תשובות ריב"ש/תעב
עוד שאלת זה לשונך
אירע מעשה כאשר מעידין אלו העדויות במותב תלתא כחדא הוינא בא בפנינו רבי משה בר יעקב והעיד איך בא רבי שמשון ב"ר יעקב עבור בתו בונה לבקש מרבי יעקב ב"ר יהושע שיתן גט לבתו בונה וענה רבי יעקב הנז' תבא אלי או אשלח לה גט על ידי שליח ובתוך זה באה בונה הנזכרת בפני בעלה ואז שאל רבי שמשון הנזכר לבתו בפני בעלה אם היתה חפצה שרבי חיים בר רבי שמואל העומד במעמד תוך אלו הדברים יקבל גיטה מיד בעלה רבי יעקב כדי שלא תזקק ליבום וענתה לאביה שהיתה רוצה בטוב שרבי חיים הנזכר יקבל גיטה מיד בעלה רבי יעקב הנזכר ויש עד אחר בזה. עדות אחרת בפנינו מסר רבי יעקב גט לשלוחו רבי חיים בר ר' שמואל וכך אמר לשלוחו חיים הולך גט זה לאשתי ותהא ידך כידי ופיך כפי ועשייתך כעשייתי ותהא מגורשת ממני ומותרת לכל. עדות אחרת וקודם עשות השליח היה בדעתו למסור הגט בידה אכן לא רצה רבי שמשון הנזכר שינתן הגט לפניו כי אם לשליח הולכה בעד להראותו אל ה"ר יום טוב שהיה דר במקום אחר. עדות אחרת תלתא הוינא ושאלנו לרבי חיים ב"ר שמואל מה היה בדעתו בשעה שקבל הגט מיד ר' יעקב הנזכר ואמר בשבועה שבשעה שקבלתי הגט מיד ר' יעקב היה דעתי וכונתי שמיד שהגיע הגט לידי שתהיה מגורשת מבעלה רבי יעקב גרושין גמורין ומותרת לכל אדם וגם לזאת תשיב לי תשובה ואראה כי מצאתי חן בעיניך עכ"ל:
תשובה דברים פשוטים אני רואה בכאן שאינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה שהרי אע"פ שעשאתו היא שליח לקבלה בפני הבעל הנה כשהבעל מסר הגט ליד השליח ואמר לו הולך גט זה לאשתי ותהא ידך כידי ופיך כפי ועשייתך כעשייתי הנה עשאו שליח הולכה ולא רצה שיקבלנו בתורת שליחות האשה לקבלה ושתהיה מגורשת בקבלתו קודם שיגיע הגט לידה אלא עקר שליחותה ומסרו לו בתורת שליח הולכה ואף אם בשעת מסירת הגט ליד השליח אמר השליח לבעל אשתך אמרה התקבל לי גטי והבעל אמר לו הולך ותן לה איכא פלוגתא דתנאי התם בריש פרק התקבל (גיטין ס"ג.) דרבי סבר הולך כזכי ומגורשת מיד ורבי נתן סבר הולך לאו כזכי דמי ואינה מגורשת עד שיגיע גט לידה כדתניא התם תנו רבנן התקבל לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אומר הולך ותן לה זכי לה והתקבל לה רצה להחזיר לא יחזיר רבי נתן אומר הולך ותן לה רצה להחזיר יחזיר ופסקו הרב אלפסי ז"ל והרמב"ם ז"ל וכן הרמב"ן ז"ל כרבי נתן דבגט הולך לאו כזכי דהא אביי דהוא בתרא סבירא ליה כותיה דאמרינן בריש פרק השולח (גיטין ל"ב:) אמר אביי נקיטינן שליח מתנה כשליח הגט למאי נפקא מיניה להולך לאו כזכי. בנדון זה ג"כ אינה מגורשת עד שיגיע גט לידה ואם מת הבעל מתיבמת ואע"ג דחש לה הרשב"א ז"ל להא דרב דאמר התם בפרק התקבל (גיטין ס"ג:) התקבל לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אומר הולך ותן לה נעשה שלוחו ושלוחה וחולצת ולא מתיבמת דמספקא ליה לרב אי הולך כזכי אי לאו כזכי כמו שכתב בארוכה בחדושיו מ"מ בנדון זה ליכא לספוקי כלל דכיון שהוסיף ואמר לשליח ותהא ידך כידי ופיך כפי ועשייתך כעשייתי על כרחין שליח להולכה עשאו ושלא תהיה מגורשת עד שיגיע גט לידה שהרי כל זמן שהגט ביד השליח הרי הוא כאלו הוא ביד הבעל שכך אמר לו שתהא ידו כידו ואם כן הרי הוא כאלו אמר לו בפירוש אי איפשי שתקבל לה דתנן במתני' (ס"ב:) אם רצה להחזיר יחזיר וזה ברור. ועוד שהעדים אומרים בלשונם מסר לשלוחו וכך אמר לשלוחו ואם היה דעתו שיקבלנו כמו שליח קבלה הנה אינו שלוחו כלל כ"א שלוחה דמאי דאמר רב נעשה שלוחו ושלוחה אין פירושו שיהיה יחד שלוחו ושלוחה דהא לא אפשר דמה נפשך אי שלוחה הוא לקבלה ועל דעת כך נתנו לו אין כאן שלוחו ואם שלוחו הוא ר"ל להולכה אין כאן שלוחה שהרי עקר הבעל שליחותה אלא הכי קאמר רב אפשר לומר שנעשה שלוחו דהולך לאו כזכי ונעקר שליחותה ואפשר לומר שעדיין שלוחה הוא שלא עקר הבעל שליחותה דהולך כזכי ולא נעשה שלוחו ומש"ה חולצת ולא מתיבמת ומה שאומר השליח שבשעת קבלתו היה דעתו שתהיה מגורשת מיד אין הדבר תלוי בו אלא בשליחות הבעל הדבר תלוי וכיון שהבעל בשעת מסירת הגט לידו לא רצה שיקבלנו בשליחות האשה אלא בשליחותו ושיהיה שלוחו להולכה א"א שתתגרש עד שיגיע גט לידה. ואיברא שאם היה לנו הוכחה שהשליח לא נתכוון להיות שליח הולכה כי אם שליח קבלה שאז היה הדין שלא תהיה מגורשת כלל ואפילו בהגיע גט לידה לפי שבהגטת גט ליד השליח לא תתגרש שהבעל לא רצה שיקבלנו לה בתורת שליח קבלה ובהגעת גט לידה מיד השליח גם כן לא תתגרש לפי שהשליח עקר לשליחות הבעל ולא קבל שליחותו דומיא דההיא דאמרי' התם (ס"ב:) הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אמר הא לך כמו שאמרה אמר רב נחמן אפילו הגיע גט לידה אינה מגורשת ומפרש רב אשי דאפי' נימא דבטל אדיבורא דידה סמיך ודעתיה לשוייה שליח להולכה כמו שאמרה היא והוה לן למימר כי מטי גיטא לידה מיהא תתגרש אפ"ה אינה מגורשת משום דעקריה שליח לשליחותיה דאמר שליח לקבלה הוינא להולכה לא הוינא אבל בנדון זה אין לומר כן שהרי אין כאן הוכחה כלל שלא קבל שליחותו של בעל שהרי קבל הגט מידו על פי הדברים ההם שאמר לו ואם מפני שאומר שבלבו לא היה כן הוו להו דברים שבלב ואינן דברים ואפי' לחומרא כדתנן בפרק האיש מקדש (קידושין מ"ט:) ובכלן אע"פ שאמרה בלבי היה להתקדש לו אינה מקודשת ועוד שאפי' בהבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אומר הולך ותן לה אמרינן דמשהגיע גט לידה מגורשת כדמשמע ממאי דמתרצינן התם (ס"ג.) לא קבלה אהולכה והולכה אקבלה ואע"ג דאי אמר הבעל הילך כמו שאמרה אמרינן דעקר ליה שליח לשליחותיה דלא בעי למהוי שליח להולכה אלא לקבלה והיינו משום דשאני התם דכיון דבעל אמר הילך כמו שאמרה הרי תלה דבורו בדבורה וכיון שהשליח שינה דבורה ואמר לו אשתך אמרה התקבל לי גיטי הרי גלה בדעתו שאינו רוצה להביאו לה אלא להיות שליח קבלה לבד אבל כשאמר הבעל הולך ותן לה ולא תלה דבורו בדבור האשה אע"פ שהשליח שינה דבורה של אשה ואמר לו אשתך אמרה התקבל לי גיטי מ"מ כשקבל הגט מיד הבעל הרי נתרצה בשליחותו של בעל שאמר הולך ותן לה ומש"ה כשהגיע גט לידה מגורשת כ"ש בנדון זה שהשליח לא אמר שום דבר שיהיה משמעותו שרצונו להיות שליח קבלה ולא שליח הולכה אלא קבל הגט סתם מיד הבעל על פי הדברים ההם שאמר לו בשעת השליחות שמשמעותם שליחות הולכה ובטול שליחות קבלה שיש לנו לומר שהוא שליח גמור להולכה וכשהגיע גט לידה מגורשת גמורה וקודם לכן אינה מגורשת כלל ואפילו ריח הגט אין בו ואם מת הבעל קודם שהגיע גט לידה או חולצת או מתיבמת *(ב"י אה״ע סי' ק"מ (ד' מ״ה ע״א) בסד״ה עשאתו):