שולחן ערוך אבן העזר קמא טו
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קמא · טו · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
בעל שעשה שליח להולכה, צריך שיאמר לו: תן גט זה לאשתי, או שיאמר לסופר ולעדים שיכתבו ויחתמו גט ויתנו לאשתו, או לשון שמשמעו שיגרשוה, כמו: גרשוה או שלחוה או שבקוה או תרכוה או כתבו אגרת ותנו לה; אבל אם אמר: פטרוה, פרנסוה, עשו לה כדת, עשו לה כנמוס, עשו לה כראוי, לא אמר כלום. אמר להם: עזבוה, הוציאוה, התירוה, הניחוה, הועילו לה, הרי זה ספק:
מפרשים
(כ) כמו גרשוה או שלחוה וכו': המגיד כת' בשם הראב"ד בכולם בעינן שהיה מדבר עמהם מעסקי גיטין דאל"כ מהיכא יודעין הם שהוא נותן לגירושין ואפילו אם אמר גרשוה יש לפרש כמו גרש את האמה:
(כא) לא אמר כלום: משמע מרש"י והר"ן דספק גט הוא כי י"ל הני לשונות נמי לשון גט הם:
(ח) שלחוה וכו': כתב המגיד בשם הראב"ד בכולם בעינן שהיה מדבר עמהם מעיסקי גיטין דאל"כ מהיכי יודעין הם שהוא נותן לגירושין ואפי' אם אמר גרשוה יש לפרש כמו גרש את האמה. אמר לשלשה כל מה שתירצו לעשות בכתיבת גט לאשתי יהא עשוי נראה דמהני לכתוב ולתת דלא גרע מגרשוה. הרמ"ט ח"א סי' קצ"ה. ח"ב סי' יו"ד. אמר לראובן כל מה שתרצה לעשות בגט זה עשה באופן שכל מה שעשה ויגמר על ידך בגט זה כאלו אני בעצמי עשיתיו. שליח שווי' הרמ"ט שם.
(ט) כלום: מיהו ספק גט הוי. פוסקים.