שולחן ערוך אורח חיים רלו א
שולחן ערוך אורח חיים · רלו · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
מפרשים
ב' לפניה. ירוש' ר"י בר בון בשם ריב"ל ע"ש שבע ביום הללתיך ר"נ בשם ר' מנא אומר כל המקיים שבע ביום הללתיך כאלו קיים והגית בו יומם ולילה:
כתב הטור בנוסח אשכנז שאומרים תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד בא"י המעריב ערבים ולא הוה סמוך לחתימה מעין החתימ' אמר הרא"ש ע"ז שאנו מתפללין ה' ימלוך לעולם ויקוים הפסוק והיה לעת ערב יהיה אור ויאיר לנו ויחשיך לשונאינו והוי קצת מעין החתימה:
כתוב בעמק ברכה שיש להפסיק בין ברקיע כרצונו ובין בורא יום ולילה ע"ש מ"ש תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד אף על גב דבעי' מעין חתימה סמוך לחתימה י"ל דאנו מתפללין שימלוך ה' ויקוים הפסוק והי' לעת ערב יהיה אור וכו' (טור), כתב ב"ח מה שאנו חותמין בא"י מלך צור ישראל וגואלו כשאומרי' מערבית אינו נכון דהא אמרי' בפ' ע"פ דק"ש גאל ישראל על גאולה שעברה ע"כ ומיהו בספ"ק דברכו' פירש"י דוקא שחרית קאי על גאולה שעבר' אבל גאולה דערבית קאי גם על לעתיד דכתיב להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילו' ע"ש וא"כ אין לזוז מהמנהג:
(א) שתים לפני ק"ש: יש להפסיק בין ברקיע כרצונו ובין בורא יום ולילה עמק ברכה. מה שאנו חותמין מלך צור ישראל וגואלו כשאומרים מערבית אינו נכון ב"ח ע"ל סי' ס"ו ס"ק י"ב ומ"א כתב דבסוף פ"ק דברכות פירש"י דדוקא שחרית קאי על גאולה שעברה אבל גאולה דערבית קאי גם על לעתיד וא"כ אין לזוז מהמנהג.
(א) בערב - והמנהג לומר והוא רחום קודם תפלת ערבית [טור בסי' רל"ז ע"ש הטעם]. ודע דמה שמבואר לעיל בסימן נ"ד במ"ב סקי"ד בשם האחרונים דאחר ברכו דינו כאמצע הפרק [דעיקר ברכו שאומר הש"ץ הכונה אברכות שמברכין העולם אח"כ וכיון שענו העולם ברכו הוי כאלו התחילו הברכה וכמש"כ הא"ר והפמ"ג שם עי"ש] פשוט דאין לחלק בין שחרית לערבית ולפ"ז צריך ליזהר מאד שלא לספר אחר ברכו דערבית אפילו קודם שהתחיל לברך הברכה ראשונה אם דעתו להתפלל אז מעריב עם הצבור ובעו"ה הרבה אנשים נכשלין בזה:
(ב) שתים - אשר בדברו וכו' ואהבת עולם ואינה פותחת בברוך דהויא סמוכה לראשונה. ויש להפסיק בין ברקיע כרצונו לבין בורא יום ולילה דכרצונו קאי אדלעיל. ומנהג ספרד שלא לומר ה' צבאות וכו' אל חי וכו' אלא מסיימין תיכף אחרי מבדיל בין יום וכו' ברוך אתה וכו' כי היכי דלהוי מעין חתימה סמוך לחתימה וכן נכון ועיין בטור שיישב גם מנהגנו דהוי ג"כ מעין חתימה שאנו מתפללין שימלוך ה' ויתקיים והיה לעת ערב יהיה אור לנו וחשך לשונאי ה' ומה שאנו אומרים ה' צבאות כתבו ג"כ האחרונים משום דכתיב עושה עיפה ושחר ה' צבאות שמו:
(ג) ושתים לאחריה - ראשונה אמת ואמונה ואינה פותחת בברוך דהויא סמוכה לחברתה דק"ש לא הוי הפסק וחותם בא"י גאל ישראל ולא גואל ישראל כמו בתפלה משום שנתקנה על הגאולה שעברה [טור] ובמערבית של יו"ט נוהגין לסיים מלך צור ישראל וגואלו ומפקפקין הרבה בזה והרבה מהאחרונים מישבין המנהג ואעפ"כ יותר טוב לסיים גאל ישראל כמו בשאר ימות השנה וכמו שכתבנו לעיל בסימן ס"ו במ"ב ס"ק ל"ג וברכה שניה השכיבנו וחותם שומר עמו ישראל לעד מפני שלילה צריכין שימור מן המזיקין ואע"ג דקי"ל דצריך לסמוך גאולה לתפלה אף בערבית וכדלקמיה בס"ב מ"מ השכיבנו לא הוי הפסק דכגאולה אריכתא דמיא [גמרא] וכתבו בתר"י הטעם דכשעבר ה' לנגוף את מצרים היו ישראל מפחדים ומתפללים להש"י שיקיים דברו שלא יתן המשחית לבא אל בתיהם לנגוף וכנגד אותה תפלה תקנו לומר השכיבנו הלכך מעין גאולה היא: