שולחן ערוך אבן העזר קלד ב
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קלד · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
לכן צריך שיבטל קודם כתיבת הגט כל מודעא שמסר, ויאמר כן: הריני מבטל כל מודעא שמסרתי על גט זה. וכן אני מבטל כל דבר שגורם כשיתקימו אותן הדברים בטול לגט זה. וכן אני מעיד על עצמי שלא מסרתי דבר על הגט שיבטל הגט מחמתו, והריני פוסל כל עד או עדים שיעידו שמסרתי או שאמרתי שום דבר שיבטל מחמתו גט זה או שיורע כחו של גט זה מחמת אותה מודעא או אותו דבור.
- הגה: ויש אומרים דסגי אם אומר שמבטל מודעא ומודעא דמודעא עד סוף כל מודעי (טור בשם הרא"ש), וכן נוהגין, אך טוב לכתחלה לחוש ולומר כסברא הראשונה:
מפרשים
(ג) וכן אני מבטל: דרך כלל לעולם הולכים אחר דברי האחרוני' אלא שצריך לבטל כל המודעות וכשהוא אומר אני מבטל כל דבר שגורם ביטול בזה נכלל הכל ואפי' אם מסר מודעא גם ע"ז מ"מ דברי האחרונים עיקר מיהו הרשב"א כתב הראשוני' הסכימו שביטול מודעא מועיל לכל המודעות ואני אומר לצאת כל ספק שיפסול גם העדים שיעידו וכו' ולכל הני פוסקים ה"ה הרמב"ם והרא"ש והטור ורשב"א בשם הראשונים והר"ן ס"ל דברי האחרוני' מה שמבטל המודעות עיקר לכן אפי' אם מ"מ על הביטול וכל הפיסול העדים מ"מ דברי האחרוני' קיימי' ואם אמר הריני מבטל מודעי עד עולם לא מהני דמשמע מודעא זו מבטל לעולם ולא שאר מודעות:
(ד) דסגי אם אומר שמבטל מודעי וכו': כלומר דא"צ לפסול את העדי' אבל בזה אין חילוק בין אם יאמר אני מבטל מודעא ומודעות וכו' לבין שיאמר אני מבטל כל דבר שגורם ביטול וכן משמע מהרא"ש וכן כתב הב"י וד"מ מיהו בתשובת רש"ל סימן כ"ה בדרישה ובט"ז כתבו לרמב"ם לא מהני כשאומר אני מבטל מודעא ומודעות וכו':
כל דבר שגורם כו' הטור כ' א"א ואם מודעא כו' ומודעי דמודעי כו' דלא כהרמב"ם כו' וכ' הב"י ע"ז בשם הרא"ש לא הבנתי תקנתו כו' ואולי שכך פי' דבריו כו' עכ"ל וא"כ למסקנא הרא"ש ס"ל גם הוא כהרמב"ם וקשה למה כתב הטור דהרא"ש הוא דלא כהרמב"ם וכבר האריך בזה בעל הדרישה וגם מו"ח ז"ל כ"א לפי דרכו ולעד"נ דהטור לא ניחא ליה בפי' של הרא"ש בדברי רמב"ם דלפי פירוש הרא"ש תהיה כוונת תקנת הרמב"ם לבטל כל מודעות דהיינו אפילו מודעי דמודעי וקשה ע"ז דאם כן למה הצריך הרמב"ם בתקנה להאריך ולומר שיאמרו העדים שכל דברים שמסרת כו' היה לו לומר דהתקנה שיבטל כל מודעי דמודעי כמו שביטל מודעי דאשונה ולמה שינה הביטול בלשון אחר ותו מה כל החרדה אשר החריד הרמב"ם לומר א"כ מה תקנה דבר זה בודאי דבר קל הוא שיועיל הביטול לביטול כמו שמועיל לעיקר המודעא אלא ודאי שלא נתכוין הרמב"ם לזה וגם הרא"ש לא החליט פירוש זה ברמב"ם דהרי כתב ואולי שכך פירש דבריו כו' משמע שמסופק הוא בזה אלא נראה פירוש דברי הרמב"ם דבאמת לא מהני ביטול מודעי דמודעי דהא בשעת מודעא ראשונה אמר כל מה שאבטל במודעא ה"ז בטל משמעות לשון זה אף אם ארצה לבטל המודעא דמודעא תתחדש אחר כך מודעי אחרת וכן לעולם וכיון שיש כח זה בדבור המודעא לא מהני אחר כך ביטול מודעא דמודעי כיון שהדבור הראשון התנה ע"ז שיתחדש מודעא תמיד אחר הביטול שיעשה ע"כ פריך שפיר מה תקנה לזה כיון שעכ"פ הדיבור הראשון נשאר קיים תמיד והשיב שבשעת הביטול מודעא צריך שיאמר שהדיבור הראשון שהוסיף כח להמודעה הוא בטל ועוקר מעיקרו וכאלו לא אמר כלו' אותו פעם דוגמא לדבר גבי התרת נדר צריך שיעקרנו מעיקרו ה"נ כן הוא אבל לא יועיל ביטול מודעי דמודעי כדעת הרא"ש דבזה לא עוקר דבריו הראשונים מעיקרו ובזה מתורץ קושיית הרשב"א על הרמב"ם שהביא ב"י בשם ה' המגיד עיין שם מ"ה כתב הטור שפיר דהפסק של הרא"ש דלא כרמב"ם זה נ"ל נכון מאוד בס"ד:
שלא מסרתי דבר על הגט קשה מה מועיל הודאתו שהיא שקר אם אמת שכבר מסר וכיוצא בזה העתיק הרב המגיד בדברי הרשב"א על שפוסל עדים וז"ל וא"ת מה מועיל לגבי איסורא אם יעידו וגם כבר העידו אני אומר כל שהוא פוסל עידיו אף הוא מבטל המודעא לגמרי עכ"ל פירוש שכל זה אף על פי שאינו אמת מ"מ היא מור' שהביטול שלו בלכ שלם כיון שהוא חפץ עכשיו שלא יהא ממשות במה שעשה:
וי"א דסגי אם אומר כו' והיינו כדעת הרא"ש שזכרנו והמנהג שלנו על פי סדר גיטין שלנו לומד דבר זה כדעת הרא"ש ואומרים אח"כ כל המעשים והפעולו' שעשיתי לבטל גט זה כו' והיינו כדעת הרמב"ם שזכרנו בסמוך שעוקר את הדיבור מעיקרו וע"כ תמוה לי מ"ש רמ"א וכן נוהגין דהרי אנו אומרים שניהם וכל מה שכתוב בסברא הראשונה: