בית שמואל על אבן העזר ק

►| בית שמואל • על שולחן ערוך אבן העזר ק |◄

סעיף א

(א) אלא מן הקרקע:    אפילו אם היא גרושה והוא מסלק לה הכתוב' ולא היורשים וכן לענין זיבור' אפילו ממנו אינה גובה אלא זיבורת ש"מ:

(ב) ומתקנת הגאונים:    כתב הרמב"ם פי"ו דוק' מי שיודע התקנ' אבל אם א"י או שנסתפק לנו אין לנו כח להוצי' מן היורשים וכתב המגיד שאין לומר בזה אף שלא נכתב כנכתב דמי שאין זה תנאי ב"ד כיון דנתחדש אחר הש"ס מיהו בב"מ /בכ"מ/ כתב בשם הריב"ש דרמב"ם איירי במקום היכא דמנהג הוא לכתוב בפי' מטלטלין אז אם לא כתב לא נשתעבדו המטלטלים אא"כ דידע התיקון הגאונים ואם נתפשט התיקון בכל ישראל אמרי' אף שלא נכתב כנכת' דמי אלא בימי הרמב"ם עדיין לא נתפשט התיקון לפ"ז בזה"ז שנתפשט התיקון אמרינן אף שלא נכתב כנכתב דמי והרא"ש פ' מציאות האשה כתב בשם ר"ת דגובין מן מטלטלין משום דכותבין מטלטלין ובפ' נ"ש הביא תקנו' הגאונים ובפ"ק דב"ק כתב מטלטלין דינם כקרקע בדורות הללו מדינ' דש"ס הואיל כל משא ומתן בהם והוי כגמל' דערבי', וכן בטור חושן המשפט סי' תי"ט כתב הטעם הואיל כל מו"מ בהם ובסי' זה כתב הטעם מחמת תקנות הגאונים או מחמת שכותבין בפירוש וצריך ישוב:

(ג) מעות בחובו' אביהם:    בזה יפוי כח כתובה מבכור דאין נוטל פי שנים במלו' כמ"ש בחושן המשפט אף על גב כתובה אינה נגבית מן הראוי מ"מ גובין מן החובות משום דמשועבד לה מדין דר"נ כ"כ הרא"ש פי"נ והטור מזה נשמע אף בכתוב' שייך דין זה דר"נ ואין חילוק בין מלוה בשטר לבין מלוה בע"פ וכן גובה מן הש"ח שהניח בעלה ועיין בש"ג ר"פ הכותב דף תקי"ד ואשה קודמת לחוב הצדק' עיין תשוב' מ"ב סי' ק"ב ועיין תשו' רמ"א סי' מ"ח:

(ד) מיהו רשות ביד היורשים וכו':    היינו היכא דלא כתב בפירוש מן המטלטלין שם בש"ג ועיין במגיד ובכ"מ פי"ד ה"א ובחושן המשפט סי' ק"ז, וכן הבעל יכול לסלק' בקרקע כמ"ש בש"ג דף תק"א כי הגאונים לא תקנו אלא היכא דלית ליה קרקע והר"ן כתב דף תפ"ט אם הקרקע שוה עשרה זהו' והיא רוצה לקבל בכ' והיורשים רוצים ליתן עשרה זהו' בעד הקרקע הדין עמה ועיין בחושן המשפט:

(ה) במתנות ברי':    אבל מתנות ש"מ גובה כתובתה מהם ועיין סי' צ"ג הביא בהג"ה שם י"א דס"ל דאינה גובה מזונות מן משכ"מ וכאן פסק דגובה ואפשר לחלק מיהו שם כתבתי דגובה הכתובה וכן ניזונת מן מתנות ש"מ ונראה אם נתן במתנות בריא בקנין אפילו לא בא ליד המקבל מתנה א"י לתפוס אף על גב בחיי בעלה הכל בידה לא מהני תפיסתה בחייו דהא כל שעה יכול להוציא מידה דכתובה אינה נגבת בחייו נמצא מה שנתן לאחר זכה המקבל תו א"י לתפוס ועיין בד"מ מ"ש בדין מתנות ש"מ ועיין בפסקי מהרא"י סי' פ"ו, ועיין ב"י שכ' בשם תשובת הרשב"א מי שנתן כת"י לא' כל אשר לו הוא בשותפות עמו והקדים הזמן קודם הנישואין ופסק הרשב"א קרקעות או מטלטלין וכתב לה אג"ק אינו נאמן לחייב אותה דהא אם מוכר או נותן במתנה יכולה היא להוציא מידם אבל מטלטלים ולא כתב לאשתו מטלטלים אג"ק שכתב לה מקרקע ומטלטלין נאמן שהיה שותפות ביניהם קודם הנישואין במיגו דיכולה למכור או ליתן במתנה וכן הוא בב"י בחושן המשפט סוף סימן מ"ו ובתשובה אחרת כתב הרשב"א אם הודה לראובן דיש פקדון בידו אינו נאמן לחוב אותם ותשובות סותרת זא"ז ותירץ בד"מ דאיירי בתשובה זו במטלטלין וכ' לה קנין אג"ק ודבריו תמוהים דהא בתשו' סי' אלף מ"ז מבואר אפי' לא כתב אג"ק הדין כן אף על גב דיש לו מיגו מ"מ הוי מיגו במקום חזקה דחזקה הוא כל מה שבידו הוא שלו לכאורה נראה בתשובה הראשונה אמרינן שפיר מחמת המיגו נאמן דנכתב קודם הנישואין ואז לא היה מחייב לשום אדם היה נאמן משא"כ כשמודה אחר הנישואין אפי' יש לו מיגו אמרינן חזקה מה שבידו הוא שלו וא"י לחוב אותה, שוב ראיתי בש"ך סי' צ"ט הביא תשוב' אלו יע"ש מ"ש ונשמע מתשו' אלו דס"ל לרשב"א אם כתב אג"ק טורפת מן המטלטלי שמוכר או נותן ועיין בחושן המשפט סי' ס' וסי' שנ"ו:

(ו) במתנת בריא:    כ"כ המרדכי פ' נערה וכן פסק בתשו' מהרי"ו ובח"מ כתב להלכה אמר ולא למעשה וא"י מנ"ל וכן מוכח בפסקי מהרא"י סימן פ"ו אף על גב דשם איירי במש"מ מכל מקום נשמע זאת דהא כתב כן לדעת הפוסקים דסבירא להו מתנת ש"מ מפקיע הכתובה מחלק לדעתם בין אם נתן לאחרים לבין אם נתן לבניו מזה נשמע למתנות בריא גם מסיים שם מהרי"א וכתב כדכתב מור"ם בפרק נערה ושם איירי במתנות בריא מיהו בתשובת רש"ך ס"א סי' ל"ד כתב היורשים י"ל קים לנו כהני פוסקים דאין חילוק בין אם נתן ליורשיו לבין אם נתן לאחרים גם כתב שם מלוה בע"פ אינו גובה מיורשים:

(ז) מי שצוה:    עיין במרדכי פ' מי שמת שם עובדא היה שהשליש מעות ביד א' ליתן לבנו ופסק דגובה אלמנת אביו הכתובה ממעות אלו כיון דלא זיכה לבנו בחייו אלא לאחר מותו אז אינו זוכה אלא מחמת מצוה לקיים דברי המת וכל מתנה שאדם זוכה מכח מלד"ה או מכח משכ"מ או מצוה מחמת מיתה אשת המת גובה הכתובה ממעות אלו ומזה נשמע אם היה מזכה לבנו בחייו אינה גובה הכתובה ופליג על דיעה הראשונה דס"ל אפילו ממתנות בריא דבניו גובה והרב רמ"א שהביא בסמוך פלוגתא במתנות בריא לבניו וכאן הביא דברי המרדכי צ"ל דאיירי אם נתן לאחר ולא לבנו דאז אם היה נתן במתנות בריא אינו גובה והשת' גובה משום דאינה אלא משכ"מ, וע' במרדכי פ' י"נ סי' תקפ"ד נשמע משם אם כתב לאחד מתנה מהיום ולאחר מיתה כא' מן הבנים אף על גב מהיום ולאחר מיתה הוא מתנות בריא מ"מ כיון דכתב כא' מן הבנים גובה הכתובה מן העזבון ומתמעט כל החלקי' דאי אמרת המקבל יקח מתנה שלו בתחלה ואח"כ תקח הכתובה א"כ יהיה חלק המקבל יותר מחלק א' מן הבנים ומזה נשמע נמי אפילו עישור הבת וכב"ד נמי קודמים וכן פסק בחושן המשפט סי' רפ"ה אלא במרדכי שם סי' תתט"ו לא פסק כן לענין כב"ד וכבר הקשה עליו בח"מ:

(ח) ואם מכרו היורשים:    בדרישה וב"ח האריכו לפרש דברי תוס' פ' כ"ש ודברי הרא"ש פ' האומר דלא פליג ע"ז מיהו ברי"ו פסק אפילו אם מכרו היורשים מטלטלין אינה גובה הכתובה וכ"כ הנ"י פ' מ"ש ועיין ב"י וד"מ:

(ט) ומ"מ לא נהגו:    כ"כ ע"פ תשובת הרא"ש כמ"ש בחושן המשפט סי' ס' וכבר כתבתי בסמוך דעת הרשב"א בזה ונראה לכ"ע אם כ' לה מטלטלין אג"ק ועדיין בידה המטלטלין והוא מכר או נתן לאחר א"צ ליתן להם ובכה"ג לא שייך תקנות השוק כיון דעדיין בידה המטלטלין:

(י) שמכרו היורשים:    בח"מ מדייק מדכתב גבי דידיה שמכר או נתן וגבי יורשים לא נקט שנתנו ש"מ אם היורשים נתנו במתנה ליכא תקנות השוק:

סעיף ב

(יא) אלא מן הזיבורית:    ובזמן הזה כותבים שפר ארג גובה מן עידיות עיין סי' ס"ו ע"ש:

(יב) ואינם נגבים מהשבח:    אפילו אחר התקנה שתקנו דגובי' מן המטלטלין מ"מ אינה גובה משבח כ"כ הרא"ש פי"נ וכן משמע משאר הפוסקים ולא כרמב"ם בפי' משניות ועיין בכ"מ פט"ז ה"א, והשבח אין חילוק בין שבח ממילא לשאר שבח ועיין ב"י מ"ש בשם הרשב"א לענין אם היורשים תלשו ומכרו:

(יג) לתת מתנה לבנו אחר ב' או ג' שנים:    עיין תשובת מהרי"ו ותשובת מהרי"ל סי' מ' ושם משמע אפילו לא קצב זמן מ"מ כל שעדיין לא בא לידו הוי ראוי ודומה לשכר שכיר אף על גב קודם מיתתו מיד שגמר המלאכה יש לו חוב אצל הבעל הבית מקרי ראוי כיון שלא גבה ול"ד למלוה שהלוה דשאני מלוה דאותו מעות כבר הי' בידו לפ"ז קשה למה כתב בהג"ה שקצב זמן ליתן לו אחר איזה שנים ת"ל אפילו אם כבר הגיע הז"פ מ"מ הוי ראוי וכן הקשה בח"מ והמעיין בתשובה יראה דלק"מ כי שם בתשובה איירי שהאב התחייב את עצמו ליתן לבנו איזה סך אז אפילו אם הגיע הזמן הוי ראוי אבל אם ציוה ליתן לבניו במתנות ש"מ לנדן שלו איזה סך הוי כמסורים לידו לכן אם לא קצב זמן לא הוי ראוי ודומה כמ"ש בסי' צ' בשם הרב ר' בצלאל אם נתן מתנה לאשה ולא גבתה עדיין ומתה הבעל יורש המתנה משום דהוי כמסורים בידה אלא אם לא הגיע הז"פ אז הוי ראוי ודומה למ"ש בסמוך מי שצוה שלא ליתן לו חלק ירושתו עד אחר ב' ג' שנים והכל חד טעמא הוא כתב בט"ז אם צוה ליתן לבנו קרקע אחר איזה שנים הוי מוחזק ומעות מחמת חזקה הנהוג בינינו נקרא מטלטלין וכל זמן שלא בא לידו נקרא ראוי ועיין רס"צ:

(יד) הואיל הם משועבדי':    אף על גב אחר שמת ראובן ג"כ מתה אלמנת יעקב מ"מ נקרא ראוי דהא הכל תלוי בעת מיתת ראובן והא דקי"ל לענין ירושת הבעל לא הוי ראוי כמ"ש רס"צ תירץ בד"מ שם איירי לפי המנהג דהיורשים יכולים לסלק', ובתשו' מהרי"ל סי' ע"ד כתב שאני ירושה הבאה מאליו אבל כתובה לית' אלא חוב ומחוסר גוביינ' ובתשו' ש"י סי' ז' מתרץ בע"א וע"ש וכ' אם כבר נשבעת האלמנה אז היא מוחזקת בנכסים הן לענין ירושה הן לענין הכתובה, וע' ברש"י ובתוס' פ' חזקת הבתים דף נ"ה דקאמר התם א"כ בטלת ירושת הבכור דהא הכל משועבד למס המלך וכתבו דוקא כשמשועבד למס המלך הוי ראוי אבל יש עליו ב"ח וכתובה לא הוי ראוי ולדברי מהרי"ל שפיר אבל לדברי ש"י שם קשה ונראה דאיירי דהכא כשעדיין לא בא ליד הבעל חלק ירושתו דאם בא לידו אז הוא מוחזק אף על גב דמשועבד לכתובה:

(טו) ודוק' במקום שאין רשות:    כ"כ בד"מ ליישב ב' תשובות שהבאתי בסמוך וכתב בח"מ שיעור סך הכתובה הוה ראוי אף למנהג דהיורשים יכולים לסלק אותה ובמקום דאין היורשים יכולים לסלק אותה הוי הכל ראוי:

(טז) ביד הגנב:    היינו כשלא מתייאש מגניבה דאל"כ נעשה ראוי שם במ' ובתשו' מהרי"ל ח"מ:

(יז) ומלוה שחייבים לבעל:    כבר כתבתי לעיל הטעם משום דמשועבד מדר"נ לכן הוי מוחזק לענין כתובה ולא לענין ירושת הבעל מלוה שלה כמ"ש בסי' צ' וכן לענין בכור הוי ראוי כמ"ש בחושן המשפט סי' רע"ח ודוקא מלוה מה שחייבים להבעל שהיה המעות כבר בידו קודם שהלוה אבל מלוה של מורישו הוי ראוי כל זמן שלא גבה וע' ב"י:

(יח) דינן כשאר חוב:    משמע דס"ל דב"ח נוטל בראוי ובחושן המשפט סי' ק"ד כתב דאין הב"ח נוטל בראוי וע' תשו' מהרש"ל סי' מ"ט ותשו' רמ"א סי' ג' ז' ותשו' ש"י סי' א' ובש"ך שם וע' בחושן המשפט סי' קט"ו כתב בתשו' מהר"ם מלובלין אם הרג כותי א' את בעל האשה ונתן כופר על שהרג אותו אין להב"ח שום זכיה בדמי הכופר:

(יט) רק מן הזיבורית:    דהא ע"פ דין התורה ב"ח בזיבורית אלא משום נעילת דלת תקנו חז"ל דגובה בינונית ובאשה לא שייך נעילת דלא אוקמיה אדינ':

סעיף ג

(כ) ואח"כ מכר:    ה"ה אם מכר לזה פ"א ולא נתרצית ואח"כ מכר לו ונתרצית:

(כא) ומן הראשון י"א שגובה:    אף על גב די"ל הנחתי לך מקום לגבות שאני האשה דלא נתנה כתובה לגבות מחיים ובחושן המשפט סי' קי"ח שם פסק כרמב"ם דאינו גובה:

סעיף ד

(כב) עד שיעשו פשרה:    ואם השניה תרצה להתפשר עם הלוקח תפסיד הראשונה ואם הראשונה תרצה להתפשר עם הלוקח שלא יטרוף ממנה תפסיד השניה וע' בתשובת הרא"ש שהביא הטור:

סעיף ה

(כג) אלא בפחות שבמטבעות:    הטעם הוא משום כתובה דרבנן הוא ול"ד לב"ח כתב בט"ז אם הוסיפו על המטבע צריך לשלם שיעור הכתובה שהוא לפי מנהג פולין ד' מאות זהו' לבתולה ממטבע שניה שהיא גדולה אבל תוספות (כתובה) /שליש/ נותן ממטבע הראשונה ולעיל כתבתי בשמו באריכות כתב בפרישה במדינות וואלין היה מנהג שלהם מימים הקדמונים שא"ק א' היה ב' זהו' וחצי ואח"כ נשתנה מחמת תיקון מלכות והיה כל שא"ק ב' זהו' ופסקו חכמי ארצות פולין אלו נשים שהיה להן נישואין קודם תיקון המלכות וכתבו את כתובתם קודם תיקון מלכות ונתארמלו או נתגרשו אחר תיקון מלכות שאינן גובין אלא כפי תיקו המלכות, והוא הקשה ע"ז כיון דלא נשתנה המטבע ומדמה לפרט בכתובה דצריך לשלם כמו שפרט נשמע דס"ל אם נשתנה המטבע מקילין לענין הפרעון כמו דמקילין לענין ב' מקומות:

