שולחן ערוך אורח חיים תקסה ג

יש אומרים שאין היחיד אומר עננו כי אם ^גבמנחה שמא יאחזנו בולמוס ונמצא שקרן בתפלתו אבל שליח צבור אומרו גם בתפלת ^דשחרית כשהוא מתפלל בקול רם שאי אפשר שלא יתענו קצת מהקהל ובארבע צומות גם היחיד אומרו בכל תפלותיו דאפילו יאחזנו בולמוס ויאכל שייך שפיר למימר עננו ביום צום התענית הזה כיון שתיקנו חכמים להתענות בו:

הגה: ונהגו בכל הצומות שלא לאומרו כי אם במנחה מלבד שליח ציבור שאומר שחרית כשמתפלל בקול רם:

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

עריכה

שמא יאחזנו בולמוס. כ"כ הטור בשם הגאונים והרא"ש הקשה ע"ז תימא א"כ היאך לוה אדם תעניתו ופורע והלא נמצא שקרן בתפלתו ועוד דאמר רב לר' יהושע בריה דר' אידי לוזיף מר תעניתא וליפרע לימא ליה כבר התפללתי תפלת תענית אלא ודאי כיון דבשעה שהתפלל היה בדעתו להתענות לא מקרי שקרן אם אכל אח"כ עכ"ל. פי' הקושיא של הרא"ש דמדיש היתר ללות התענית אע"פ שכבר התפלל ענינו בשחרית ש"מ דלא מקרי שקרן אם אכל אח"כ וכן ר' יהושע שהל"ל א"א לי ללות התענית כיון שכבר התפללתי ענינו ואהי' שקרן. והב"י תי' דר' יהושע לא היה מתפלל תפלת תענית עדיין וכ"ה בתו' בפ"ק דתענית ובסמ"ק הוסיף להקשות על הגאונים דירדו גשמים קודם חצות אוכלין אע"ג שכבר התפללו ענינו ולא חיישינן לשקרן. ולעד"נ לתרץ כל הקושיות דכאן הוה שקרן מצד שהוא תולה העניים שיענהו הקב"ה בשביל צום התענית משמע אי לאו תענית לא יענהו והיאך יעשה כן שמא יאחזנו בולמוס ויפסיד הענייה או יהיה שקרן שיבקש שיעניהו גם בעת ההיא משא"כ אצל גשמים לא יצטרך לענייה עוד שכבר נתמלא בקשתו. עוד נ"ל לתרץ דהא אי' בסי' תקס"ט בגשמים דוקא בצבור אמרי' דלא ישלימו דלב ב"ד מתנה עליהן אימתי יתענו או לא משא"כ ביחיד דלא מהני דברים שבלב מ"ה חיישי' לבולמוס כאן ביחיד דימצא שקרן משא"כ שם בצבור ומדר' יהושע נמי ל"ק דהגאונים דס"ל שלא יתפלל ענינו עד המנחה גם ר' יהושע ודאי חש לבולמוס ולא התפלל בשחרי' דלא כהר"ן שמביא ב"י דמשמע שהראשונים לא חשו לזה ומ"ה שפיר אמרו ללות התענית ולפרוע כיון שלא התפלל עדיין ענינו ונראה דאם רוצה להתפלל בשחרית עננו ולדלוג בצום תעניתנו הרשות בידו דאז אין חשש שמא ימצא שקרן וכ"מ הנוסחא ברי"ף שכ' וז"ל אבל אם אדכר מקמי דעקר רגלי' לימא הכי עננו ה' עננו כי בצרה גדולה אנחנו כו' וכן ראוי לעשות כיון דהר"ן מסיק וז"ל אך אם בטוח שיתענה כגון דורות הראשונים מזכיר עכ"ל א"כ גם לנו יש להזכיר כיון דמדלג ולא חיישי' לשקרן כנלע"ד:

ונמצא שקרן בתפילתו. ואע"ג דגבי ש"ץ כ' הטור בסי' תקס"ו שאפי' אינו מתענה יאמר ענינו כיון שאחרי' מתענים ולא הוה שקרן שאני ש"ץ דהוא שלוחו של כל הקהל ושפיר מתפלל בשבילם במה שהם מתענים משא"כ ביחיד אין לו' אלא מה שהוא נכלל עמהם כנלע"ד:

מגן אברהם

עריכה

(ג) התעני' הזה: משמע דבשאר צומות אפי' בזה הל' לא יאמר ונ"ל דאפי' להטור שכ' דש"ץ שאינו מתענה מותר לומר בלשון הזה היינו משום שהוא שלוחו של צבור אבל יחיד אסור לומר כן ועיין סי' תקס"ו ס"ה ובב"ח:

(ד) כ"א במנחה: נ"ל דאפי' המתפלל מנחה גדולה יאמר ענינו דאפי' יאחזנו בולמוס לא יהיה שקרן בתפלתו דעכ"פ התענה עד חצות ועיין סי' תקע"ה ס"ב וסי' תקס"ב:

באר היטב

עריכה

(ג) במנחה: כתב המ"א ונ"ל דאפי' מתפלל מנחה גדולה יאמר עננו דאפילו יאחזנו בולמוס לא יהיה שקרן בתפלתו דעכ"פ התענה עד חצות ע"ש. וכתב ט"ז ונראה דאם רוצה להתפלל בשחרית עננו ולדלג ביום צום תעניתנו הרשות בידו דאז אין חשש שמא ימצא שקרן וכן ראוי לעשות ע"ש.

(ד) שחרית: עי' סימן תקנ"ז כתבתי בשם הט"ז שאין לאומרו אפי' הש"ץ בשחרית בט"ב מטעם דאיקרי מועד ע"ש.

משנה ברורה

עריכה

(ח) שמא יאחזנו בולמוס שיהיה צריך לאכול כדי להשיב נפשו. ועיין בט"ז שכתב דאם רוצה להתפלל בשחרית ענינו ולדלג תיבות ביום צום תעניתנו הרשות בידו דאז אין חשש שמא ימצא שקרן:

(ט) בכל תפלותיו ואפילו בתפלת ערבית שקודם התענית דעצם התענית מתחיל מבערב:

(י) כ"א במנחה ואפילו מתפלל מנחה גדולה יאמר ענינו דאפילו אם יאחזנו בולמוס לא יהיה שקרן בתפלתו דעכ"פ התענה עד חצות [אחרונים]:

ביאור הלכה

עריכה

(*) כשהוא מתפלל בקול רם: אבל בתפלת לחש שלו לא יאמר עננו בשומע תפלה דהוא כשאר יחידים:

(*) שאי אפשר שלא יתענו קצת מהקהל: עיין לקמן בסימן תקס"ו ס"ג דבעינן דוקא עשרה מתענים אלא דכאן מיירי שיש עשרה שדעתם להתענות ורק מחששא שמא לא יוכלו אח"כ להתענות בזה אמרינן כיון דעכ"פ ישאר מעט אף לבסוף לא מיחזי כשקרא אבל אם יודע שבשעת תפלה אין שם עשרה שדעתם להתענות א"כ איננו שליח של צבור לענין תפלת תענית [מאמר מרדכי]:

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}