"ג מ"ט רדב"ז ח"א קי"א):
(כ) דנחשבים מראה וכו': וא"כ אפילו גבוהים משאר אתרוג כשר (ת"ה ד"מ):
סעיף טו[עריכה]
(כא) ותפח: ר"ל נרקב וסרח פי' שריחו רע מחמת תולעים שאכלוהו [רש"י] משמע דאכילת תולעים לבד לא פסל עס"ב:
(כב) כבוש בחומץ: נרא' דלדידן דקי"ל כששרו במים מע"ל הוי כמבושל ה"נ גבי אתרוג פסול ומה שכתוב הטור ורי"ו בחומץ היינו דבחומץ אפי' לא שהה אלא כדי שירתיח הוי כמבושל עמ"ש סימן תע"ג ותקכ"ז:
סעיף כא[עריכה]
(כג) הירוק: ומהרי"ל הי' פוסל הירוק דשמא ישאר באותו צבע אא"כ התחיל להיות מוריק ככרכום עכ"ל מזה משמע דס"ל דהטעם משום דלא נגמר פריו ולכן כשמוריק קצת ככרכום כשר אבל הב"ח כת' דפסול גם משום הדר ולכן בעינן שיחזור כולו למראה אתרוג דלא כמנהג העולם שמכשירים במקצתו עכ"ל, ואפשר שלא עיין במהרי"ל וגם בתוס' ורא"ש משמע שהטעם משום שלא נגמר פריו אבל מ"מ הדר הוא כמסקנא דגמ' וגם י"ל דס"ל למהרי"ל דהתוספות והרא"ש ס"ל דאפי' ירוק ככרתי כשר אי ידעינן שדרכו להוריק וכ"מ מל' התוס' אלא שאין אנו סומכין ע"ז אא"כ התחיל וכ"מ לשון הש"ע שכת' שמשהין אותו ולכן אין לסתור המנהג: אתרוג המורכב מלימו"ני ואתרוג פסול, ויש בו ג' סימנים הא' המורכב חלק ולאתרוג בליטות קטנות בכל גופם וגובה להם הב' המורכב העוקץ בולט ועוקץ האתרוג שוקע, הג' הוא כי תוך המורכב דהיינו המוץ רחב והמוהל שלו רב והקליפה התיכונ' קצרה ובאתרוג הוא להפך כי הקליפ' רחבה והתוך קצר והוא כמעט יבש וסימנים אלו מובהקים לאתרוגים המורכבים הגדלים אצלנו אבל ממחוז פוליי"א באים אתרוגים אשר אנחנו מסופקים בהם אבל לא יוכלו להביא אליכם כי רב מכם הדרך וכו' והמורכב פסול אפי' בשעת הדחק עכ"ל ר"י פדואה בתשובת רמ"א סימן קכ"ו:
ובע"ש כתב עוד סימן שהאתרוג הגרעין זקוף לאורך האתרוג ובמורכב הגרעין מושכב לרוחב האתרוג ולבוש כת' אותו שקורין גרסק"י פסול משום שנעבד' בו עביר' כמו בהמת כלאים שפסול' להקרב' עכ"ל וק' דאם כן עז של כלאים יפסל קרנו לשופר וע"ק ל"ל קרא דכלאים פסול לקרבן ת"ל דנעבד' בו עביר' ועיין בב"ק דף ע"ז ע"ב ובחולין דף קט"ו עמ"ש סימן תקפ"ו ול"נ דפסול משום דלא מקרי אתרוג כלל ועיין בתוס' ריש דף ל"ג:
סעיף כב[עריכה]
(כד) לא נגמר פריו: ובלבד שלא יהא ירוק ככרתי כמ"ש סכ"א: