שולחן ערוך אבן העזר קמ ו

האשה שעשתה שליח לקבלה, ואמר לו הבעל: אין רצוני שתקבל לה גטה, אלא הרי זו גטה הולך אותו לה, הרשות ביד הבעל, ונעשה זה שליח להולכה. אבל אם אמר לו: התקבל לה גטה, או הא לך, או זכה לה, לא עקר שליחות הקבלה. אבל אם אמר לו: הולך לה, עקר שליחות הקבלה ונעשה שליח הבעל. וכן אם אמר לה: הולך ותן לה, עקר שליחות הקבלה, ובזה ובזה לא נתגרשה עד שיגיע גט לידה.

ויש אומרים דבתן לה הויא ספק מגרשת (הר"ן פ' התקבל בשם י"א):

מפרשים

בית שמואל

עריכה

(ח) שליח להולכה: אפי' אם אמר הולך /הילך/ לה לא נעשה ש"ק כיון שאמר אין רצוני שתקבל לה ש"ס ונראה אפי' אמר התקבל לה או זכי לה מ"מ כיון שאמר אין רצוני שתקבל לה אמרי' מה שאמר זכי לה היינו זכי לה והולך לה:

(ט) ותן לה: עיין פ"ד ה' זכי' ובטור חושן המשפט סימן קכ"ה דס"ל לרמב"ם תן במתנה הוי כזכי א"כ בגט נמי תן הוי כזכי דהא גט לא גרע ממתנה דהא לי"א גט דומה לחוב ועיין בר"ן ר"פ האומר והרמב"ם פסק במתנ' תן הוי כזכי וכאן בגט פוסק תן לא הוי כזכי ואינו אפי' ספק גט ועיין בש"ס שם דף ס"ג ע"ב ואפשר לומר מ"ש כאן אם אמר הולך ותן לה לא הוי כזכי היינו שאמר שניה' יחדיו הילך ותן לה אבל תן לה לבד הוי כזכי אלא לפ"ז קשה מ"ש בהג"ה וי"א תן לה וכו' דהא לא איירי בסעיף זה באמר תן לה לבד ויותר קשה על הטור שכתב בתן לה לבד לא הוי כזכי ושם בח"ה הביא דעת הרמב"ם בתן לה זכה:

(י) דבתן לה: גם הולך לה לחוד נמי הוי ספק גט לפוסקי' אלו דפסקו כרב דהא רב מספקא בהולך לבד ועיין בר"ן ובמגיד ואם אמר ידך כידי אז הוא בוודאי שליח להולכה עיין תשו' ריב"ש סי' תע"ב:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

אבל אם אמר לו התקבל גיטה או הילך כו' כצ"ל גם בטור ובספרים שלנו כתוב הולך והוא טעות סופר וצ"ל הילך ובזה ניחא תמיהת ב"י שלא זכר הטור דין הילך:

וי"א דנתן לה הוה ספק ל' זה אינו מדוקדק דהא קודם לזה לא נזכר תן לה אלא הולך ותן לה והכי ה"ל לכתוב אמר תן לה י"א שהוא ספק מגורשת:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}