(כד) אבל שלח לה:    ע' סימן קי"ט שם מבואר פלוגתת הפוסקים אם היא יכולה לומר לא אקבל הגט עד שיסלק לי הכתובה וכתב בח"מ דין דכאן תליא בפלוגתא שם למאן דאמר דא"י לעכב קבלות הגט אם כן אחר נתינות הגט צריכה היא לבוא לעירו לתבוע הכתובה ולכאורה נ"ל ע"כ לא פליגי שם אלא כשאין לו לשלם אבל כשיש לו לשלם לכ"ע חל הזמן פרעון בעת הנתינת הגט ושם במקום הגט הוא מקום הוצאות השטר חוב היינו הכתובה ואפי' אם אין לו לשלם י"ל מ"מ בעת נתינת הגט חל הז"פ ואז הוי מקום הוצאות השטר חוב:

(כה) אבל לפחות מכאן א"א:    כלומר עכ"פ צריך שיהיה שוין המטבעות שנותן לה כשיעור תיקון חז"ל כמ"ש בסימן ס"ו:

(כו) יש לו דין צאן ברזל:    דהא השליש שמסוים מחמת שיכול להרויח מעות הנדוניא דינו כנדוניא כ"כ במהרי"ק שורש פ"א וכ"פ בד"מ ולא כב"י:

סעיף ו

(כז) אם אין שטר כתובה וכו':    אף על גב דקי"ל כר' יוחנן דאמר הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום מ"מ אם אין שטר כתובה בידה אית' ריעות' ואינה גובה כ"כ הרמב"ן ושאר פוסקים וי"א שהבי' בסמוך ס"ל אפילו אם איכא ריעות' דאין הכתובה בידה מ"מ א"י לומר פרעתי דטוען אחר מעשה ב"ד הוא וקי"ל כהני י"א כמ"ש לקמן בשם מהרש"ל ודרישה וב"ח והיינו שיטות התוספת לפ"ז אפילו אם ליכא בידה הגט אלא עידי גט גובה:

(כח) אם הבעל טוען פרעתי:    כ' המגיד אם הוא מודה חייב לשלם וקשה מאי קמ"ל פשיטא אם הוא מודה חייב לשלם ונראה דקמ"ל חידוש גדול דכותבים שובר על הכתוב' ולא כדעת הש"ג שכתב אף על גב דקי"ל דכותבים שובר ללו' משום עבד לוה למלוה אבל בכתובה אם נאבדה א"צ לשלם שמא תמצא הכתוב' והוא יאבד השובר ותוס' והג"א ס"פ הכותב והר"ן ס"ל ג"כ דכותבים שובר על כתובה וא"ל שאר הפוסקים איירי כשנשרף הכתובה אז כותבים שובר משום דאין חשש שתמצא הכתובה משא"כ בנאבד דהא בנשרף ליכ' פלוגת' כלל וע"כ דאיירי אפילו אם נאבדה הכתובה כותבים שובר, ולפי דברי הש"ג יש לישב דברי הרי"ף הא שפסק פ"ק דב"ק כר' יוחנן דאמר הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום ובס"פ הכותב הביא אוקימת' דשמואל דמתני' שם איירי במקום שאין כותבים כתובה אז צריך לשלם לה כשאין הכתובה בידה אבל במקום שכותבים כתובה א"צ לשלם והקשו הפוסקים עליו כיון שפסק כר' יוחנן היה לו לפסוק אפילו במקום שכותבין כתובה ואין הכתובה בידה צריך הוא לשלם וא"י לו' פרעתי כיון שמעשה ב"ד הוא ולדברי הש"ג י"ל אף על גב דא"י לומר פרעתי מ"מ אם נאבד א"צ לשלם דחיישינן שמא תמצ' הכתובה ואין כותבים שובר לכן צ"ל המתניתין איירי במקום שאין כותבים כתובה ומדין ר"י נ"מ נשרפה הכתובה דאז ליכ' חשש שמא תמצ' הכתובה וטוען פרעתי א"צ /א"י/ לטעון אחר מעשה ב"ד:

