שולחן ערוך אורח חיים תרו ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אורח חיים · תרו · ד

דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה

שולחן ערוך

יזיכול לטבול וללקות מתי שירצה, רק שיהיה יחקודם הלילה. יטואינו מברך על הטבילה.

הגה: ואין צריך לטבול, רק פעם אחת כבלא וידוי, כאמשום קרי. והוא הדין דהטלת תשעה קבין מים כבנמי מהני (מהרי"ו וכל בו ותשב"ץ). מי שמת לו מת כגבין ראש השנה ליום הכיפורים, כדמותר לרחוץ ולטבול בערב יום כיפור, כהדיום כיפור מבטל שבעה (מהרי"ל הלכות שמחות). כואף על פי שנהגו שלא לרחוץ כל שלושים, כזטבילת מצווה מותר (דעת עצמו):

מפרשים

ט"ז

מגן אברהם

(ח) משום קרי:    ומי שאו' וידוי מנהג שטות הוא (מהרי"ו) ולפ"ז אשה ששמשה תוך ג' ימים צריכה לכבד ביתה בחמין שלא תפלוט ש"ז ודוקא שלא היה סמוך לטבילתה או סמוך לוסתה דבאותן שעות רגילות להתעבר ויש לחוש שתשחית זרע ההריון וי"א שהטעם דטבילה משום תשובה דהא אפילו נערים ובתולות שהן בני מצות טובלות ואפי' מי שטבל בער"ה ולא ראה קרי יחזור ויטבול ולפ"ז יש לטבול ג"פ וכ"כ ברוקח ויש לטבול קודם מנחה וכן נהג מהרי"ל ויש נוהגין לטבול אחר סעודה המפסקת שיהיה סמוך לי"ה כ"ז במהרי"ל עמ"ש סוף סימן תר"ז ועיין בשל"ה נ"ל דאפי' מי שס"ל דטבילה משום קרי אפ"ה אם טבל בער"ה יחזור ויטבול דשמא ראה מים חלוקי' או עכורים עיין במשנה פ"ח דמקוואות:

(ט) נמי מהני:    אם הוא מצטער בטבילה (מהרי"ו) ואם נכנס חציו לתוך המקוה ועל חציו האחר שפכו ט' קבין יצא ורשאי לסמוך עליו משנים ומשלשה כלים ובלבד שיתחיל השני עד שלא פסק הראשון אבל ד' כלים אין מצטרפין (משנה במקואות וב"י סי' פ"ח) וכ' הרר"י פ' מי שמתו דאפי' מריק מכלי א' צריך שיהיה באופן שיוכל להריק ממנו בלא הפסקה לאפוקי אם הוא בולע קצת או כבד הרבה כנ"ל לפרש דבריו דלא כב"י שם: מ' סאה מים שאובים בקרקע טובלין בו אבל לא בכלי (ב"י שם וסי' קצ"ט /קנ"ט/ בשם הראב"ד):

(י) ולטבול בעי"כ:    וקשה דבשאר י"ט נמי שרי ואפשר דס"ל דלענין מעש' אין להתיר אלא סמוך לחשיכ' וכיון דבעי"כ א"א לצמצם התיר לרחוץ בעוד היום גדול ואפי' קודם תפלת מנחה (ב"ח) אבל רמ"א יישב קושיא זו במ"ש ואף על פי שנהגו שלא לרחוץ כל למ"ד ר"ל וא"כ אפי ברגל אסור וכמ"ש סי' תקמ"ח ס"י בהג"ה טביל' מצוה שרי [עמ"ש שם] ונ"ל דאף להב"ח לא שרי אלא שעה א' או ב' קודם הליל' אבל לא קודם לכן וכן יש לנהוג דהא בלא"ה יש נוהגין לטבול אחר הסעודה כמש"ל וא"כ באבל יש להחמיר ועבב"י ומ"ש הלבוש מותר לטבול בעי"כ עד חצות ט"ס הוא וצ"ל אחר חצות ומ"מ אין להקל כ"כ דהא יש אוסרי' עד הלילה כמ"ש סי' תקמ"ח ומכ"ש לדידן וכיון דיכול לקיימה אח"כ למה יכניס עצמו לאיסורא ופשוט דשאר דיני אבילות כגון ישיבת קרקע נוהגין עד שתחשך וכמ"ש סי' תקמ"ח ס"י דעי"כ לא הוי יום שמחה ולא עדיף מפורים די"א דנוהג בו אבילות ואל תטעה בל' מהרי"ל שכתב בה' שמחות שאותו יום מבטל גזירות ז' דהתם קאי על יה"כ עצמו ואפי' ביה"כ יש פלוגתא בגמ' אבל עיה"כ פשיטא דלא אקרי י"ט כלל ומדינא מותר בהספד ועיין סי' קל"א ס"ו ואין בו מעלה אלא שמצוה לאכול בו:

באר היטב

(ח) אחת:    ונהגו עכשיו לטבול ג"פ ולהתודות במקוה ע"פ קבלת האר"י ז"ל גם נהגו שיטבול קודם תפלת המנחה אחרונים ויש חסידים שטובלין ל"ט טבילו' עיין של"ה.

(ט) קבין:    אם מצטער בטבילה. ושיעורו הוא ט"ו קוואר"ט פולי"ש ט"ז וצריך להטילו עליו בכלי שיוכל להריקו ממנו בלא הפסק' ורשאי לשפוך עליו מב' וג' כלים ובלבד שיתחיל השני עד שלא פסק הראשון אבל לא מד' כלים. מ"ם סאה מים שאובים בקרקע טובלין בו אבל לא בכלי ואם נכנס חציו תוך המקוה ועל חציו האחר שפך ט' קבין יצא עיין מ"א וכ' של"ה לגלח הצפרנים כמו אישה לבעלה. כתב המ"א לפי משמעות רמ"א מי שלא ראה קרי מן ערב ר"ה אין צריך לטבול מ"מ אדם בריא יחמיר על עצמו להטביל משום תשובה ועוד שמא ראה מים חלוקים ועכורים. אשה ששמשה תוך ג' ימים צריכה לכבד ביתה בחמין שלא תפלוט ש"ז ודוקא שלא היה סמוך לטבילתה או סמוך לוסתה דבאותן שעות רגילות להתעבר ויש לחוש שתחשחית זרע ההריון. מ"א ע"ש.

(י) לרחוץ:    דהיינו שעה או ב' קודם הלילה ולא קודם דהא בלא"ה יש נוהגים לטבול אחר סעודה מפסקת שיהא סמוך ליה"כ ואם כן באבל יש להחמיר וכל שאר דיני אבילות נוהג עד הלילה. מ"א ע"ש.


משנה ברורה

(יז) יכול לטבול – המחבר קיצר, דמקודם היה לו לכתוב דמנהג לטבול וללקות בערב יום כיפור. ואפילו נערים ובתולות, מכיוון שהם בני מצוות – טובלות:

(יח) קודם הלילה – וטוב שיטבול קודם תפילת המנחה, ששם מתוודה, וכן נוהגין. ומקצתן נוהגין לטבול אחר סעודה המפסקת, כדי שיהיה סמוך ליום הכיפורים:

(יט) ואינו מברך – דטבילה זו אינו רק משום מנהג:

(כ) בלא וידוי – לאפוקי מאותן הרגילין להתוודות בשעת טבילה:

(כא) משום קרי – ולכן די בפעם אחת, וגם אין צריך לווידוי.

  • [ואישה ששימשה בתוך שלושה ימים, צריכה לכבד ביתה בחמין קודם טבילה, שלא תפלוט שכבת זרע ותחזור לטומאת קרי; אם לא שהיא סמוך לטבילתה או סמוך לווסתה, שאז רגילות להתעבר, ואם תכבד, יש לחוש להשחתת זרע. כן כתב מגן אברהם. ובתשובת רבי עקיבא אייגר מפקפק ומצדד דלעולם לא תכבד].
  • ויש אומרים, דטעם הטבילה משום תשובה. ולפי זה יש לטבול שלוש פעמים, וכן כתב הרוקח.
ועיין במגן אברהם, דאף למאן דסבירא ליה דטעם הטבילה משום קרי, אפילו הכי צריך תמיד לטבול בערב יום כיפור, אפילו אם כבר טבל ערב ראש השנה ולא ראה עוד קרי:

(כב) נמי מהני – אם הוא מצטער בטבילה [מהרי"ו]. ופרטי דיני תשעה קבין, עיין לעיל בסימן פ"ח במ"ב ס"ק ד:

(כג) בין ראש השנה ליום הכיפורים – והוא הדין אפילו בערב יום כיפור (ראה לעיל סימן תקמ"ח סעיף י' ובמ"ב שם ס"ק לה):

(כד) מותר לרחוץ – היינו אפילו בחמין. וכן הטבילה במקווה מותר אפילו היתה של חמין:

(כה) דיום הכיפורים מבטל שבעה – רוצה לומר דדינו כמו שאר רגל שפגע באבילות, שהוא מבטל שבעה, ומותר מחמת זה לרחוץ אחר המנחה סמוך לחשיכה לדעת היש מתירין לעיל בסימן תקמ"ח סעיף י'. ועיין במגן אברהם, דגם בענייננו אין להקל רק שעה או שתים קודם הלילה ולא קודם:

(כו) אף על פי שנהגו וכו' – רוצה לומר, אף דגזירת שבעה נתבטל על ידי יום הכיפורים, היה לנו לאסור רחיצה וטבילה משום גזירת שלושים? ועל זה תירץ דטבילה זו היא מצווה, ומחמת זה ממילא מותר גם רחיצה, כדי שלא יהא חציצה לטבילה:

(כז) טבילת מצווה מותר – ואף דאיננה חיובא וכנ"ל (ס"ק יט), מכל מקום איסור רחיצה כל שלושים גם כן אינו אלא מנהגא:

ביאור הלכה

(*) יכול לטבול וכו':    עיין מ"ב והיינו דאפילו האנשים שאינן זהירין כל השנה בטבילה עכ"פ בעיוה"כ צריך לטבול ולהיות נקי משום יום הקדוש:

(*) משום קרי:    עיין בהגהות הגאון ר"י פיק דאותן חסידים ואנשי מעשה הנוהגין תמיד לטבול לקריין כתקנת עזרא צריכין ליזהר להטיל מים קודם ירידתן לטבול ועכ"פ חולה וזקן בודאי צריכין ליזהר בזה דאם לא יזהרו להטיל מים קודם טבילה יהיו טמאין כשיטילו מים אח"כ:



פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן



▲ חזור לראש