שולחן ערוך אורח חיים קפה ב
<< · שולחן ערוך אורח חיים · קפה · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
צריך שישמיע לאזניו מה שמוציא בשפתיו ואם לא השמיע לאזניו יצא ובלבד שיוציא בשפתיו:
מפרשים
מגן אברהם
(א) ובלבד שיוציא: אבל אם הרהר בלבו לא יצא, ונ"ל דאם מחמת חולי או אונס אחר קרא בלבו יצא כמו בעל קרי:
באר היטב
(א) בשפתיו: אבל אם הרהר בלבו לא יצא נ"ל דאם מחמת חולי או אונס אחר קרא בלבו יצא כמו בעל קרי מ"א. מצאתי למה אין ף בבה"מ לפי שכל מי שבירך בה"מ בכוונה אין שולט בו לא אף ולא קצף וכו' ומזונותיו מצוין לו בריוח ובכבוד כל ימיו ספר החינוך עטרת זקנים והמדקדק יזהר לברך דוקא תוך הספר ולא בע"פ ב"ח. (כתב בס' חסידים מעשה באחד שמת ונתגלה בחלום לאחד מקרוביו וא"ל בכל יום דנין אותי על שלא הייתי מדקדק לברך כל הברכות בכוונת הלב כו' ע"ש ובספר אליהו רבה).
משנה ברורה
(ב) בשפתיו - אבל אם הרהר בלבו לא יצא. ואם מחמת חולי או אונס אחר בירך בהמ"ז בלבו יצא [מ"א] ועיין לעיל בסימן ס"ב במ"ב סק"ז שביררנו דהאי יצא לא לגמרי קאמר דהא קי"ל הרהור לאו כדיבור דמי אלא ר"ל דעכ"פ בשעה שאינו יכול לברך יהרהר בלבו והקב"ה יקבע לו שכר עבור זה אבל בעצם אינו יוצא וע"כ כשנסתלק האונס אם עדיין לא נתעכל המזון יברך ברכת המזון ועיין במה שכתבנו שם במ"ב ובבה"ל בכל הסעיף כי הכל שייך לכאן:
כף החיים
ד) סעי' ב'. ואם לא השמיע לאזניו יצא. וכ"כ לקמן סי' ר"ו סעי' ג'. וכ"כ הלבוש. וכ"כ האחרונים מיהו בס' החרדים כתב דלא יצא. והביאו הברכ"י אות ב' בי"מ אות ד' שע"ת אות א'. אמנם לענין דינא צ"ל כדעת הש"ע והאחרונים דבדיעבד יצא.
ה) שם. ובלבד שיוציא בשפתיו. משמע הא אם לא הוציא בשפתיו אלא הרהר בלבו דלא יצא וכמ"ש ב"י בשם רש"י והר"י והרא"ש והטור. וכ"כ הב"ח דזו היא דעת כל הפו' זולת הרמב"ם פ"א דברכות והסמ"ג דס"ל דיצא אבל דעת הטור לא יצא וכ"פ בש"ע והכי נקטינן יעו"ש. וכ"כ העו"ת אות ב' מ"א סק"א. מאמ"ר אות א'. א"א אות א'. וכ"פ הפר"ח בס' מים חיים והביאו הזכ"ל אות ב'. ר"ז אות ג'. דה"ח אות א':
וכתב שם המאמ"ר דבמקום ספקא שיש ספק אם בירך או לא בירך טוב ונכון להרהר הברכות בלבו דיוצא מיהת לדעת הרמב"ם והסמ"ג ואין סברא כלל לומר בזה שיש חשש משום ברכה לבטלה כיון שאינו מוציא בשפתיו וכתב שכ"כ ה(נ)[ג]ו"ר כלל א' סס"י מ"ג יעו"ש. וכ"כ בס' ג"ה סימן כ"ג וכ"כ א"א שם. וכ"נ דעת הברכ"י סימן ס"ב יעו"ש וכן כתבנו לעיל סמן זק"ן אות יו"ד בשם כמה פו' יעו"ש. ועוד יש להביא ראיה מדברי האר"י ז"ל שסדר כמה שמות לכוין בתפלה ואלו השמות אסור לאומרם בפה כידוע ואפ"ה עושין פרי למעלה בכוונה לבד וא"כ משמע מזה דדבר שאסור לאומרו בפה מותר בכוונה וגם עושה פרי למעלה וא"כ ה"ה בספק ברכות אעפ"י שאסור לאמרו בפה משום דק"ל סב"ל מותר בהרהור ועושה פרי למעלה אם הוא חייב באותה ברכה. ועיין עוד מ"ש לעיל סימן קע"ד אות מ"ט ודוק:
ו) שם ובלבד שיוציא בשפתיו. ודוקא בהמ"ז דהיא דאורייתא בהרהור לא יצא אבל שאר ברכות דרבנן יצא. ראשון לציון דף ד' ע"ב. זכ"ל שם:
ז) שם ובלבד שיוציא בשפתיו. ואם מחמת חולי או אונס אחר קרא בלבו יצא. מ"א סק"א. א"ר אות ב' בי"מ אות ד' ר"ז אות ג' פתה"ד אות א' ועי"ש בפתה"ד מה שתירץ קושיית בגדי ישע על מ"א יעו"ש ומ"ש המחה"ש דאם עבר האונס ועדיין לא נתעכל המזון צריך לחזור ולברך בהמ"ז בשפתיו כמ"ש הפר"ח לעניין ק"ש יעו"ש כבר כתבנו לעיל סימן ס"ב אות ה' דהאחרונים חלקו ע"ז וס"ל דא"צ לחזור ולקרות ואפלו אם עבר האונס ועדין לא עבר הזמן יעו"ש ונראה דה"ה לכאן וכ"נ דעת הפתה"ד שם. ועוד יש לעשות סניף לזה ממ"ש לעיל די"א דיוצא בהרהור וע"כ היכא דכבר היה אנוס ובירך בהרהור יש לסמוך ע"ז ולומר דיצא וא"צ לחזור ולברך ובפרט היכא דלא אכל כדי שביעה דכמה פו' ס"ל דאין חייב בבהמ"ז מה"ת כמ"ש בסימן הקודם: ועיין נה"ש אות א':