לדלג לתוכן

שולחן ערוך אורח חיים תקט ג

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

עופות שממלאים אותם בשר וביצים מותר לתפרם ביום טוב והוא שיתקן מערב יום טוב החוט וישימנו במחט ויזהר שלא יחתוך החוט ביום טוב: הגה: וכן נהגו לשרוף החוט הנשאר בעוף לאחר שתפרו בו:

מפרשים

 

שלא יחתוך כו'. דכיון שיכול לעשות מעי"ט חוט אחד במחט אינו דוחה י"ט:


 

(ח) וישימנו במחט:    דאם ישימנו בי"ט במחט גזרי' שמא יחתוך החוט (רי"ו ירוש') משמע שם דאם לא שמוהו במחט מעי"ט אסור ליתנו במחט בי"ט ועס"א בהג"א:

(ט) וכן נהגו לשרוף וכו':    ז"ל ד"מ ולפמ"ש בס"ב דאסור לשרוף השפוד ה"ה דאסור לשרוף החוט אבל נהגו להקל בזה ונראה אף להמרדכי שאוסר לשרוף היינו קודם שנתמלא אסור לשרוף החוט לצורך התפירה אבל לאחר שנתפר ורוצה להסיר משם המחט או החוט הנשאר פשיטא דשרי אף לחתוך דהא א"א לעשותו מעי"ט אלא שנהגו לעשות זה בשריפת החוט עכ"ל כללו של דבר כל שאסור לחתוך אסור ג"כ לשרוף דמתקן מנא כדאי' בגמ' דף ל"ב וכל שמותר לשרוף מותר לחתוך אלא שנהגו לשורפו ועיין סי' שי"ד ס"ט:
 

(ו) במחט:    ואם לא שמוהו במחט מעי"ט אסו' ליתנו במחט בי"ט ועס"א בהג"ה. מ"א.

(ז) לשרוף:    עיין מ"א שהעלה דכללו של דבר כל שאסור לחתוך אסו' ג"כ לשורפו וכל שמות' לשרוף מות' גם כן לחתוך. והכא מות' אף לחתוך דהא אי אפש' לעשותו מעי"ט אלא שנהגו לעשות זה בשריפת החוט ע"ש.
 

(טו) לתפרם ביו"ט - דמכשירין שא"א לעשות מבעוד יום הוא:

(טז) וישימנו במחט - ר"ל מבעוד יום דאם ישימנו ביו"ט גזרינן שמא יחתוך החוט ג"כ וזה בודאי אסור דהא אפשר לעשותו מבע"י. ואם לא שמוהו במחט מבע"י אסור ליתנו במחט ביו"ט אם לא ששם מעיו"ט ונלקח ממנו החוט ביו"ט דאז מותר ליתן החוט במחט ביום טוב ויחתוך הנשאר אחר תפירתו וכדלקמיה:

(יז) ויזהר שלא יחתוך החוט ביום טוב - היינו קודם התפירה לעשות אותו כדי מדתו דהוא בכלל תקון כלי אבל לאחר התפירה מה שנשאר מן החוט מותר לחתוך:

(יח) וכן נהגו לשרוף החוט - פי' דהחוט שנשאר לאחר התפירה מותר אף לחתוך דזה א"א מעיו"ט אלא שנהגו לשרוף:

(יט) לאחר שתפרו בו - אבל קודם התפירה אסור אף לשרוף דלשרוף ולחתוך דין אחד להם [אחרונים]:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש