שולחן ערוך אורח חיים תקסז ג
<< · שולחן ערוך אורח חיים · תקסז · ג
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
מי שדרכו לרחוץ פיו בשחרית יבתענית צבור, לא כשר יאלמעבד הכי, אבל בתענית יחיד שרי כיון שפולט יבואפילו יש במים שרוחץ יותר מרביעית:
- הגה: ומותר ללעוס עצי קנמון ושאר בשמים ועץ מתוק ללחלח גרונו ולפלוט יגמלבד ביום הכיפורים דאסור (מרדכי דתענית והגהות מיימוני פרק א'):
מפרשים
מגן אברהם
(ו) לא כשר: צ"ע דזה לקוח מדברי ת"ה דס"ל דבכל ת"צ אסור לטעום אבל הרב"י שפסק לעיל דוקא ביה"כ וט"ב אסור טעימ' א"כ למה כ' הכא לא כשר וצ"ל דמיירי ביתר מרביעית:
(ז) ואפילו יש במים: כיון שמתכוין לרחוץ פיו ולא מתכוין לטעו' לא מתהני אפי' ביותר מרביעי' ועוד דדוקא משאר משקין מתהני אבל ממים לא מתהני אפי' ביותר מרביעית (ת"ה) ולטעם זה אסו' לרחוץ בשאר משקין ביות' מרביעי', ונ"ל דבדבר שאין טוב לשתיה מותר כגון בחומץ בסי' תרי"ב ס"ט בהג"ה:
(ח) ומותר ללעוס כו': כיון דהנאה לא קבל עלי' (מרדכי) משמע דאף שאר אוכלין מותר ללעוס ולפלוט משמע לפי מ"ש רמ"א בס"א דבכל ת"צ אסור טעימה א"כ ה"נ אסור ללעוס וא"כ תימה היאך כ' רמ"א בלבד ביה"כ דאסור הל"ל בכל ת"צ אסור לכן נ"ל לאסור בכל ת"צ וגם בבד"ה כ' להחמיר וכ' הא דאמרי' כס פלפלי פטור היינו מפני ששורפין הגרון ומזיקין לו משא"כ בקנמון ושאר בשמים עכ"ל, כ' האגודה פ"י דיומא מותר לבלוע הרוק ביה"כ ובב"ח סי' תרי"ב משמע קצת דלדידן דקי"ל דאפי' אוכלין שאין ראוים לאכילה אסור לכתחלה גם הרוק אסור לבלוע ול"נ דמותר ברוק כיון שאין כונתו כלל לאכילה וכ"ה בס"ח עמ"ש סי' צ' סי"ג:
באר היטב
(ה) שדרכו: מהרי"ל היה נוהג לרחוץ לעולם אך היה כופף צווארו שלא יזובו המים לגרון חוץ מיה"כ דאסור.
(ו) למעבד: ודוקא ביותר מרביעית. מ"א ע"ש.
(ז) ואפי': ודוקא מים וכן חומץ אבל שאר משקין אסור ביותר מרביעית מ"א ע"ש. עיין דב"ש סימן צ"ז להתיר ליקח תרופה מרה בתענית.
(ח) קנמון: ומ"א אוסר בכל ת"צ בכל בשמים זולת פלפלין ע"ש. כתב האגודה בפ"ח דיומא מותר לבלוע הרוק ביה"כ וב"ח בסימן תרי"ב אוסר. ולי נראה דמותר ברוק כיון שאין כוונתו כלל לאכילה מ"א וכ"כ בספר חסידים. השכנה"ג אוסר שתיית הטוטין בין בי"ט בין בתענית אבל בתשו' דרכי נועם סימן ט' כתב להתיר בשניהם אלא דבט"ב ראוי למנוע מלשתותו ובשאר תענית ראוי ליזהר מלשתותו בחוץ בשוקים וברחובות ע"ש ועיין סימן תקי"ד סעיף קטן א' ובסימן תקנ"א סעיף קטן ל"ט מש"ש. אם נפל דיו בספר יכול ללחוך אותו בלשונו בתענית ס"ח.
משנה ברורה
(י) בת"צ לא כשר וכו': היינו בתעניתים הכתובין:
(יא) למעבד הכי: ובמקום צער יש להתיר רחיצת פה במים בכל ת"צ רק שיזהר ביותר לכפוף ראשו ופיו למטה שלא יבא לגרונו ואפילו בט"ב יש להתיר כשהוא לו צער גדול וביוה"כ יש להחמיר גם בזה [ח"א וכ"כ בא"ר]:
(יב) ואפילו יש במים וכו': כיון שמתכוין לרחוץ פיו ולא מתכוין לטעום לא מיתהני ביותר מרביעית ודוקא במים אבל בשאר משקין אפשר דיש להחמיר ביותר מרביעית. ובדבר שאין טוב לשתיה כגון בחומץ מותר כמו במים:
(יג) מלבד ביום הכיפורים דאסור: מפני שהוא דאורייתא אבל זהו דוקא לדעת המרדכי אבל לדעת המחבר לעיל בס"א דאוסר בט"ב וכן לדעת הרמ"א דאוסר בכל תענית צבור גם בענינינו דינא הכי. ולענין לבלוע רוקו מתיר המ"א אף ביוה"כ דאף דקי"ל דהשותה משקין שאינן ראויין לשתיה פטור אבל אסור הכא שאני כיון שאין כונתו כלל לשתיה: