שולחן ערוך אורח חיים תקנד י

^כאנוטל אדם ידיו שחרית. וצריך ליזהר שלא יטול ידיו אלא עד סוף קשרי אצבעותיו:

מפרשים

ביאור הגר"א

נוטל כו'. דלא אסרו אלא רחיצה של תענוג כמ"ש מי שיש לו חטטין כו' ואמרינן כל חייבי טבילות כו' וההולך להקביל פני רבו עובר כו' כ"ש לתפילה ואין לך ידיו מלוכלכות שמותר יותר מזו שאמרו יד לעין כו' ואין לך מצטער גדול מזו שאי אפשר ליגע וראיה גם כן מירושלמי כמ"ש בס' י"א:

משנה ברורה

עריכה

(כא) נוטל אדם ידיו שחרית – משום רוח רעה השורה על הידיים, דהוה ליה כמלוכלך בטיט ובצואה דמותר. כן כתב הב"י בסימן תרי"ג. ועיין שם בביאור הגר"א, שמפקפק על דין זה. ולכן נראה לי שלא יברך על נטילת ידים בשחרית אחר הנטילה; רק אחר שעשה צרכיו, יטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו, ואז יברך על נטילת ידיים משום תפילה. ועיין בספר מטה יהודה, שכתב דמותר לרחוץ ידיו אף לתפילת המנחה, דהוי כמקבל פני השכינה וכטבילת מצוה שהתירו:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}