(כט) ואם יש עדים שנאבדה:    הש"ג לא כתב דין זה אלא כתב אם נשרפה הכתובה והקשה בח"מ מנ"ל להרב רמ"א אם נאבדה דצריך לשלם דהא יש לחוש שמא תמצא הכתובה ובאמת לק"מ כי הש"ג לטעמו דס"ל דאין כותבים שובר על הכתובה לכן כתב דינו רק בנשרף ולא בנאבד אבל למה דקי"ל דכותבים שובר צריך לשלם אפילו אם נאבדה הכתובה ואי"ל פרעתי אא"כ כשיש ריעות' היינו שאין הכתובה בידה אבל אם ידוע דנאבדה או נשרפה ליכא ריעות' אי"ל פרעתי, ומ"ש בהג"ה סי' צ"ו אם נאבדה הכתובה י"ל פרעתי צ"ל א"י איך /אי/ נאבד אז אמרינן שמא נפרע אבל אם ידוע שנאבדה דליכ' ריעות' בפנינו אי"ל פרעתי ואם נשרפה הכתובה או נאבדה והבעל אמר שכתב לה כתובה אחרת נאמן ואם מת האב טענינן הב"ד בשביל היתומים תוס':

(ל) אלא אפילו תוספת וכו':    הנה תוס' ב"מ דף י"ז והרמב"ם פט"ז והר"ן כתבו להדי' דאינו גובה ת"כ אפילו במקום דאין כותבים כתובה הואיל ולאו תנאי ב"ד הוא ואינו אלא מלוה מיהו תוספו' שליש לאו תוספת הוא אלא הוי כאלו הכניסה לו השליש זה הואיל שיכול להרויח בנדוני' כ"כ א"כ אם יש בידה שטר או התנאים כמה הכניסה לו גובה אותה סך והוספה שליש ולפי המנהג במדינת פולין שנותנים לבתולה ד' מאות זהו' ולאלמנה ב' מאות זהו' וכותבים כל הכתובו' בשווה גובה סך זה בלא כתובה אבל מה שהוסיף לה תליא בפלוגת' זו אם גובה בלא הכתובה ועיין בהג"ה דרישה:

(לא) אבל לא נהגו:    מהרש"ל כתב דמנהג הוא לגבות בלא כתובה וכתבו בדרישה וב"ח דרמ"א איירי בתוס' כתובה דמנהג הוא שלא לגבו' ומהרש"ל איירי בכתובה ועיין סי' צ"ג שם אית' אפילו לשיטו' הפוסקים דאין לה כתובה מ"מ אית לה מזונו' ועיין סוף סימן קי"א ועיין בהרא"ש פ' שני דייני שם נשמע דס"ל דגובה בלא כתובה אפילו במקום שכותבים כתובה דהא הדין של הרמב"ם שהבי' הרא"ש בענין מזונו' איירי במקום שכותבים כמ"ש בפ' י"ח דין כ"ג להדי':

(לב) אף על פי שכתובתה בידה ואינה מקויימת:    במהרי"ק שורש י"ט מבואר אף שנחלקו הפוסקים אם גובה בלא כתובה לא נחלקו אלא כשאין הכתובה בידה דאז איכ' ריעות' אבל אם הכתובה בידה אלא דאינה מקוים ומתוך אותו הזמן לא נמצאו עדי קיום מודים כל הפוסקים דהיא נאמנת כיון דליכ' ריעות', ומה שאין מנהג פשוט אז אפילו אם יש בידה הכתובה ואינה מקוים אינה גובה וכן יש לפרש דברי רמ"א:

(לג) וע"ל סי' ס"ו:    שם כתב אם אבדה הכתובה גובה כפי מנהג בני משפחתו צ"ל דאיירי כשידוע שלא נפרע אלא א"י סך הכתוב' כ"כ בח"מ:

(לד) וי"א אם כבר נשאת:    כלו' בזה כ"ע מודים דאינו גובה בלא הכתובה ומיירי בדלא תפסה ובד"מ ריש סימן ק"א כתב אפילו במקום דאין כותבים כתובה אינה גובה ועיין סימן אח"ז מ"ש וכתב בח"מ אם קודם שנשאת מצעת דבריה בפני הב"ד שלא נפרעת והיא מוכנת לישבע שלא תפסיד זכות' מהני:

סעיף ז

(לה) ומשביעין אותה:    היינו שבועת אלמנה ומ"ש הטור דצריכה לישבע שמת פי' בח"מ על ידי גלגול תשבע שהגיע הזמן, ומ"ש ונותנים כתובה כתב בנ"י היינו עיקר כתובה ולא תוס' ונצ"ב ואם אמרה תנו כתובה אפילו ע"א מעיד כדבריה לא תגבה הכתובה וכ"כ בח"מ ובד"מ ועיין סי' י"ז:

סעיף ח

(לו) יש מי שאומר שדינו וכו':    היינו דעת הרמב"ם וכ"כ רש"י והיש מי שאומר הוא דעת הרא"ש ובמקום שכותבים כתובה והביאה ראיה שלא כתב לה אז לכ"ע אינו נאמן לומר פרעתי והיינו אוקימתא דשמואל וכמ"ש לעיל כיון דאין ריעות' לפנינו אינו נאמן לו' פרעתי גם אינו נאמן לו' כתבתי לה כתובה אחרת תוספו' שם:

סעיף י

(לז) האשה שהוציא' וכו':    כ"כ הרמב"ם וס"ל האש' האומר' גרשתני נאמנת אפילו אם תובעת הכתובה ואינה נאמנת אלא על עיקר הכתוב' דזכתה מחמת מדרש הכתובה שכותבים כשתנשא לאחר וכו' ומדרש כתובה לא דרשינן אלא על עיקר הכתוב' ועיין במגיד פט"ז ה"א:

(לח) חייב ליתן לה עיקר כתובתה:    לכאור' נראה דאין עליה שבועה דקי"ל אשה האומר' גרשתני נאמנת משום דאינה מעיזה והיינו דנאמנ' בלא שבועה מיהו הוא צריך לישבע היסת על ת"כ אבל בסעי' אח"ז דהבעל אומר ג"כ דגירש אותה אז י"ל דמעיזה כיון דהוא מסייע' מ"ה צריכה לישבע נשמע מזה דלא אמרינן דאינה מעיזה אלא דוק' כשהו' מכחיש' אף על גב דהיא התחילה לומר גרשתני מיהו קשה בסיפ' למה לא חיישינן שמא גירש בגט פסול כמ"ש בסי' קנ"ב גם קשה כיון דאין לה חזקה דאינ' מעיזה א"כ למה היא מגורשת מ"ש מהא דאית' בסי' קמ"א סעיף נ"ו כשהבעל והשליח אומרים לגרושין נתן הרי היא ספק מגורשת:

סעיף יא

(לט) מתוך שיכול לו' לא גרשתיך:    וא"ל הא אם יאמר לא גרשתיך חייב ליתן לה שאר כסות ועונה וי"ל אפילו אם יודה לא חייב ליתן לה שכ"ו משום דהוי כטוען חיטים והודה בשעורים כ"כ תוס' וש"ג ולשיטו' הרמב"ם לק"מ דהא אפילו אם יאמר לא גרשתיך היא נאמנת דגירש אותה ופטור משכ"ו ופטור מת"כ:

(מ) ונותן לה עיקר כתובה:    היינו לשיטו' הרמב"ם דאין לו מיגו לפטור מן העיקר אבל לשיטו' שאר הפוסקים פטור הוא אפילו מן העיקר במיגו דלא גרשתיך ואם יש כאן עידי גט אז אין לו מיגו א"י לו' כבר הוצאת הגט ופרעתיך והטור כתב במקום סכנה דאין רשאי לשהות הגט גובה בכתובת' אפילו אם ליכא עדים דגירש אותה אף על גב דיש לו מיגו דהיה יכול לומר לא גרשתי אבל במקום דשוהים הגט ואין בידה הואיל ואיכ' ריעות' אז אם יש לו מיגו דהי' י"ל לא גרשתיך נאמן לומר פרעתי וא"י מנ"ל להטור דין זה ודוחק לומר דס"ל מיגו זה דלא גירש גרוע הוא ולא אמרינן מיגו זה אלא כשיש ריעות' בפנינו דאין הגט בידה והפרישה והב"ח כתבו דלמד מתוס' דכתבו אליבא דר' יוחנן דאלמוה אחר הסכנה דאינו נאמן לומר פרעתי אפילו אם אית לי' מיגו וקשה דהא ס"ל לתוספו' לר"י אלמוה קודם הסכנה דא"י לומר פרעתי אפילו במקום שכותבים כתובה מ"ה אמרי' אלמוה אחר הסכנה דאינו נאמן אפילו אם אית ליה מיגו אבל אנן קי"ל במקום שכותבים כתובה י"ל פרעתי א"כ מנ"ל דאלמוה אינו נאמן לומר פרעתי במיגו כן הקשה בט"ז גם קשה מנ"ל להרמב"ם ולהטור כשהוציא' כתובתה ואין גט בידה במקום שאין כותבים כתוב' אם יש עידי גט אינו נאמן לומר פרעתי דלמא הא דאוקמי בש"ס דאיירי מתניתין כשאינו שם עידי גירושין דאז א"צ לשלם משום מיגו דוק' לרב אוקמי כן אבל לשמואל דאוקמי מתני' במקום שאין כותבים כתובה איירי מתניתין אפילו כשיש עידי גרושין מ"מ נאמן לו' פרעתי כיון שאין הגט בפנינו כמ"ש בש"ס בשלמ' לשמואל וכו' וכן נראה מהרי"ף והרא"ש דלא הביאו הסוגי' דאוקמי מתני' כשליכ' עידי גירושין אלא כתבו אוקימת' דשמואל דאיירי במקום שאין כותבים כתובה:

סעיף יב

(מא) הוציא' הגט וכו':    כתב הר"ן דוק' גט אבל עידי גט לא משום דאיכ' ריעות' בפנינו דאין הגט בידה ש"מ כבר הוציא' הגט ופרע לה ובתו' לא משמע כן ונרא' דין זה תליא בפלוגת' הנ"ל אם גוב' בלא כתובה במקום שכותבין כתובה ותו' לטעמי' דס"ל דגובה אפילו במקום שכותבים כתובה ואיכ' ריעות' בפנינו מ"מ אינו נאמן לו' פרעתי כן ה"נ אינו נאמן כשאין הגט בידה אבל לשיטות הרי"ף כיון דאיכ' ריעות' אינה נאמנת, וא"ל על הטור דס"ל נמי במקום שכותבים כתוב' אינו גובה בלא כתובה וע"כ הטעם הוא משום דאיכא ריעות' דאין הכתוב' בידה א"כ קשה למה ס"ל כשהכתוב' בידה ואין הגט בידה אלא יש לה עידי גט גובה הכתוב' אמאי הא יש ריעות' דאין הגט בידה די"ל כיון דהכתוב' בידה הוי כאלו ליכ' שום ריעות':

(מב) גובה עיקר כתוב':    ולוקח ממנה שובר כי היכא דלא גביה בעידי גט /מיתה/:

סעיף יג

(מג) הוציא' שני גיטין וכתוב' אחת:    היינו זמן כתובה קודם הגט הראשון אז אמרינן דהחזירה על סמך כתובה הראשונה אבל אם הכתובה נכתב אחר גט הראשון יש לה כתוב' הראשונ' וכתוב' זו שנתן לה מחדש כמ"ש בסעי' שאחר זה וכן הוא בש"ס ס"פ הכותב והיינו במקום שאין כותבין כתובה לכן יש לה כתובה מנשואי' הראשונים:

סעיף טז

(מד) גובה בגט זה עיקר כתובה אם אין דרך לכתוב כתובה וגובה כל מה שיש בכתובה שהרי זכתה במיתתו:    ואם כתובתה קדמה וכו' כצ"ל וכן הוא ברמב"ם פי"ו, אף על גב דחזינא דהוא כתב לה כתובה בנישואין מ"מ כיון המקום הוא שאין כותבין בו כתובה גובה בגט אבל בסעיף לפני זה אפי' במקום שאין כותבין לא אמרי' דגובה בגט שני אלא אמרי' על כתובה הראשונ' החזירה ונשמע מדין דכאן גובה בגט אחר שנשאת לו בפעם השני ה"ה אם נשאת לאחר נמי גובה בגט ועיין בסי' אח"ז: