שולחן ערוך אבן העזר ק ה
<< · שולחן ערוך אבן העזר · ק · ה · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
אם כתב בכתובתה, בעיקר כתובה ותוספת, מעות סתם, אינה גובה אלא בפחות שבמטבעות. כיצד, נשא אשה במקום אחד וגרשה במקום אחר, והאשה שם עמו, אבל שלח לה גט למקום הנשואין, הולכין אחר מקום הנשואין (בית יוסף בשם תשובת הרשב"א), אם היה מעות מקום הנשואין טובים ממעות מקום הגרושין, נותן לה ממעות מקום הגרושין. ואם היו מעות מקום הגרושין טובים ממעות מקום הנשואין, נותן לה ממעות מקום הנשואין. ודוקא בשווי המטבע שהוא מגבה לה מאתים ומנה, אבל לפחות מכאן אי אפשר. ואם פרש בכתובתה מטבע ידוע, בין בעיקר בין בתוספת, גובה ממנו כמו שכתוב בכתובה.
- הגה: ונכסי צאן ברזל הולכין תמיד אחר מקום שנשתעבד שם, כמו בחוב דעלמא (כן כתב המגיד משנה פרק י"ו וכן כתב הרשב"א). ובמקום שמוסיפים שליש על מה שנותנת לו, כמו שנתבאר לעיל סימן ס"ו, יש לו דין צאן ברזל ולא דין תוספת (מהרי"ק שרש פ"א):
מפרשים
(כז) אבל שלח לה גט למקום הנשואין: דין זה הוא מתשו' הרשב"א והרשב"א אזיל לטעמי' דס"ל שגביית הכתובה הוא במקום הגירושין שכ' בתשו' סי' אלף רנ"ד דא"צ לקבל גט כל שאין כתובה מוכנת והביא ראי' מל' המשנה וכ"מ קצת מל' הרא"ש כלל מ"ב שכ' כיון שמן הדין היא חייבת לקבל גט נמצא פריעת חוב כתובה כשאר חוב משמע הא כל שאין חייבת לקבל גט רק שהוא מגרשה מרצונ' צריך ליתן לה כתובה אבל כל שחייבת לקבל גט יכול לגרשה ואח"כ תתבע היא אותו ואם יש לו ישלם לה וא"כ צריכ' היא לילך אחריו ונותן לה מעות מקום שהוא דר שם וע' בתשו' הריב"ש סי' צ"א משמע קצת דכל אשה צריכ' לקבל גט תחלה ואח"כ תתבע הכתוב' וא"כ לפי דבריו אף ששלח לה גט למקום הנשואין צריכה היא לילך אחריו ולתבוע כתובה במקום שהוא דר:
(כח) אבל לפחות מכאן א"א: כלומר שעכ"פ צריך שיהיה שווי המטבע שנותן לה כשיעור שתקנו חכמים וכמו שנתבאר לעיל סי' ס"ה סעיף ו' שיעור הכתובה בכסף צרוף ועיין בב"י שהעתיק מ"ש המ"מ בשם הראב"ד ומה שנחלק עליו וכמ"ש בשם הרשב"א אם כתב לה דחזי ליכי:
(כט) יש לו דין צ"ב ולא דין תוס': כי תוספת הוא דוקא מה שמוסיף לה משלו ברצונו ותוספות זה ככתובה דמי וכל זמן שלא נזכר חילוק ביניהם אבל השליש שמוסיפין על הנדוני' כספי' מפני שיכול להרויח בהם הוי כאלו הכניס' לו נדוניא רבה והוה הכל בכלל צ"ב ועיין במהרי"ק שהאריך בזה:
(כג) אלא בפחות שבמטבעות: הטעם הוא משום כתובה דרבנן הוא ול"ד לב"ח כתב בט"ז אם הוסיפו על המטבע צריך לשלם שיעור הכתובה שהוא לפי מנהג פולין ד' מאות זהו' לבתולה ממטבע שניה שהיא גדולה אבל תוספות (כתובה) /שליש/ נותן ממטבע הראשונה ולעיל כתבתי בשמו באריכות כתב בפרישה במדינות וואלין היה מנהג שלהם מימים הקדמונים שא"ק א' היה ב' זהו' וחצי ואח"כ נשתנה מחמת תיקון מלכות והיה כל שא"ק ב' זהו' ופסקו חכמי ארצות פולין אלו נשים שהיה להן נישואין קודם תיקון המלכות וכתבו את כתובתם קודם תיקון מלכות ונתארמלו או נתגרשו אחר תיקון מלכות שאינן גובין אלא כפי תיקו המלכות, והוא הקשה ע"ז כיון דלא נשתנה המטבע ומדמה לפרט בכתובה דצריך לשלם כמו שפרט נשמע דס"ל אם נשתנה המטבע מקילין לענין הפרעון כמו דמקילין לענין ב' מקומות:
(כד) אבל שלח לה: ע' סימן קי"ט שם מבואר פלוגתת הפוסקים אם היא יכולה לומר לא אקבל הגט עד שיסלק לי הכתובה וכתב בח"מ דין דכאן תליא בפלוגתא שם למאן דאמר דא"י לעכב קבלות הגט אם כן אחר נתינות הגט צריכה היא לבוא לעירו לתבוע הכתובה ולכאורה נ"ל ע"כ לא פליגי שם אלא כשאין לו לשלם אבל כשיש לו לשלם לכ"ע חל הזמן פרעון בעת הנתינת הגט ושם במקום הגט הוא מקום הוצאות השטר חוב היינו הכתובה ואפי' אם אין לו לשלם י"ל מ"מ בעת נתינת הגט חל הז"פ ואז הוי מקום הוצאות השטר חוב:
(כה) אבל לפחות מכאן א"א: כלומר עכ"פ צריך שיהיה שוין המטבעות שנותן לה כשיעור תיקון חז"ל כמ"ש בסימן ס"ו:
(כו) יש לו דין צאן ברזל: דהא השליש שמסוים מחמת שיכול להרויח מעות הנדוניא דינו כנדוניא כ"כ במהרי"ק שורש פ"א וכ"פ בד"מ ולא כב"י:
בפחות שבמטבעות כולי בענן זקוקים הנזכרים בכתובה דהיינו מה שקורין בל"א שא"ק ויש חילוק בין המדינות כמה הוא שא"ק במדינות ליט"א וו"אלין הוא שני זהובים וחצי ממילא הכתובה היא ת"ק זהובים ובפולין היא שני זהובים ממילא הכתובה היא ת' זהובים וכתב בדרישה בזדה שנתחדש איזה ענין ע"פ המלכות כו' ואנו אין לנו אלא המנהג דהיינו בכל המלכות פולין בתולה כתובתה ת' זהובים פולניש ובליט"א ת"ק זהובים פולניש ובמע"הרין ת' זהובים ריי"ניש וכל הנושא אשה סתם ע"ז המנהג שבמקום שנושא שם הוא נושא אם הוא נשאר שם אבל אם לא נשאר שם אז הדין כמ"ש כאן בש"ע דהולכין לקולא להבעל ובמדינות מע"רי"ן נשאלתי על אחד שנשא אשה בזמן שהיה לנ"ג געל"ט דהיינו שהט"אליר היה נחשב לשבעה זהובים וכתב לה כתובה עם התוספות שליש שלשה אלפים זהובים ואחר זה שנה או שנתיים ניתקן מן הקיסר שהטאליר לא יהיה רק אחד זהב וחצי רייניש והאשה באה לגבות כתובתה האיך יהיה הפרעון ופסקתי שעיקר הכתובה דהיינו סך ת' זהובים ריינ"יש תתקבל מן המטבע חדשה מעות טוב והמותר דהיינו סך ת' זהובים ריינ"יש תתקבל מן המטבע חדשה מעות טוב והמותר דהיינו הוספת שליש על הנדוניא תהיה ממעות לנ"ג געל"ט דהיינו שיתן לה טאליר כפי חשבון של לנ"ג געל"ט והבאתי ראיות בתשובה שחברתי על זה (והתשובה הנ"ל כבר נכתב בסימן ס"ה):
(יט) שבמטבעות: דכתובה דרבנן ול"ד לב"ח. כתב ט"ז אם הוסיפה על המטבע צריך לשלם שיעור הכתובה שהיא לפי מנהג פולין ארבע מאות זהובים לבתולה ממטבע השני' שהיא גדולה אבל תוספת כתובה נותן ממטבע הראשונה וע"ל סי' ס"ו מש"ש הב"ש. וכאן מ"ש בשם הפרישה.
(כ) תוספת: כי התוס' הוא מה שמוסיף הוא לה משלו ברצונו. ותוספת זה ככתובה דמי אבל השליש שמוסיפין על הנדוני' כספים מפני שיוכל להרויח בהם הוי כאלו הכניסה לו נדוני' רבה והוי הכל בכלל צ"ב מהרי"ק שורש פ"א עיין בתי"ט פ"ו דכתובות משנה ג' ועיין כנה"ג.