שולחן ערוך אורח חיים כ א

^א^*הלוקח ^אטלית ^אמצוייצת ^אמישראל ^ב^באו ^אמתגר אינו יהודי

(ואומר שלקחן ^ג^גמישראל – נאמן) (נימוקי יוסף הלכות ציצית),

כשר, דכיון דתגר הוא חזקה שלקחה מישראל ^דדלא מרע נפשיה. אבל אם לקח מאינו יהודי שאינו תגר ^הפסולה:

מפרשים

(א) טלית מצוייצת כו' — הא דלא נקט ציצית בלא טלית מן העכו"ם, נראה לי דבזה הוה פסול אפילו מתגר עכו"ם שמוכר ציצית, כיון שעיקר ריוח שלו לעשות מצמר ציצית, חיישינן שמא לא נתן לישראל לעשות אלא הוא בעצמו עשאן, ולא מהני בזה סברא דלא מרע נפשיה אלא דוקא כשעיקר סחורתו עם הטלית עצמו, אלא שיקפצו טפי קונים על הטלית כשיראו שהוא מוכן עם הציצית, על כן עושה על ידי ישראל בו ציצית, ולא בשביל הריוח של ציצית, בזה מהני סברא דלא מרע נפשיה. ולא דמי למה שכתוב בסימן ל"ט: נמצאו תפילין ביד עכו"ם כשרים, דבאקראי בעלמא ודאי גם בציצית שנמצאו אצלו כשירים, דתלינן במלתא דשכיחא דמישראל באו. מה שאין כן בתגר שעוסק במכירת ציצית, פסול לקנות ממנו אם לא בטלית מצויץ כמו שכתבנו. נמצא דתגר יש לו מעלה וגריעותא, דהיינו אם הוא מוכר טליתות, אז יש לו מעלה כמו שכתבנו, ובמוכר ציצית לחוד גרע טפי. ואם אינו תגר אלא מוכר באקראי בעלמא, אז מותר גם בציצית לחוד כמו בתפילין, ואם מוכר טלית באקראי – פסולים הציצית, דאימר הוא עשאן כדי שימהרו לקנות ממנו הטלית, דאין כאן לא מרע נפשיה כנזכר לעיל. והך תגר עכו"ם פירש נימוקי יוסף, אפילו אינו מוחזק לקנות טליתות, רק מוחזק לקנות שאר סחורות מישראל, נאמן, ששוב לא יאמינוהו:

מגן אברהם

עריכה

(א) מתגר — אפילו הוא תגר בשאר סחורות, נאמן, דאם ימצא בדאי בדבר אחד שוב לא יאמינוהו בדברים אחרים [בית יוסף]. ועיין בית יוסף סימן קי"ד סעיף ה, דגם בשאר איסורים סמכינן אתגר היכא דאיכא קפידא טובא במלתא. ומכל מקום צריך עיון, דמשמע התם דוקא בדבר דאיכא קפידא באומנתו, כגון מורייס שמערבין בו חומץ דהוי זיוף אפילו לעכו"ם, אבל הכא יש לחוש שנטוה שלא לשמה ולא מרע נפשיה בזה. תדע, דאטו מי שרי לקנות בשר מעכו"ם תגר כשאומר שהיא כשרה משום דלא מרע נפשיה? ועיין בחולין פרק גיד הנשה. לכן נראה לי, דדוקא גבי טלית מקילינן, משום דאין דרך עכו"ם לעשות ציצית בבגד, ולהכי נקט טלית מצויצת, אבל ציצית אסור לקנות מעכו"ם אפילו הוא תגר, ולהכי נקט הגמרא והפוסקים טלית מצויצת. והא דמייתי הר"ן ראיה מציצית לענין מורייס, לא מייתי אלא ללמוד דסמכינן בתגר אסברא דקפידא:

אמרינן בעבודה זרה פרק ב, אמר רב: חבי"ת אסור לשלוח על ידי עכו"ם כי אם בב' חותמות, ומביאו בטור יורה דעה סימן קי"ח, וחד מינייהו תכלת. ולחד פירושא, דוקא תכלת שדמיו יקרים חיישינן לאחלופי, אבל ציצית לבנים לא חיישינן לאחלופי כל כך ודי בחותם אחד. אבל בשולחן ערוך ובת"ח כתב הטעם, שכל דבר שהוא איסור דאורייתא, אף על פי שאין דמיו יקרים צריך ב' חותמות, אם כן גם גבי ציצית צריך ב' חותמות, דהא מדאורייתא בעינן טוויה לשמה. והא דנקט רב תכלת, לטעמיה אזיל דסבירא ליה לא בעינן טוויה לשמה, אבל לדידן צריך ב' חותמות. ומיהו דוקא אם יש לחוש שנהנה בחליפין, כמו שכתוב ס"ב. ואפשר דאם הם שזורין ומופסקין שרי, כדאמרינן פרק י' דעירובין. ועיין לעיל סימן י"א:

ביאור הגר"א

עריכה

ואומר כו' — דהטעם דלא מרע נפשיה לומר שקר. נ"י וכמש"ו:

באר היטב

עריכה

(א) מצוייצת: דוקא טלית מצוייצת אבל ציצית אפי' מתגר עכו"ם אסור. ט"ז מ"א.

(ב) או מתגר עכו"ם: אפי' אינו מוחזק לקנות טליתות רק מוחזק לקנות שאר סחורות מישראל. ב"י ט"ז מ"א.

(ג) מישראל נאמן: רצה לומר שטוון ושזרן ותלאן לשמן.

משנה ברורה

עריכה

(א) מישראל — אפילו אין מכיר אותו שהוא כשר ונאמן אפ"ה תלינן דסתם ישראל בחזקת כשר הוא ובודאי טוואן ושזרן ותלאן לשמן אם לא שהוא חשוד [ב"ח] וכללי החשוד עיין ביו"ד סימן קי"ט:

(ב) או מתגר א"י — אפילו אינו מוחזק לקנות טליתות רק מוחזק לקנות שאר סחורות אפ"ה נאמן דאם ימצא בדאי בדבר אחד שוב לא יאמינוהו בד"א:

(ג) מישראל נאמן — עיין בלבוש דמוכח מיניה שא"צ התגר לומר שקנה מנאמן דאפילו מסתם ישראל כשר כמו בישראל שקנה מישראל וכן משמע משאר אחרונים ואפשר דגם הרמ"א סובר כן ותיבת נאמן קאי על התגר שהוא נאמן בדיבורו והוסיף הרמ"א זה להורות לנו הסברא דדוקא על דיבורו סמכינן ומאמינין לו דלא מרע נפשיה לומר שקר משא"כ בסתמא לא מרע נפשיה עי"ז:

(ד) דלא מרע נפשיה — עיין במ"א שכתב דוקא גבי טלית בציציותיה סמכינן על סברא זו ומאמינין לו משום דאין דרך לנכרי לתלות ציצית בבגדו אבל לקנות ציצית אסור אף מתגר שמא לא היה הטויה והשזירה לשמה וכן פסק הט"ז ודה"ח ויש מקילין בזה ועיין בארה"ח ובישועות יעקב שהסכימו דהיכא דעסק התגר הוא לקנות ציצית מישראל ולמכור מותר מתגר:

(ה) פסולה — שמא הוא בעצמו עשה הציצית בהבגד וכ"ש דאסור לקנות ממנו ציצית דשמא לא נטוה לשמה וא"כ פשוט דאפילו אם ירצה להתירם מהבגד ולקשרם מחדש אסור [מ"א ושארי אחרונים דלא כט"ז]. מצא טלית מצוייצת בשוק כשר. ואסור לשלוח ציצית אפילו פסוקין ושזורין ע"י עו"ג אם לא בשני חותמות:

ביאור הלכה

עריכה

(*) הלוקח טלית וכו' מתגר נכרי וכו': עיין בח"א בכלל י"א שכתב ונ"ל דהקונה מתיר הציצית ויקשרם מחדש ואיני יודע שום טעם לזה ואי קאי אאינו תגר מה יועיל אם יתיר הציצית שמא לא נטווה לשמה לא מיבעיא להמ"א דמחמיר בקניית ציצית מנכרי אפילו לט"ז ג"כ יש להחמיר בזה דאפשר מחמת שהוא רוצה שירבו קופצים על הטלית ע"כ טוה הציצית בעצמו ותלאן בהבגד וגם לא הו"ל לח"א לסתום אלא לפרש ונ"ל דט"ס הוא בח"א והאי ונ"ל צריך להיות אחר מה שכתב בתחלה לענין טליתים גנובים עי"ש:.

כף החיים

עריכה

(א) סעיף א: הלוקח טלית מצוייצת מישראל וכו׳ — משום דסתם ישראל בחזקת כשרות הוא. אבל אם הוא ישראל חשוד, פסול. ב״ח, פתחי עולם אות א׳. ועיין ביורה דעה סימן קי״ט ובאות שאחר זה:

(ב) שם: או מתגר נכרי כשר וכו׳ — ודוקא הלוקח טלית מצוייצת מתגר נכרי כשר, אבל ציצית אסור ליקח מן הנכרי ואפילו הוא תגר. ט״ז ס״ק א. מ״א ס״ק א. יד אהרן בהגהת הטור. ר' זלמן אות ב׳. פרי מגדים במשבצות זהב אות א׳, ובאשל אברהם אות א׳. נה׳׳ש אות א׳. שתילי זיתים אות ב׳. וזה לשון הרמב״ן במלחמות פרק קמא דסוכה, דהלוקח ציצית מתגר גוי חוששין לו, ואין ניקחין אלא מחבר מומחה, עד כאן לשונו יעויין שם, והביאו הער״ה אות א׳. מיהו כבר כתבנו באות הקודם בשם הב״ח שכתב בשם הטור דסתם ישראל בחזקת כשרות הוא, וכן כתב הש׳׳ך ביורה דעה סימן קי״ט אות א׳, וכן כתב בספר זבחי צדק שם אות ב׳ בשם כמה פוסקים, ויעויין שם ובאות ד' שפסק כן להלכה, ודלא כהיש אומרים שהביא מור׳׳ם בהגה שם סעיף א׳:

ומה שכתב הט״ז שם דמותר ליקח ציצית מן נכרי שאינו תגר באקראי בעלמא, כמו תפילין בסימן ט"ל, והביאו אליהו רבה אות ד׳, כבר חלקו עליו הפרי מגדים שם והמאמר מרדכי אות א׳ והנה׳׳ש שם, דשאני תפילין דאמרינן דאין דרך נכרי לכתוב כאשר יעויין שם בבית יוסף, מה שאין כן הכא, וכתבו שכן משמע נמי ממגן אברהם ס"ק א יעויין שם:

(ג) שם: או מתגר נכרי וכו' — ואפילו הוא תגר בשאר סחורות נאמן, דאם ימצא בדאי בדבר אחד שוב לא יאמינוהו בדבר אחר. בית יוסף בשם נימוקי יוסף. ט״ז שם, מגן אברהם שם. אליהו רבה אות ב׳. ר' זלמן שם. שתילי זיתים שם:

(ד) שם הגהה: ואומר שלקחו מישראל נאמן — באליהו רבה אות ג׳ פירש דדוקא שאמר דמנאמן קנאה. אבל בלבוש משמע דאין צריך לומר מנאמן קנאה, אלא כיון שאמר שמישראל קנאה נאמן התגר. פרי מגדים באשל אברהם אות א׳. וכן כתב ר׳ זלמן שם, חיי אדם כלל י״א אות מ״ב:

(ה) שם: אבל אם לקח מעכו״ם שאינו תגר פסולה — ואין בכלל הזה הטליתים שגונבים לפעמים, דידוע שהעכו״ם לא יעשה ציצית בבגד, שהעיקר הוא הטלית. חיי אדם שם:

(ו) סוחר של ציצית שבא לעירו, ולקחו מזה בעלי בתים מאותן ציצית, ואחר כך נודע שהסוחר הוי גנב ואיש רע ובליעל, לא קיימו מצות ציצית, דהוי בכלל מצוה הבאה בעבירה, דאף בשוגג יש מצוה הבאה בעבירה. שנות חיים סימן רנ״ז. והביאו פתחי עולם אות א׳:

(ז) מותר לקנות ציצית מארחי ופרחי אם הציצית שזורין כהלכתן, אף על פי שאינם מופסקים, דאין אדם טורח לעשות ציצית כמו אלו ומסתמא מן המומחה באו לידו. תשובת חתם סופר סימן ו'. פתחי עולם שם:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}

שולחן ערוך אורח חיים כ א