שולחן ערוך אבן העזר קמג ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

אמר לה על מנת שתתני לי ר’ זוז מכאן ועד שלשים יום ומת בתוך השלשים יום קודם שנתנה לו אינה יכולה לקיים התנאי שאם תתן ליורשיו אינו כלום וכיון שכן כיון ששלמו ל’ יום ולא נתנה לו בטלו הגירושין וחולצת או מתייבמת ואם אמר לה על מנת שתתני לי מאתים זוז ולא קבל לה זמן ומת קודם שתתן לו אע"פ שאבד הגט או נקרע קודם שימות הרי זו לא תנשא לזר עד שתחלוץ:

מפרשים

 

בית שמואל

(ה) בטלו הגירושין:    כל זה שפיר לשיטות הפוסקים דפסקו כרבנן בסעיף ח' אבל לי"א שהביא בהג"ה שם דפסקו כרשב"ג אז הוי בכה"ג נתקיים התנאי וע"ש מ"ש:

(ו) עד שתחלוץ:    מלשון הרמב"ם פ"ח מ"ש בדין זה ולא בטל הגט שהרי לא קבע זמן משמע לעול' הוי ספק גט וכ"כ בטור בסעיף י"ב וכ"כ ב"ח ולא כמשמעות בב"י בסעיף ד' והמחב' השמיט דעת הטור דס"ל אפי' לא קבע זמן כיון דא"א לקיים התנאי הגט בטל אף על גב באומר ה"ז גיטך אם לא באתי עד יב"ח ומת תוך הזמן צריכה להמתין עד יב"ח שם קבע זמן שאני והטור סעיף ד' כ' בשם הרמב"ם באומר ע"מ שתתן לאחר ל' יום ומת שתחלוץ ע"כ ס"ל כשאומר שתתן לאחר ל' יום לא הוי קבע זמן כי לאחר ל' יום אין זמן קבוע אימת שיתן רק שיתן אחר ל' יום, ול"ד לאומר שהוא חייב לשלם אחר פסח אמרינן דחייב לשלם אחר פסח הראשון כמ"ש בחושן המשפט סי' מ"ב שם ע"כ כוונתו לפסח הראשון דאל"כ בטל השטר כמ"ש שם להדיא אף על גב הרשב"א ס"ל שם לעולם אמרינן פסח ראשון קאמר אפי' היכ' דלא שייך לומר דיתבטל הדבר מ"מ י"ל הטור לא ס"ל כן מ"ה הבי' הטור דברי הרמב"ם דס"ל כשלא קבע זמן דחולצת על דין זה כשאומר שתתן אחר ל' יום משום דזהו ג"כ טעם דלא קבע זמן ובזה ניחא קושי' ב"ח על הטור ומ"ש בדרישה דאיירי כשמת תוך ל' יום ע"ז כתב הטור בשם הרמב"ם דחולצת היינו אם רצונה להנש' תוך ל' יום צריכה חליצה הואיל עדיין לא נשלם הזמן ודבריו אינם מובנים לי חדא הלא גם הטור ס"ל כשמת תוך יב"ח צריכה להמתין עד אחר יב"ח כיון דלא שלם לה הזמן עדיין גם איך אפשר להתייבם אותה תוך ל' יום הלא בל"ז אסורה עד צ' יום והטור ס"ל צ' יום מתחילין מיום הנתינה כמ"ש בסי' י"ג:
 

ט"ז - טורי זהב

וחולצת או מתייבמת הטור כ' בזה והרמב"ם כתב דהוה ספק דחולצת ולא מתייבמת ולא נהירא עכ"ל וכתב ב"י ונראה שהוא סובר כדעת רמב"ם שהיא ספק מגורש' ומ"ה כ' דלא נהירא וכפי האמת גם לרמב"ם אינו גט ולא כ' ולא תנשא לזר עד שתחלץ אלא מפני שלא קבע לה זמן כו' עכ"ל פי' דבריו שהוא פי' דברי הטור שהכין ברמב"ם דהוה ספק מחמת הלשון שאמר ע"מ שתתן לי אי משמע גם ליורשי או דוקא לי ויש פלוגתא בזה בגמ' בין ת"ק לרשב"ג וע"ז כ' הטור ולא נהירא דבודאי הלכה כת"ק דלי ולא ליורשי וע"ז כתב ב"י דהרמב"ם לא נסתפק בזה אלא דנסתפק במאי דלא קבע זמן וכמ"ש המ"מ שנעתיק בסמוך ממילא לפ"ז בקבע זמן אין ספק דמתייבמ' דודאי לי ולא ליורשי קאמר ומו"ח ז"ל לא עיין שפיר בדברי ב"י ולפיכך היו קשים מאד בעיניו ובסמוך אח"ז נזכיר בס"ד דהטור לא נתכוין לזה כפי מה שהבין בו ב"י:

ולא קבע לה זמן כל סעיף זה דברי הרמב"ם ופירש בו המ"מ וז"ל וחלק הוא בין אם אמר ר' זוז תוך ל' לאומר סתם ר' זוז דבקבע לה זמן כיון שעבר הזמן ולא נתנה אינה מגורשת ובמקום יבם חולצת ואינה מתייבמ' ואם לא קבע לה זמן לעולם אין הגט בטל אע"ג שמת הוא וא"א לקיימו ובמקום יבם חולצת ולא מתייבמת ומצאתי סברת רבינו ממ"ש הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד יב"ח ומת בתוך הזמן שאע"פ שא"א שיבוא והיא מגורשת לא תנשא במקום יבם עד אחר הזמן כשיתקיים התנאי וזה הדין בעיא דלא איפשטא בגמ' אם היא מותרת תכף כשמת או לאחר הזמן והולכין בו להחמיר כו' מתבאר מזה אע"פ שנתבטל התנאי דכיון שמת ודאי לא יבא אעפ"כ אינה מותרת ואין מחזיקין אותה בגרושה עד שיהיה מקוים בבעל ואף כאן אע"פ שא"א שיתקיים התנאי כיון שמת הבעל אין מחזיקין הגט בבטל עד שיהיה התנאי מבוטל בפועל וא"א להיות מבוטל בפועל כיון שלא קבע לו זמן חולצת ולא מתייבמת וזה דקדוק נפלא מודה על שכ' רבינו זה מה שנראה לי בדעתו ז"ל עכ"ל פי' דל"ש לומר לא נתקיים אלא במידי דתלוי ברצון האשה והבעל דהיינו בזמן קבוע לעשות מעשה הנתינה בזמן קצוב והיא מפסדת באותה שעה שאינה נותנו באותו זמן משא"כ כאן שאין זמן קבוע שתאמר שלא קיימה התנאי והטור השיג עליו ב' פעמים בסימן זה הא' מ"ש כאן על דברי הרמב"ם ולא נהירא ואח"כ מביא דברי הרמב"ם במ"ש בסעיף זה וכתב עליו ואיני מבין דבריו כיון שאינה יכולה לקיים התנאי א"כ למה לא יתבטל הגט עכ"ל ונ"ל דהטור ס"ל דל"ד כאן לההיא דאם לא באתי מכאן עד יב"ח דהתם כיון דעכ"פ זכר בתנאי זמן יב"ח יש לנו לומר שאותו דבר הוא עיקר וע"כ יש לה להמתין עד שמגיע אותו זמן משא"כ כאן בלא קבע זמן רק שתתן לו מאתים זוז וכיון שא"א ליתן לו שהרי מת על מה ימתינו עוד וזהו חילוק ברור. ובמה שהשיג הטור השג' על הרמב"ם והם ענין אחד ובשנוי לשון דתחלה אמר סתם ולא נהירא ואח"כ כתב ואיני מבין דבריו וזכר הקושיא בטעם מה שקשה דהיינו דהוא הקשה למה לא יתבטל הגט ודאי צריך ביאור לדעת רבינו הטור ונראה דתחלה הקשה על הרמב"ם דמיירי שגירש ע"מ שתתן ר' זוז אחר ל' יום ולא סיים אימת לאחר ל' יום ע"כ חשב ליה הרמב"ם לאין זמנו קבוע וע"כ אין כאן ביטול הגט מחמת שא"א לקיים התנאי כדלעיל לדעת הרמב"ם ע"ז אמר הטור ולא נהירא אפי' לפי סברתו דכל שאין זמן קצוב אין מבטל הגט מ"מ אין כאן לומר כן דהא יש כאן זמן קצוב דהא איתא לקמן סי' קמ"ד שיש שיעור לאומ' לאחר ל' יום דהיינו אחר הרגל או אחר ל' יום וא"כ הוה זמן קצוב ואח"כ הביא דעת הרמב"ם אפי' במקום דהוה בבירור לא קבע זמן לנתינתו דלמה לא יהא בטל הגט כיון שבודאי לא יוכל להתקיים שהרי מה זמן שייך בזה וע"ז אמר רבינו הטור ואיני מבין כו' דמה אכפת לן באין זמן קבוע כיון דעכ"פ א"א לקיימו תיתי מהי תיתי עכ"פ הגט בטל וירא' דגם הרמב"ם נסתפק בזה אם לא נימא כסברת הטור ע"כ עושה זה לספק ואינה מתייבמ' ובפריש' נזדקר טעות לפניו שהי' סבור דמיירי כאן שיש לה ליתן תוך ל' יום והאמת דקאי הכל אמ"ש שלא תתן עד אחר ל' יום וכאשר כתבנו נכון דעת הטור ולשונו בלי פקפוק דלא כמתמיהי' על הטור והשאירו בצ"ע:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש