לדלג לתוכן

שולחן ערוך אורח חיים רסח ה

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

טעה והתפלל של חול בשבת ולא הזכיר של שבת, אם עקר רגליו חוזר לראש. ואם לא עקר רגליו, אף על פי שסיים תפילתו, אינו חוזר אלא לשל שבת. (ושליח ציבור ששכח של שבת בשחרית, עיין סימן קכ"ו):

מפרשים

 

(ו) לא עקר:    עיין סי' תכ"ב סס"א דמיירי שרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו:

(ז) אינו חוזר:    מפני שהעיקר ברכה רביעית היא רצה במנוחתינו (שם) ואם נזכר באמצע ברכה פוסק ומתחיל האחרת (ת"ה סי' י"ד) ועיין סוף סי' ק"ח:
 

(ז) רגליו:    דהיינו שרגיל לומר אחר תפלתו תחנונים עי' סי' קי"ז ס"ה וסי' תכ"ב סס"א.
 

(יב) לא עקר רגליו - עיין לעיל בסימן קי"ז ס"ה ובמ"ב שם:

(יג) לשל שבת - ואפילו נזכר קודם מודים לא יכלול אותה בעבודה לומר רצה נא במנוחתנו ביום השבת דלכתחלה צריך לומר ברכה לקדושת היום ובדיעבד יצא:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש