שולחן ערוך אורח חיים כד ב

^דמצוה ^אלאחוז הציצית ^א^דביד שמאלית כנגד לבו בשעת קריאת שמע רמז לדבר והיו הדברים האלה וגו' ^העל לבבך:

מפרשים

באר הגולה

(ד) מצוה לאחוז — הגהות מיימוני פרק ב בשם שוחר טוב והמרדכי בסוף פרק ג דסוכה.

מגן אברהם

(א) לאחוז הציצי': בין קמיצה לזרת (ברכות רמ"מ) כשיגיע לפ' ציצית יקחם גם ביד ימין ויביט בהם ויהיו בידו עד שיגיע לנאמנים ונחמדים לעד ואז ינשק הציצית ויסירם מידו (כתבי האר"י):

מצוה כו' — בפסיקתא, והובא בילקוט תהלים תשכ"ג ובמדרש שוחר טוב: "כל עצמותי תאמרנה" כו', אמר דוד לפני הקב"ה: אני אשבחך בכל איברי ומקיים בהם מצוות כו', בחזה אני משים הציצית נגד הלב כל זמן שאני קורא קריאת שמע, שנאמר: "והיו הדברים האלה" כו' "על לבבך" כו', יד שמאלית, בה אני קושר תפילין של יד ובה אני אוחז הציצית בזמן קריאת שמע. ובמרדכי סוף פרק ג דסוכה בשם הירושלמי: לא סוף דבר כו', כמו שכתוב לעיל סימן ח' סעיף ד וסוף סימן י"ז:

באר היטב

עריכה

(א) ביד שמאלית: בין קמיצה לזרת. וכשיגיע לפרשת ציצית יקחם גם ביד ימין ויביט בהם ויהיו בידו עד שמגיע לנאמנים ונחמדים לעד ואז ינשק הציצית ויסירם מידו כן כתב האר"י ז"ל. מ"א.

משנה ברורה

עריכה

(ד) ביד שמאלית — כתוב בכתבי האר"י ז"ל שיאחזם בין קמיצה לזרת וכשיגיע לפרשת ציצית יקחם ביד ימין ויביט בהם ויהיו בידו עד שמגיע לנאמנים ונחמדים לעד ואז ינשק הציצית ויסירם מידו.

(ה) על לבבך — והלב הוא בשמאל. ומצוה זו מציל האדם מן החטא דכתיב "ולא תתורו וגו' למען תזכרו וגו' והייתם קדושים" ואף דכל שאר המצות אין בהם זאת הסגולה להצילו מיצר הרע, ציצית עדיף וכדאיתא בעובדא דמנחות מד א) מעשה באדם אחד וכו'.

כף החיים

עריכה

(ח) סעיף ב׳: מצוה לאחוז הציצית ביד שמאלית כנגד לבו בשעת קריאת שמע וכו׳ — וכן כתב בשער הכוונות בדרוש ק"ש דף כ״ז ע״ב וזה לשונו: בהגיעך אל "מהר והבא עלינו ברכה ושלום", תזקוף ב׳ צדדי הטלית על שני כתפותיך באופן שישארו שני הציציות מאחור ושני הציציות לפנים. ואחר כך תקבצם יחד שרשי ארבעתם בידך השמאלית ותניחם על לבך. וכשתתחיל פרשת ציצית, אז תאחוז כנפי הציציות גם בידך הימנית, ושרשיהם יהיו בידך השמאלית, ותבט ותסתכל בהם בכל פרשת ציצית וכו'. וצריך לכוין כשמסתכל בציצית כאילו יש שם תכלת שבציצית וכו׳. ובהגיעך אל "ולא תתורו אחרי לבבכם" וכו', אז תנשק הציציות בפיך ותשימם על גבי העיניים שלך. והנה צריך שיהיו ב' ידים אוחזים בציצית על דרך הנזכר עד הגיעך אל "ודבריו חיים וקיימים ונאמנים ונחמדים לעד", עכ״ל. ובדף כ״ח ע״א כתב: ובהגיעך אל "ודבריו חיים" וכו׳ "לעד", תנשק הציציות בפיך ותשימם על עיניך ותתירם ותניחם מידך יורדים ומשולשלים מאליהן ואל תאחזם ותקחם עוד בידך, עכ״ל. וכן כתב בפרי עץ חיים שער הק"ש פרק כ"ו ופרק כ"ח, וכן כתב נגיד ומצוה. ש״ץ דף צ״ז ע״ג. וכן כתב המגן אברהם סוף ע"א והאחרונים. ומה שכתב הפרי מגדים באשל אברהם אות א׳ על דברי מגן אברהם, "וכשיגיע לפרשת ציצית יקחם גם ביד ימין": "אפשר שדי בפסוק א׳ וב׳ ביד שמאל, ולפרשת ציצית יקחם ביד ימין לחוד" וכו׳, עכ״ל. לא ראה הדברים בשורשם, דהרי מפורש בהדיא בדברי האר״י ז״ל שצריך להיות השני ידים אוחזים בציצית מתחילת פרשת ציצית עד "ודבריו חיים" וכו׳, כנזכר לעיל. וכן הקשה הרב פתח הדביר אות א׳ על דברי הפרי מגדים הנ״ל יעויין שם. וגם דלא כהרב מנח״א כלל י״ד סוף אות ז׳, שכתב שיהיו בב׳ ידיו עד סוף הפרשה ואחר כך ביד שמאלית לבד, יעויין שם, אלא עד "ודבריו חיים" וכו׳ "לעד", כמו שכתבנו בשם האר״י ז״ל. ועיין פתח הדביר אות ב׳, שגם הוא דחה דברי המנח״א יעויין שם:

(ט) שם: מצוה לאחוז הציצית ביד שמאלית וכו׳ — כתב המגן אברהם ס״ק א לאחוז הציצית בין קמיצה לזרת, וכן כתב הברכי יוסף בשיורי ברכה בשם האר״י ז״ל, וכתב שכן נהגו, וכן כתב בספרו קשר גודל סימן יו״ד אות י״ד, וכן כתב ר׳ זלמן אות ד׳, שתילי זיתים אות ה׳. חס״ל אות ב׳ ובסימן ס׳ אות ד׳. כף החיים להרב חיים פלאג׳י סימן י״ד אות ט״ז. מיהו מה שכתב הברכי יוסף זה בשם האר״י ז״ל, בשער הכוונות ובפרי עץ חיים לא נזכר מזה כלום שיניח הציציות בין קמיצה לזרת, אלא סתם שיניח ביד שמאלית, כמו שכתבנו לשונו באות הקודם, וכן בסידור הרש״ש ז״ל לא כתב לאחוז הציציות בין קמיצה לזרת, אלא סתם שיאחזם בשמאלו. אלא דברי הברכי יוסף כנזכר הם לקוחים מגורי האר״י ז״ל. ואמנם אין בכך כלום אם יאחזם בין קמיצה לזרת, ואף על פי שלא נזכרו בדברי מהר״ח ויטאל ז״ל, כיון דעל כל פנים הם נאחזים ביד שמאל ואין בכך כלום, וטוב לקיים שניהם, ביד שמאל וגם בין קמיצה לזרת:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן