שולחן ערוך אבן העזר קמ ה
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קמ · ה · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
יכולה גם כן לעשות שליח להובאה, שתאמר לו: הבא לי גטי, ודינו כדין שליח הולכה של בעל, שאינו גט עד שיגיע לידה. אבל האיש אינו יכול לעשות שליח קבלה, שאינו יכול לעשות שליח לחובתה, שלא מדעתה, ואפילו היתה אשת מוכה שחין, או שהיתה קטטה ביניהם ותובעת להתגרש. ויש מי שאומר בזו, שהיא ספק מגורשת.
- הגה: ואם בעלה מומר, וידעינן שהיא מהדרת אחר גט, יש אומרים דהמומר יכול לזכות לה גט (ת"ה סימן רל"ז ובפסקיו סימן מ"ג), ויש מחמירין גם בזה (הר"ן בתשובה). וכן אם היה היבם (עי' בב"י) מומר, והבעל מזכה לה גט כדי שלא תפל לפני היבם (עין בב"י). ואם אשתו מומרת, וזכה לה גט על ידי אחר (עי' בת"ה סי' רל"ז ובפסקיו סי' מ"ד), כמו שנתבאר לעיל סי' א', אף על פי שחזרה בה אחר כך, אינה צריכה גט אחר (שם בת"ה). והוא הדין לאשה הנאסרת על בעלה, מזכה לה גט על ידי אחר. ויש מחמירין בזה (מהרי"ק שרש קמ"א):
מפרשים
(ד) יכולה ג"כ לעשות שליח: וא"ל ממ"נ אם השליח אין כמותה אם כן לא הוי נתינה ליד האשה וכתיב ונתן בידה ואי שליח כמותה אם כן למה היא אינה מגורשת מיד ותירצו הרשב"א /הרשב"ץ/ והר"ן אף על גב דקי"ל שליח כמותה מכל מקום הוי כאלו אמרה דהגט יחול לאותו זמן לכן מהני אפי' אם הבעל אומר בפי' שהוא אינו ממנה אותו לשליח מ"מ הוא שלוחה ומכ"ש אם מסר ליד השליח בסתם מסכים הוא שהוא שלוחו:
(ה) ויש מחמירים גם בזה: עיין במהרי"ק שורש קמ"א והר"ן בתשוב' בשם מהר"ם די"ל אף על גב הגט לא יחול מיד ומ"מ הבעל א"י לחזור כיון זכות שלה הוא והר"ן הוא מחמיר וס"ל דאין הגט חל מיד והבעל יכול לחזור ועיין פ"ק דגיטין שם השיג גם כן על הרי"ף דס"ל דאין חל מיד ומ"מ הבעל א"י לחזור ועיין ת"ה שם דס"ל אם היא מהדרת לקבל הגט הוי כאלו עשתה ש"ק והר"ן חולק ע"ז כיון דלא אמר' בפי' שהוא ש"ק שלה אבל אם אמרה יזכה לי לא גרע מאם אמרה זרוק לחצירי ותזכה לי כמ"ש בסימן קל"ח דס"ל להר"ן דנעשה החצר מיד ש"ק שלה וכן אם נתן הגט ליד א' ואחר כך אמרה יזכה לי י"ל דנעשה ש"ק שלה כמו גבי חצר והיינו שהוא נותן לידו לא לשם שליחות דאל"כ א"י לעשות שליח של בעל לשלוחה כמ"ש בסימן אח"ז אלא נותן לשם פקדון והיא אמרה אח"כ יזכה לי נעשה שלוחה לקבלה, מיהו לדעת הרמ"ה כמ"ש ריש סימן קל"ט לא מהני בכה"ג כשם לא מהני אם נותן לחצרה והיא לא עמדה שם בעת הנתינה וי"ל אפילו להרשב"א והר"ן דס"ל בחצר הוי גט משום דנתן מיהת לחצר שלה דהוי כאלו נתן לידה אבל כאן תחילת הנתינה לא היה נתינה ואם נתן ליד א' ואמר זכה לה והיא אומרת לו יזכה לי י"ל לכ"ע מהני כיון שנתן בתחלה לזכות לה מגורשת מיהת אחר שאמרה יזכה לי ועיין מ"ש הטור בשם העיטור וחולק עליו היינו לענין אם היא מגורשת בעת הנתינ' כשנתן ליד השליח אבל מגורשת משעה שהיא אומרת יזכה לי אף על גב בתחלת הנתינה לא עשתה אותו לש"ק:
(ו) גם בזה: אפי' אם מהדרת אחר הגט ואחר שנתן ליד השליח אמרה ג"כ דניחא לה לא מהני דיש לחוש שמא בעת שנתן ליד השליח לא היה ניחא לה ואם עדים אומרים בעת הנתינ' היה ניחא לה אפשר דהוי גט כ"כ הב"י ופרישה כתב בכה"ג גט כשר הוא וב"ח כת' לדעת הטור אפי' בכה"ג יש להחמיר:
(ז) ויש מחמירים: לעיל סימן א' פסק בפשיטות דיכול לזכות גט לאשתו מומרת וכאן הביא דעת מהרי"ק המחמיר וצ"ע דוקא בנאסרת מחמיר ולא במומרת אף על גב לפי הטעם של מהרי"ק אין לחלק דהא כתב דיש להחמיר כדי לחוש לדעת הרי"ף דס"ל אפי' כשיש זכות לה מ"מ אינה מגורשת עד שמגיע הגט לידה מ"מ במומרת כבר נתפשט המנהג כמ"ש שם לא בעינן למשכוני נפשאי ממנהג מקומות לכן מחלק בין מומרת לנאסרת:
יכולה ג"כ לעשו' שליח להובאה נ"ל אם אין אומר כלום רק אחר שאמר לו אשתך עשאני שליח להולכה הוא נותן לו סתם די בכך דודאי נותן לו אדעתא דהכי וכ"כ ב"י בשם רשב"ץ ומו"ח ז"ל כ' דצריך שיאמר הילך כמו שאמרה ותמו' לי דבזה פשיטא דמהני ותו דא"כ לא הוה שתק הטור מזה:
ואפי' היתה אשת מוכה שחין כו' הטעם דטב למיתב טן דו מלמיתב ארמלא:
יכול לזכות הגט פי' והיא מגורשת תכף כשיקבלנו האחר ועיין מה שאכתוב אח"ז בס"ד:
ויש מחמירין גם בזה היינו הר"ן בתשובה שמביא ב"י כאן דמביא הר"ן דעת הר"פ הכהן דאע"ג דאיבעיא לן המזכה לאשה במקום קטטה מהו ומסקינן דאפ"ה חוב הוא מטעם טן דו מ"מ כתבו הראשונים דהיכא דידוע לכל שהוא זכות כגון במומר דזכות הוא לה דלא שייך טן דו שהכן יודעין שלא תרצה לדור עמו וטוב לה המות ממנו ודאי זכות הוא לה וכן יש לנו לומר בנדון זה שאנו יודעים ששאלה הגט כמה פעמים ואנו רואים שמחשבתו לזכות מצי למזכי שליח בשבילה והר"ן חולק עליו וכתב כיון דאסקינא בגמרא דאפי' במקום קטטה חוב הוא לה סתמא אמרי' ואפי' תובעת להתגרש והכי אמרי' בירושלמי פ' המקבל וכ"ב הרשב"א שאפילו היתה אשת מוכה שחין וקטטה ותובעת להתגרש אין חוששין לה אלא חולצת או מתייבמת עכ"ל ולפי הנלע"ד דהר"ן אינו חולק על מומר שזכר הרי"ף דבזה לא שייך טן דו ולא פליג אלא על אותו דין שזכר הר"פ באשה שתבעה גט כמה פעמים דמ"ה לא נחשב לה לזכות ולא אזלינן בתר דעת' דההיא שעתא וע"ז תביא ראיה מההיא דמוכה שחין וקטטה דלא מהני תובע' להתגר' אבל במומר גרע מכל הנהו ואפשר דבזה מודה הר"ן ובד"מ וכאן בהג"ה ס"ל דהר"ן חולק אפילו במומר ונלע"ד אין זה הכרח ותו יש דעה להחמיר דהיינו מהר"מ שמביא ב"י בשם מהרי"ל דהביא מתחלה להקל במומ' ואח"כ כ' בשם מהר"מ דלפרש"י דצריך חליצה ביבם מומר דגם במומר שייך טן דו א"כ אסור לקבל לה גיטא דשמא אינה זכות הוא לה וכן נוהגין עכ"ל מהר"מ והנה יש לתמוה טובא שלפי מהר"מ שלמד דדעת רש"י שמחייב בחליצה במומר ולא מהני גט שלא מדעתה דה"ה במומר המגרש אשתו שאין לאחר לקבל בשבילה דהא כתבו הגהות מרדכי סוף גיטין והב"י הביאו בסי' זה דמעשה היה בימי רש"י על מומר שנתרצה לתת גט לאשתו דהורה רש"י שאחד יקבל בשבילה שלא מדעתה ואח"כ דברי רש"י סותרין אהדדי וראיתי בת"כ סי' רל"ז שמיישב קושיא זו וז"ל דיש לחלק שפיר בין גט אשה לזיק' יבמה דודאי לא ניחא לה לטן דו דמומר (רק) אין הדבר שנוי לה שתהא מקפדת כ"כ דנימא דבשביל זה לא נתקדש' לבעלה תחלה דברצון נכנסה בספק להתקדש לבעלה שהוא כשר שאפי' עלה על דעתה שתזקק למומר לא היתה נמנעת להתקדש לבעלה משום דשייך טן דו אף במומר דאולי יחזור בתשובה משא"כ בגט אשה דאין כאן ספק אלא ודאי היתה צריכה להיות טן דו עם המומר אם לא תתגר' הא ודאי לא ניחה לה כו' עכ"ל ובמחילה מכבוד הרב הגאון הזה שכתב כאן חצי דבר ולא דבר שלם דאם עלה על דעתה בשעת קידושין שימיר היבם ודאי היתה כוונתה שאז למפרע לא תהיה מקודשת לבעלה כי זה טוב לה יותר מהיות טן דו עם המומר אלא ודאי (לא) עלה על דעת' בשעת קידושין מומרות כלל אבל נראה לע"ד חילוק אחר דגבי בעלה מומר ודאי יש זכות גמור ואין חוב כלל בגט כי אין לה חבור עוד אליו משא"כ לענין זיקה שתקבל גט מבעלה כדי ליפט' מזיקת יבם אין זה זכות גמור דבעלה חביב אעפ"י שהוא חולה ומסוכן מ"מ היא מצפה שמא לא ימות וקשה לה הפירוד בזה אמרינן דמהני קצת סברת טן דו אפילו ביבם מומר וזה חילוק נכון ליישב דברי רש"י אבל מדלמד מהר"מ גט מזיקה לדעת רש"י ע"כ לא ידע הוא מההיא דרש"י לענין גט מומר של בעל אבל אנן דשמעינן לה מההיא דהגהות מרדכי ודאי יש לנו לחלק כמו שזכרתי והנה לעיקר מלתא להלכה אין לנו אלא הכרעות ת"ה שנזכיר שגם רמ"א סמך עליה דהיינו שת"ה הביא שם הרבה דיעות להתיר בבעל מומר רק שמהר"מ הנ"ל החמיר והביא עוד דע' לתו' בשם ירושלמי להחמיר דהיינו אפי' יש זכו' בבירו' אינו מועיל להתיר' להינשא וזה ודאי אינו לפי גמרתינו דודאי זכות מועיל וכן המנהג במומרת ההולכין אחר זכות שלה וע"כ כתב שם דמ"מ יש לעשות ע"צ היותר טוב שנוכל וכן מעשה במומר א' והיה ביהודתו סופר גיטין והיה יודע הלכות גיטין דחששתי לעשות שליח להולכ' פן יבטל הגט כו' לכך אמרתי אל המומר צריך אתה לתת הגט על ב' דרכים הראשון עיקר והשני לרווחא דמלתא ובכה תעשה תמסור תחלה לשם קבלה שתתגרש מיד ואולי יש גמגום אם תועיל קבלה זאת ולכן תחזור ותקח ממנו ותמסרנו לו לשם הלכה וכו' וא"כ ממ"נ שפיר אי הוה זכות כדעת הגאונים די בקבלה הראשונה ואפי' אינו די מ"מ המומר אסח דעתיה מלבטל השליחות כי יאמר שנסמך על הקבלה לחוד בשעת הדחק כו' עכ"ד ת"ה הרי דבשע' הדחק מותר מחמת פעם ראשון שניתן לקבלה וא"ל דבהאמ' אין היתר כלל אלא אחר נתינה השני' אלא (דהשליח) (צ"ל המומר) טעה וסובר שדי בנתינה ראשונה וכן כתוב בלבוש וז"ל ואח"כ אומרי' לו כדי להטעותו שאעפ"י שאשתך מגורשת מעכשיו כו' עכ"ל ואני אומר דהך להטעותו היא טעות דבהדיא כתב בסדר גיטין וז"ל אבל מ"מ ההוא טעמא דטן דו לא שייך גבי מומר ומ"מ לא סמכתי על סברותי ודאי לגמרי וצונו להבעל וכן עשה הבעל המומר חזר ולקח הגט מיד השליח ואמרתי לו אולי אין זכות לאשתך שתתגרש ממך ע"כ לא יכול זה לזכו' לה שלא מדעת' וכן הוה כו' עכ"ל ונ"ל דבאותו זכות בראשונה יש בו תקנה ג"כ שלא יחשוב לבטל הגט דסבר שיתירו אות' מחמת הדחק ע"י זכר הא' ולא יבטל הרי שגילה להמומ' הדין הברור לנו למה אנו צריכין ב' נתינות ואי לא הוה רק להטעותו לא הוצרכו לומר לו דשמא אין זכות כו' אלא אדרבה הי' לו לומר מגורשת גמורה היא בלא ספק בעולם אלא דעכ"פ לרווחא דמלתא צריך עוד לגט להולכה לפי דינינו אלא פשוט דהאמת מגלין לו שיש כן גט בשעת הדחק ואנו רוצים לעשות ע"צ היותר טוב נמצא שעי"ז לא יבטל דלא אהני מעשיו ואף אם יבטל באמת לית לן בה דאנו סומכין על הקבלה ותו דהאיך שייך כאן להטעותו דודאי אין חילוק בין למדן ללמדן ואין לדקדק מלשון הכתוב בסדר גיטין וסבר דיתירו אותה כו' דמשמע שאין האמ' כן והא לאו מלתא היא דכה"ג מצינו בגמ' פ"ק דב"מ לא תחמוד לאנשי בלא דמי משמע להו ופי' התוספות דכן הוא האמת וה"נ כן הוא דבשעת הדחק סמכינן על הנתינה הראשונה לחוד אלא דלכתחלה עבדינן ע"צ היותר שנוכל במשמעות לשון שכתב ת"ה צריכין לדקדק אחר תקנה שיצא בה כל החששו' הטוב שנוכל משמע שאם לא נוכל לעשותו כן מוקמינן לה אעיקרא דדינא שדי בנתינה בתורת קבלה לחוד וכן משמע בסדר גיטין שזכרתי שכתב שם לא סמכתי על סברתי ודאי לגמרי משמע אבל בשעת הדחק סמכינן עליה דע"ז מורה לשון לגמרי דזה מורה על לכתחלה ואיתא בסדר גיטין וז"ל על ששאלתני על גט מומר איברא כך ראיתי ושמעתי מכמ' גדולי עולם ולא שמעתי פוצה פה ומצפצף וכן נהגתי והוספתי ע"פ הגהות מרדכי ישן ומכאן דעתי על המומרי' ששחדום לשלוח גט לנשותיהם ודואגים פן יבטלו השליח ואמרתי לו שיאמר לשליח זכי בגט זה לאשתי ואז אינו יכול לבטלו עכ"ל מכל הנ"ל נראה דבנדון שמת השליח שלקחו מן הבעל מומר בתורת קבלה ומת בדדך ולא הגיעו ליד האשה כיון דא"א בענין אחר דהיינו שהמומר לא נודע מקומו איו ותצטרך להתעגן דבשעת הדחק בזה סמכינן שפי' על השליח לקבלה דזכו' הוא לה כדע' האחרוני' אלא דעדיין צריך לדקדק במ"ש רמ"א וידעינן שהיא מהדרת כו' משמע דבלא מהדר' כגון בענין זה שמת השליח לא מהני כלל וצריכה להתעגן אבל אחר העיון אין הענין כן דבת"ה סי' רל"ז אחר שכ' הדברים שזכרתי לעיל שע"צ היות' טוב יעשה ב' נתינות דלעיל כ' אחר זה וז"ל ועוד נראה אם אשת המומ' בקשה מכמה בני אדם מי שיוכל לפתות המומ' שיתן לה גט עושה לה טובה ואח"כ אירע ששמע א' מהם בקשת האשה ופתה את המומר לתת גט לאשתו כה"ג מצינו למסמוך על הנהו גאונים דס"ל דדי בקבלה לחוד דהא חזינן דזכו' הוא לה להתגרש הנה דלא בעינן מהדרת אחר גט אלא לענין שלא תצטרך לב' נתינו' בדלעיל אלא די בקבלה לחוד אבל מ"מ אם יש ב' נתינו' סגי אפילו אם לא יגיע לידה במקום שא"א כגון שמת השליח דסמכינן ארוב גאונים דמכשרי בקבלה לחוד וכן היא כוונת רמ"א שכתב דבמהדרת תליא מלתא היינו לענין זכות בקבלה לחוד סגי אפילו לכתחלה אלא שיש לי קושיא במה שזכר ת"ה דבמהדר' סגי בקבלה לחוד דהא הר"ן סבירא ליה דלא איכפת לן בתביע' להתגרש והעתקתי דבריו לעיל בסמוך דחולק על הר"פ דמתיר בקבלה לחוד אפילו באינו מומר רק ששאלה לפתות אותו על גט סגי בקבלת שליח ורמ"א דס"ל במהדרת תליא מלתא א"כ אפי' באינו מומר כיון דאיכא זכות לה כיון ששהתה אח"ז כבר וא"ל דתרתי למעליותא בעינן מהדרת וגם מומר דהא בת"ה מביא שם ראיה מפ"ק דקידושין דתליא מלתא באיש שגילה דעתו שחפץ בפלונית והשדכן קידש אותה לאותו איש דהוה קידושין הרי דאפי' בגלוי לחוד סגי ע"כ נראה דאפי' במהדרת בעינן ב' נתינו' הנזכרות בסוף סי' זה ובב' נתינות סגי אפי' באינה מהדרת וכמשמעו' האחרוני' כיון דא"א בע"א אין לך דחק גדול מזה וכ"כ באגודה הלכה למעשה אפי' בקכלה לחוד כמו שנעתיק אחר זה אלא שמהרי"ק דחק בפי' דבריו להחמיר ויתבאר בסמוך נגד דברי מהרי"ק דלא קי"ל כוותיה:
ויש מחמירין בזה היא דעת מהרי"ק בשורש קמ"א בענין מה שנוהגין להצריך גט לאשה שהמירה ע"י אחר אי מהני לה גט זה דודאי לפירש"י שפי' בשלהי האשה שלום דמבעיא לן מה לזכות גט לאשה במקום קטטה וכן במקום יבם שהספק הוא אם תתגרש מיד שזכה אחר הגט בעבורה או לאו דודאי הכא מתגרשת המומר' משזכה האחר הגט בעבורה שהרי ע"כ לא מבעיא לן אלא משום דשמא דצותא דגופא עדיף לה וכדפשיט מר"ל טב למיתב טן דו הא לאו הכי פשיט' דמזכין וא"כ הכא ליכא צותא דלא שייך כה למיתב טן דו שהרי היא אסורה עליו עולמית ודאי מזכין לה כו' אמנם לפי דברי רי"ף בפ"ק דגיטין גבי הא דתנן האו' תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי דבדעבד א"י לחזור בו לדברי חכמים דסברי זכות לעבד שיוצא לחרות שכתב וז"ל וה"מ לענין חזרה לא מצי רבו למהדר כו' אבל עבדא לא נפיק לחירות עד דמטא גיטא לידה דתנן האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לו לאחר מיתה דאין גט לאחר מיתה וש"מ דלחזרה הוא דזכין לו לעבד אבל מיפוק לחירות לא נפיק עד דמטא גיטא לידיה ואשכחן זכייה בכה"ג כדלקמן כולי עד דגרסינן בפ' האשה שהלכה בעי מיניה רבא מרב נחמן המזכה גט לאשה במקום יבם מהו כו' עד א"ל רבינא לרבא המזכה גט לאשה במקום קטטה מהו עד ת"ש דאר"ל טב למיתב טן דו ע"כ דברי הרי"ף ומדהבי' כאן ב' המימרות הללו שהם ביבמות ובגיטין פ"ק גבי פלוגתא דר"פ ורבנן בזכיית גט שחרור לעבד אשר פירשו דוקא לענין חזרה ולא לענין יציאות חירות והתרה בבת חורין פשיטא שגם ההיא דיבמות מפרש כן לענין חזרה דבעל דוקא ולא לענין היתר אשה עד שיגיע גט לידה וכן יש לפרש ג"כ מ"ש באגודה פעם אחת אמרתי למומר לזכות גט לאשתו שהיתה במקום אחר וא"ל רבותי אשר יפה עשיתי עכ"ל אפשר לפרשו דמשום שהיה ירא מן המומר הזה מתחר' ומבטל הגט בטרם יגיע ליד אשה ומ"ה אמר לזכות לה ע"י אחר אבל לא להתירה עד שיגיע לידה וכדברי רי"ף עכ"ל וכתב שם שהתוספות והרמב"ם ס"ל כרש"י מ"מ כדאי הוא הרי"ף לחוש לדבריו באיסור תורה ואותן שנוהגין לזכות גט למומרת ס"ל כרש"י ותו' ורמב"ם דבמקום שהיא זכות לה א"צ כלל שיגיע גט לידה ותמהני טובא על הרב הגדול מהרי"ק בזה חדא אפי' לפי פירושו שס"ל דהרי"ף מצריך בהמירה עד שיגיע לידה לענין היתר למה לן לאכשולי נפשי' לפסוק דלא כרש"י ותו' ורמב"ם והמרדכי ס"ל ג"כ הכי והרא"ש ס"ל בהדיא פ"ק דגיטין דאין חילוק בין חזרא להיתר ונחוש לדברי רי"ף שהוא יחיד נגד כל הני. אמנם נ"ל דדברי מהרי"ק תמוהים מאד מנליה דרי"ף חולק בהמירה דאז הוה זכות גמור דבזה נראה דגם הוא ס"ל דמותרת תיכף בקבלת האחר דע"כ אינו מחלק בין חזרה להתרה אלא בשחרור עבד דיש סברא קצת לומר דחוב הוא לו לעבד דבהפקירא ניחא ליה טפי ואע"ג דרבנן דר"מ לא סבירא ליה האי סברא אלא ר"מ בדאיתא בפרק קמא דגיטין דף י"ג מ"מ התוספות כתבו שם דגם רבנן סבירא ליה האי סברא דניחא ליה בהפקרא אלא דגדול לו הזכות שלא יהיה משועבד יותר מהאי חובה דהפקרא וא"כ שיש עכ"פ קצת חובה סגי במעלה שיש לו זכות שלא יוכל לחזור אבל מ"מ בעינן להיתר הגעה לידה אבל המידה שאין שם חוב בשום אופן בעולם רק זכות לחוד אמאי נצריך הגעת הגט לידה וזה מוכח מדהוכיח חילוק בין חזרה להתרה מדתנן האומר תנו גט לאשתי ושטר שחרור לעבדי לא יתנו לאחר מיתה דמשמע דבעינן נתינה לידה היינו בשחרור עבד שיש שם קצת חוב כמו שזכרנו ובגט לאשה הוה פשיטא חוב אבל בהמירה לא מיירי מתניתין דשם כ"ע ס"ל דלא צריך כלל הגעה לידה כיון שאין שם חיוב כלל דאל"כ יאמר התנא רבותא דאפי' בהמירה האשה לא יתנו לאחר מיתה ול"מ קבלת השליח ומה שפירש מהרי"ק מדהביא הרי"ף ב' מימרות דיבמות בפ"ק דגיטין ש"מ דיש חילוק בין חזרה להתרה לא ירדתי לסוף דעתו דהא מסקינן במזכה במקום קטטה דלא הוה זכות דניחא למיתב טן דו א"כ אין כאן ריח גט ויוכל אפי' לחזור וכן במזכה במקום יבום מסקינן דהוא ספק וא"כ ודאי קי"ל דיכול לחזור ולא מצינו כאן חילוק בין חזרה להתרה והא ודאי לא נתכוין מהרי"ק אלא לפ' הבעיא דשם דשמא יש זכות ובזה פי' דאם נימא דהוה זכות אין הזכות מועיל אלא לחזרה ולא להתרה דהא ודאי לאו מלתא היא דמנלן לפ' כן סברת הבעיין דטפי ניחא לן דמהני בכל גווני ותליא פי' את"ל דהיתה סברת הבעיין לחלק מ"מ אין אנו למדין מזה דכיון דלפי המסקנא אין כאן אפילו חזרה מכח מיתב טן דו וזהו עיקר כוונת הרי"ף שהביא בעיות אלו בפ"ק דגיטין במקום שהוזכר בגמ' בזה דאינו יכול לחזור דמצינו במקום אחד דאפי' לענין חזרה אינו מועיל אלא יכול לחזור בזה שיש סברא שיש חוב לה אבל בהמירה שנאסרה עליו הוה זכות לחוד ולא חוב ודאי זכין שלא בפניה אפי' להתרה וכרש"י ותוס' ורמב"ם ואין כאן מחמירין כלל וזה ברור לע"ד ותו אמינא אפי' לדעת מהרי"ק אין לנו לחוש לחומרא להצריך בהמירה שיגיע גט לידה דהא המנהג בינינו בזה לזכות גט למומרת כמו שאירע הרבה פעמים בעו"ה וכ"כ בת"ה סי' דל"ז ובא"ז כתב נמי דאשה הנאסרת על בעלה הבעל ימסור הגט למי שירצה ויאמר זכי בגט זה לאשתי ומגורשת בקבלתו של זה והיינו ע"כ מטעם זכין לאדם שלא בפניו וגם המנהג הוא באוסטרייך דמי שהמירה אשתו ורוצה ליקח אחרת מזכה לה גט ע"י אחר משום חרם דר"ג ואם תחזור היא בתשובה לאחר זמן מגורש' בקבלה זו ונראה לפי דעתו שכן הוא המנהג שלא להצריכה גט אחר עכ"ל וכ"כ רמ"א כאן ולעיל סי' א' דהמירה אשתו מזכה לה גט ע"י אחר וכן נוהגין בקצת מקומות ובמקום שאין נוהגין אין להחמיר בו' עכ"ל הרי שלא יש חילוק במקומות אלא אם להחמיר על הבעל להצריכו גט משום חשש חרם דר"ג אבל בזה אין חילוק דאם גירשה ע"י אחד דמהני וממילא אם תשוב בתשובה תוכל לסמוך על גט זה שהוא כשר ע"י קבלת השליח ומהרי"ק שם ס"ל דבאמת אין לגרש את המומרת ע"י שליח קבלה כי אינו מהני לדעת הרי"ף אלא ישא אחרת בלא גירושין וא"כ תימא גדולה על רמ"א שהביא כאן דעת מהרי"ק כיון דהוא עצמו לא כ"כ בסי' א' ובודאי לא משגחינן בהאי י"א דהוא דעת מהרי"ק וגם הב"י כתב כאן דבסי' קמ"ה אכתוב נמי דברי מהרי"ק אלו עכ"ל:
(ב) בזה: היינו בנאסרת מחמיר ולא במותרת כמ"ש בסי' א' ב"ש. ובתשובת חכם צבי סי' צ"ו חוכך להחמיר אם לא קבלה הגט מיד השליח ע"ש ועיין סי' א'.