הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן תקט

סימן תקט

[סעיף א' הג"ה] אבל אם אינו יכול לצלות. אמת כן כ' הטור. והוא לשטת הרא"ש דלר"י כל מכשירים מותר ומפרש כפירש"י דנרצף היינו נעקם ואסור כיון דיכול לצלות בו בלא תקון. ונרצם היינו נשבר דא"א בלא תיקון. אבל הרז"ה במאור והסכים עמו הר"ן כתבו לשיטתייהו. דגם לר"י אסור לחדד במשחזת אבן. דלא שרי לר"י רק תקון מנא. אבל לא אשוויי מנא ומפרשים בהיפוך מפרש"י הנ"ל דנרצם היינו נעקם מעט שהוא מותר לר"י ונרצף היינו נשבר. ואסור משום אשויי מנא וא"כ דינא דהרמ"א הכא תליא באשלי רברבי. ולמה דפסק המחבר בס"ב דלחדד במשחזת אבן אסור. ועיין בב"י דפסק כן מטעמא דהר"ן לשטת הרי"ף והרמב"ם דאשוויי מנא גם לר"י אסור. וכמ"ש הט"ז ס"ב. ע"כ גם הכא בנשבר אסור. ועיין ברמב"ן מלחמות פ"ב. ונראה מדבריו דאף לשיטת הרי"ף לר"י מותר לחדדה במשחזת אבן. אלא דחז"ל החמירו בכמה דברים דבעי שינוי כמו בסכין דאפשר בשינוי. ואף בשינוי אין מורים לכתחילה להתיר כיון דשכיחי סכינים. ולא אתי לאמנוע משמחת יום טוב עיין שם:

אם כן אף לפסק המחבר שהוא שטת הרי"ף מ"מ פירוש נרצף היינו נעקם ונרצם היינו נשבר. דבאמת בנשבר מותר לר"י מכל מקום ממה דסיים המחבר בס"ב לחתוך בלא דחק אסור דשמא יבוא להשחיזה. משמע דבמשחזת אסור מדינא. והיינו כשטת הר"ן הנ"ל. דגם לר"י אסור משום אשוויי מנא:
וכמו דנראה להדיא מהב"י דפסק כהר"ן שלא הביא כלל דברי הרמב"ן הנ"ל. אם כן בשפוד שנשבר קשה להתיר:

[מג"א סק"ב] דיו"ט א' חשיב חול. ק' לי לו יהא דקמי שמיא גליא דהוא חול. מ"מ לא היה אפשר לו לתקנו אם א"צ לו לבו ביום כיון דאנן מספקי' שמא הוא יום טוב. וא"כ הוי מכשירין שא"א לעשותן מעיו"ט וצ"ע:

[סעיף ב'] אבל מחדדה ע"ג עץ. למ"ש הב"י דגם הרמב"ם פסק כר"י ובהשחזה ג"כ לר"י אסור משום אשוויי מנא. ומה דקאמר הש"ס בהשחזה תלי' בפליגתא דר"י ורבנו. ממילא גם לר"י אינו מותר רק בנפגמה ביו"ט. וכ"כ להדיא הר"ן. וכן אם נפרש מסברת הרמב"ן הנ"ל מיירי רק בנפגמה ביו"ט. וכ"כ הב"ח דהרמב"ם מיירי כן וסמך בפשיטות שמיירי רק בזה. ומדברי הרמב"ם והמחבר משמע דנפגמה ועמדה דין א' להם. ובעמדה מעיו"ט אפור. והוא כשטת הי"א שהובא בהר"ן. ודלא כרש"י והטור שמקילים בעמדה בכל ענין דלא אסיק אדעתיה בעיו"ט דיצטרך להשחיזו עיי"ש:

[ט"ז סק"ג] מורים ברבי' להתיר וכו'. אבל ע"ג השחזה שלה אין מורין כן' ובנפגמה מעיו"ט אף להעביר השמנוניות על גב עץ אסור. כ"כ הב"ח:

[מג"א סקט"ו] וב"ח תירץ. וכ"כ המהרש"א:

[שם] אבל אסור לאכלו ולהשתמש בו. כ"כ המהרש"א דל"ג ד"ה אין פותחים: