שולחן ערוך אורח חיים תרה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שולחן ערוך אורח חיים · תרה · א

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה ביאור הלכה כף החיים באר הגולה

שולחן ערוך

מה שנוהגים לעשות כפרות בערב יום כיפור, לשחוט תרנגול על כל בן זכר ולומר עליו פסוקים, איש למנוע המנהג.

הגה: ויש מהגאונים שכתבו מנהג זה, וכן כתבו אותו רבים מן האחרונים, וכן נוהגין בכל מדינות אלו. ואין לשנות, כי הוא במנהג ותיקין.
ונוהגין ליקח תרנגול זכר לזכר, ולנקבה לוקחין תרנגולת (ב"י בשם תשב"ץ). ולוקחין למעוברת גשני תרנגולים, אולי תלד זכר.
ובוחרין דבתרנגולים לבנים, על דרך שנאמר: "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו" (ישעיהו א, יח).
הונהגו ליתן הכפרות לעניים, או לפדותן ובממון שנותנים לעניים (מהרי"ל).
ויש מקומות שנוהגין לילך זעל הקברות ולהרבות בצדקה. והכל מנהג יפה.
ויש להסמיך שחיטת הכפרות מיד לאחר שהחזירו עליו. חוסומך ידיו עליו, דמות הקרבן. טוזורקין בני מעיהם על הגגות או בחצר, מקום שהעופות יכולין לקחת משם (טור):

מפרשים

מגן אברהם

(א) ויש מהגאונים:    וכ"כ האר"י בכוונות ע"פ הקבל' ושל"ה, האר"י שחטו באשמור' אחר הסליחו' כי אז רחמי' גוברים (של"ה):


(ב) ב' תרנגולים:    כלו' תרנגול ותרנגולת אף אם העובר נקבה די לה ולבתה בא' משום ששנים רשאים ליקח כפרה אחת (לבוש) וכן נוהגים אפי' בשני גופים וכ"מ ספי"ב דמנחות, והאר"י לקח ג' (של"ה):


(ג) בתרנגולים לבנים:    מ"מ אין לחזור אחר לבנים דוקא דהוה כעין דרכי האמורי כדאי' בפ"ק דע"א אלא אם יזדמן לו לבן יקח (ב"ח) ואם אין לו תרנגול יקח שאר ב"ח וי"א אפי' דגים (לבוש) ונ"ל דלא יקח דבר הראוי להקרבה כגון תורים ובני יונה שלא יהא נראה כמקדיש קדשים בחוץ ע' בטור ואי' בשב' דף פ"א ע"ב ברש"י שהיו נוהגים ליקח עציץ עם הזרעי' ולהחזירו סביב ראשו בעי"ה: יאמר חליפתי תמורתי כפרתי ר"ת חת"ך שם מלאך (ד"מ הגמ"נ):


(ד) או לפדותו כו':    וזה טוב יותר כדי שלא יתביישו העניים (של"ה ומהרי"ל):


(ה) על הקברות:    והצדקה שנותנין שם הוא פדיון הכפרות (לבוש) וא"כ ראוי לתת כפי ערך הכפרות שיש לו ונ"ל דא"ל תחינות שם רק מה שמיוסד מקדמונים מאחר דא"א תחנון:


(ו) בני מעיהם:    וכבד וכליות בכלל, כ"ה בטור, ומשמע בגמ' דאחר יכול ליטול ועבב"ח במ"ש שאם נטלוהו מן הבית ה"ל קבוע לא דק דכיון שהוא לא ראהו כשנטלו לא ה"ל קבוע עיין ביורה דעה סי' ק"י סס"ג:

באר היטב

(א) נוהגין:    וכ"כ האר"י ז"ל בספר כוונת ע"פ הקבלה ושל"ה ויחשוב בלבו שהוא חייב ארבע מיתות זורקו סקילה. שחטו הרג. תפסו בצואר חנק. שורפו היינו שריפה וזו כפרתו ובטור כתב שי"ל פסוק זה נפש תחת נפש ע"ש.


(ב) תרנגולים:    כלומר תרנגול ותרנגולת אף אם העובר נקב' די לה ולבתה באחד משום ששניהם רשאין ליקח כפרה אחד וכן נוהגים אפילו בשני גופים מ"א והאר"י לקח ג' למעוברת אחד בעבור' ושנים בשביל הולד מספק אם הוא זכר או נקבה: ויש לשחטו באשמור' אחר הסליחות דאז רחמים גוברים ע"ש ויאמר חליפתי תמורתי כפרתי ר"ת חת"ך זה השם החותך חיים לכל חי עיין מט"מ.


(ג) לבנים:    ומ"מ אין לחזור אחר לבנים דוקא דהוי כעין דרכי האמורי אלא אם יזדמן לו לבן יקח ב"ח. ואם אין לו תרנגול יקח שאר בע"ח ודגים אבל לא תורים ובני יונה דראוי להקרבה ונראה כמקדיש קדשים בחוץ. מ"א ע"ש.


(ד) בממון:    וזהו טוב יותר מהנותן לעני תרנגול דיתבייש של"ה ומהרי"ל והנזהר ליתן מעשר לא יקח זה הפדיון ממעות מעשר אלא ממעות עצמו. של"ה.


(ה) בצדקה:    והצדקה שנותנין שם הוא פדיון הכפרות לבוש. ואם כן ראוי לתת כפי ערך הכפרות שיש לו מ"א ונ"ל דא"ל תחינות שם רק מה שמיוסד מקדמונים מאחר דא"א תחנון מ"א ונ"ל ג"כ דה"ה בערב ר"ה.


(ו) וסמך:    וט"ז כ' שיש למנוע דבר זה דנראה כמקדיש קדשים בחוץ ע"ש.


(ז) וזורקין:    שדרך התרנגולים לילך ומתפרנסין מהגזל אנה ואנה גם אוכלים שקצים ורמשים לכן אין ליהנות מהם לבוש. וט"ז כתב משום רחמנות שירחמו עליו מן השמים וכתב הטור דכבד וכליות בכלל בני מעיים הם ומשמע בגמ' דאחר יכול ליטלם מן הגג ולאכלם דאין דרך להשליך נבלות בגג ט"ז ע"ש במ"ש הא לאו דחייה היא דהא אמרי' הני שדי כוליית' וכל שהו דרך השלכה ודאי של איסור הוא וכו' ע"ש. נראה מדבריו דהוה שדי וכו' קאי לבני בית וליתא דבגמ' איתא דהוה שדי עורב' כבד' וכולייתא וכו' א"כ מאי אהני לן לישנא דשדי וכו' לומר דהוה של איסור הא לישנא דהוה שדי קאי להעורבי' וק"ל וע' י"א.


משנה ברורה

(א) יש למנוע המנהג – משום חשש דרכי האמורי:


(ב) מנהג וותיקין – ויחשוב שכל מה שעושין לעוף הזה, הכל היה ראוי לבוא עליו; ועל ידי תשובתו, הקב"ה מסלק הגזירה מעליו ונתקיים דוגמתו בעוף הזה. וכן כתבו הראשונים טעם הקרבן הבא על השוגג.

  • וטוב לשוחטו באשמורת אחר הסליחות, כי אז הרחמים גוברים. ולכן יש לבעל הבית להזמין אבוקה, לפי שאין שוחטין בלילה כי אם לאור האבוקה. ויש ששוחטין אותו אחר תפילת שחרית [עיין א"ר].
  • ובמקום שמתקבצים הרבה ביחד ודוחקין זה את זה, והשוחטים ניעורים כל הלילה בפנים זעופים, ואינם מרגישים בסכין מפני רוב העבודה, ויוכל לבוא לידי איסור נבילה, טוב יותר לשחוט הכפרות יום או יומיים קודם יום הכיפורים, כי כל עשרת ימי תשובה הוא זמן לכפרות [פמ"ג ע"ש].
או שיסבבו על ראשיהם במעות, ותיחשב להם לצדקה, שלא יהיו נכשלין באיסור נבילה חס ושלום.
  • [ומי שיכול ורוצה מן המובחר, יקרא השוחט לביתו באשמורת הבוקר. וכהיום המנהג בכמה מקומות שהשוחטין ניעורים והולכין לבית כל אחד אחר חצות הלילה עד אור היום. ולכן מן הנכון שיישנו השוחטים מקודם, כדי שלא יתעלפו. וכן צריכים להכין כמה סכינים בדוקים, ובשעת שחיטה יראה לבדוק בכל פעם, ולא יסמוך על מה שבדק תחילה.
והנה אף כששוחט בבית בעל הבית, הדרך הוא שבאים גם כן מבעלי בתים הסמוכים. ובפרט כששוחט בביתו, באים הרבה שלוחים ביחד עם כפרות; ומחמת שצריך לשחוט כפרות הרבה, אין הזמן מספיק לבדוק בכוונת הלב כדין י"ב בדיקות, וקרוב הדבר שמחמת הנחיצה לא ידקדק היטב בבדיקה.
לכן העצה היעוצה, שעל כל פנים אחר שחיטת כל העופות של בעל הבית אחד, יבדוק טרם ילך השליח עם העופות, כדי שיתברר לו אם נמצא סכינו יפה, שאסור לאכול קודם הבירור. ואם נמצא פגום, יטרוף כל העופות של בעל הבית זה]:


(ג) שני תרנגולים – דהיינו תרנגול ותרנגולת: תרנגול, שמא הוולד זכר; ותרנגולת, שאפילו אם הוולד נקבה, יתכפרו שניהם, היא עצמה והוולד, באחת. ואפילו שני בני אדם יכולין ליקח כפרה אחת, אם אין ידם משגת.

ויש שלוקחין למעוברת שני תרנגולות ותרנגול אחד.
  • ובשעה שמסבב על ראשו, יאמר: "זה חליפתי, תמורתי, כפרתי", ראשי תיבות חת"ך, שֵם מלאך הממונה על החיים:


(ד) בתרנגולים לבנים – ומכל מקום אין לחזר אחרי לבנים דווקא, כמו שנוהגין אנשים, שמהדרין אחריהם ביותר ונותנין ביוקר; והוא מדרכי האמורי וחוק עכו"ם. אלא אם יבוא ממילא לקנות במקח שאר תרנגולים – יקנה אותו, ולא יאמר כלום [אחרונים].

כתבו האחרונים: אם אין לו תרנגול, יקח אווז, או שאר בעלי חיים שאינם ראוים להקרבה למזבח. ויש אומרים, אפילו דגים:


(ה) ונהגו ליתן – כמו שכתוב: "וחטאך בצדקה פרוק" וכו' (דניאל ד, כד). ובאמת לפדותן טוב יותר, שלא יתביישו העניים, שיאמר: זה נתן עוונותיו על ראשו ושלחו אלי. ואם יודע בו שלא יתבייש, יכול ליתן לו העופות עצמם; שלפעמים נהנה יותר, שהוא הנאה שאין צריך לטרוח:


(ו) בממון שנותנין וכו' – רוצה לומר, שיעריך דמי שיווי הכפרות ששחטן, ויחלק דמי השיווי לעניים. והיינו אם היכולת בידו.

וכתבו האחרונים, דמי שפודה אותו ויש בידו מעות מעשר שלו, לא יפדה בהם, רק במעות של חולין:


(ז) על הקברות ולהרבות – ויוכל ליתן זה ממעות פדיון הכפרות. ואין להרבות שם בתחינות, רק מה שמיוסד מהקדמונים, שהרי אין אומרים היום תחנון:


(ח) וסומך ידיו עליו – ויש שכתבו שיש למנוע דבר זה, דנראה כמקדיש קדשים ושוחטן בחוץ. ואחרים כתבו שאין לחוש לזה, כיוון שהתרנגול אינו ראוי למזבח:


(ט) וזורקין – שדרך התרנגולים ליזון מן הגזל, ובני המעיים הם הכלים הראשונים שמקבלים הגזל, לכן מרחיקין עצמם מלאכלם, כדי ליתן אל לבו להרחיק מן הגזל. וגם משום רחמניות, כשם שמרחם על הבריות לפרנסן, ירחמו עליו מן השמים:






▲ חזור לראש